ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
הנהג הפרוע
(על פי הספר 'שיחות לספר במדבר' של הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א, שיחה כט, עמ' שט"ז)
ברחוב הנרקיס חיו התושבים בשקט ובשלווה והכל התנהל על מי מנוחות. זאת, עד הגעתו של יוסי לשכונה.
כיממה לאחר הגעתו נראה יוסי דוהר ברכבו במהירות מופרזת ומוגזמת.
לאחר כמה ימים הבינו תושבי השכונה שהשקט והשלווה אבדה לה עם הגעתו של יוסי, הדייר החדש. בכל שעות היום והלילה היה יוסי נוסע ברכבו במהירות מטורפת, וכלל לא היה שם לב לכך שילדים חוצים מדי פעם את הכביש כדי להגיע לחבריהם שבצד השני. גם מבוגרים נבהלו כשהיה מגיח לפתע מסיבוב, ונראה כי כלל לא מבחין במעבר חצייה המשמש דרך קבע את תושבי הרחוב.
הימים והשבועות עברו ומפלס החרדה הלך וגבר. לא פעם נשמעו צעקות ובכיות של ילד שזה עתה כמעט נדרס תחת גלגליו של יוסי. הכל ידעו שאסון עומד בפתח.
צערם של תושבי הרחוב לא ידע גבול כאשר מוקדני המשטרה הביעו זלזול בבקשת התושבים לעזרה, באמרם שאין להם מה לעשות עם המידע הזה שהרי לא אירע דבר. וכמובן, בקשות התושבים נענו תמיד בכעס כאשר ניסו לפנות בעצמם ליוסי.
כעבור כחודשיים התכנסו דיירי הרחוב לפגישה דחופה. התושבים, שכולם היו יראי שמים החליטו למנות את שלושת רבני וחכמי הרחוב שיחליטו מה לעשות בעניין.
הללו החליטו למנוע מיוסי עליות לתורה וכן סנקציות נוספות, עד אשר יתחייב לנהוג בצורה בטיחותית ושקולה. אולם, גם כעת נראה היה שאין טעם בדבר. נהיגתו הפרועה איימה על כולם.
ערב אחד ישבו השלושה עם עוד מדיירי הרחוב בנסיון למצוא פתרון למצוקתם. לפתע קם בנו של אחד מהם, שמעון שמו, ואמר: "אל תדאגו, יש לי פתרון מושלם כדי לעצור את נסיעותיו המטורפות של יוסי. מיד פירט באזניהם את תוכניתו הערמומית. הללו חשבו כמה רגעים ולאחר מכן החליטו שאין להם מנוס. רק הזהירו אותו לבל ייתפס..
וכך, בשעת לילה מאוחרת כאשר דיירי הרחוב לנים כולם את שנתם יצא שמעון מצויד באולר קטן וחד. הוא הסתכל ימינה ושמאלה, ראה שאיש אינו נמצא וחתך במהירות ובמיומנות את צמיגי מכוניתו של יוסי.
כעבור כמה ימים, בראש חודש אלול, שמעון שמע את קול השופר שמעורר לתשובה, ונזכר במעשה שעשה. כעת, החל לחשוש שמא לא נהג כשורה.
מה דעתכם?
תשובה:
הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א: מאחר ויוסי מסכן את חיי העוברים ושבים, יש בדבר גדר של "רודף", (כלומר, ליוסי יש מעמד הלכתי של אדם הרודף אחר אנשים ומסכן חייהם), וממילא צריכים אנו לעשות את כל מה שבידינו כדי למנעו מפעולותיו המסוכנות ולהציל אחרים מידיו. מכיוון שהוכח שדיווח למשטרה אינו יעיל, מאחר והיא אינה פועלת כל עוד אין פגיעה ממשית, לפיכך מוטל על כל תושב לפעול כמיטב יכולתו, כנגד הסכנה החמורה. לכן מותר היה לשמעון להוציא את האוויר מגלגלי מכוניתו של יוסי אף שכעת היא חונה והוא אינו מסכן חיים ברגע זה.
