ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו, שנקבע בנפשותינו מיום עשותו שבסבתו תבא לנו מחילת העון והברכה והשלום אחרי כן, ועל כן לזכר זה הדבר נצטוינו שלא לעשות בו דבר בכלים המכנים להשחתה, וזהו הברזל שכורת ומכן תמיד לשפך דם. וכבר הקדמתי לך בתחלה כי האדם נפעל כפי פעלותיו, ומחשבותיו הולכות לעולם אחרי מעשיו, על כן ראוי לנו לעשות דמיונות הפעלות כפי כונת הדברים. והסכל המבהיל השומע דברים אלה לא ידע ולא יבין.
דיני המצוה, כגון מהיכן היו מביאין אותן האבנים שבונין בהן המזבח, שאמרו ז''ל (מדות פרק ג' משנה ד') כי מן בתולת קרקע או מן הים הגדול היו מביאין אותן, ודין אם נגע ברזל באבן אחר שנבנית במזבח אם פוסלת הכל או היא לבדה פסלה, ומה שאמרו ז''ל (שם) כשמלבנין את המזבח פעמים בשנה שלא ילבנוהו בכלי שיהא בו ברזל כדי שלא יגע הברזל באבן, ויתר פרטיה מבוארים במסכת מדות. (הלכות בית הבחירה פ''א).
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות, והעובר עליה ובנה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש, לוקה.
מצווה מ'- שלא לבנות אבני המזבח גזית
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
41 - שלא לבנות אבני גזית
42 - שלא לפסע על המזבח
43 - מצות דין עבד עברי
טען עוד
ויש לברר בלאו זה האם האיסור הוא איסור במעשה הבנין- שאסור לבנות את המזבח מאבן שהונף עליה ברזל או שהאיסור הוא בהנפת הברזל על האבן - בין שהיא קבועה במזבח ובין שהיא מיועדת לבנין המזבח דאם הוא דין בבנין עצמו הרי שהוא בעיקרו נאמר דוקא לאלו שעוסקים בבנין.
עוד יש לברר, מתי חל האיסור, האם הוא חל רק על מה שהוא כבר מזבח או על מה שמיועד להיות מזבח ואף אם זה עדיין לא נבנה ולא חל על זה שם מזבח, האם צריך שיקדיש את האבנים או שאף בלא זה כל שבסופו של דבר הוא בונה את זה למזבח ה''ז עובר אף שבשעה שהניף על זה ברזל לא היו האבנים מוקדשות.
ויעויין ברמב''ם (פ''א הי''ד-י''ז מהל' בית הבחירה) 1 שמבואר שישנם ב' דינים בענין זה, והם האחד הוא שצריך שיהיו אבני המזבח אבנים שלמות וילפינן לה מקרא ד''אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' '' (דברים כ''ז, ו') 2 והשני הוא שיש איסור לבנות את המזבח מאבן שנגע בה ברזל. ואיסור זה ילפינן מקרא דלא תבנה אתהן גזית (שמות כ' כ''ב) ובנוסף לדין זה ילפינן מהמשך הפסוק ד''כי חרבך הנפת עליה ותחלליה'' שאם נגע ברזל במזבח, אבן זו פסולה למזבח לאחר שהאבן קדושה בקדושת מזבח. והדברים פשוטים.
ועתה יש לעיין בענין זה, האם לאו דלא תבנה אתהן גזית ועשה דאבנים שלמות הם שני ענינים נפרדים דמחד גיסא צריך שיהיו האבנים אבנים שלמות ומאידך יש איסור להניף ברזל על האבנים א''ד דשני מצוות אלו מגדירים זא''ז, וכמו שמור וזכור דשבת שאם עבר על שמור עבר גם על זכור וכן הכא כל שהניף ברזל על האבן ה''ז כבר חיסרון ב''אבנים שלמות'' וזה האופן היחיד שעל ידו יכול לעבור על לאו דאבנים שלמות.
