ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
אל תפספסו! סופ"ש הכנה לימים הנוראים מבית אתר ישיבה
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך עקב

עקב התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש להצלחת
עם ישראל וישועה קרובה
לחץ להקדשת שיעור זה
יראת ה' היא אוצרו
"ועתה מה ה' אלוקיך דורש מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך". והגמרא במסכת ברכות שואלת מה ה' אלוקיך שואל מעמך "אטו יראה מילתא זוטרא היא?" – רק זה, זה דבר קטן. והגמרא מתרצת כן, כלפי משה זה דבר קטן.והשאלה הנשאלת, הרי בפסוק לא כתוב רק ליראה. כתוב ללכת בכל דרכיו, אהבת השם בלב ובנפש, שמירת התורה והמצוות ופשיטא שזה לא דבר קטן, כיון שמנויים בפסוק דרכי עבודת השם? אלא, כשיש יראת השם היא מביאה את האדם ללכת בכל דרכיו ולדרגה נוספת לעבוד את ה' באהבה ולעובדו בכל לבבו ובכל נפשו, אך תחלת מעשיו של האדם ליראה את ה'.
אם יש יראה – יש הכל. אם יש יראה – ממנה מגיעים לאהבה, לעבודת השם בשלמות, והיא היראה הדרגה הראשונה בעבודת ה'. ועל-כן נאמר לאברהם אבינו בנסיון העשירי "באחרית נוסה בסוף העשרה" " עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה".
בנסיון הראשון של זריקה לכבשן האש לא היה ירא אלקים? אלא הסביר בעל העקידה שכאן מדובר לא ביראת העונש אלא ביראת הרוממות. יראת הרוממות היא יותר גבוהה מאשר לעבוד את ה' באהבה. ולפי דרכנו, הכוונה היא עתה ידעתי . כיצד הגעת לדרגה כל-כך גבוהה של העקידה? כי יש בך יראת השם והיא שהביאה אותך לאהבת השם וליראת הרוממות.
ומה שאמרו חז"ל כלפי משה מילתא זוטרתי, היא יראת שמים. הסבירו המפרשים שמשה רבינו היה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה. אמר לעם ישראל, אם אני "הפשוט" הצלחתי לעבוד את ה' מיראה, קל וחומר שאתם שבעיני חשובים ממני תוכלו לעבוד את השם מיראה. וכבר אמרו חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". יראת שמים, כפי שהסבירו חז"ל, בידך היא. מה ה' שואל מעמך, אתה יכול להגיע לדרגה הזאת.
וכאמור, האדם לא יכול לומר אין לי את הכח להגיע ליראת ה', אם ה' שואל מעמך, ה' שברא ויצר אותך, הוא השואל מעמך את היראה סימן הוא שהקב"ה נטע בכח האדם את היכולת להתגבר ולהגיע לדרגת היראה. יראה האדם לנגד עיניו את דרגת יראת הרוממות של אברהם אבינו ויראת השם של משה רבינו רעיא מהימנא, ויאמר לעצמו מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, וידע שיש בכוחו להגיע לדרגת יראת שמים.
ולך נא ראה מה שכתב ה"מסילת ישרים" על "היראה" וסיכם את דבריו "יראת השם היא אוצרו", היינו על ידי יראה אפשר להגיע לאוצרות גדולים, לאהבה את השם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם.

