ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי המצוה. לזכר נסי מצרים כמו שכתבנו באחרות. וגם זה גזע מן השרש הנזכר, שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה, כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחלת בואנו להיות סגלת כל העמים ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם י''ט ו'), ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו בה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין, נקבע בנפשותינו הדבר לעולם. ואל תחשב בני לתפש על דברי ולומר ולמה יצוה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזכרון אותו הנס, והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו? דע, כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנער ישיאך לדבר כן. ועתה בני, אם בינה שמעה זאת, והטה אזנך ושמע (משלי כ''ב, י''ז), אלמדך להועיל בתורה ובמצות. דע, כי האדם נפעל כפי פעלותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעלות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם יעסק תמיד בדברים של דפי, כאלו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומנהו באמנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אמנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעלותיו, כמו שאמרנו. ועל כן אמרו חכמים ז''ל (מכות כ''ג:) רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו. כי מתוך הפעלות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד. ורמזו ז''ל על זה (מנחות מ''ג:), באמרם כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפלין בראשו, מבטח לו שלא יחטא, לפי שאלו מצות תמידיות, ונפעל בהן תמיד.
לכן אתה ראה גם ראה, מה מלאכתך ועסקך, כי אחריהם תמשך ואתה לא תמשכם. ואל יבטיחך יצרך לומר, אחרי היות לבי שלם ותמים באמונת אלהים, מה הפסד יש כי אתענג לפעמים בתענוגי אנשים, בשוקים וברחובות, להתלוצץ עם הלצים, ולדבר צחות, וכיוצא באלו הדברים שאין מביאין עליהן אשמות וחטאות, הלא גם לי לבב כמו הם, קטני עבה ממתניהם, ומדוע ימשכוני הם אחריהם? אל בני, השמר מפניהם, פן תלכד ברשתם. רבים שתו מתוך כך כוס תרעלתם, ואתה את נפשך תציל. ואחר דעתך זה, אל יקשה עליך מעתה רבוי המצות בענין זכירת נסי מצרים, שהם עמוד גדול בתורתנו, כי ברבות עסקינו בהם, נתפעל אל הדבר, כמו שאמרנו.
דיני המצוה. כגון שובר עצם ממנו אפילו אחר זמן אכילתו, ודין אם יש כזית בשר עליו מה דינו, ודין הסחוסים וגדים הרכים שסופם להתקשות, ויתר פרטיה, מבוארים בפסחים (פ''ד.).
ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית. והעובר עליה ושובר עצם בפסח טהור, לוקה.
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
16 - שלא להוציא מבשר הפסח חוצה
17 - שלא לשבר עצם מן הפסח
18 - שלא יאכל ערל מן הפסח
טען עוד
המצווה הט''ז היא שלא לשבור עצם של קרבן פסח שנאמר (שמות י''ב מ''ו) ''ועצם לא תשברו בו'', וכל ששבר עצם שיש עליה כזית בשר בפסח לוקה כדין לאו שיש בו מעשה.
ויש לעיין בלאו זה דשבירת עצם בפסח האם הוא דין מדיני הקרבן, וכמו שיש דין בשלמים שאין להוציאם מירושלים ודין בתודה שצריך שיבא עם חלות וכו' כך יש דין בקרבן פסח שלא לשבור בו עצם, או שאינו מדיני הקרבן אלא הוא דין אחר וכפי שיתבאר.
ונראה ברור דנתייחדה מצווה זו של שבירת עצם בפסח משאר המצוות האמורות בקרבן פסח דהיא אינה מצווה ממצוות הקרבן, דהנה איסור שבירת עצם נוהג בין בזמן אכילת הקרבן בין לאחר זמן אכילת הקרבן, וכמו שכתב הרמב''ם (פ''י ה''ב מהל' קרבן פסח) ''אחד השובר את העצם בליל חמישה עשר, או ששבר בו עצם מבעוד יום, או ששבר אחר כמה ימים הרי זה לוקה, לפיכך שורפין עצמות הפסח בכלל הנותר מבשרו, כדי שלא יבואו בהן לידי תקלה'', ועוד מבואר ברמב"ם (שם ה"ו) שאפילו אם נטמא הקרבן ואינו ראוי לאכילה כל שהיתה לו שעת הכושר עדיין יש בו איסור שבירת עצם . יתירה מזו, איסור שבירה היא בין על המנויים על הפסח בין על אותם שלא נמנו, בעלים ושאינם בעלים, טהורים וכן טמאים , מה שלא מצינו בשאר מצוות האמורות בקרבן פסח.