ועי' משנה למלך (הל' בה"ב, פ"א, הט"ו) שהביא את קושית הבאר שבע דאיך בנו המזבח והאיך יתכן במציאות שבנו את המזבח בלי שום פגימה, וכתב הבאר שבע ליישב דאפשר לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן חולין ואז מותר עדיין לשפות אותם בברזל לבין לאחר שהוקדשו.
ומבואר דדעתו דאיסור ד''לא תניף עליהם ברזל'' אינו אלא באבנים שכבר הוקדשו למזבח, אבל באבנים שלא הוקדשו אף שהונף עליהם ברזל מותרים למזבח.
וכ' ע''ז המשל''מ ''וזה אינו נראה כלל דהאיסור אינו בשעת הנפת הברזל כי אם בשעת הבנין כדכתיב לא תבנה אתהן גזית'' ע''כ.
דברי המשל''מ מחודשים ביותר דנראה שדעתו שזה שהאיסור הוא בשעת הבנין ולא בשעת הנפת הברזל מכריח ג''כ שהאיסור הוא בין הוקדשו האבנים בין לא הוקדשו והוא דבר חידוש, אבל זה שהאיסור הוא דוקא בשעת הבנין ולא כשמניף ברזל על המזבח כשהוא בנוי הוא מפורש ברמב''ם שכתב ''והבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש-לוקה, שנאמר "לא תבנה אתהן גזית" וכן בחינוך כאן (מצווה מ') שכתב ''והעובר עליה ובנה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש, לוקה''.
ואם כן לפי דברי הרמב''ם והמשל''מ אם הניף ברזל אחר שנבנה המזבח לא עבר בלאו כיון דהאיסור הוא על המעשה בנין אבל כיון שנבנה שוב אין בזה איסור והוא חידוש גדול.
ואף שוודאי שעל ידי שמניף ברזל ה''ז מחלל את האבנים 3 והם פסולות מכל מקום לכו"ע לפי דברי הר''מ והבנת המשל''מ ולא יהיה בזה לאו כיון שהם כבר נבנו 4 .
ואם כן לפי זה איסור זה, הוא איסור ודין בבנית המזבח דאסור שיהיה בנינו באופן זה וכל שכבר נבנה המזבח ה''ז שוב אינו יכול לעבור באיסור זה. וכיון שאיסור בבנין הוא, בין הוקדשו האבנים בין לא הוקדשו ה''ז עובר וכמה שכתב המשל''מ.
אמנם עי' בספר תורת הקודש (סימן ז') שביאר שיש שני איסורים בדבר, האחד הוא לאו דידן הנלמד מקרא ד''לא תבנה אתהן גזית''(שמות כ, כב) והוא איסור במעשה הבנין ואת השני ילפינן מקרא דכתיב גבי מזבח דהר גריזים והר עיבל (דברים כ''ז ה') והוא קרא ד''לא תניף עליהם ברזל'', וזהו איסור אף אם האבן כבר בנויה במזבח 5 .
ועכ''פ היוצא לדברינו לפי הבנת המשל''מ ברמב''ם שאינו עובר אם פוסל בזמן שהוא כבר מזבח. והוא מחודש ובפרט דקרא בהדיא כתיבא "לא תניף עליהם ברזל'', והוא מובא להדיא להלכה בגמ' בפ"ד דע"ז (נב:) גבי אבני המזבח ששקצום אנשי יון וגנזום בית חשמונאי דאמרי' התם ''היכי נעביד נתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא ננסרינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא'' הרי להדיא שיש איסור לא רק בשעת בנין. ומכל מקום הרמב''ם לא מנאו ולא הביא פסוק זה להלכה 6 .
ולולי דברי המשל''מ נראה לבאר דיסוד האיסור דלא תבנה אתהן גזית הוא שלא לבא לידי מצב שבו המזבח בנוי מאבני גזית, ואיסור זה הוא בין שבונה את המזבח מאבני גזית ובין שפוסל את אחד מאבני המזבח עם ברזל דסו''ס עכשיו המזבח בנוי מגזית אמנם משמעות ד' הרמב''ם שכתב הבונה דוקא לא משמע כך והשי''ת יאיר עינינו בתורתו ויצילנו משגיאות.
