אתי דיבור ומבטל דיבור | הרב יאיר וסרטיל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
קידושין
שיעורים במסכת קידושין

קטגוריה משנית

744

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

אדם קידש אשה לאחר ל' יום, כלומר הוא נתן לה מעות כדי לקדשה אך אמר שהקידושין לא יחולו מיד אלא רק בעוד ל' יום. נחלקו האמוראים אם בתקופה שבינתיים יכולה האשה לחזור בה מהסכמתה להתקדש. רבי יוחנן אומר שיכולה משום ש"אתי דיבור ומבטל דיבור", ואילו ריש לקיש חולק וסובר שאינה יכולה. בגמרא יש שתי לשונות ביחס למחלוקתם. באופן פשוט לפי הלשון הראשונה למסקנה גם ריש לקיש מודה באופן עקרוני שדיבור יכול לבטל דיבור והוא נחלק דווקא במקרה שלפנינו בגלל שכאן הבעל נתן לה מעות ונתינה זו דומה למעשה, ואין דיבור מבטל מעשה 1 . לפי הלשון השנייה ריש לקיש חולק על עצם ההלכה שדיבור מבטל דיבור.

איזה דיבור ניתן לבטל?
כל הסוגיא עוסקת דווקא עד ל' יום, אך אין ספק לגמרא שלאחר ל' יום אינה יכולה לחזור בה ולא נאמר שדיבור יבטל דיבור. אילו היינו אומרים כך אז בכל קידושין, גם כשמקדשה לאלתר ולא לאחר ל' יום הייתה האשה יכולה לחזור בה. אם כן, הגדרת הכלל שדיבור מבטל דיבור היא שאם אדם אמר אמירה שיוצרת חלות בעתיד, כל עוד החלות לא חלה ניתן לבטלה.
הגמרא מביאה דוגמאות נוספות לכלל זה. אדם ששלח שליח לתרום משדהו תרומות ומעשרות וביטל את השליחות, אם ביטלו לפני שהספיק לתרום בטלה השליחות ואין תרומת השליח חלה. וכן אם אדם שלח שליח לגרש את אשתו וביטלו לפני שהספיק לתת את הגט השליחות בטלה ואינה מגורשת. המרדכי (רמז תקלו) מוסיף שהוא הדין בכל שליחות, שניתן לבטלה קודם שהיא נגמרה. בכל מינוי שליחות יש החלת חלות של שליחות, שהרי ללא המינוי לא היה שום תוקף למעשיו של השליח, ולכן ודאי שהמינוי גורם ליצירת מעמד הלכתי של שליח לאדם שנשלח.
לפי זה יש לשנות מעט את ההגדרה שכתבנו קודם. הגדרנו שכל עוד החלות לא חלה ניתן לבטלה, והרי כאן החלות של השליחות חלה ובכל זאת ניתן לבטלה. לכן צריך להגדיר שכל חלות שעיקר מטרתה לא חלה ניתן לבטלה. מינוי שליח הוא רק אמצעי לביצוע החלות שהטלנו על השליח לבצע, ולכן למרות שמינוי השליחות הסתיים ניתן לבטל כל עוד לא ביצע את שליחותו. ויותר נראה להגדיר באופן שלישי, שכל חלות שלא נסתיימה אפשר לבטלה, ולגבי מינוי שליח צריך להגדיר שאין זו חלות שמסתיימת בשעת המינוי, שמעתה מוגדר כשליח (כמו בקידושין שהחלות מסתיימת בשעת הקידושין ומעתה היא מוגדרת כמאורסת), אלא זו חלות שהולכת ומתמשכת לכל משך השליחות, ולכן במשך כל הזמן יש אפשרות לחזור ולבטל.
סיוע להגדרה זו יש להביא מדברי התוס' בגיטין (לב ע"ב ד"ה רב ששת) השואלים כיצד ניתן לבטל גט לשמה, הרי לכאורה כתיבת הגט הינה מעשה ולא דיבור, ומתרצים שכל זמן שלא הגיע ליד האשה לא נחשב לגמר מעשה. עוד יש ללמוד מדברי התוס' הללו, שאפילו אם נעשה מעשה, כל זמן שלא נגמר הוא מוגדר רק כדיבור. לכאורה הדברים נסתרים מסוגייתנו, שריש לקיש אמר שהואיל והבעל נותן הכסף לאשה דומה למעשה, אך יש לומר שבדיוק בנקודה זו חלוק רבי יוחנן, ולפי זה להלכה מעשה שלא נשלם מוגדר כדיבור.