פריה ורביה בתורה
הקב"ה מבטיח לישראל אם "תשמעון את המשפטים האלה" תזכו שהקב"ה ישמור לכם הבטחתו "ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך" ובד"כ הברכות הללו הן ברכות גשמיות. דהיינו ה' יתן לך ברכה ברפואה והצלחה גשמית כדי שתוכל לעבוד את ה' יתברך בכל לבבך. ובכלל הברכות מצינו כי "ברך פרי בטנך" תתברכו בבנים ובבנות וגם הבהמות יפרו וירבו "שגר אלפיך ועשתרות צאנך". אך בהמשך יש ברכה נוספת שנראית לכאורה כפולה, "ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך". אם ה' ברך את פרי בטנך ואת שגר אלפיך ועשתרות צאנך פשוט הדבר שלא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך? אך הסבירו חכמי המדרש כי רבקה אמנו היתה עקרה כדי שלא יאמרו בני משפחתה שברכתם "אחותנו את היי לאלפי רבבה" עשתה פירות. ועל כך אומרת התורה "ברוך תהיה מכל העמים" ואעפ"כ "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך" – לא תגרע ברכתכם בגלל שהעמים יברכו אתכם.
ואף על פי שהברכות הן גשמיות מצינו שיש בהן גם ברכות רוחניות. במדרש דברים רבה בפרשתנו מסופר שחכמי ישראל למדו דברי תורה מעמי ארצות ובהם אחד (בעל בהמות) אמר לרבי יונתן דברי תורה נפלאים. ירד רבי יונתן מהחמור, והרכיב את הבהם על כתפיו ואמר: "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך – מה בבהמתך ובבהמין שלך !" וידוע שבימים הנוראים כשאנו מתפללים ומברכים את הקהל אומרים שיתן לנו השי"ת פריה ורביה, ויש מוסיפים פריה ורביה בתורה . כל יהודי עמד בהר סיני ונשמתו קבלה חלק בתורה. ויש אנשים בהמים רוכבי אתונות שאמרו דברי תורה נפלאים לרבי אושעיא הגדול וכן לר' יונתן ששמע דברי בהם שהשתיק כותי בדרשה שלו על הפסוקים. ולר' אושעיא אמר דרשה על הפסוק בפרק ע"ב בתהילים, מדוע כתוב מלכי תרשיש ואיים "מנחה ישיבו" מלכי שבה וסבא אשכר "יקריבו", למה כאן כתוב 'ישיבו' ואח"כ 'יקריבו'? והסביר: 'ישיבו' – מלשון חזרה, כל "המנחה" ששלח יעקב אבינו לעשיו הם מלכי תרשיש שמזרע עשיו יחזירו אותם. וזוהי הברכה הכפולה שבתורה, בתחילה יברך ה' את פרי בטנך – בגשמיות שתזכו לפריה ורביה. ועוד, לא יהיה בך עקר ועקרה – מדברי תורה ואפי' בהמין שבכם ידרשו וילמדו את אשר קבלה נשמתם בהר סיני. ולכן גם כתוב בהמשך "והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדווי מצרים הרעים", כל חולי – חולאים גשמיים. וכל מדווי מצרים הרעים – אלו מחלות הנפש והמדות המגונות שהיו במצרים, את כולם – "והסיר ה' ממך". ומכאן צריך כל אדם מישראל לדעת שאין ריקנים ועקרים בישראל מדברי תורה, לכל יהודי יש חלק בתורה. ויהי רצון שיתקיים בכולנו ותן חלקנו בתורתך" – אמן.

זהירות משֹביעה בחומריות
"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (ח, י) וסמוך לזה נאמר: (שם, יא) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם".
בעלי המוסר ביארו את הקשר שבין הפסוקים הנ"ל: שכאשר אדם מעשיר הוא עלול לשכוח חלילה את השגחת ה' בעולם, ולהגיע להכרה מוטעית וטפשית של "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", על כן מזהירה התורה שכשאדם מגיע למצב של "ושבעת", יזהר ביותר שלא יסחף אחרי מחשבות הבל, וידע שהכל מאתו יתברך בלבד, והוא הוא שהעשיר אותו במטרה להרבות צדקה וחסד (ועיין דברים לב, טו).

