ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרשת שלח לך תשע"ח

פָּרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי - אזכרה להרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל

באדיבות אתר הרב *מרן הרב אליהו זצוק"ל החזיק בענווה הטהורה, שיודעת שהכול מה' יתברך, ולכן בכל הנושא של ארץ ישראל הוא היה תקיף מאוד. את התקיפות הזאת הוא לימד גם לתלמידיו. *להדר בהלכות נזיקין, זה להדר בכל מה שבין אדם לחברו. להדר בהלכות ברכות, זה להדר בכל דבר שבין אדם למקום. להדר במידות, הם דברים שבין אדם לעצמו. מרן הרב זצוק"ל היה מהדר בכל הדברים גם יחד.
לחץ להקדשת שיעור זה
הרה"ג יוסף אליהו שליט"א – ראש בית מדרש "דרכי הוראה"
האי מאן דבעי למהוי חסידא
אנחנו נמצאים שמונה שנים אחרי פטירתו של מו"ר אבא, הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל. על מנת להכיר יותר לעומק את הרב ולאחוז בדרכו, אני רוצה להזכיר את הגמרא במסכת ברכות (כ ע"א). הגמרא מסבירה כי החסידות מביאה לכך שתפילותיו של אדם נשמעות. כך שואלת הגמרא: "מַאי שְׁנָא רִאשׁוֹנִים דְּמִתְרָחִישׁ לְהוּ נִיסָא, וּמַאי שְׁנָא אֲנָן, דְּלָא מִתְרָחִישׁ לָן נִיסָא?". למה היו מתרחשים ניסים לחסידים הראשונים, ולמה לנו לא מתרחשים ניסים?
הגמרא מביאה דוגמה לתפילות שנשמעות מ"רַב יְהוּדָה, כִּי שָׁלִיף חַד מְסָאנָא, אָתָא מִיטְרָא, וַאֲנָן קָא מְצַעֲרִינָן נַפְשִׁין וּמִצְוַוח קָא צַוְוחִינָן וְלֵית דְּמַשְׁגָּח בָּן". כשרב יהודה היה חולץ נעל אחת להתפלל על הגשמים, מיד היה יורד גשם, ואילו אנחנו צועקים ומתפללים ולא משגיחים בנו? ותשובת הגמרא היא שהם מוסרים נפשם על קידוש ה', ובמיוחד בענייני צניעות.
בין אדם למקום ובין אדם לחברו
מעשה היה בעת מלחמת המפרץ, שבשעת אזעקה אנשים היו רצים למקום מוגן. והנה הייתה אזעקה בליל שבת, באמצע תפילת עמידה של ערבית. הקהל הסתכל על הרב זצ"ל, לידע מה לעשות, ונוכח כי הרב ממשיך בתפילתו, לא נע ולא זע. וגם הם המשיכו להתפלל כאילו לא הייתה אזעקה. אחרי התפילה הרב הלך לביתו עם קהל גדול של מלווים, ותוך כדי ההליכה שם לב שאין אנשים ברחובות. שאל את המלווים למה אין אנשים, והשיבו לו: הרב לא שמע? באמצע התפילה הייתה אזעקה. אמר להם הרב: לא שמעתי, אבל אתם מהרו לבתיכם, בוודאי בני הבית שלכם דואגים לכם, ואל תתעכבו.
הציבור למד באותה שעה לימוד עצום איך אדם צריך להיות מרוכז בתפילתו מול ה' יתברך. ומאידך להבין את הרגישות הגדולה של הרב לזרז את האנשים שלא ידאגו להם חלילה. כך היה מרן הרב אליהו זצוק"ל, גם בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום.
בין אדם לעצמו
מסכת בבא קמא (ל ע"א) מלמדת מהי הדרך להיות חסיד. "אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, רבא אמר: מילי דאבות. ואמרי לה: מילי דברכות". מסביר המהרש"א, כי להדר בהלכות נזיקין – זה להדר בכל מה שבין אדם לחברו. להדר בהלכות ברכות – זה להדר בכל דבר שבין אדם למקום. ולהדר במילי דאבות זה להדר במידות, במניעת כעס, בזריזות וכו' שהם דברים שבין אדם לעצמו. אנו מביאים את הדברים הללו כדי להזכיר כי מרן הרב זצוק"ל היה מהדר בכל הדברים הללו.