שורש המחלוקת
האור שמח (זכיה ומתנה יב, טו "אך דא מסתפקנא") מסתפק מה הדין באדם שהחיל חלות שתחול רק בעוד ל' יום, כגון שנתן שדה לאחר ל' יום, וביום השלושים נעשה שוטה. מצד אחד מבבבא בתרא קכז ע"ב משמע שלא חל. הגמרא שם שואלת לפי רבי מאיר שאפשר להקנות דבר שלא בא לעולם מדוע היה לתורה צורך לחדש את דין "יכיר", שהאב יהיה נאמן לומר מיהו בנו בכורו, הרי ביכולת האב להקנות את הירושה באיזה אופן שירצה, ומתרצת שנצרך עבור נכסים שנופלים לו סמוך למיתתו בעת שהוא גוסס, שאז אין באפשרותו להקנותם. משמע שלמרות שהוא כבר ביצע את מעשה הקניין בעבר בהיותו שפוי, לא יכול לחול הקניין אם בעת החלות הוא לא בר הקנאה. אך מצד שני כבר העיר המחנה אפרים (זכיה סימן טו) שמשמע להפך מבבא בתרא קלז ע"א. הגמרא שם כותבת שאביי ודאי חזר בו מאמירתו שמתנת שכיב מרע נקנית בעת מיתתו ולא לאחר מיתתו, כי אחרת תהא קשה עליו המשנה "זה גיטך אם מתי – לא אמר כלום" ואם החלות היא בעת המיתה מדוע לא יחול הגט. עולה מהגמרא שלמרות שבעת מיתתו הוא גוסס אין בעיה שיחול הגט הואיל ואת מעשה נתינת הגט ביצע בעת שהיה שפוי, ולא אכפת לנו מה מצבו בעת החלות.
על מנת ליישב תולה האור שמח דין זה במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש אם דיבור יכול לבטל דיבור. אם יש באפשרותו לבטל אכפת לנו מה מצבו בעת החלות, אך אם לאחר שביצע את מעשה הקניין שוב אינו יכול לבטל לא אכפת לנו מה יהיה מצבו בעת החלות. על פי זה מיישב שבאמת להלכה צריך שיהיה בר הקנאה בעת החלות כמבואר בדף קכז ע"ב, וההוכחה בדף קלז ע"א היא שעל כרחנו גם ריש לקיש צריך להסתדר עם המשנה, ואם אביי סובר שהמתנה חלה בעת מיתתו לא יובן לשיטתו כיצד יסביר ריש לקיש את המשנה שאמרה שהגט לא חל.
אם כן, האור שמח שתלה את דינו במחלוקת ריש לקיש ורבי יוחנן. אפשר להסביר את סברת התלייה, שאם אדם זכאי לחזור בו איננו יכולים להכשיר קניין שחלותו בעת שהוא שוטה כי יש לנו לחשוש שמא אילו היה שפוי היה חוזר בו, אך אם אינו זכאי אין לנו למה לחשוש.
אך אפשר להסביר את התלייה באופן יותר מהותי, ששורש מחלוקתם הוא בהבנת אופן החלות של קניין לאחר ל' יום. ריש לקיש סובר שהחלות נעשית בכח בעת מעשה הקניין אלא שהיא מתגלה בפועל בעוד ל' יום, כלומר, היום הוא מחיל את החלות על הזמן של עוד ל' יום. לכן לדעתו לא ניתן לבטל את החלות, ולא יבוא דיבור ויבטל את הדיבור הראשון, הואיל והוא כבר הסתיים. לעומת זאת רבי יוחנן מבין שרק מעשה הקניין מבוצע כעת אך כל החלות נעשית בעוד ל' יום, ולכן ניתן בינתיים לחזור ולבטל את הדיבור הראשון. לפי זה תובן היטב תלייתו של האור שמח. לפי ריש לקיש שהחלות כבר הסתיימה לא אכפת לנו מה מצבו בעוד ל' יום, כיוון שהוא כבר סיים להחיל את החלות בעודו שפוי, ואילו לרבי יוחנן החלות מתבצעת בעוד ל' יום ולכן גם אז הוא חייב להיות בר הקנאה.

