ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו

שיחת מוצא"ש

סיבוכים בדרכו של בחיר האבות

החלום – זריקת ביטחון ◆ יעקב הוא הסולם ◆ לבן בקש לעקור את הכול ◆ לבן ופרעה ◆ מעשה אבות סמן לבנים ◆ סיבוכים.
מוקדש לעלוי נשמת
שלמה בן יעקב
לחץ להקדשת שיעור זה
החלום – זריקת ביטחון
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע". נתבונן בתחושות של יעקב כשהוא צריך לברוח מבית אביו. הרי עכשיו קיבל את הברכות, שאומרות שהוא הממשיך את הדרך של אברהם ויצחק ודווקא הוא זה שנאלץ לברוח מבית אביו, ואחיו, עשיו הרשע, נשאר בבית אביו. יעקב נאלץ לברוח לחרן, מקום לא מוכר לו, והוא לא יודע מתי יוכל לחזור משם, ולהמשיך את הדרך את המהלך הרוחני האלוקי שהתחיל אברהם והמשיך יצחק אביו. מה יהיה עם כל המגמה הגדולה הזאת שהוא נושא בקרבו - התחושות שלו קשות מאוד.
'וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם', והנה פתאום ה' מתגלה אליו, ואומר לו: כל ההבטחות שלי לאברהם ויצחק, מיועדות לך ולזרעך 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ'. ומבטיח לו עוד הבטחות גדולות 'וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ' - אל תדאג, אני אתך. את השאיפות שלך, המטרות שלך, והתפקיד שלך תצליח לקיים, ובכל הדרך שאתה הולך - אני אתך. במבט ראשון היה אפשר להסביר שהבריחה הזו היא בדיעבד. אומר הקב"ה ליעקב: אולי זה נראה כבריחה, אבל יש לך תפקיד גם כעת. אתה צריך להתמודד עכשיו עם הקשיים שמביאים אותך אל המגמה הגדולה, אל התפקיד הגדול שאתה אמור לשאת.
יעקב מתעודד ומקבל כוח מהבטחת ה', וכפי שדרשו חז"ל: 'וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו' - ליבו נשא את רגליו, הוא התמלא ביטחון ומבקש מהקב"ה שימשיך לשמור עליו. אמנם הקב"ה כבר הבטיח לו שישמור, אבל יעקב אומר לעצמו אני צריך להיות ראוי לזה, וכל הזמן לעשות את רצון הקב"ה, ועל זה הוא מתפלל. ויעקוב ממשיך ומבטיח אם הקב"ה ישמור עלי, כשאחזור אעשה את הבית הזה לבית אלוקים, ואתן מעשר מנכסי לריבונו של עולם. זהו מבט אחד על החלום של יעקב.
יעקב הוא הסולם
כעת אני רוצה להסביר את הסיפור הזה במבט אולי יותר חדש. יש אנשים שיש להם חלומות, שאיפות, 'היינו כחולמים'. לכל אחד יש חלום שהוא רוצה להגשים, שאיפת חיים. מהו חלומו של יעקב - הוא חולם להיות מוביל דרך של עליה, של חיבור. הוא רוצה להיעשות סולם שמאפשר לעלות לגבהי מרומים. הוא חולם לסלול דרך חדשה, דרך של עליה השמימה, שמחברת את העולם לקב"ה. בחלומו - הוא עצמו הסולם.
'וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ'. כשאדם עושה מצווה הוא יוצר כוח רוחני, ויעקב שואף להיות סולם שבו המצוות, המלאכים, יעלו לקב"ה, למרומים. ומתוך התקדשות במצוות, והעליה הרוחנית, נמשך השפע אל העולם – ואלו הם מלאכי האלוקים היורדים בו. זהו חלומו של יעקב, שאיפתו הגדולה, שאותה קיבל במסורת מאביו יצחק ומהסבא אברהם.
