- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רוטיל בת לאה
להתאחד למרות השוני
המחלוקת בין המפד"ל לאיחוד הלאומי לא צריכה למנוע הקמת רשימה משותפת; אין לשמוח לאידו של שרון, אך טוב שלא יוכל לכהן כראש ממשלה; ממשלת אולמרט חרדה לשלומם של עצי הזית.
איחוד המפלגות לקראת הבחירות
בימים האחרונים נודע כי וויכוח אודות מה שעלול לקרות בעתיד מונע את האיחוד בין האיחוד הלאומי והמפד"ל. האיחוד הלאומי תובע מהמפד"ל להתחייב כי בשום פנים לא יפרשו מהסיעה המאוחדת כדי להצטרף לממשלה, במידה ורוב חברי הכנסת מהרשימה המשותפת יתנגדו להצטרף לממשלה. ואילו אנשי המפד"ל אינם מוכנים להתחייב על כך בכל מחיר.
חבל שוויכוחים על ביצה שלא נולדה או על עור הדוב שעדיין לא ניצוד מסכלים מהלך חשוב ביותר, שעשוי לאחד את הציבור הנאמן לתורה ולארץ ישראל, ולהגדיל על ידי כך את ייצוגו והשפעתו.
ככלל, צריך לדעת כי איחוד בין זרמים שונים מחייב הכרה והבנה לעמדותיהם השונות. כאן הרי חילוקי הדעות הן בעיקר על הגישה ודרכי הפעולה ולא על העקרונות הבסיסיים, אז מדוע להעלות עכשיו את השאלה הזו? במקרה הגרוע, אם לא יצליחו להגיע לעמדה משותפת בעניין הכניסה לממשלה, אזי יחזרו להתפצל, תוך תקווה שינהגו כבוד אלה באלה, וישתדלו לשתף פעולה במידת האפשר למען החינוך, החברה, וגם למען יישוב הארץ, כל אחד בדרכו.

מוטב שיהיו יותר חברי כנסת לשתי התנועות, גם במחיר סכנת ההיפרדות בעתיד, מאשר שכבר עכשיו יתחילו להילחם זה בזה, וימעיטו את מספר המצביעים של אלה ושל אלה גם יחד.
בנפול אויבך
רבים מאיתנו שאלו את עצמם בשבוע האחרון כיצד ראוי מבחינה מוסרית לחוש כלפי מחלתו הקשה של ראש הממשלה אריאל שרון. מצד אחד הכול רואים כי יש דין ויש דיין, המגרש גורש והמחריב נחרב. ומצד שני אין ראוי לשמוח לאידו של יהודי, וכפי שנאמר (משלי כד, יז): "בנפול אויבך אל תשמח, ובכושלו אל יגל לבך". ואמנם בנפול גוי שונא ישראל שמחים, אבל כאשר יהודי שנעשה לך אויב נופל, אל תשמח (מגילה טז, א).
אכן ראוי שלא לשמוח לאידו, כי סוף כל סוף מדובר ביהודי, שיש בו ניצוץ קדוש, והטוב ביותר היה שיחזור בתשובה. אולם מאידך אפשר להיות מרוצים מאוד מכך שכבר לא יוכל להיות ראש ממשלה.
צער המגורשים
הגירוש והחרבת היישובים היו חטאים נוראים, אבל אפשר היה לטעון כי התומכים בהם סברו לעצמם כי הדבר יועיל לביטחונם ורווחתם של ישראל. אבל מדוע לא טיפלו בכבוד הראוי במגורשים - על כך כבר אין תירוץ. וחוזר הדין ומתגלגל על כל המעשה הרע שבגירוש והחרבת היישובים, שהכול נעשה שלא כראוי.
אולי ניתנה משמיים לראש הממשלה ההזדמנות לפייס את המגורשים ולהראות להם כי אין כאן רוע לב, אך הוא היה עסוק בכבודו ומעמדו, ועל כך נגזר דינו.