מהות הביטול
המשנה בגיטין לב ע"ב עוסקת באדם ששלח שליח לתת גט לאשתו ולפני שגירשה חזר בו וביטל את השליחות. ונחלקו בגמרא בפני כמה צריך לבטל. רב נחמן אומר בפני שניים ורב ששת אומר בפני שלושה. טעמו של רב ששת הוא כדי שיתפרסם הדבר ויגיע לאזני האשה, כי אחרת יש חשש חלילה שלא תשמע ותינשא לאחר ונגיע לידי ממזרות. רב נחמן לא חשש לכך ומכל מקום הצריך שניים. מדוע הוא מצריך שניים ולא מספיק שיבטלו בינו לבין עצמו? הרמב"ן (ד"ה הא דתנן) מסתפק בכך וכותב שני הסברים. לפי הסברו הראשון, אף שדיבור מבטל דיבור, צריך שהדיבור השני יהיה אלים כמו הראשון, ולכן לא יתכן שיבוא דיבור שלא בפני השליח שהוא דיבור גרוע ויבטל את מינוי השליחות שנעשה על ידי דיבור בפני השליח. ובהסברו השני כותב שביטול השליחות נחשב לדבר שבערווה ואין דבר שבערווה פחות משניים.
התוס' (ד"ה ורב נחמן) מתרצים באופן שלישי וכותבים שרב נחמן אמנם לא חשש לממזרות ולכן הכשיר בפני שניים, אבל בכל זאת לא הכשיר באחד משום שבכך החשש לממזרות כבר גדול. המהרש"א שם מקשה שהתוס' בדף לג ע"א (ד"ה רבי סבר) מחלקים באחד מהסבריהם בין ביטול שלא בפני השליח שצריך להיעשות לפחות בפני שניים משום דבר שבערווה לבין ביטול בפני השליח שאינו צריך להיעשות בפני שניים. משמע שהטעם שצריך שניים הוא משום דבר שבערווה.
רבי עקיבא איגר (ד"ה בא"ד מ"מ) שואל שאלה נוספת ומתוך כך מיישב את שתי השאלות. שאלתו היא מהי סברת התוס' בדף לג לחלק בין ביטול בפני השליח שלא מוגדר כדבר שבערווה ואינו מצריך בפני שניים לבין ביטול שלא בפניו שמוגדר כדבר שבערווה. ומבאר שלכלל "אין דבר שבערווה פחות משניים" יש שני פנים. הראשון, שיש מעשים שלצורכם זקוקים לעדי חלות ובלעדיהם כלל לא חל המעשה, כגון עצם הקידושין והגירושין. השני, שרק לשני עדים יש נאמנות בפני בית הדין להעיד מה אירע. ומוסיף ומבאר שלגבי ביטול שליחות אין צורך בפן הראשון של עדי חלות וזאת משום שהביטול "אינו ענין מעשה וחלות הקנין" אלא "רק ביטול וסילוק כח השליחות", ולכן אין צורך בעדים אלא עבור הנאמנות. לכן ביטול בפני השליח אינו צריך להיעשות בפני שניים כי סוף סוף השליח עצמו יודע את האמת ואין לו לתת את הגט, אך כאשר מבטל שלא בפניו אין לנו דרך לדעת ולהאמין שביטל ולכן הוא מוכרח לעשות זאת בפני שניים.