יעקב חולם להקים בית שכל צאצאיו יהיו קדושים. דבר כזה לא היה אצל אברהם, ולא אצל יצחק. החלום שלו הוא חלום שלם 'מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה', וכל התוכן של החלום הזה, הוא הידיעה שריבונו של עולם אתו ש'הִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק'. למה לא כתוב 'אנכי בורא השמיים והארץ' או 'אנכי יוצר האדם' 'אנכי המשגיח, המחיה והמקיים את כל העולם כולו' כי יעקב חולם על 'אלוקי אברהם ואלוקי יצחק'. הוא אומר לעצמו: יש לי כוחות בירושה. אני לא מתחיל דבר חדש אלא ממשיך דבר גדול. אבותיי מלווים אותי, הולכים איתי, מקיפים אותי.
הרי כידוע, אברהם מידתו מידת החסד, יצחק מידתו מידת הגבורה. כביכול, אברהם לימינו, ויצחק אביו לשמאלו. מידתו של אברהם תסייע בידו להתקדם ולפעול בדברים רוחניים ובחיזוקים מעשיים, ולהשפיע על כל העולם כולו, כפי שעשה אברהם. אברהם הוביל דרך, הוא עלה לארץ ישראל, עם כל 'הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן', קהל שנמשך אחריו בדרך האמונה, ואברהם מחנך אותו.
יצחק הוא אדם שונה, יותר פנימי 'פַּחַד יִצְחָק'. עבודת ה' צריכה להיות בכל הדרכים, וכל אחד מגלה את הדרך המיוחדת לו. ביצחק יש עוצמה פנימית. הוא לא עושה מלחמות כמו אברהם, אבל הוא מתעצם וגדל, וכולם מתבטלים כלפיו. יש בחינה של גבורה שמתבטאת בניצחונות, ויש מידת ההוד. הרב אומר ש'נחל ארנון' מבטא את מידת ההוד. כשבני ישראל עברו בנחל ארנון, הכול התיישר לפניהם. האויבים שעמדו במארב ורצו לפגוע בהם נמחצו בין ההרים והמלחמה נמנעה מראש. מידת ההוד היא מידה של כוח הרתעה חזק. עם אדם כזה לא מתחילים, הוא מנצח בלי מלחמות. כזה היה יצחק.
ישנן דרכים שונות בעוצמות רוחניות. ליעקב יש סבא שאפשר ללמוד ממנו איך להוביל ולפתח את הדרך, איך לעלות בסולם, למשוך את הציבור, את העם, ובסופו של דבר את העולם כולו למעלה. ויש אביו יצחק ששומר שלא ייפול, שמגן עליו. וכל הכוחות הללו שקיימים בו מאבותיו, הכול מהקב"ה. ומהכוח הזה הוא שואף את כל השאיפות הגדולות, שואף אל המגמה הגדולה, של קיום ההבטחות 'וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה'. לכן יעקב לא מפחד. הוא מרגיש שה' בקרבו, מסייע לו, ונותן לו את הכוחות האלה. זהו חלום יעקב.
יכול להיות שהרבה אנשים גדולים ומיוחדים הלכו לישון באותו מקום, ולא חלמו את החלום של יעקב. לפעמים אדם נמצא באופוריה, הוא מרגיש רוחני וקדוש, וכשהוא חולם חלום, החלום נכנס לעומקים הפנימיים ביותר שלו. כשיעקב מתעורר, 'וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ', הוא אומר לעצמו: חשבתי לעצמי ותכננתי דברים מאוד גדולים, והחלום מלמד שהם באו ממקור גבוה ועליון! כל הרצונות הללו אמתיים אצלי 'אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה'! 'מקום' הוא לא רק מקום פיזי. אמנם ברור שהמקום הפיזי גורם אבל גם יש מקום רוחני-נפשי. במקום הרוחני שאליו התעליתי ריבונו של עולם נמצא.
כשאדם מתעלה ומקשיב לפנימיות שלו, הוא מוצא את ריבונו של עולם בתוכו. כשאדם מחפש את הנקודה הפנימית שלו, את השורש הנשמתי שלו, את העומק שבתוכו - אז הוא מגלה שזה ריבונו של עולם. ומקבל את כל הכוח לכל השאיפות.
