"אתם ניצבים היום כולכם"

תחל שנה וברכותיה
פרשת השבוע פותחת בפסוק "אתם נצבים היום לפני ה' אלוקיכם" - רמז לכך שאנו עומדים להתייצב לדין לפני הקב"ה. ובשבוע הבא כעת הזאת בליל יום שלישי בשבוע יהיה ראש השנה יום הדין, ובשעה זו כבר יתקיים בנו תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

אתם ניצבים היום כולכם
פרשת השבוע פותחת בפסוק "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (דברים כט, ט). היום - הכוונה לראש השנה. ביום זה הקב"ה רואה את כולם בסקירה אחת, אבל הוא דן כל אחד ואחד בנפרד. ולכאורה לשם מה צריך פעמיים? הרי הקב"ה יכול לראות את כולם כהינד עפעף, ומדוע כל באי עולם עוברים לפני כבני מרון (ר"ה ט"ז ע"א)?

קול צופיך - הרב מרדכי אליהו (249)

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

add_alert

117 - הלכות תפילה

118 - "אתם ניצבים היום כולכם"

119 - ראש השנה

טען עוד

אלא מרוב אהבתו אותנו הוא רואה בתחילה את כל העולם וביניהם הרוצחים והגנבים וכו', ואח"כ כשרואה את היהודי היחיד שעשה איזו עבירה קטנה הוא מיד מוחל לו.

וכל זה טוב כדי ללמד סנגוריה, אבל אדם צריך להיות טוב לא באופן יחסי לגויים, אלא עליו להיות טוב ושלם עם עצמו. ועל זה אמרו בדרך רמז "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט) - הוא נידון באופן פרטי ולא בהשוואה לאומות העולם, וזו המעלה הטובה של עם ישראל.

מחוטב עציך עד שואב מימיך
כתוב בפרשה "מחוטב עציך עד שואב מימיך" (שם פסוק י'). הפשט הוא כולם, כמו "מדן ועד באר שבע" וכמו "המולך מהודו ועד כוש". והרי הודו וכוש היו סמוכות זו לזו? אלא שאם תעשה סיבוב מהודו ועד כוש מצד ימין או שמאל, אתה מקיף את כל העולם.

תשובה מצלת מן העונש
ואומר רש"י (דברים פרק כ"ט פסוק יב), וז"ל: "למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי שכששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים (בפרשת כי תבוא), חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם. אמרו, מי יכול לעמוד באלו. התחיל משה לפייסם, אתם נצבים וכו' הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו". והדבר תמוה מאוד, כיצד אומר כן מרע"ה לישראל, והרי על ידי דברים אלו ירפו ידיהם בראותם שלא נעשה עמם דבר - משל למה הדבר דומה, לאבא שראה את בנו שאכל ולא בירך ברכת המזון, ואמר האב לבנו אני ממהר לתפלה, אבל כשאחזור אעניש אותך. הילד ששמע זאת החל לבכות. אמרה לו אמו אל תבכה, הרי יודע אתה שאביך לא יעשה לך דבר. הנה כל בר דעת מבין שאמא זו זאת מקלקלת את החינוך של בעלה. כך גם משרע"ה בראותו את פחדם הנורא של ישראל מהקללות שבפרשת כי תבא, התחיל לפייסם, ולכאורה אין נכון לעשות כן. אלא הביאור הוא, שכשראה משרע"ה שהוריקו פניהם והתחילו להרהר בתשובה ונשבר לבם בקרבם באמת, אמר להם אם כך, אתם יכולים להתפייס שתשובתכם הועילה לכם ונצלתם מן העונש כי אין דבר העומד בפני התשובה, וכל הברכות יכולות לחול על ראשכם.

מעלת מי שמזכה לחייביא
כתוב בפרשה "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלוקינו וכו' שורש פורה ראש ולענה. והיה בשומעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך וכו' לא יאבה ה' סלוח לו" (דברים כט, יז - יט).

נשאלת השאלה, מיהו האדם הזה המתואר בפסוק, שה' לא סולח לו? אלא בזהר הקדוש (פרשת וירא דף קד ע"ב, וכן בתרומה דף קכט ע"א) הפליג במעלת מי ש"מזכה לחייביא" - שרואה אדם ומקרב אותו ללימוד התורה וקיום המצוות. ואם אומר די לי שאני לומד תורה ומתפלל - "שלום יהיה לי", ולא אכפת לי מהרשע, אומר לו הקב"ה יש דין ערבות, ואתה חייב להוכיח וללמד גם את האחרים, "ואהבת לרעך כמוך", וכי אתה רוצה להיות בגן עדן והאחרים בגיהנם?! ואם חושב רק על עצמו, בבחינת אני את עצמי הצלתי - לא יאבה ה' סלוח לו.

הנסתרות לה' אלוקינו
כתוב "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו" (דברים כט, כח) - נקוד על "לנו ולבנינו".
וכתוב "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים לא, יח).

אומרים חז"ל גם זה ברכה - הכיצד? משל למלך שבנו התנהג לא כשורה, ובא השוטר והגיש תלונה כנגד הבן והשופט קצב את עונשו, למשל שיאכל מאכל יבש מאד. צועק הבן לאביו שיעזור לו, והמלך מיד נענה לכך ומבקש מהשופט שהבן יבצע את העונש בחדר שבו המלך נמצא, ויאכל לאט לאט. והנמשל, לעיתים הקב"ה מסתיר פניו, אך הוא שומע את צעקותינו ורואה את הצרות שלנו, וכשאנו צועקים הוא כביכול שומע מיד ומציל אותנו מכל צרה ומצוקה.

חזרה תשובה
בפרשה מוזכר כמה פעמים ענין התשובה: "והשבות אל לבבך", "ושבת עד ה' אלוקיך", "ושב ה' אלוקיך את שבותך", "ומל ה' אלוקיך את לבבך".

את השלב הראשון של החזרה בתשובה ניתן לעשות בקלות על ידי אמירה "חטאתי עויתי פשעתי", אבל כתב הרמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ב) שהחזרה בתשובה היא עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" - ומי יכול להגיע לדרגה זו?
אלא שהאדם מתחיל, ומבקש שה' יסייע בעדו - "ה' יגמור בעדי", ולכן כתוב "ושב ה' אלוקיך את שבותך".

ובחרת בחיים
כתוב בפרשה (דברים ל, יט) "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך ברכה וקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך".

ואומר רש"י:

ועוד אומר רש"י:

משל לאדם שאמר לבנו יש לי בקופסא מספר פתקים, ובכל אחד מהפתקים כתוב סוג אחר של ממתק, והוא מכוון את ידו של בנו לדבר הטוב ביותר. אומר דוד המלך ע"ה "אתה תומיך גורלי", אתה תקח את הגורל שלי לכיוון הטוב ביותר.