חסידות מביאה לידי רוח הקודש
עוד כותב המהרש"א, כי מעלת החסידות, שהיא מביאה לידי רוח הקודש. כשם שמובא בברייתא של רבי פנחס בן יאיר, שאומר: תורה מביאה לידי זהירות. זהירות לידי זריזות וכו'. חסידות מביאה לידי רוח הקודש. ואת רוח הקודש הזו ראינו אצל הרב פעמים רבות.
סיפר יהודי שהיה מפקד צוות בסיירת מטכ"ל: היינו מתייעצים עם הרב פעמים רבות לפני פעולות מסובכות שהיינו עושים בעומק שטח האויב, והיה מייעץ לנו עצות כאילו הוא היה בשטח הפעולה ומכיר את כל הכוחות והתוכניות שלהם.
היה לי פעם חייל שהרב זצ"ל לא הכיר אותו. הוא היה ירא שמים ונהג ללכת עם שני זוגות תפילין. פעם הרב פגש אותי ואמר: יש לך חייל ביחידה, קוראים לו כך וכך, הוא מניח שני זוגות תפילין. תגיד לו שהתפילין של רש"י הן בסדר, אבל בתפילין של רבנו תם חסרה פרשייה, שיתקן. לתומי חשבתי שהרב מכיר את אותו חייל. כאשר הגעתי ליחידה, ניגשתי לאותו חייל וסיפרתי לו מה הרב אמר. מתברר שהם לא נפגשו אף פעם. החייל בדק ומצא שבאמת בתפילין של רבנו תם הייתה חסרה פרשייה.
עוד סיפר אותו מפקד: היה לנו קצין ביחידה שלא היה לו קשר לתורה ומצוות. נראה חילוני למהדרין. יום אחד אמר לי הרב זצ"ל כי לקצין הזה יש נשמה גדולה. השבתי לרב: איך ייתכן שיש לו נשמה גדולה? הרי אפילו יום כיפור הוא לא שומר! הרב לא התרשם מדבריי ואמר: זה כמו אדם שהולך באחו, יום אחד הוא ימצא את המעיין ויחזור בתשובה. ואכן כך היה. יום אחד מגיע אותו קצין ליחידה עם כיפה על הראש, אף אחד לא שאל אותו מה קרה והוא גם לא נידב מידע לאף אדם. הכול התנהל כרגיל, וכעבור זמן מה הוא עזב אותנו והלך ליחידה יותר סודית וחשובה. כולם התפלאו, חוץ ממני שידעתי מראש להיכן הדברים הולכים (מספר אביהם של ישראל חלק ז').

הרב בן ציון אלגזי שליט"א – ראש צורבא מרבנן וראש ישיבת רמת-גן
כְּמָאן דְּמָנַח בְּכִיסֵיהּ
מרן הרב אליהו זצ"ל הדריך אותי מתחילת הקמת צורבא מרבנן, שעוסקת בלימוד הלכות בכל רחבי הארץ בעשרות מוקדים. מדי שנה הגיע הרב לכינוס השנתי של הרבנים המלמדים בבית כנסת "היכל רחמים", בהשתתפות של למעלה מאלף איש, ודבריו היו מתוקים מדבש ושמחים כנתינתם מסיני.
בכינוס הזה השתתפו רבנים מכל הארץ והביאו איתם שאלות של תלמידי חכמים, שאלות מורכבות בכל חלקי השולחן ערוך. מרן הרב אליהו היה עונה על כל השאלות הללו כאילו ממש עכשיו הוא למד את נושא השאלה. כאילו כל חלקי השולחן ערוך "כְּמָאן דְּמָנַח בְּכִיסֵיהּ" (מגילה ז ע"ב).
