בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שלמה בן יעקב

הנחת עבודה

"תגיד לי, יהודה", שאל ראול, "היו לי הרבה ראיונות ועדיין לא קיבלתי שום תשובה חיובית. אני מסתכל עליך ונזכר שמאז בר המצווה לא הנחתי תפילין. אם אניח תפילין, לדעתך אמצא עבודה?"

undefined

עודד מזרחי

אדר א תשע"ט
3 דק' קריאה
שנות השמונים היו מכוננות מבחינה כלכלית. אינפלציה גבוהה מאוד, עליות חדות בבורסה, ויסות מניות ומפולת גדולה.
גופים גדולים פשטו רגל וגם חלקם של הקיבוצים היה כזה. מי שהשקיעו את כל כספיהם בבורסה הגיעו לחדלות פירעון.
ראול, יהודי דרום אמריקאי במוצאו, בן שלושים וחמש, עלה ארצה עם תנועת 'דרור הבונים'. לאחר שירות בנח"ל השתלב באחד הקיבוצים בדרום ולימים מונה למזכיר הקיבוץ. ראול, שלא יכול היה לשאת את הלחץ הכלכלי של הקיבוץ כולו על כתפיו, החליט לעזוב את הקיבוץ ולעבור עם אשתו וארבעת ילדיהם לעיר.
באותה תקופה נקרא ראול לשירות מילואים כטנקיסט בפלוגה שהחזיקה קו מול הירדנים. הוא הוצב במוצב הקרוב לכפר רופין יחד עם יהודה, חייל דתי באותה מחלקה, שהיה אחראי על כל סידור השמירות, החופשות והיציאות.
ראול פנה ליהודה: "אני מאוד מבקש שתהיה גמיש ביחס אליי. שבוע אחרי המילואים אנחנו עוברים לעיר ועדיין אין לי מקום עבודה. שלחתי הרבה קורות חיים למקומות עבודה, ועדיין לא התקבלתי באף מקום. אני מבקש שתשחרר אותי בכל פעם שיש לי ריאיון עבודה. תבין את המצב הקשה שנקלעתי אליו..."
יהודה התחשב בראול ואִפשר לו לצאת בכל פעם שנקבע לו ריאיון, אך בכל פעם ראול חזר בפנים נפולות. לקראת סוף המילואים הזדמן לראול לשמור ביחד עם יהודה במגדל שמירה. לקראת הנץ החמה יהודה התעטף בטלית והניח תפילין, החל לברך ברכות השחר ולהתפלל. ראול הביט בו מתפלל והיה מהורהר מאוד.
בסיום תפילתו אמר לו: "אתה יודע, בזכותכם הדתיים יצאתי לפני כמה שנים לשליחות. בריאיון שהיה לי בסוכנות היהודית, נשאלתי כמה שאלות שקשורות לדת ולא ידעתי שום דבר. בין השאר נשאלתי מתי ובאילו ימים מניחים תפילין. לא ידעתי את התשובה, אולם אז נזכרתי במילואים. ניסיתי להיזכר מתי אתם, שלושת הדתיים במחלקה, מניחים תפילין. רק כך ניחשתי נכון את התשובה".
"תגיד לי", המשיך ראול, "אם בזכות התפילין פעם אחת הצליח לי, אולי אם אני אניח עכשיו תפילין אתקבל לעבודה סוף סוף? אנחנו כבר עשרים יום במילואים. היו לי הרבה ראיונות ועדיין לא קיבלתי שום תשובה חיובית..." אמר והוסיף: "אני מסתכל עליך ונזכר שמאז בר המצווה לא הנחתי תפילין. תגיד לי, יהודה, אם אניח תפילין, לדעתך אמצא עבודה?"
"תראה", אמר לו יהודה, "הקדוש ברוך הוא אינו כספומט, זה לא פועל באופן שמכניסים מצווה ומקבלים מיד את הבקשה. אם זה היה כך לא הייתה בחירה חופשית, וכולם היו מוכרחים לחזור בתשובה".
יהודה וראול המשיכו לדבר מעט על נושא הבחירה בעבודת ה'. יהודה אמר: "אם מאז בר המצווה לא הנחת תפילין, בוודאי חשוב שתניח כעת גם בלי שום הבטחה לתגמול. להנחת תפילין יש המון משמעות. תניח עכשיו תפילין, תתפלל, תכניס את הלב שלך במילים של התפילה, אחר כך תוסיף את התפילה הפרטית שלך שתיאמר באופן חופשי מכל הלב. מי יודע, אולי תפילתך תתקבל והקדוש ברוך הוא יעזור לך במציאת עבודה".
"אם ככה, תניח לי תפילין כעת!" ביקש ראול.
יהודה עזר לראול לקשור את הרצועות על זרועו ולהניח את התפילין כראוי, והראה לו איך להתפלל בסידור. ראול החל להתפלל, ועד מהרה נשבר קולו והוא בכה ללא הרף.
הבוקר עלה, ולאחר ארוחת הבוקר התכונן ראול לצאת לשני ראיונות עבודה נוספים שנקבעו לו. הפעם הוא חזר עם חיוך ואמר: "יש לי הרגשה שהפעם לפחות באחד המקומות אתקבל".
יום לאחר מכן התבשר כי קיבלו אותו בשני מקומות העבודה! כעת היה עליו להחליט איזו משרה מבין השתיים טובה יותר. הוא בחר להיות מנהל עבודה במפעל, תפקיד שבו היה יכול למצות את כל כישוריו, והעיקר - להתפרנס בכבוד במקום מגוריו החדש.
הוא ניגש ליהודה, חיבק אותו, סיפר לו שהצליח להתקבל לעבודה מצוינת ואמר: "אני לא מבטיח לך שאשמור תורה ומצוות, אבל אני יכול להבטיח שאשתדל להניח תפילין בכל יום..."
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il