ברכות האדם סימן ליראת שמים טהורה
"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (ח, י)
מו"ר דודי הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל – ראש ישיבת 'פורת יוסף', היה אומר, שאפשר לבדוק את יראת השמים של כל אדם אם נראה כיצד הוא מברך. וכוונתו, אם הוא אומר את הברכה מילה במילה ומכוון ואחר כך אוכל, וזה סימן מובהק שיש לו יראת שמים, והראיה שגם כשהוא אוכל, עדיין הברכה אצלו היא העיקר.
וצדקו דבריו עד מאוד, וכדברים הללו כותב הרמב"ם שכתב (פ"א מהל' ברכות הל' א-ד): "מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ומדברי סופרים אכל אפילו כזית מברך אחריו. ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחלה ואח"כ יהנה ממנו ואפילו נתכוין לאכול או לשתות כל שהוא מברך ואח"כ יהנה וכן אם הריח ריח טוב מברך ואח"כ יהנה ממנו וכל הנהנה בלא ברכה מעל וכן מדברי סופרים לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה והוא שישתה רביעית והוא שיאכל כזית ומטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית: וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד אע"פ שלא נהנה ולא עשה מצוה. נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים, ברכות הנייה, וברכות מצות, וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו", עכ"ל
אם האדם מברך ומשבח את הקב"ה לפני שאוכל ולפני שעושה מצוה כלשהיא, נכנסת בו יראת שמים טהורה, שכן הוא מקדים את בורא עולם לפני כל מעשיו, ובכך הוא ממליך אותו עליו. הרי לנו ראיה ברורה לדברי הראש ישיבה זצ"ל, שיראת שמים נמדדת על פי ברכותיו של האדם.

מתי חייבים בברכת המזון מדאורייתא?
הגמרא בברכות (שם) מביאה מחלוקת בין ר"מ לר"י מתי חייבים בברכת המזון מדאורייתא, האם דוקא מי שאכל ושתה בסעודתו או שבאכילה לבד גם התחייב בברכת המזון מדאורייתא, וז"ל הגמרא: "ר' מאיר סבר, ואכלת - זו אכילה, ושבעת - זו שתיה, ואכילה בכזית. ורבי יהודה סבר, ואכלת ושבעת - אכילה שיש בה שביעה, ואיזו זו כביצה". לדעת ר"מ התורה מחייבת בברכת המזון מי ששבע מאוכל וגם שתה בסעודתו.
והנ"מ למעשה היא, אם מסופק אם בירך ברכת המזון, שלדעת ר"מ יחזור לברך רק אם הוא אכל ושתה, ולדעת ר"י חוזר לברך אפילו אם רק אכל ושבע בלי שתיה.

אכל כזית ושבע והסתפק אם בירך
מרן בעל הבא"ח שואל, מה הדין אדם שבע מאכילת כזית, וכגון: זקן או חולה, האם הוא חייב בברכת המזון מדאורייתא כיון ששבע, או שמא אזלינן בתר רוב העולם, ורוב העולם אינם שבעים מכזית, וממילא אין הוא חייב לברך מדאורייתא? והנ"מ בזה היא, במסופק אם בירך ברכת המזון או לא. כמו כן, הגאון רבי עקיבא איגר שואל מה הדין אם אדם שבע מכזית פת אחרי שכבר שבע מארוחה שלמה קודם לכן ובירך ברכת המזון על הסעודה הראשונה, וכעת הוא מסופק אם בירך לאחר שאכל את הכזית פת – והוא פסק שישמע ברכת המזון מאחרים שיכוונו להוציא אותו ידי חובה