הָאֱמֶת וְהַשָלוֹם אֱהָבוּ
אני רוצה להביא דוגמה לפסיקה של הרב זצ"ל, שהכיוון שלה הוא של הָאֱמֶת וְהַשָלוֹם אֱהָבוּ. כידוע, יש מחלוקת בין השו"ע לרמ"א מהי הגדרת פת הבאה בכיסנין. לדעת הרמ"א, רק אם רוב החלה היא מדברים מתוקים מברכים עליה "מזונות". אבל אם היא מתוקה והמתיקות היא לא הרוב - אפשר לברך עליה "המוציא". לדעת השו"ע, לעומת זאת, אם ניכרת בחלה המתיקות, מברכים עליה "מזונות" אע"פ שהמתיקות היא לא רוב החלה (שו"ע סימן קסח סעיף ז).
פעם נשאל הרב זצ"ל מה הדין בספרדי שנוהג על פי השו"ע, שנמצא בבית של אשכנזי שנוהג על פי הרמ"א ומברך "המוציא" על חלה מתוקה שאין רובה מתיקות. האם הספרדי יוצא ידי חובה בברכת "המוציא" הזו? האם יוצא בלחם משנה על עוגות? והשיב לו הרב אליהו זצוק"ל, כי האורח יוצא ידי חובה בברכת בעל הבית, שבשבילו החלה המתוקה הזאת נחשבת לחם.
אמנם לגבי ברכת המזון יש לדון, כיוון שכל אחד מברך לעצמו, ולכן לכאורה היה ראוי שאשת האורח תביא חלות מתנה למארחים שיוכל לברך עליהן ברכת המזון. או שיאכל שיעור סעודה. אבל באופן אחר אסור להחמיר בנושא זה ולפגוע בבעל הבית. ואפשר להסתמך על כך שהשו"ע הביא שלוש דעות מהי פת הבאה בכיסנין, ופסק כמו שלושתן לחומרא. על פי דעת רבנו חננאל, פת הבאה בכיסנין היא "פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוקר ואגוזים ושקדים ותבלין". וזולת זאת ברכתה "המוציא". ניתן אפוא לסמוך על הדעה הזאת ולברך ברכת המזון על החלה המתוקה שהביא בעל הבית.
בחרתי להביא את ההלכה הזאת כדי להראות את גדולת הרב זצוק"ל, שהיה מהדר לקיים כל הלכה לפרטי פרטיה, והיה מהדר גם בהלכות שבין אדם לחברו להיזהר מפגיעה בזולת, ולו הקטנה ביותר.
הרב מרדכי ענתבי שליט"א – ראש כולל בבת-ים
ארבע סוכריות
שנים רבות היינו כאן בבית המדרש עם מרן הרב אליהו זצוק"ל, ואצלו היה הכול במאור פנים. כשרואים את התמונה שלו מאירה פנים, זה לא לצורך התמונה. כך זה היה תמיד. במאור פנים לכל אחד. פעם הוא בחן תלמידים, ונתן סוכריה לכל תלמיד שענה תשובה. אחד התלמידים לא ידע לענות, וכדי שלא יתבייש שאל אותו הרב שאלה יותר קלה וגם עליה לא ידע להשיב. וכך היה פעם שלישית ורביעית. הוציא הרב מכיסו ארבע סוכריות ואמר לו: מגיע לך ארבע סוכריות. כשראה את הפליאה על פניו של הילד המשיך ואמר: הסוכריות לא ניתנות על תשובות נכונות דווקא, הסוכריות הן פרס על המאמץ שלך.
יש עניין שיתהפך לטובה
פעם הייתה אישה הרה שהעובר שלה היה הפוך, והייתי בבני-ברק אצל הרב קנייבסקי שליט"א ואמר: עד הלידה הכול יסתדר. כשהגעתי לירושלים עליתי לרב זצ"ל וסיפרתי לו על היולדת. התקופה הייתה תקופת פורים והרב אמר: "ונהפוך הוא". כשהגיעה האישה ללידה, אמרה המיילדת בפליאה, והמסמכים בידיה: כתוב כאן שאתמול בדקו את האישה והעובר היה הפוך. אבל כשאני בודקת את האישה אני רואה שהכול כשורה, העובר במקומו.