יש שמתקוממים מאוד כנגד הניסיון לפרש את דרכיו של הבורא יתברך. לפעמים התקוממות זו היא ביטוי של כפירה, כאילו עזב ה' את הארץ ועולם כמנהגו נוהג, ואין דין ואין דיין. אמנם נכון שבלא נביא איננו יכולים לדעת בוודאות את הנהגתו, אבל חובה עלינו לנסות להבין את הנהגתו. כך עשו תמיד חכמי ישראל בכל הדורות. לעיתים אמרו בתחילה דבר כסברה, ובמשך הזמן נתקבלה הסברה והפכה לעמדה. וכך גם עלינו לעשות.
ממשלה מרושעת
בדיון הראשון של הממשלה בראשות אהוד אולמרט לא עסקו חברי הממשלה בגבול המצרי שנפרץ בעקבות הנסיגה מעזה, דרכו מסתננים רבי מחבלים, ודרכו מבריחים כלי נשק חדישים, טילי לאו וטילים נגד מטוסים. לא עסקו בטילי הקסאם שמסכנים את אשקלון, עד שחברת 'מקורות' נאלצה להבריח משם מתקן כלוריזציה, שמא טיל שיתפוצץ במתקן יגרום לסיכון אלפי נפשות. גם לא מצאו מקום לדון בשבעים אלף הבתים שנבנו בניגוד לחוק ברחבי מדינת ישראל, בעיקר על ידי ערבים. גם לא דנו בעשרות היישובים הבלתי חוקיים שנבנו בגבולות הקו הירוק. לא עסקו באלפי הדונמים ששונאי ישראל מציתים בכל שנה בגליל ובהרי יהודה. במה עסקו בממשלה באותה שעה שמנהיגם נאבק על חייו בבית החולים? באותם מאות עצי זית שנחתכו ביהודה ושומרון, שעדיין אין יודעים מי עקר, למה עקר, ולמי שייכת הקרקע שעליה ניטעו.
כמו עלילות הדם ששונאי ישראל רקמו כנגד יהודים במשך הדורות, כך גם הממשלה המרושעת הזו דנה ודשה באותם מאות עצי הזית, כדי להשחיר את פניהם של המתנחלים. כאילו לא עליהם יורים בכבישים, וכאילו הם האשמים בהתגברות הטרור בעקבות הנסיגות.
כמו האנטישמים לדורותיהם, שעל ידי הפניית האשמות כלפי היהודים פטרו את עצמם מכל שאר הבעיות, באומרם: "אחר שהבעיה היהודית תיפטר כל שאר הדברים יסתדרו", כך הממשלה הזו מפנה את אצבעה המרשיעה כלפי המתנחלים.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
בימים האחרונים נודע כי וויכוח אודות מה שעלול לקרות בעתיד מונע את האיחוד בין האיחוד הלאומי והמפד"ל. האיחוד הלאומי תובע מהמפד"ל להתחייב כי בשום פנים לא יפרשו מהסיעה המאוחדת כדי להצטרף לממשלה, במידה ורוב חברי הכנסת מהרשימה המשותפת יתנגדו להצטרף לממשלה. ואילו אנשי המפד"ל אינם מוכנים להתחייב על כך בכל מחיר.
חבל שוויכוחים על ביצה שלא נולדה או על עור הדוב שעדיין לא ניצוד מסכלים מהלך חשוב ביותר, שעשוי לאחד את הציבור הנאמן לתורה ולארץ ישראל, ולהגדיל על ידי כך את ייצוגו והשפעתו.
ככלל, צריך לדעת כי איחוד בין זרמים שונים מחייב הכרה והבנה לעמדותיהם השונות. כאן הרי חילוקי הדעות הן בעיקר על הגישה ודרכי הפעולה ולא על העקרונות הבסיסיים, אז מדוע להעלות עכשיו את השאלה הזו? במקרה הגרוע, אם לא יצליחו להגיע לעמדה משותפת בעניין הכניסה לממשלה, אזי יחזרו להתפצל, תוך תקווה שינהגו כבוד אלה באלה, וישתדלו לשתף פעולה במידת האפשר למען החינוך, החברה, וגם למען יישוב הארץ, כל אחד בדרכו.