נוסיף מעט מדברי הגאון הרב נבנצל בספרו שיחות לספר במדבר בהקשר זה: לעיתים אנו שומעים משפט בסגנון זה: "אתמול נהגתי מהר וכמעט התנגשתי - אבל ברוך ה' ! לא קרה כלום". זו טעות. בעצם קרה דבר נורא! התרשלת בשמירת נפשות - ודי בזה! השאר, התוצאות - הן כבר עניין אחר. העבירה של חוסר זהירות תלויה ועומדת, עד שתכפר עליה. אמנם ה' חס עליו וממילא אין צורך לנוס לעיר מקלט, אבל על המעשה יש לשוב בתשובה באותה מידה שצריך לשוב מי שבפועל הרג בשוגג.
הכבישים, הם היום זירת אי-הזהירות והרשלנות. איש אינו מתכוון להזיק, ובכל זאת מגיעים לבית הקברות מדי שנה, לא עלינו, מאות בני אדם. לכן עלינו להתחזק בזהירות בדרכים.
שנזכה לבשורות טובות לבריאות הגוף והנפש!
"כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה..."
המחבלים שמתחבאים מאחורי חפים מפשע
(על פי דבר חברון, ח"ג, עמ' שכ"ג)
השעה שעת בין הערביים, אך החיילים אינם נחים כאן כלל. מדי כמה זמן נורים טילים מרצועת עזה. החיילים דרוכים וערוכים לכל תרחיש, כאשר מדי פעם מתבקשים לירות חזרה לעבר מקור הירי.
נראה שחוליית הטרור התחפרה כעת במקום מוצלח שכן קשה מאד לאתרם. לאחר כמה זמן מתבררת התמונה. חוליית הטרור שמונה שלושה מחבלים המשגרים טילים לעבר תושבי מדינת ישראל, מסתתרת מאחורי בניין. בימים הקודמים החוליות הסתתרו גם כן מאחורי מבנים, אך רבים מהם היו נטושים ועזובים. ניכר כי בניין זה אינו נטוש כלל. בתצפית ניכרת תכונה רבה, ונראים אנשים ונשים הנכנסים ויוצאים מהבניין בכל העת.
המפקדים מתחילים להתווכח: יוני טוען: "אין להשיב אש! אם נשיב אש ישנו סיכוי גבוה שאחד מדיירי הבניין ייפגע!" רמי שומע את הדברים ומגיב בכעס: "וכי חייהם שלהם חשובים יותר מחיינו ומחיי עמנו? הרי לשם כך יצאנו לשרות צבאי - כדי להגן על העם והמולדת!" האחרים החלו מתדיינים ומתווכחים. אלו אומרים שאין לפגוע בדיירי הבניין, ואילו האחרים טוענים בלהט שאנו חייבים להגן קודם כל על עם ישראל.
מה עליהם לעשות לפי ההלכה?
תשובה: הגאון הרב דב ליאור שליט"א :
לפי ההלכה צריך לפוצץ את מקום מושבם של המחבלים, גם אם כתוצאה מכך ימותו אזרחים רבים חפים מפשע. היסוד הוא שבמלחמה מותר לעם המותקף להשיב מלחמה שערה, גם אם בצד השני עלולים להיפגע אנשים שאינם חיילים. אם יש לנו יכולת לא לסכן את חיי חיילינו ולהפגיז את הבית ממרחק, יש לעשות כך ולא לסכן את החיילים. מי שמסכן את חיילינו - מתאכזר לבני עמו. מי שפותח במלחמה נגדנו צריך לדעת שהוא מסכן גם את אזרחיו. המקור לכך הוא בדברי המהר"ל שדן מהו היסוד ההלכתי לכך ששמעון ולוי החריבו את העיר שכם כולה במעשה דינה, הרי לכאורה רק שכם וחמור חטאו בעניין דינה ומדוע הרגו את כל אנשי העיר? מסביר המהר"ל - כשהמלחמה היא בין ישראל לעם אחר שהרע לישראל, "אף על גב שלא עשה רק אחד מהם, כיון דמכלל העם הוא, כיון שפרצו להם תחילה מותרים ליקח נקמתם מהם. וכך גם כל המלחמות שהם נמצאים... אף על גב שהיו הרבה שלא עשו כלום - אין זה חילוק, כיוון שהיו באותה אומה שעשה רע להם מותרין לבוא עליהם למלחמה וכן הם כל המלחמות". אין להסיק מכך שצריך לפגוע ללא סיבה באנשים שלא שייכים כלל למלחמה. כאן מדובר באזרחי אויב שנמצאים באותו בית שנמצאים בו המחבלים. התחשבות באויב על חשבון חיילינו לקוחה מעולם המושגים הנוצרי שיש בו רחמנות צביעותית : " מי שנתן לך סטירה בלחי אחת, תן לו גם את הלחי השנייה". כמובן שהם עצמם לא מקיימים את זה שהרי זה נגד הטבע האנושי. לצערנו הרב, יש מי שרוצים למנוע מעם ישראל התגוננות במסווה של רחמנות שלא במקום הנכון ובזה מסכנים את החיילים שלנו.