שונה פרקו מאה ואחד
כאשר עמדנו ליד רבנים גדולים אחרים, קרה שקיבלנו רעד וחשש. אבל הרב זצ"ל נתן לכל אחד תחושה של בנים. לפעמים היו לי שאלות בהלכה, וקרה שלא הבנתי את התשובה והקשיתי שוב ושוב, והוא היה מסביר פעם אחר פעם במאור פנים. וכשהדברים היו מתארכים, הוא לא היה מזניח אותנו אלא אומר בנחת: "בוא נתחיל מהתחלה". מתחיל את כל הסוגיה מהגמרא שלב אחרי שלב, ופושט את כל הספקות עד שהדברים היו מחוורים וברורים. וזו לא הייתה התנהגות של פעם יחידה, אלא בכל פעם היה הרב מתנהג אלינו באופן הזה.
אבי יתומים
סיפר הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה: הרב בענוותנותו הגדולה התייחס אלינו התלמידים הקטנים וכיבד אותנו כאילו היינו תלמידי חכמים גדולים. הוא קירב אותי כל כך, שכנראה הרשיתי לעצמי יותר מדי. פעם הייתי נוכח בבר-מצווה שהרב אליהו זצוק"ל ישב בה למעלה משעה. ידעתי כמה קשה להגיע אל הרב וכמה יקרה כל דקה מזמנו של מרן הרב, ולכן העזתי וניגשתי אליו, מתוך מחשבה שאני עוזר לו, ולחשתי על אוזנו: הרב, אני משחרר אותך, אתה יכול ללכת הביתה. הרב הסתכל עלי ושאל: אתה יודע שהילד יתום? אמרתי לו שכן, הכרתי היטב את אביו. השיב לי הרב: אתה יודע שהקב"ה הוא אבי יתומים ודיין אלמנות, והגמרא (סוטה ה ע"א) אומרת שאדם צריך להידבק בדרכו של הקב"ה בעניין זה. ראית פעם אבא יוצא באמצע בר-מצווה?

הרב שמואל אליהו שליט"א – רב העיר צפת
כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ
אנחנו נמצאים בפרשת "שלח לך", פרשת המרגלים. כולנו מכירים את הדברים שאמרו המרגלים: "לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ" (במדבר יג לא). פשט המילים הוא ברור. ועל כן צריך להבין את דברי הגמרא (מנחות נג ע"ב) שאומרת: "אמר רבי חיננא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, כי חזק הוא ממנו - אל תיקרי ממנו אלא ממנו, כביכול שאפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם".
חטא המרגלים - ענווה פסולה
הקשה החפץ חיים (שמירת הלשון חלק ב פרק יט): ולכאורה ייפלא מאוד איך אמרו המרגלים והעם שטות כזו. איך עלה על דעתם שהענקים יותר חזקים מה' ועוד לקרוא לשטות הזו "דבר גדול". ועונה החפץ חיים שהסיבה היא טיבה של ארץ ישראל. אמרו המרגלים: ארץ כל כך טובה צריכה להינתן רק ל"צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים" ואנחנו "זֶּה מִקָּרוֹב עָשִׂינוּ הָעֵגֶל וְגַם בְּשַׂר תַּאֲוָה".
הַטָּעוּת שֶׁל מְרַגְּלִים נִמְצָא גַּם אֶצְלֵנוּ
ממשיך החפץ חיים ואומר: "אָכֵן, כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב נִמְצָא, שֶׁכָּל זֶה הַטָּעוּת שֶׁל מְרַגְּלִים נִמְצָא גַּם אֶצְלֵנוּ מִין יֵצֶר הָרָע זֶה". ודווקא בסנהדראות החטא הזה מצוי יותר. "וְהָעִנְיָן, כִּי בֶּאֱמֶת כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם חָשׁוּב יוֹתֵר, הוּא מַכִּיר אֶת עֶרְכּוֹ הַדַּל יוֹתֵר". "וְלָכֵן, כַּאֲשֶׁר הִצִּיעוּ הַמְרַגְּלִים לפני הסנהדרין של משה שֶׁדּוֹרָם אֵינוֹ חָשׁוּב בְּעֵינֵי ה' מִצַּד רֹעַ מַעֲשֵׂיהֶם וּקְשֵׁה עָרְפָּם, וְאֵינָם רְאוּיִים שֶׁיֵּעָשֶׂה לָהֶם נֵס לְהִתְגַּבֵּר עַל עֲנָקִים כָּאֵלּוּ, נִתְקַבֵּל הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם". ונפלו בענווה פסולה זו.