אך אם אכן איסור שבירת עצם בקרבן אינו בדיני הקרבן קשה מה שנפסק שהאיסור הוא בעצם שיש עליה כזית בשר, דאיך שייך לומר מחד שאיסור זה הוא אינו דין בדיני הקרבן ונוהג אפילו בקרבן טמא ואפילו אחר זמן רב מזמן הקרבת הקרבן, ומאידך הוא תלוי בכזית מבשר הקרבן שזהו דבר שלכאורה תלוי בקרבן.
ועי' בקונטרסי שיעורים להגר''י גוסטמן (נדרים כ''ד, ז') שחקר מהו גדר האיסור בלאו דעצם לא תשברו בו, האם הוא איסור שהעצם צריכה להיות שלימה והוא עובר על האיסור כשגורם שהיא לא תהיה שלימה, או שמא האיסור הוא מעשה השבירה.
עיי''ש שביאר בטוטו''ד כדרכו דהנפקא מינה היא כמה שיעור שבירת העצם, דאם הוא דין שהיא תהיה שלמה כל ששבר בה כדי שתחגור בה הציפורן שבשיעור זה היא אינה שלימה (וכדעת רשב''ל חולין י''ז:) עבר על האיסור, ואם האיסור הוא מעשה השבירה הרי צריך שישבור ממש, וכן נפקא מינה לגבי שובר אחר שובר, דאם הוא דין שתהא העצם שלמה הרי כל ששבר בה שיעור כדי שתחגור בה הציפורן הרי היא שבורה ושוב לא שייך בה איסור שבירה, אבל מעשה שבירה שייך בה גם לאחר שנשברה קצת , ועיי''ש שכתב עוד נפקא מינה, דהנה דין מוסכם הוא דאינו עובר על איסור שבירת עצם אלא בעצם שיש עליה כזית בשר, אלא דנחלקו ר' יוחנן ור''ל (פסחים פ''ד:) מה הדין בשבר עצם שיש בה כזית בשר שלא במקום בשר, דלדעת ר''ל אינו עובר ולדעת ר''י עובר, וביאר הגר''י גוסטמאן דהם נחלקו במחלוקת הנ''ל, דר''ל סובר שיסוד האיסור של שבירת עצם הוא משום שצריך שהעצם תהיה שלמה, וכל שביטל את שלמות זו עובר על לאו זה, אבל דין זה שהקפידה התורה על שלימות העצם הוא רק במקום שהיא משמשת את בשר הקרבן ולכן אם אין במקום השבירה כזית בשר אינו עובר, אבל ר' יוחנן סובר שהאיסור הוא מעשה השבירה ולכן גם אם אין כזית בשר במקום השבירה עדיין יש כאן מעשה שבירה של העצם ועובר, עכ''ד הגר''י גוסטמאן בקצרה .
ונמצא לביאורו שאף לר''י שסובר שעיקר האיסור הוא מעשה השבירה מכל מקום אין זה סותר לעיקר הדין שאיסור שבירת עצם אינו נוהג אלא בעצם שיש עליה כזית בשר.
ומעתה נראה דאף אם יסוד איסור שבירת עצם בפסח הוא מעשה השבירה ואף אם נימא דהאיסור אינו דין מדיני הקרבנות אלא הוא דין נפרד על הגברא שלא לעשות מעשה שבירה של עצם של קרבן פסח, אפ"ה איסור זה אינו שייך אלא אם כן יש כזית בשר על העצם, והיינו משום דבלא כזית בשר אין לעצם דין עצם של הקרבן פסח, אך אכתי שפיר איכא למימר דהאיסור הוא על מעשה השבירה והוא לא דין מדיני הקרבן ופשוט.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
ארבע כוסות ושלוש מצות
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
למה ללמוד גמרא?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
איך עושים קידוש?
בדיקת קורונה בשבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
חידוש כוחות העולם
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