כעין דבריו של הגאון הרב ליאור שליט"א, כתב הגאון הרב אשר וייס שליט"א (מנחת אשר, בפרשתנו סימן לב'). 1
לסיכום :לפי ההלכה כאשר אין אפשרות אחרת מותר להרוג את האויבים אף שיפגעו אזרחים שאינם מעורבים במלחמה. וכן עושים כל אומות העולם במלחמותיהם.
הבהרת העורך - יש לציין שהתשובה מתייחסת באופן עקרוני לדעת מה ההלכה, ומה צריכים להיות ההוראות של צה"ל, אך התשובה לא מתייחסת לחייל הפרטי...
^ 1.להבנת הרב אשר וייס את דברי המהר"ל, יוצא שלפי המהר"ל מותר להרוג אזרחים גם בלי שזה נדרש לצורכי המלחמה, מכיוון שלפי המהר"ל כל מי שהוא חלק מהאומה של האויבים בכלל המלחמה.
הרב אשר וייס חולק עליו בנקודה זאת וסבור שניתן להוכיח מכמה מקורת בתנ"ך שרק לצורך מלחמתי מותר להרוג אזרחים, אבל יש להימנע מזה ככל האפשר.
בין שאר המקורות ציין הרב אשר וייס את דברי הרד"ק על הפסוק בדברי הימים א (פרק כב, ח)
"וַיְהִ֨י עָלַ֤י דְּבַר־ה֙' לֵאמֹ֔ר דָּ֤ם לָרֹב֙ שָׁפַ֔כְתָּ וּמִלְחָמ֥וֹת גְּדֹל֖וֹת עָשִׂ֑יתָ לֹֽא־תִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י כִּ֚י דָּמִ֣ים רַבִּ֔ים שָׁפַ֥כְתָּ אַ֖רְצָה לְפָנָֽי". וכתב שם הרד"ק
"ובאמרו דמים לרוב שפכת ארצה כי דם נקיים היה בדמים אשר שפך ... גם בדמי הגוים אשר שפך אותם שלא היו בני מלחמתו אפשר שהיו בהם אנשים טובים וחסידים אעפ"י כן לא נענש עליהם כי כוונתו לכלות הרשעים שלא יפרצו בישראל ולהציל עצמו כשהיה בארץ פלשתים לא יחיה איש ואשה, אבל כיון שנזדמן לו שפיכות דמים לרוב מנעו מלבנות בית המקדש שהוא לשלום ולכפרת עון ולעטרת תפלה, כמו שמנעו להניף ברזל במזבח ובבית המקדש לפי שהברזל עושים ממנו כלי הריגה לא יעשו ממנו כלי שלום ברוב".
למדנו מדבריו של הרד"ק שמותר להרוג אזרחים במלחמה כאשר אין אפשרות אחרת, אבל ניתן ללמוד כמה ראוי להימנע מזה.
הרב וייס הוסיף שאין עוד צבא שכל כך נזהרים לא לפגוע באזרחים כמו הצבא שלנו.
נציין שלפי הרב ליאור גם המהר"ל סבור שניתן להרוג אזרחים שאינם שייכים למלחמה רק כאשר זה נדרש לצורך המלחמתי (וכך גם אישר לי הרב ליאור בעל פה).
לפי זה יוצא שלהלכה מסכימים הרב ליאור והרב וייס, אלא שלפי הרב ליאור זה גם דעת המהר"ל, ולפי הרב וייס המהר"ל מתיר להרוג את האומה האויבת בצורה גורפת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