לא בצדקתכם וביושר לבבכם הגעתם עד הנה
הענווה הפסולה הזאת מתחילה בגאווה מסותרת, שחושבים שהכול בזכותם. ובאמת אומר להם כלב בן יפונה שהם צריכים להתבונן בעבר ולשאול את עצמם: וכי הם היו יותר חזקים מפרעה? ואיך ניצחו אותו? וכי הם היו צדיקים גדולים שבגללם נקרע ים סוף? כל הניסים שמתרחשים להם מאז יציאת מצרים ועד עתה זה בגלל שאלוקים מקיים את השבועה שנשבע לאבות. וגם בעתיד כך יקרה. ובלבד שלא ימרדו בה' שנאמר: "אך בה' אל תמרדו".
ענווה טהורה


מרן הרב אליהו זצוק"ל החזיק בענווה הטהורה שיודעת שהכול מה' יתברך, ולכן בכל הנושא של ארץ ישראל הוא היה תקיף מאוד, כמפורסם וידוע. ואת התקיפות הזאת הוא לימד גם לתלמידיו.
סיפר הרב בני מכלוף: בזמן הגירוש מגוש קטיף הייתי רב פיקוד צפון, ולא ידעתי כיצד אוכל לשתף פעולה עם פקודת הגירוש. הגעתי להתייעץ עם הרב זצ"ל לשאול מה לעשות, והוא השיב לי: שב ואל תעשה, אל תלך.
לאחר ימים נקראתי לבירור כיצד העזתי לא להשתתף בגירוש. התשובות שלי לא הניחו את דעתם ויצאה הודעה שמהסיבה הזאת לא אקודם לשום תפקיד אחר. והנה יצא מכרז פנימי בצבא לרב פיקוד מרכז, וניגשו אליו תשעה רבנים. הלכתי אל הרב זצ"ל והוא אמר לי לך ותקבל את התפקיד. התפלאתי, כי ידעתי מה כתוב בתיק האישי שלי. וכשהגעתי לאלוף שראיין את כל הרבנים הבנתי שהוא שואל כל אחד מה תעשה אם יהיה פינוי נוסף. כך גם שאל אותי. הבנתי שזו שאלה מכשילה, אבל אמרתי לו כי אני מחויב להלכה, ומה שיורו לי רבותי כך אעשה, כמו שעשיתי בגירוש מגוש קטיף.
מסתבר שדווקא התשובה הישירה שלי הביאה אותי לתפקיד של רב פיקוד מרכז. לימים סיפר לי האלוף כי הרבנים שלפניי נשאלו את אותה שאלה, חלקם התפתלו ואמרו שלא יסרבו פקודה, והוא יודע שזה לא מה שהם חושבים. הוא הוסיף ואמר, כי בחר בי כיוון שהעדיף רב שאומר את דעתו האמיתית בלי מורא, גם אם הוא עלול לשלם על כך בקידום משרתו.

הרב מרדכי נגרי שליט"א – רב מעלה אדומים
גדול שימושה יותר מלימודה
ענווה אמיתית היא להמשיך את תורת הדורות הקודמים ולא להמציא תורה משלך. כך היה מרן הרב אליהו זצוק"ל משמש את כל גדולי הדור ומהם תורתו. זכה לשמש את כל גדולי בבל שהיו תלמידי הבן איש חי. הוא למד מהרב עזרא עטיה, שהיה ראש ישיבת "פורת יוסף", מקים עולה של תורה, רב רבנן. המלמד של כל גדולי הדור שבאו אחריו. למד מהרב יהודה צדקה זצוק"ל, שהיה דודו ומזרעו של הבן איש חי. הרב צדקה חוצין זצוק"ל, שהיה בקי בכל השולחן כאילו מונח בכף ידו. הרב יעקב מוצפי, שהיה פוסק בבגדד וזכה לעלות לארץ. למד גם אצל הרב דוד יונגרייז, ראב"ד העדה החרדית, ממנו למד מראות דמים.
