ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
גם כניסת זוג יהודי תחת החופה מכניסה אותם בצל השכינה, מתוך תפילה ותקווה כי הענן יהיה קשור מעל לאהלם.
יש קשר הדוק בין הסוכה והחופה (עיינו בישעיהו פרק ד' ה-ו).
ההדגשה המופיעה בפרשת בראשית: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (א' כז) חוזרת ומודגשת בפרשתנו "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (ט' ו). להביא לידי ביטוי את צלם האלקים שבתוכנו משמעותו להיות בבחינת "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (מלשון לינה, תהלים פרק צ"א א).
הסברנו כי אלה שפרשו מן הסוכה וחיפשו לעצמם צל-חסות אחרת, שילמו על כך מחיר כבד. כדוגמא הבאנו את משפחת למך המופיעה בפרשת בראשית: "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה" (ד' יט): וחז"ל דרשו "ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו מקושטת כזונה" (בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כג סימן ב).
נדגים עקרון זה מפרשיה נוספת - יוסף ואשת פוטיפר, המופיעה לקראת סוף ספר בראשית.
הקשר בין יוסף ואשת אדוניו אסור ובוודאי מנוגד בתכלית הניגוד ל"זכו שכינה ביניהם" (סוטה יז ע"א). אף על פי כן, חז"ל חיפשו צד זכות למעשיה של אשת פוטיפר, וז"ל המדרש: "ר"ש בר נחמן אמר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר, מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, דא"ר יהושע בן לוי רואה היתה באסטרולוגין שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה" (בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פה).
ננסה למצא לכך סימוכין בפסוקים.
(י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ:
(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:
(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה:
(יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ ...
(טו) וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:
(טז) וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ:
(יז) וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה ...
(יח) וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה: (בראשית פרק לט)
לשון התורה יוצרת הבחנה ברורה בין מעשיו של יוסף לבין מעשיה וכוונותיה של אשת פוטיפר. כשהתורה מתארת את פעולות יוסף הביטוי הוא "בידה", כשמדובר עליה הביטוי הוא "אצלה" (עיינו גם במדרש המובא ביומא לה ע"ב, על ביטויים אלה). יוסף עזב את בגדו בידה ולא נכשל, כי הבין שכישלון מסוג זה ירחיק אותו כרחוק מזרח ממערב מלהיות בצל השכינה. היא לעומת זה מדגישה אֶצְלָהּ- אֶצְלִי, כי היא בטעותה, חשבה ההפך.
כמובן שהלכה כיוסף הצדיק, אנחנו משתדלים להיות תלמידיו. יש רק דרך אחת לחסות בצל השכינה, להיות בבחינת "יְקֹוָק שֹׁמְרֶךָ יְקֹוָק צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכ"א ה)- דרכו של יוסף.
הבה נתפלל כי תפיסה רוחנית זו, תהא הדרך המרכזית של כלל העם היהודי ושל בני עמנו הזוכים לדור בארץ ישראל, במדינת ישראל שבה נזכה לראות בקרוב, עוד יותר בשוב ד' ציון.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה וזאת הברכה שמיני עצרת ושמחת תורה תשפז
מה הטעם שמסיימים ומתחילים את התורה ביום אחרון של חג הסוכות ולא בראש השנה שהוא היום הראשון של השנה. מה הטעם שברכת יוסף היא הארוכה ביותר ונתברך שתתרבה נחלתו יותר משאר השבטים. אַף חֹבֵב עַמִּים כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ - קשה במה שהזכיר לשון אַף, שהרי במקום חִבָּה היינו חֹבֵב לא שייך אַף שהוא לשון קֶצֶף. חמשה זוגות נקברו במערת המכפלה, ג' נגלות וב' נסתרות. מנין התיבות שבסוף חמשה חומשי תורה כמנין אֲנִי בִינָה.
רביבים תנו כבוד לתורה
מצוות תלמוד תורה שקולה כנגד כל שאר המצוות | שכרה של מצוות תלמוד תורה שקול כנגד שכרן של כל המצוות | כל אדם מישראל שעוסק בתורה מקיים את העולם | גם הדעות החולקות שלא נפסקו להלכה מבטאות צד אמיתי בתורה | ריבוי הדעות מביא לשלום, שכן ישנן בתורה ובעולם פנים שונות וממילא דעות שונות | חידושי תורה, שנולדים מתוך התעמקות בתורה או מתוך שאלות שעולות מהחיים בארץ, מפתחים ומקדמים את העולם
סוכות סוכות – ובגוים לא יתחשב
החשבון הנוגע למעשי ישראל אינו פשטני שטחי וחיצוני כמו באשר לאומות העולם וזהו העומק העצום שמסתתר בסיפורו של יונה הנביא
מאמרים אקטואליים מינוי נוכרים במדינת היהודים
מה עמדת התורה באשר למינוי גר תושב לתפקיד של שררה שלטונית במדינה היהודית? כיצד מתמודדים עם זה במדינה שעדיין לא אימצה את חוקי התורה?
מידות הראי"ה מקומה של הביקורת בעולם האמונה
אמונה כ"ו -כ"ח
השיעור עוסק בתפקידה של הביקורת ושל הכפירה כמנגנון שנועד לזקק את עולם האמונה משיבושים ומהגשמה שגויה. מתוך כך מוסבר כיצד הבירור הביקורתי עשוי לחשוף את הפנימיות והאמת העמוקה של האמונה, במקום להישאר רק בביטויים החיצוניים שלה.
הלכות יום הכיפורים עבודת יום הכיפורים וכוח הכפרה
דרשת שובה ושיחת מוצ"ש פרשת האזינו
השיעור עוסק במהותו של יום הכיפורים כיום כפרה וסליחה, תוך בירור מחלוקות חז"ל והרמב"ם לגבי התנאים הנדרשים לכפרת היום ושעיר המשתלח – עם תשובה או בלעדיה. בנוסף, מודגשת החשיבות של עבודת השם מתוך שמחה ואהבה, לצד הדרכים הנכונות לביצוע וידוי כנה, מחילה ופיוס בין אדם לחברו.