מה בין הפירוש הראשון לשני - הפירוש השני מחדד לנו שהאדם צריך להאמין בכוחותיו. אדם צריך לדעת ריבונו של עולם בתוך נשמתי. אני המשך של ניצוץ אלוקי המחיה ומקיים אותי. גנוזים בתוכי כוחות בלתי מוגבלים אלא שהכלים להוציא אותם אל הפועל הם מוגבלים. אבל ככל שיתקשר עם הכוחות הפנימיים שלו, ויגלה את עצמיותו הפנימית, הוא ילך ויתעצם. כולנו חלק מעם ישראל, חלק מהמגמה הגדולה העליונה והגדולה של עם ישראל, וכל אחד מגשים אותה בדרכו.

לבן בקש לעקור את הכול
יעקב יוצא לדרך עם כוחות האמונה והביטחון, והדרך לא פשוטה. הוא מגיע ללבן, ומתברר שלבן הוא בריה 'מיוחדת במינה'. רמאי גדול, מכשף גדול. יש לו 'תרפים', שהם כלים של כישוף, ולא קל ליעקב להתמודד אתו. לבן מבטיח לו את רחל ונותן לו את לאה, מבטיח לו כסף ומרמה אותו פעם אחר פעם. זו התמודדות קשה כל כך, עד כדי כך שחז"ל אומרים לנו בהגדה של פסח, על הפסוק 'אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי', שלבן יותר גרוע ממצרים, והוא 'ביקש לעקור את הכול'.
כלומר, יעקב מתמודד עם דמות שמתנגדת לכל המהלך שלו, רוצה לעקור את הכול. אמנם לא מפורש בתורה שלבן רצה לעקור את הכול, לעומת עשיו שרצה במפורש להרוג את יעקב. בהגדה לא מתייחסים אל עשו אלא אל לבן, מדוע - אומר המהר"ל, בגבורות ה', שיש כאן רעיון עמוק ופנימי. ללבן יש אופי הפוך מיעקב. יעקב הוא עיקר הבריאה, עיקרם של ישראל, הוא הנושא את מגמת העולם, ולבן הוא בדיוק ההפך, עניינו לעקור ולבטל. שנאה בלי טעם ובלי סיבה.
לשנאת עשיו הייתה סיבה - יעקב גנב ממנו את הבכורה ואת הברכה. אמנם הסיבה הזו לא מצדיקה להרוג, אבל בכל אופן יש כאן סיבה לכעס. אבל ללבן אין סיבה. יעקב רק סייע לו, שרת אותו, וגרם לו שיתעשר. ואף על פי כן לבן רוצה לעקור את הכול, בלי סיבה. כך גם מצריים. למה אנחנו אומרים בהגדה שהמצרים לא ביקשו להרוג אלא את הזכרים, הרי הם רצו לעקור את כל ישראל כשרדפו אחרינו אחרי היציאה ממצרים. יש כאן אותה הבחנה. כשיצאו ישראל ממצריים, הם לקחו אתם רכוש גדול, והמצרים התחרטו ורצו להשיב את הרכוש. הייתה סיבה. אבל למה המצרים רצו להרוג את הזכרים, מה ישראל עשו להם - למצרים וללבן יש איזו התנגדות עקרונית לעם ישראל, כל אחד מהמקום שלו.
המצרים, כפי שהמהר"ל מסביר בהרחבה בספר גבורות ה', הם עם חומרי ומגושם מאוד, שעוסק בעולם הזה. ואילו ישראל הם רוחניים. בלשון המהר"ל, ישראל הם ה'צורה', והמצרים הם ה'חומר'. יש בין החומר והצורה התנגדות, כמו הגוף והנשמה, שיש ביניהם מלחמה. אבל המלחמה הזו היא מלחמה מוזרה מאוד, שמצד אחד כל חלק מושך לכיוון שלו, ומצד שני כל חלק זקוק לשני. הרי אי אפשר לצורה בלי חומר, ואי אפשר לחומר ללא צורה. ואף על פי כן, הצורה והחומר הם שני דברים שונים, ויש מאבק בין שניהם. זהו המאבק בין ישראל והמצרים.