הרב זצ"ל למד גם מהרב ניסים כדורי זצוק"ל, בעל מעשה ניסים, שביקש ממנו שימשיך את דרכו וילמד במקומו בשיעורים שהוא היה מלמד. זכה גם לשמש את החזון איש, והוא חיבב מאוד את מרן וקרא לו הר"מ במז"ל רבי מרדכי בן מזל. זכה גם לשמש את הרב יוסף שלוש זצ"ל, ראש עדת המערבים, ושימש אותו בהנהגת ציבור ובפסיקת הלכה, עשיית גיטין וכד'. דיינות הוא למד מהדיין המצוין הרה"ג סלמאן חוגי עבודי זצוק"ל. בתורת הנסתר הכול היה נסתר. היה מקורב מאוד ל"ישכיל עבדי", הרב עובדיה הדאיה זצוק"ל. מאחיו של הרב זצ"ל, הרב נעים בן אליהו זצוק"ל, שמענו שהוא היה לומד בלילות שבת פנימיות התורה מהבבא סאלי זיע"א. ממנו גם שמענו שהוא למד מה"פחח", חכם מנחם מנשה זצ"ל.
עוצמה מרוב ענווה
אנו מזכירים את כל זה כדי לדעת שתורה היא המשך של התורה מהדורות שעברו. צריך להזכיר את הדברים הללו לחלק קטן מתלמידי חכמים של דורנו, שחושבים כי מותר להם לפסוק בלי לשמש את זקני הדור, וחושבים שמותר להם לפסוק בלי לראות את הגדולים, לדעת מתי אפשר להקל ומתי אי אפשר. אי אפשר בלעדי זה.
דברים שבאים מהמשך הדורות עד מעמד הר סיני הם בעלי עוצמה גדולה. פעם הייתה אצלי אישה אחת שרצתה להפיל את העובר שלה. לא יכולתי לפסוק בשאלה כזו, והבאתי את השאלה לרב זצ"ל. הרב ביקש מאתנו לצאת מהחדר, ויצאנו. כעבור 15 שנה פגשתי את אותה אישה והעזתי לשאול אותה מה הרב אמר לה. היא התחילה לבכות וכל גופה רעד. אחר כך היא אמרה לי שהוא פסק לה מה שפסק, וכשהיא הסתפקה האם התשובה נכונה, הוא דפק על השולחן ואמר לה: "מה שפוסקים פה למטה עכשיו – פוסקים בשמים למעלה". וכך היא נרגעה.
לימוד זכות בעולם האמת
עוד סיפר הרב מרדכי נגרי: במעלה אדומים התגורר קצין המִנהל האזרחי לענייני התיישבות. יהודי ניצול שואה, שהיה לגמרי ריק מיהדות. לא שמר שבת ובוודאי לא תפילין, אבל הייתה לו אהבת ישראל גדולה וגם אהבת ארץ ישראל. הוא זכה להיות אחד מהמתיישבים הראשונים שהקימו את מעלה אדומים.
העומס הרב שהוא היה נתון בו הביא אותו למצב של התקף לב קשה במיוחד ולניתוח שבו עשו לו חמישה מעקפים. לימים סיפר לי אותו אדם סיפור מדהים במיוחד. הוא אמר כי באמצע הניתוח הוא נפטר מן העולם הזה, והרגיש כי הוא עולה לעולם העליון. הוא תיאר בפירוט איך נראים העולמות העליונים, וזה היה פלא גדול כי הוא לא היה אדם שמכיר את מקורות היהדות כלל, ותיאר בדיוק מופלא את מה שידוע לי ממקורות אחרים.
הוא סיפר לי כי הוא ראה את עצמו מגיע לבית-דין של מעלה, ובין הדיינים ישב רב לא מוכר שדן אותו בכובד ראש, ובסוף הדיון האיר לו פנים ואמר לבית הדין: תחזירו אותו לחיים, יש לו זכויות באהבת ישראל. יש לו זכויות ביישוב ארץ ישראל.