חיוב נשים בקידוש והבדלה ובברכת המזון
נשים חייבות בקידוש מדאורייתא למרות שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, והגמרא לומדת את זה מקידוש שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ואף על פי כן הגמרא אומרת "הני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה", וממילא חייבות לשמוע קידוש מדאורייתא (והתוס' שם האריכו בעניין זה עיי"ש). והנ"מ היא, אם הבעל יצא למילואים או שאינו יכול לקדש מחמת חולי וכדומה, ובנו עדיין לא הגיע לגיל המצוות או שלא הביא שתי שערות בוודאות, אז האשה יכולה לקדש (ולדעת הרמב"ם גם חייבת בהבדלה מדאורייתא). ואם אינה יכולה לשתות יין, תשתה מיץ ענבים. יש אומרים שאשה לא מבדילה ולא שותה מהיין של הבדלה פן יצמח לה זקן, אבל דברים אלו בטלים ומבוטלים, ואשה יכולה להבדיל ולשתות מהיין של ההבדלה ללא חשש (וכל זה דוקא אם בעלה אינו יכול להבדיל, אבל אם הוא יכול, הגמרא אומרת אוי לו לאדם שאשתו מבדילה במקומו). ואם אין לה יין ואין אפשרות להשיג יין במרחק של שעה ורבע (בהליכה) מהבית, תבדיל על בירה שחורה, ואם אין לה, תבדיל על קולה. וכיון שמסתפקים אם שעה ורבע האמורה הכוונה ברגל או בכל אמצעי ואפילו ברכב, על כן חכם עיניו בראשו לשמור יין בקידוש של שבת להבדלה. וכפי שאמרנו, בין איש ובין אשה חייבים לברך ברכת המזון. בעל הבא"ח תיקן נוסח ברכת המזון מקוצר לנשים, כי ראה שאינן מברכות ברכת המזון. ובספרו 'חוקי הנשים' אף הביא נוסח מקוצר בשפה הערבית. וכל זה בזמנם שחלק מהנשים לא ידעו לקרא, אבל כיום אין אשה שאינה יודעת לקרא מתוך ספר, ולכן עליה לברך כנוסח הרגיל.
אבל מ"מ טוב שיהיה לאדם את הנוסח המקוצר, כדי שאם יארע לו אונס וכדו' וחושש שמא ישכח לברך, יוכל לברך בנוסח המקוצר(בא"ח חוקת י"א).

ואם לא תשמעו אלינו והלכנו – באור פניך
בענייני חופה וקידושין סיפר הרב, שהוזמן פעם לחתונה, וכשהכינו את הכתובה, העיר הרב שיאמרו לרב שעורך את החופה שהעדים הם גיסים! אותו רב אמר: זה בסדר! הרב עזב את המקום ופנה לביתו. והנה במהלך הערב, דפיקות על דלת ביתו של הרב. כשפתח הרב את הדלת ניצב לפניו החתן בכבודו ובעצמו ושאל את הרב מדוע נעלם לפתע מהחתונה, האם משהו לא היה בסדר, האם משהו לא מצא חן בעיני הרב ולכן לא המתין לחופה. השיב לו הרב, שגיסים פסולים להיות עדים ביחד, ולכן פנה לביתו. החתן חרה אפו ברב שערך את הקידושין, ואולם הרב הרגיעו שלא יקפיד עליו ויעץ לו שיעשו שוב קידושין בפינה צדדית באולם השמחה, עם עדים חדשים וכשרים. נאות הרב להתלוות לחתן בחזרה לאולם, ופנו לצד האולם וערכו את הקידושין כדת וכדין. הרב הרגיע את החתן על העבר, אך החתן לא מצא מנוח עד שבבואו לביתו לאחר החתונה, התקשר ונזף באותו רב שערך את הקידושין שלו.

בשווה פרוטה
סיפר הרב, שבחתונה אחת כשבא החתן לקדש את הכלה בטבעת שיש עליה חריטות, עצר בעדו הרב עורך הקידושין בטענה שמא האשה סוברת ששווי טבעת זו גדול מכפי ששווה באמת ותהיה בעיה בחלוּת הקידושין, וביקש אותו רב מהנוכחות במקום שאשה שיש לה טבעת חלקה ללא חריטות תשאיל את הטבעת לחתן ולכלה לצורך הקידושין. החליט שעדיף טבעת שאולה וחלקה מאשר טבעת של החתן עם חריטות. שאל הרב את אותו רב עורך הקידושין: אולי בעלה של האשה לא מסכים שתשאיל את הטבעת לאחרים? וענה לרב: מסתמא בעלה מסכים. הוסיף הרב ושאל אותו: אולי הכלה עצמה לא מסכימה לגמרי להתקדש בטבעת של אשה אחרת? וענה לרב: מסתמא היא מסכימה, כי רוצה שהקידושין יחולו. אמר לו הרב: אם כל כך פשוט לומר על הכול מסתמא, אז למה לא לומר שמסתמא האשה מתקדשת גם בטבעת עם חריטות ודעתה על השווה פרוטה שיש בטבעת זו? כאמור, הרב היה מודיע מראש לכלה שמתקדשת היא בשווי הפרוטה שיש בטבעת, ללא קשר לשווי האבנים הטובות והחריטות שבה.