אצל לבן זה היה עוד יותר חריף, יש לו תכונה שהיא ממש הפך ישראל. המהר"ל אומר שאי אפשר להאריך בזה, ו'לולא שראוי לקצר, היינו מביאים ראיות עצומות על זה'. הוא לא נכנס לפירוט הדבר, כי כנראה זה שייך לעניין יותר פנימי רוחני, ורק אומר 'חכמינו זכרונם לברכה ידעו עניין לבן הארמי, במה שהיה דבק והיה הפך יעקב, ומצד שהיו הפכים ביחד לגמרי היה רוצה לאבד את הכול'. ולכן בפסוק נאמר 'ארמי אובד' אבי, ולא 'מאבד'. זו לא פעולה מקרית, אלא שזו המהות שלו - הוא נלחם כל הזמן בישראל. הוא לא הצליח לממש את הדברים הללו, אבל זה היה הרצון שלו.
גם בחז"ל יש רמזים לזה, שבלעם הקוסם הוא תלמידו של לבן, ושניהם רצו לפגוע ביעקב בתחום הדיבור. כשלבן רודף אחרי יעקב, הקב"ה מתגלה אליו ואומר לו שלא ידבר עם יעקב מטוב ועד רע. למה שלא ידבר - רמוז כאן, שלבן רצה לפגוע ביעקב על ידי הדיבור. היה לו כוח כזה של קלקול פנימי.
כעת אנחנו מבינים עם מי יעקב מתמודד. הוא יושב בבית לבן, והוא יודע שלבן הוא המתנגד הגדול לדרך שלו, למהות שלו. ויעקב רוצה ללכת משם, אבל זה מורכב, כי נשיו הן הבנות של לבן, והוא בינתיים עובד אצלו. והוא גורם ללבן להיעשות עשיר גדול - רכוש גדול, צאן ובקר, והכול בזכות יעקב. כל זה מדברי המהר"ל.

לבן ופרעה
אני רוצה להביא כאן לפניכם את דברי הגר"א על הגדה של פסח:
העניין, כי יעקב ולבן דוגמת ישראל ומצרים. גלות יעקב היא סימן לבנים. ואחר כך לקח את כל רכושו, כמו שכתוב 'ראיתי את כל אשר ללבן', וכן כתוב 'וינצלו את מצרים'.
אם נתבונן, נראה דמיון רב מאוד בין ההתמודדות של יעקב עם לבן, ובין ההתמודדות של ישראל במצרים. יעקב בא אל לבן ועובד בצאנו, ובזכותו הצאן מתרבה ולבן נהיה גביר גדול, אולי מיליארדר בלשוננו. אחר כך יעקב יוצא ולוקח את הכול, בדרך נס. אם הם מסכמים שהנקודים ליעקב – נולדים רק נקודים, ואם יאמר לבן 'עקודים' - כל הצאן נולדים עקודים. הוא לוקח את כל העושר בחזרה אליו. ובני לבן מתלוננים שכל מה שלקח יעקוב מאבינו הוא. כך בדיוק היה עם בני ישראל במצרים. בהתחלה ישראל גורמים למצרים שתהיה מדינה גדולה מאוד. זאת בזכות ישיבת ישראל במצרים מאתיים ועשר שנים, מתקופת יוסף שאז נעשתה מצרים מדינה עם רכוש גדול ורב. וגם שם, בסופו של דבר ישראל יוצאים ממצרים ומרוקנים אותה מכל העושר שבה, בדרך נס. והמצרים כועסים שלקחו את כל עושרם.
פרט דומה נוסף , איך יעקב משיג את העושר - הוא לקח מקל ועשה בו מיני פיצולים, שגרמו לכבשים ללדת לפי הדוגמה שהייתה במקל. ואיך משה רבינו מוציא את ישראל ממצרים - במטה, במקל. יש כאן דמיון מסוים, מעשי אבות סימן לבנים.