המשיך הרב נגרי וסיפר: שאלתי את האדם הזה אם הוא יודע מי הוא הרב שהוא ראה. הוא השיב שבאותו הזמן הוא לא ידע במי המדובר, מעולם לא ראה אותו ולא ידע את שמו. אבל לימים, אחרי שזכה לחזור לעולם הזה כמובן, ראה את הרב מרדכי אליהו והבין שהוא אותו הרב שלימד עליו זכות בעולם העליון, ובזכותו הוא קיבל עוד שנים של חיים. סיפרתי לו שהוא לא האדם הראשון שמספר כי הוא ראה את מרן הרב זצוק"ל בבית-דין של מעלה. מיותר לציין כי מאותו יום החל האדם להתחזק ביהדות בזכות אותו מקרה.

הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא
נסיים בסיפור על הרב טוביה לווינשטין זצ"ל, שייסד את עמותת "קו לחיים". העמותה הזאת טיפלה ועדיין מטפלת בילדים שחלו בסרטן. העמותה טיפלה במאות חולים, והרב טוביה היה מתייעץ תדיר עם הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל על שאלות חשובות שהיו קשורות בסופו של דבר בחיים.
סיפר שרגא, בנו של הרב טוביה לווינשטין זצ"ל: באחד מימי שישי חזר אבי מהתייעצות עם הרב אליהו, ונראה עליו שהוא מרוגש מאוד. שאלנו מה קרה, והוא אמר לנו שהוא חושב שהיום הזה הוא היום החשוב ביותר בחייו. הוא סיפר כי היו לו כמה שאלות חשובות להתייעץ עליהן והוא קבע פגישה בבית הרב אליהו. כשהגיע, אמרה לו הרבנית שיחכה בחדר ההמתנה עד שהרב יתפנה. וכך סיפר אבי: "ישבתי בחדר ההמתנה והדלת בחדר הקבלה של הרב לא הייתה סגורה לגמרי, מבלי משים ראיתי את האיש שהרב ישב איתו. הסבתי את מבטי כי לא רציתי להציץ ולהקשיב לשיחה שאינה שלי, אבל לא יכולתי להתיק את עיני וכל הזמן חזרתי להסתכל על האיש שישב בחדרו של הרב. כעבור זמן הרב פתח את הדלת וקרא לי להיכנס לחדרו.
ציפיתי שהאיש שאיתו דיבר הרב יצא מהחדר, אבל לתדהמתי לא ראיתי אף אחד. הצצתי למרפסת - גם שם הוא לא היה. הרב, שראה אותי מתבונן לצדדים, שאל מה אני מחפש. אמרתי לו שהיה פה מישהו אבל לא ראיתי אותו יוצא. הרב התבונן בי במבט ארוך, ולבסוף חייך חיוך רחב ואמר: אשריך ר' טוביה. אשריך שראית. חכמינו אמרו כי גם לראות את פניו בחלום זו זכות גדולה. אתה ראית אותו בהקיץ. אשריך אשריך.
מאוד הזדעזעתי כשהבנתי על מי הרב אליהו מדבר. חכמינו אמרו את המילים הללו על אליהו הנביא, לא העליתי בדעתי מעולם שאזכה לראות אותו. והנה בלי שום כוונה והכנה מראש אני זוכה לראות אותו פנים אל פנים".
אבא סיים ואמר: "אני מבין למה הרב אליהו זוכה להיות עם אליהו הנביא. מה שאני לא מבין הוא למה אני זכיתי". אבא לא חשב שיש משהו מיוחד בכך שהוא מוסר את נפשו לעשות חסד לאחרים. אליהו הנביא, כנראה, חשב אחרת.