הרמב"ם (אישות ג, טו) סובר שבמינוי שליח לקידושין לא צריך עדים, והטעם לכך הוא שרק מעשה הקידושין או הגירושין עצמו זקוק לעדי חלות, והראב"ד חולק וכותב שאף שבגט מינוי שליח הולכה לא צריך להיעשות בעדים, זה דווקא בגט הואיל וגיטו מוכיח עליו. משמע מדבריו שעקרונית גם בגט זקוקים לעדים אלא שהגט נחשב כעדות.
הברכת אברהם (גיטין לב ע"ב 'בענין עדות בביטול שליחות הגט') מסביר שדברי רבי עקיבא איגר ודאי מובנים לפי שיטת הרמב"ם אך אפשר להסבירם גם לפי שיטת הראב"ד, ולמרות שלצורך מינוי השליח צריך עדי קיום אין צורך בכך בביטולו. הוא מקדים שמצאנו בזנות אשת איש שנחשב כדבר שבערווה וצריך שני עדים לצורך בירור האמת, ובכל זאת אין צורך בעדי קיום, ומצד האמת האשה נאסרת לבעלה גם אם אין עדים. הטעם לכך הוא שדווקא בחלות שבאה על ידי האדם הפועל מרצון ומדעת להחיל את החלות זקוקים לעדי חלות, אך בזנות עצם המעשה גורם לכך שהתורה תחיל את האיסור. על פי זה הוא מסביר שביטול שליחות זו לא "חלות שהאדם פועל על ידי דעתו דין של עקירת כח" אלא עצם מעשה הדיבור זו מציאות הגורמת ממילא לביטול הדיבור הראשון.
באופן דומה כותב האור שמח בתשובה (חלק א סי' יא), שביטול הגט נעשה על ידי ביטול הרצון בגט בלבד, ואין כאן "התפשטות ענין וחלות". הנפקא מינה שהוא לומד מכך היא שההלכה שבמקום שלא מתקיימים משפטי התנאים התנאי בטל והמעשה קיים אינה נוהגת כאן, כי סוף סוף הוא לא רוצה שיתקיים וכאן הכל תלוי רק ברצון כי אין כאן דינים של חלויות אלא רק בירור מהו רצונו, ואם אינו רוצה בגט הגט בטל. בדומה לזה הוא כותב שמשפטי התנאים לא נוהגים בהפרת נדרי אשתו, כי גם שם אין זה דין של חלות אלא שנדרי אשתו חלים רק אם הוא רוצה בהם, ואם אינו רוצה הם בטלים.
אמנם נראה שיש הבדל ביניהם. מהתנסחות הברכת אברהם משמע שזהו דין בדיבור, שהדיבור מהווה מציאות הסותרת את הדיבור הראשון, ואילו בדברי האור שמח רואים שאין זה דין בדיבור אלא ברצון, ולפי זה הדיבור הוא רק לשם גילוי דעתו. סיוע לכך יש להביא מעיקר הדין בסוגייתנו, שהרי בקידושין אין שום דין שהאשה צריכה לומר אמירה כל שהיא, ואם כן לגבי הדיבור הראשון ודאי לא מדובר בדיבור דווקא ואם כן מסתבר שגם הדיבור השני שבא לבטל את הראשון אינו דין בדיבור בדווקא, והדיבור רק נועד לגלות את רצונו.
התוס' רי"ד (גיטין לד ע"א ד"ה גידול) בבואו לתרץ קושיא כותב שיש לומר לפי הדחק שגם לצורך הביטול צריך עדי קיום. לדרך זו צריך לומר שהביטול הוא אכן יצירת חלות הגורמת לביטול השליח. לבסוף גם הוא מביא דרך אחרת לתרץ, וכותב עליה שהיא הנכונה בעיניו, ולפי זה למעשה יסבור שאין צורך בעדי קיום.