הגאון מביא עוד דוגמאות: 'דרך שלושת ימים'. בני ישראל יוצאים ממצרים והולכים דרך שלושת ימים, ואז מצרים מגלים שברח העם, ורודפים אחריהם עד היום השביעי בו הם משיגים אותם על ים סוף. כך בדיוק כאן, יעקב בורח מלבן דרך שלשת ימים ואז לבן רודף אחריו, ואחרי שבעה ימים משיג אותו בהר הגלגל. לישראל היו עשר מכות, ואצל יעקב השתנתה משכורתו 'עשרת מונים', וכל פעם נעשה לו נס וילדו כל הצאן עקודים נקודים. כל ההשוואות הללו מתחברות להשוואה שבהגדה - 'צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו'.

מעשה אבות סימן לבנים
'מעשה אבות סימן לבנים'. האבות הם השורש, ומה שיש בשורש גדל אחר כך בענפים, את מעשי האבות אנו רואים אחר כך בחיי האומה. זה לימוד גדול עבורנו. הכלל הזה לא נכון רק למה שהיה בעבר, אלא נכון גם בשבילנו ונכון לעתיד לבוא. כל אחד הוא צאצא של האבות, ובעזרת ה', יהיו לו גם כן צאצאים וצאצאי צאצאים, ומעשה אבות סימן לבנים. מה שיש בשורש מופיע אחר כך בענפים, ומה שאין בשורש - אין בענפים. אם אדם זורע גרעין של תפוחים, יצמח עץ תפוחים, ולא משהו אחר, ואם הגרעין הזה בא מזן מאוד מוצלח, כמוהו יהיה גם העץ שיגדל.
כל אדם, יש בו בחינה של המשך, ויכול להיות שיש לו תפקידים להשלמת התפקיד של קודמיו. אדם צריך לדעת שהוא חוליה בשרשרת, ולא חוליה שעומדת בפני עצמה. לפעמים יצטרך לעשות תיקון לדורות הקודמים, ועליו גם לדעת שלמעשיו יהיו השלכות לדורות הבאים. צריך ללמוד על גודל עניינו של כל אדם, שהוא חלק מהכלל כולו, כולל בתוכו את הקשר עם הכלל כולו, והנהגתו פועלת על הכלל.

סיבוכים
כשאנחנו מסתכלים על יעקב אבינו, אנחנו רואים שהוא חי בהתמודדויות. הרב צבי יהודה היה משתמש בביטוי 'סיבוכים'. הבכורה והברכות ניתנות לו בערמה, ואחר כך הוא צריך לברוח ללבן, והיחסים עם לבן מסובכים... יש אנשים שתופסים את המילה הזו 'סיבוכים' בצורה שטחית, חושבים שהכוונה היא שגם אצל יעקב היה מסובך וקשה, והם שמחים או מתנחמים בכך, שהסיבוכים הם לא רק אצלם אלא גם אצל האבות, חלילה. הרב צבי יהודה לא התכוון לזה.
אנחנו צריכים ללמוד להסתכל בעמקות ולא להיות שטחיים. אנחנו רואים שיעקב מרמה את עשיו ולוקח לו את הברכות, הוא מתחכם עם לבן ושם את המקלות - ויעקב נחשב איש האמת. זה נראה הפוך לחלוטין. ובנוסף, יעקב הוא בחיר האבות, במובן זה שכל צאצאיו הם שבטי י-ה, אנשי קודש. זאת אומרת שהיה בירור אצל אברהם ונפלט הצד הרע של ישמעאל, והיה בירור נוסף אצל יצחק ונפלט הצד הרע של עשיו, ועכשיו נשאר יעקב ומידתו מידת האמת. ודווקא אצלו כל הדרך נראית מסובכת ומפותלת.
ללמדך, שבמציאות דברים גדולים לפעמים חייבים לצאת אל הפועל בצורה נסתרת, ולא תמיד מה שנראה בחוץ הוא האמת. דווקא בגלל גדלות הברכות והצורך הגדול שהן יישמרו, הן ניתנות בצורה עקיפה. 'אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין'. לכאורה, המשפט הזה סותר את עצמו, כי ברכה שסמויה מן העין ולא רואים אותה - היא לא ברכה. אמנם בסופו של דבר רואים, אך כדי לשמר את הברכה צריך להסתיר אותה בהתחלה, כי יש עין הרע ומזיקים שיכולים לפגוע בברכה. לכן כל ההתפתחות של המשפחה האלוקית הזו, משפחת בית יעקב, מתפתחת באופן סמוי מן העין, כאילו במקרה, כאילו בפיתולים ו'טריקים' אנושיים – גדלות בצורה נסתרת.