סיפור
ברכה מכל הלב
את הסיפור הזה שמע הרב שמואל אליהו שליט"א השבוע, כמה ימים לפני הילולת הרב זצ"ל: בתנו נולדה לפני 19.5 שנים עם חור בלב. לנו כהורים היה קשה מאוד לחשוב על תינוקת כל כך קטנה, שסובלת כבר מרגע שנולדה. הרופאים ניסו לטפל בה בדרכים שונות, אבל כשהיא הגיעה לגיל חצי שנה הם הגיעו למסקנה שאין מנוס, היא צריכה לעבור ניתוח לב פתוח. הידיעה הזאת שברה את לבנו, לא יכולנו לשאת את המחשבה על לב כל כך קטן שהרופאים ייאלצו לנתח אותו. ניסינו מאוד להיות אופטימיים, אבל הבכי והצער השתלטו עלינו. כך, כשאנחנו שבורים ורצוצים, הגענו אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הרב שמע ואמר שאין לנו מה לדאוג, הילדה תעבור את הניתוח, תתחזק ותהיה בריאה. בסוף הדברים הוסיף הרב: היא תתחתן והכול יהיה בסדר. אז, לפני 19.5 שנים, הדבר האחרון אולי שחשבנו עליו הוא חתונת בתנו. אבל ב"ה הילדה עברה את הניתוח בשלום, התחזקה והבריאה, ממש כמו שהרב זצ"ל אמר. אלא שכתוצאה מהטיפולים הרבים שעברה, נשארה לה גיבנת, ואנחנו דאגנו שמא הברכה האחרונה של הרב לא תתקיים בה בקלות.
לפני זמן מה בתנו התארסה ב"ה, וקבענו תאריך שנראה לנו מתאים. לאחר מעשה שמנו לב לכך שהתאריך שנקבע הוא יום חמישי, כ"ה בסיוון, יום האזכרה של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. כמו שאמרנו, זה לא ברור מאליו שילדה כמותה תתחתן בגיל צעיר כל כך. אבל כשהבנו שיום החתונה הוא יום האזכרה של הרב זצ"ל, הבנו שאין כאן מקרה, והרב מלווה אותה גם בימים האלה, כפי שליווה אותה ואותנו בימינו הקשים.

תשובה כהלכה
ארץ הצבי.איך בעתיד, בבוא המשיח, יחלקו את הנחלות לפי השבטים? הרי דן, שהוא כל אזור תל-אביב, לא ימלא את כל המקום הזה, והרבה אנשים יצטרכו לעבור דירות ויהיה בלגאן.
אל תדאג, בכוח שהמשיח יקבל מריבונו של עולם הוא יסדר הכול. אם יהיה בית מקדש וקיבוץ גלויות מלא, ומחיית עמלק וגאולה שלמה, אני בטוח שהמשיח יסתדר עם צפיפות דיור. חוץ ממה שנאמר על ארץ ישראל שהיא ארץ הצבי, וכאשר יש ברכה היא יכולה להכיל יותר ממה שנראה.

ארץ החיים.מה יותר גדול, ונשמרתם לנפשותיכם או יישוב ארץ ישראל?
המציאות מוכיחה כי השמירה הכי גדולה על עם ישראל היא ארץ ישראל. כשעלינו לארץ ישראל נלחמנו עליה ואנשים נהרגו רח"ל, אבל בזכותה יש לנו מדינה ויצאנו מתחת שלטון הגויים. וכאן אנחנו צריכים להתבונן, האם ירושת ארץ ישראל הוסיפה לעם ישראל חיים או הפסידה חיים? התשובה ברורה. זכות ארץ ישראל הוסיפה הרבה חיים לעם ישראל. בכל גלות שילמנו מחיר יקר בחיים, גם בשואה, גם ברוסיה וגם במדינות ערב, כמה פרעות וכמה שחיטות וכמה התעללויות. בכל מקום שהוא. מסתבר שהחיים של עם ישראל וארץ ישראל קשורים זה בזה. ממש כמו עץ והאדמה שהוא נטוע בתוכה. האם אפשר לשאול מי יותר חשוב? האם אפשר לשאול מי יותר חשוב, אבא או אמא? אין משפחה של אחד בלי השני. כך זה בדיוק בארץ ישראל. אין קיום לעם ישראל בלי ארץ ישראל. ומי שרוצה את טובת עם ישראל, שישקיע בארץ ישראל.



עוד בנושא שלח לך

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il