ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך בלק

מה מלמל הרבי בעת הסכנה?

31
מוקדש לעלוי נשמת
שלמה בן יעקב
לחץ להקדשת שיעור זה
מספרים, שפעם היה יהודי אחד שיצא מבית כנסת ברוסיה, ופגש אדם אחד שלא נראה כיהודי, אך הציג עצמו כיהודי. התחילו השניים לשוחח, והיהודי הדתי ניסה לעמוד על טיב ידיעותיו ביהדות של בן שיחו, אך התברר שאותו אדם לא ידע מאומה, אפילו את הפסוק 'שמע ישראל' הוא לא הכיר.
והנה, לפתע, שומע הדתי את בן שיחו אומר את הפסוק: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה..." (דברים כח, מז). התפלא הראשון ושאל: כיצד הינך יודע פסוק זה מהתוכחה, והלא אפילו "'שמע ישראל' אינך יודע?
סיפר לו השני את הסיפור הבא: אני הייתי באושוויץ, ושם הייתה גבעה אחת, שהנאצים ימח שמם, היו נהנים להניח משא כבד על היהודים ולהריצם במעלה הגבעה. היהודים המורעבים והמותשים היו קורסים במעלה הגבעה, והרשעים היו הורגים אותם.
אני הייתי בעל כוח פיזי רב, והצלחתי לרוץ במעלה הגבעה. והנה, להפתעתי, לידי הצליח לרוץ יהודי שברירי, ממש 'מוזלמן', שמלמל כל העת בהתלהבות את הפסוק 'תחת אשר לא עבדת...".
שאל אותו הראשון: אתה יודע, מי היה אותו יהודי? ענה לו השני: אנחנו היינו קוראים לו 'הקלויזינבורגר רב'.... (מתוך הסרט 'אסתיר פני').
היהודי הגדול והמופלא, שבתוככי מחנות המוות, היה שקוע כולו בשרעפי מרומים, ותעצומות נפשו גבר על חולשת גופו, הלא הוא - הרבי מצאנז – קלויזינבורג, 'השפע חיים', מקים חסידות צאנז מעפר אחרי השואה, ומייסד קריית צאנז ובית חולים לניאדו בעירנו נתניה. (יום ההילולא שלו ב -ט' תמוז).
בסיפור זה, הרבי מדגיש את החיוב לעבוד את ה' בשמחה. יש דברים בחיינו שאנו עושים בשמחה ויש שאנו עושים בעצב. טבעו של האדם, שכשהוא מרגיש שעניין מסויים טוב לו ומתאים לחייו, הוא שמח בו. לעומת זאת, עניין שהוא מרגיש שעליו לעשות מתוך כפייה, ומנוגד למהלך חייו הטבעי, הוא עושה בעצב. כשאדם עובד את ה' בשמחה, הוא מבטא בכך שהקשר עם ה', הוא מרכז חיינו, והוא הטבעי והטוב לנו.
ולעיתים, לצערנו, אנו שוכחים את ה', ומדמים שמרכז חיינו אינו בעבודתו, ואיננו עובדים את ה' בשמחה. אנחנו, כמובן, טועים לחשוב שעניינים אחרים הם עיקר העניין בחיים, ובהם אנו שמחים. אך האמת היא, שבכך אנו שוכחים את מרכז חיינו.
במצב זה, מגיעים הגויים הרשעים ומזכירים לנו, שאם לא עובדים את ה', הרי עובדים את העבודה שאינה מרכז החיים, כלומר עובדים מתוך קושי וסבל וסכנת חיים את... הגויים. וזו תמצית האמירה בתוכחה המלמדת שנעבוד את הגויים ונסבול, אם חלילה לא נעבוד את ה' בשמחה.
ומה עלינו לעשות כשכבר נפלנו ולא עבדנו את ה' בשמחה? האם נתייאש?
כאן מגיעה עוצמתו המופלאה של הרבי. במצב זה נעבוד את ה' בעבודה שהוא מטיל עלינו כרגע, והוא קם ואוחז בחיים, ועובד את ה' בהתלהבות ועוצמה, מתוך דבקות בדבר ה' שגוזר עליו לעבוד בסבל, ועבודה זו היא כביכול נכנסת כתחליף לעבודת ה' בשמחה, 'תחת אשר לא עבדת'. ועבודה זו תמורת עבודה זו, והוא שב ומתחייה בקשר עם ה', ו"חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה"...
עניין זה חורז גם את פרשת בלק. בלעם הוא נביא ה' של הגויים. כל כולו אנטי שמחה וטוב. כוחו בכך שהוא רואה את נקודת הרוע בכל דבר. כוחו גם בכך שהוא מתאווה תדיר לקלל, לקחת את נקודת הרע הקטנה שקיימת בעולם, ולנסות להפוך אותה לנקודה הקובעת ליום כולו.
וכך אמרו חז"ל, הראשונה ממידותיו המגונות של בלעם היא – 'עין רעה' (אבות ה, כג). ובצד זה, כוחו גם בכך שהוא - "ויודע דעת עליון", שהיה יודע לכוון אותה השעה שהקב"ה כועס בה". הקב"ה מסתכל כל היום על העולם באהבה וחיבה, אולם רגע קטן ביום הוא כועס על העולם, שנאמר: "א-ל זועם בכל יום". רגע זה הוא קטן כל כך, ששיעורו פחות משניה – 1/53848 משעה. ברגע זה, אם האדם מתחיל, חלילה, לקלל אדם אחר קללתו מתקיימת. בלעם ידע לכוון אותה שעה. תוכניתו הייתה לקלל באותה שעה, אלא שהקב"ה הפר את עצתו הרעה, ובאותם ימים כלל לא זעם (עבודה זרה ה).
במילים אחרות, בלעם הוא נקודת התמצית הרוחנית של ה'הגויות'. נקודה זו אומרת שהקשר של העולם עם ה' עניינו להביא רע לעולם. אולם, גם בלעם עצמו, ברגע שפגש את ישראל, מיד קללתו הפכה לברכה, ובכך אנו למדים שעניינם של ישראל הוא לומר לעולם שהקשר עם ה' הוא טוב ומטיב, קשר של שמחה.
ויהי רצון, שנזכה תמיד לעבוד את ה' בשמחה וטוב לבב מרוב כל!
עוד בנושא בלק
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il