ביטול למפרע או מכאן ולהבא
האחרונים נחלקו בשאלה אם הדיבור השני מבטל את הראשון למפרע או רק מכאן ולהבא. הקובץ שיעורים (בבא בתרא תמ-תמא) תולה זאת במחלוקת ראשונים. ב שו"ת הרא"ש (כלל לה) כותב שהמקדש אשה על מנת שאין בה מומים רשאי למחול על תנאו משום שאתי דיבור ומבטל דיבור. לכאורה קשה, הרי אם יש בה מומים נמצא שהתנאי לא התקיים וכבר בטלו הקידושין ואם כן היאך בכוחו לשוב ולחדש כעת את הקידושין. מוכיח מכך הקובץ שיעורים שלדעתו הדיבור השני מבטל את הראשון למפרע ולכן מתברר למפרע שמעולם לא היה תנאי ומעולם לא התבטלו הקידושין.
לעומת זאת בשו"ת הרשב"א (חלק ד סי' פד) דן באחד שביטל את השליח לנתינת הגט ואחר כך חזר וביטל את הביטול, וכתב שאי אפשר לבטל את הביטול. הקובץ שיעורים כותב שהטעם לכך יובן רק אם נאמר שהביטול הוא מכאן ולהבא, כי אז הואיל וביטל את השליחות היא לא ממשיכה ושוב אין סיבה שאמירה חדשה תחזיר את השליחות הישנה שכבר נפסקה, אך אם ביטול פועל למפרע, אין סיבה שלא יוכל לבטל את ביטולו ואז יתברר למפרע שמעולם לא היה ביטול וממילא השליחות הראשונה שלא פסקה תמשיך כעת.
החלקת יואב (אה"ע סי' כא) רוצה לתלות בדיוק הפוך. מתשובה זו של הרשב"א הוא מסיק שהביטול חל למפרע, כי החלקת יואב סבור שאם אומרים שבטל מכאן להבא אין הביטול מתבצע בשעת הדיבור אלא בשעה שאמור לחול המעשה, כלומר האמירה גורמת לכך שביום השלושים לא יחולו הקידושין וכן במקרה של הגט האמירה גורמת שבעת נתינת הגט לאשה הוא לא יחול. הואיל וכך, לא יובן מדוע אי אפשר לבטל את הביטול, הרי בשעת הביטול נקבע שהגט לא יחול בעת נתינתו וכעת כשחוזר מהביטול שוב על הגט לחול בעת נתינתו. לעומת זאת אם הביטול פועל למפרע, הואיל וביטל לגמרי את הגט שוב לא ניתן לחדשו. עדיין צריך להבין את סברתו, כי לכאורה צודק הקובץ שיעורים, שאף אם הביטול ביטל את הגט למפרע, סוף סוף בכח ביטול הביטול לבטל את הביטול למפרע ואז נמצא למפרע שמעולם לא נתבטל הגט.ואולי הבין שדווקא ביטול עיקר החלות חלה למפרע אך את הביטול אי אפשר לבטל למפרע, וצריך עיון מדוע. בהמשך דבריו הוא מעיר שיש מקום להבין את הרשב"א אף אם נאמר שבטל מכאן ולהבא, ומסביר כפי הבנת הקובץ שיעורים, שאם בטל מכאן ולהבא אין הכוונה שרק לא חל בעת החלות אלא שמעת הדיבור מפסיק לחול, ולכן יובן שאם הגט הפסיק לחול שוב לא יועיל על ידי דיבור נוסף לשוב ולחדשו מעת הדיבור הנוסף.
ולגבי דעת הרא"ש הוא לא מביא את דברי הרא"ש שהובאו בקובץ שיעורים אלא לומד להפך מדברי הרא"ש בקידושין (ב, כב). הרא"ש כותב שאף שבקני את וחמור קנה מחצה, זה דווקא בגלל שאמר זאת בשני דיבורים "את וחמור" אך במקום שיש רק דיבור אחד ומקצתו לא חל כל החלות בטלה. בגיטין לג ע"א נפסקה הלכה כרבי שהאומר לעשרה תנו גט לאשתי וביטל מקצתם לא בטלו כולם, ולכאורה לפי דברי הרא"ש קשה, הרי הייתה אמירה אחת ואם בטלה מקצתה בטלה כולה, וכדי לתרץ מוכרחים לומר לפי שיטת הרא"ש ששם הביטול אינו למפרע אלא רק להבא ולכן לא בטלה מקצת האמירה. הרשב"א בקידושין חלוק על הרשב"א, ולכן לשיטתו אכן אפשר לומר שבטל למפרע, אך הלכה כשיטת הרא"ש ואם כן להלכה יש לפסוק שבטל רק מכאן ולהבא.
החלקת יואב מביא נפקא מינה מעניינת מהמחלוקת אם בטל למפרע או מכאן ולהבא – האם במקרה שהשליח מינה שליח שני תחתיו יכול המשלח לבטל את שליחות השני. אם נאמר שהביטול הוא מכאן ולמפרע הרי שכל השליחות נעקרת מראש וממילא גם שליחות השני בטלה, אך אם היא נעקרת רק מכאן ולהבא, הרי שלאחר שהראשון כבר מינה את השני, שוב אין ביטול שליחות הראשון פוגעת בשליחות השני.