מצוה מא. שלא לפסע על המזבח
שלא לעלות על המזבח במדרגות כדי שלא יעשה פסיעות גסות בעלותו, שנאמר (שמות כ', כ''ג) ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו. אלא כשהוא עולה שם מהלך בנחת וביראה, עקב בצד גודל, וכן נאמר במכלתא (יתרו שם).
משרשי מצוה זו, מה שכתבנו במצוה הקודמת לה, לקבע בנפשותינו יראת המקום וחשיבותו, ועל כן הזהרנו שלא לנהג שם קלות ראש בשום ענין. והכל יודעין שהאבנים לא יקפידו בשום בזיון, שאינן רואות ולא שומעות, אלא כל הענין לתת ציור בלבנו ביראת המקום וחשיבותו וכבודו הגדול, כי מתוך הפעלה הלב נפעל, כמו שכתבתי.
דיני המצוה, כיצד עושין הכבש כדי שלא יבואו לעבור עליו בלאו זה, וצורתו וכל ענינו, מבוארים בפרק שלשה ממדות. (רמב''ם הלכות בית הבחירה פ''ב הלכה י''ג)
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות, והעובר עליה ופסע פסיעה גסה על המזבח עד שנגלה ערותו במזיד לוקה, וענוים ישכנו ארץ (תהלים ל''ז, י''א).
^ 1.וז''ל שם הל' יד :''כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן, כסכין של שחיטה-הרי זו פסולה לכבש ולמזבח, שנאמר "אבנים שלמות תבנה, את מזבח ה' " (דברים כז, (ומהיכן היו מביאין אבני מזבח: מן בתולת הקרקע חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובניין ומוציאין ממנו האבנים, או מן הים הגדול, ובונין בהן'' וממשיך הרמב''ם שם בהלכה ט''ז ''כל אבן שנגע בה הברזל-אף על פי שלא נפגמה-פסולה לבניין המזבח ובניין הכבש, שנאמר "כי חרבך הנפת עליה, ותחללה'' (שמות כ''א,כ') הבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש-לוקה, שנאמר "לא תבנה אתהן גזית" (שם); והבונה אבן פגום, עובר בעשה.
ובה' י''ז כתב': "אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל, אחר שנבנית במזבח--אותה האבן פסולה, והשאר כשרות. ומלבנין את המזבח פעמיים בשנה, בפסח ובחג; וכשמלבנין אותו, מלבנין במפה, אבל לא בכפיס של ברזל, שמא ייגע באבן ויפסול''.
^ 2.ועי' במשנה למלך (שם) שהקשה דאם אכן יש עשה ד''אבנים שלמות'' מדוע לא מנה הרמב''ם מצווה זו לעשה מהתרי''ג עיי''ש מה שתירץ.
^ 3.אף שכתבתי אבנים לשון רבים מ''מ ד''ז שנוי במחלוקת דבחילל אבן מהמזבח ע''י ברזל נחלקו רבוותא אם זה מחלל רק את אבן זו וכדאי' ברמב''ם כאן שכ' בהל' ט''ו ''אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל, אחר שנבנית במזבח- אותה האבן פסולה, והשאר כשרות '' והוא מהמכילתא. אבל דעת הגר''א (בפירושו למסכת מידות פ''ג מ''ד) שאם נפסלה אפילו אבן אחד בפסול דגזית ה''ז פסל את כל המזבח. ועי' בספר תורת הקודש סימן ז' שהאריך בענין זה בטוטו''ד.
^ 4.עדיין צ"ב מדוע האבנים נפסלות אם אין עובר עליהן בלאו.
^ 5.עיי''ש שביאר למה לא מנאה הרמב''ם למצווה.
^ 6.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