בפרשה שלנו גדלה ונוצרת משפחת בית יעקב, המשפחה שממנה נוצרה האומה הישראלית לכל דורותיה. את זה צריך להסתיר. לכן זה הולך בסיבוכים מבחוץ אבל לא מבפנים. מתפתחת כאן משפחה עם עומקים, עם יסודות, עם שורשים, והראיה לכך היא שעד עכשיו השורשים האלה מוציאים פרי. עד היום יש המשך למשפחת בית יעקב, המשך לדרך בת אלפי שנים. הברכה בסוף מתגלה. אבל בהתחלה היא סמויה מן העין. וזה גם ההסבר למצב של ישראל במצריים. נכנסת משפחה למצריים, לכאורה נבלעת בתוך המצרים, וכאילו משתעבדת למצרים, מענים אותה ארבע מאות שנה. הם כמעט נעלמים, נמצאים בסתר, ובפנים - הם גדלים והופכים ממשפחה לעם. השלב של המעבר, של ההתפתחות - חייב להיות מוסתר.
ובמבט הזה, בפרשה שלנו, אנחנו פוגשים שלב חדש וגדול מאוד בתהליך של עם ישראל. היחיד נהייה למשפחה. יש כבר 'שבטי י'ה'. אמנם עוד חסר בנימין, אבל חוץ ממנו כל המשפחה כבר קיימת. כבר יש את יוסף. כך צריכים להסתכל על המצבים שנראים לנו מורכבים, או מסובכים. אם יודעים להסתכל נכון, יודעים שמה שנראה כמעצורים והפרעות, עיכובים והתמודדויות - הוא סימן שמתחת לפני השטח נוצרים תהליכים גדולים ועצומים. ואיך רואים את זה - כשמסתכלים לא על כאן ועכשיו, אלא במבט ארוך טווח.
אנחנו לא יכולים לדעת על העתיד אלא על העבר. וכשאנחנו רואים במבט גדול את כל המהלך האלוקי של עם ישראל, אנחנו יכולים להבין שגם המורכבות שנמצאת בימינו, 'כאן ועכשיו', היא רק כלפי חוץ ולא פנימית. לפני ולפנים מתפתח תהליך עמוק - עם ישראל חוזר לארץ ישראל, והחזרה הזו היא מורכבת, היא לא חלקה. כולם נושאים דגל ועולים לירושלים, ובונים את הארץ הגדולה בשמחה, אבל התהליך מורכב דווקא מפני שהוא תהליך עמוק ולא שטחי. דברים שטחיים מבריקים ונוצצים, אבל כמו שהם מתגלים כך הם גם נעלמים. שלהבת שעולה מאוד גבוה, בערה של ענפים דקים, קש וגבבה, יוצרת שלהבת עצומה וגדולה, אבל מהר מאוד היא דועכת. דווקא כשמדליקים עץ עבה, נראה שבקושי יש שם אש, אבל הוא דולק הרבה זמן.
הדברים העמוקים הם פנימיים, וצריך לפתח עיניים שיודעות לראות מעבר לשטחיות, לפני ולפנים, ואז יודעים שהמציאות היא עמוקה, גדולה ומתפתחת. אז יודעים לראות את הגודל ואת הטוב. אנחנו רואים את הקשיים, אבל בישיבות צריך לבנות תורה, לבנות עומקים חדשים רוחניים, וכשמסכלים לעומק, רואים את הדברים מתוך גדולתה של תורה, גדולתה של הגאולה ההולכת ומתפתחת מול עינינו - אחרית כראשית. שנזכה לגאולה שלמה.
֎ ֎ ֎
לקבלת השיחה כל שבוע במייל או בווצאפ,
שלחו הודעה לכתובת bogrim@yeshiva.org.il , או למספר 0547881227
עוד בנושא ויצא
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il