^ 1.אמנם עיין רמב"ן שלפי אחד מתירוציו ריש לקיש עצמו סובר גם לפי לשון זו שאין דיבור מבטל דיבור.

שיעורים במסכת קידושין

הרב יאיר וסרטיל

ר"מ בישיבת בית אל ודיין בבית הדין לדיני ממונות של ארץ חמדה

בבא מציעא
מצא בגל ובכותל
בבא מציעא דף כה ע"ב
ג' ניסן התשע"ה
בהעלותך
לוחות ושברי לוחות
איך להתמודד עם הפער בין השאיפות למציאות?
תשע"ב
ברכות
דין ערבות במצוות
ראש השנה דף כט ע"א; ברכות דף כ ע"ב
חשוון תשפ"א
19 דק'
הושענא רבה
סוכות והושענא רבה - יום דין או שמחה?!
כ"א תשרי התשע"ה

שיעורים במסכת קידושין

34 דק'
שיעורים במסכת קידושין
מסכת קידושין דף ג' - וידאו
באדיבות ערוץ אורות
הרב אביחי קצין | ד' אדר ב' תשע"ו
49 דק'
שיעורים במסכת קידושין
כבוד תלמידי חכמים
קידושין לב: ת"ר מפני שיבה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' אב תשפ"ד
1:00
שיעורים במסכת קידושין
שליח שזכה בהגרלה למי שייך הכסף?
קידושין פרק שני
הרב בן ציון אלגאזי | כב אלול תשע"ח
שיעורים במסכת קידושין
שלוחו של אדם כמותו
קידושין דף מא ע"א
הרב יאיר וסרטיל | שבט תשע"ג

שיעורים במסכת קידושין

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

תפילות יום הכיפורים
ביאור קצר ועמוק לסדר הוידוי
הרב חגי לונדין | תשרי תשפ"ג
רביבים
מי צם ומי פטור
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשע"ח
הלכות יום הכיפורים
ערב כיפור
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ט
שו"ת "במראה הבזק"
אכילה ושתייה פחות מכשיעור ביום כיפור
רבנים שונים | תשרי תשע"ג

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
אור החיים על הפרשה
ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
הרב חיים כץ | ו' תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
הרב חיים כץ | ז' תשרי תשפ"ז
הסוכה והלכותיה
חוברת הלכות סוכה
הרב אביחי קצין | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב דוד דודקביץ'
הרב ש. יוסף וייצן
הרב יהושע שפירא
הרב דוד חי הכהן
הרב הלל גפן
הרב חגי לונדין
הרב בני אלון
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב מרדכי גרינברג

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לעשות מלאכה גמורה בחול המועד אם נצרך לצורך טיולו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
40 דק'
שמונה פרקים לרמב"ם
מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
הרב יהודה מלמד | ו' תשרי תשפ"ז
57 דק'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
36 דק'
עשרת ימי תשובה
מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
הסוכה והלכותיה
חוברת הלכות סוכה
הרב אביחי קצין | תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
הרב חיים כץ | ו' תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
הרב חיים כץ | ז' תשרי תשפ"ז
יום כיפור
מאמר כיפור פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
שו"ת "במראה הבזק"
חזרה ליהדות של בני משומדים ר"ל
מתוך העלון חמדת ימים | אייר ה'תשנ"ח
27 דק'
האזינו
האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
30 דק'
חולין
חולין דף קל"ט
הרב אלי סטפנסקי | ה' תשרי תשפ"ז
43 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
הרב הראל כהן | ד' תשרי תשפ"ז
תשובה
תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
צום גדליה
צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
הרב יוסף אפריון | ג' תשרי תשפ"ז
26 דק'
חולין
חולין דף קל"ח
הרב אלי סטפנסקי | ד' תשרי תשפ"ז
4 דק'
האזינו
האזינו - זכור ימות עולם: מה עלינו לזכור כדי להצליח?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז