^ 1.אולי אם יאמר "בההיא הנאה" יועיל כי סוף סוף ודאי שמקבלת הנאת שווה כסף, אלא שכאשר לא מפרש שמקדשה בהנאה בסתמא מקדשה בעצם החוב, משום שחושב שהוא מוגדר ככסף ממש. עיין עוד בסוגיית 'מקדש במלווה' באלו הנאות ניתן לקדש ובאלו לא.
^ 2.הגר"ש שקופ (סי' יא) ביאר שעומק הסברא הוא: "אף שלאשה נתרבה זכות חדש אבל אצל המקדש לא נחסר עדיין שום דבר... וכמו דלא מהני במקדש במלוה, דשם הוא להפך דאצל המוחל נחסר אבל אצל האשה לא נתרבה ובעינן שיהיה זה נהנה וזה חסר". שורש לדבריו נמצא כבר בדברי הרשב"א (ד"ה התם) שכתב: "דהא לא נפיק מיניה כלום דהא שעבודא אכתי גבי דידיה הוא".
^ 3.דוגמא מציאותית בימינו לכך היא שלפי דבריו לא ניתן לקדש בנתינת צ'ק (אלא אם נאמר שיש לצ'ק בימינו דין מעות ממש).
^ 4.וכפי שכתבנו בהערה לעיל, יתכן שאם באמת יפרש ויאמר "בההיא הנאה" יועיל ותהיה מקודשת.
^ 5.אלי בר שלטון – אולי יש לומר שמסברא היה ברור לו שמשיכת חפץ המשכון יכולה לפעול קניינית רק בחפץ ולא בגופו של בעל החפץ, ועל כרחנו חייבים להגיד שדרך ההתחייבות כאן הייתה בהדרגה, שבתחילה על ידי משיכת המשכון נוצר שיעבוד נכס על המשכון, ומתוך כך נוצר שיעבוד גוף. מדוע שיחול בעקבות כך שיעבוד הגוף? שמא יש לומר שהואיל והזכות של המקבל בחפץ היא להשאירו בידו עד שיקבל תמורה, במציאות נוצרה כאן התחייבות לתמורה. ועדיין לא יצאנו ידי חובתנו, והדברים טעונים הבנה.
^ 6.בהמשך נדון בכך בהרחבה.
^ 7.גם אם נסביר כפי שהוצע בהערה למעלה שסוף סוף חל גם שיעבוד הגוף, משמע לשיטתם שאין זה מעכב וגם אילו לא היה חל היה נותר שיעבוד הנכסים על כנו.
^ 8.לפי הסברו חוזרת הקושיא שהקשינו למעלה ביתר שאת – מדוע שיעבוד הנכס גורם לכך שיווצר גם שיעבוד הגוף, הרי אם המשמעות היא קניין חלקי בגופו של החפץ, אי אפשר לתרץ כפי שכתבנו שבמציאות נוצרה כאן התחייבות, כי כל החיוב הוא רק זכות לגבות את גופו של חפץ, ורק אם רוצה הלווה הוא זכאי לתת את תמורתו ולקחתו בחזרה, אך אין כאן שום חיוב על גופו.
^ 9.זו לשונו: "הכא נמי מתוך שטרח ליתן לו בשטר גמר ומקנה דדוקא מטלטלין המיוחדין אינן נקנים אלא במסירה אבל שעבוד חוב מקנה בשטר".
^ 10.אמנם צריך עיון כי התוס' ואפילו התוס' רא"ש עצמו הביאו ראיה לכך שדי בגמירות דעת גם מדברי רבי יוחנן בבבא מציעא מט ע"א שבמתנה מועטת יש סמיכות דעת גם ללא מעשה קניין, ושם לא מדובר בהתחייבות אלא במתנה, אלא שעצם הוכחתם משם אינה מובנת כפי שכבר הקשה הרש"ש שם, שהרי רבי יוחנן רק אמר שנחשב מחוסר אמנה ולא שהמתנה חלה.
^ 11.יתכן שכוונתו לדמים בצירוף משיכת המשכון, שכן אילו לא נמשך המשכון לא מסתבר שיקנהו המלווה.