בחלום אדבר בו
סיפר רבי מתתיהו שרים שיחיה על הגדולות אשר עשה הרב. לאביו, רבי אליהו שרים ע"ה, ידידו מנוער של הרב וראש ישיבת "תורה והוראה" בתל-אביב, היה תלמיד אחד יתום שהגיע יום חתונתו, והרב שרים נאלץ לנסוע באותם ימים לחו"ל ולא יכול היה להשתתף בחופה. התקשר רבי אליהו לרב, וביקשו שיואיל לנסוע היום לשפלה לסדר חופה וקידושין. תמה הרב ושאל: היום? לשפלה? מי זה? למה? הרב שרים אמר לרב: זו מצווה גדולה, חתן יתום. הרב נסע מעכשיו לעכשיו לערוך חופה למי שאינו מכיר! קידשם ובירכם. חלפו שנים ולא זכו בני הזוג להיפקד בבנים, ובינתיים התבקש רבי אליהו שרים לבית עולמו. אצל האברך בבית אין ילדים כבר שלוש-עשרה שנים, והחלו מריבות בין בני הזוג. במר לבו עלה האברך לקבר רבו, התפלל ובכה. בלילה בחזיון חלום, ראה את רבו שאמר לו: לך לבני ותאמר לו שייקח אותך לחכם מרדכי שיברך אותך. בבואו בבוקר לבן, רבי מתתיהו, נדהם האברך לשמוע שגם לרבי מתתיהו נגלה אביו בחלום בעניין תלמידו וציווהו לקחת אותו לחכם מרדכי, אך הזהירו: תן לו לדבר, אתה תהיה בשקט! בעלותם לרב, שדלתו פתוחה לכל, הציג רבי מתתיהו את האברך והחל לספר לרב על עברו ועל החתונה. הרב הפסיקו ואמר לו: למה אתה המדבר? מה אבא שלך אמר?! רבי מתתיהו כמעט ונפל מהכיסא, חלומותיו גלויים לרב! פנה הרב אל האברך ושאל: אני הייתי אצלך בחופה, בירכתי אתכם ברכות, איך יכול להיות שעברו כל כך הרבה שנים ולא באתם אלי? אני קידשתי אתכם, אתם צריכים לבוא אלי, איך זה שאין ילדים?! בירכם הרב בזרע של קיימא, ואכן חיש קל מהרה מה שלא זכו בי"ג שנה זכו תוך זמן קצר מאוד, אחרי שברכם הרב.
וצא ולמד מכאן ענוותנותו לנסוע לחופה זו, ולמד רוח קודשו, ולמד הערכתו למעלה בה זכו זוג להיכנס לחופה בכנפיו של הרב, ורצון יראיו יעשה.


לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. מרדכי חי בן ברכה יהודית יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה. שלמה בן לאה. שולמית בת צביה . שלום בן טאוס . מלכה רג'ינה חיה בת שמחה תמר ורות בנות אורנית חנוך בן רבקה חיים בן שמחה
לכבוד הקדוש רועי פרג'ון הי"ד (כ"ה אב )

ברכת מזל טוב לחתן חיים אביחי כהן ולכלה אסתר הודיה למשפחת פרחי לנישואיהם שבת שלום



עוד בנושא עקב

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il