רביבים (717)
הרב אליעזר מלמד
145 - גניזת עלונים ועיתונים
146 - להתאחד למרות השוני
147 - שבע ברכות
טען עוד
בנפול אויבך
רבים מאיתנו שאלו את עצמם בשבוע האחרון כיצד ראוי מבחינה מוסרית לחוש כלפי מחלתו הקשה של ראש הממשלה אריאל שרון. מצד אחד הכול רואים כי יש דין ויש דיין, המגרש גורש והמחריב נחרב. ומצד שני אין ראוי לשמוח לאידו של יהודי, וכפי שנאמר (משלי כד, יז): "בנפול אויבך אל תשמח, ובכושלו אל יגל לבך". ואמנם בנפול גוי שונא ישראל שמחים, אבל כאשר יהודי שנעשה לך אויב נופל, אל תשמח (מגילה טז, א).
אכן ראוי שלא לשמוח לאידו, כי סוף כל סוף מדובר ביהודי, שיש בו ניצוץ קדוש, והטוב ביותר היה שיחזור בתשובה. אולם מאידך אפשר להיות מרוצים מאוד מכך שכבר לא יוכל להיות ראש ממשלה.
צער המגורשים
הגירוש והחרבת היישובים היו חטאים נוראים, אבל אפשר היה לטעון כי התומכים בהם סברו לעצמם כי הדבר יועיל לביטחונם ורווחתם של ישראל. אבל מדוע לא טיפלו בכבוד הראוי במגורשים - על כך כבר אין תירוץ. וחוזר הדין ומתגלגל על כל המעשה הרע שבגירוש והחרבת היישובים, שהכול נעשה שלא כראוי.
אולי ניתנה משמיים לראש הממשלה ההזדמנות לפייס את המגורשים ולהראות להם כי אין כאן רוע לב, אך הוא היה עסוק בכבודו ומעמדו, ועל כך נגזר דינו.
יש שמתקוממים מאוד כנגד הניסיון לפרש את דרכיו של הבורא יתברך. לפעמים התקוממות זו היא ביטוי של כפירה, כאילו עזב ה' את הארץ ועולם כמנהגו נוהג, ואין דין ואין דיין. אמנם נכון שבלא נביא איננו יכולים לדעת בוודאות את הנהגתו, אבל חובה עלינו לנסות להבין את הנהגתו. כך עשו תמיד חכמי ישראל בכל הדורות. לעיתים אמרו בתחילה דבר כסברה, ובמשך הזמן נתקבלה הסברה והפכה לעמדה. וכך גם עלינו לעשות.
ממשלה מרושעת
בדיון הראשון של הממשלה בראשות אהוד אולמרט לא עסקו חברי הממשלה בגבול המצרי שנפרץ בעקבות הנסיגה מעזה, דרכו מסתננים רבי מחבלים, ודרכו מבריחים כלי נשק חדישים, טילי לאו וטילים נגד מטוסים. לא עסקו בטילי הקסאם שמסכנים את אשקלון, עד שחברת 'מקורות' נאלצה להבריח משם מתקן כלוריזציה, שמא טיל שיתפוצץ במתקן יגרום לסיכון אלפי נפשות. גם לא מצאו מקום לדון בשבעים אלף הבתים שנבנו בניגוד לחוק ברחבי מדינת ישראל, בעיקר על ידי ערבים. גם לא דנו בעשרות היישובים הבלתי חוקיים שנבנו בגבולות הקו הירוק. לא עסקו באלפי הדונמים ששונאי ישראל מציתים בכל שנה בגליל ובהרי יהודה. במה עסקו בממשלה באותה שעה שמנהיגם נאבק על חייו בבית החולים? באותם מאות עצי זית שנחתכו ביהודה ושומרון, שעדיין אין יודעים מי עקר, למה עקר, ולמי שייכת הקרקע שעליה ניטעו.
כמו עלילות הדם ששונאי ישראל רקמו כנגד יהודים במשך הדורות, כך גם הממשלה המרושעת הזו דנה ודשה באותם מאות עצי הזית, כדי להשחיר את פניהם של המתנחלים. כאילו לא עליהם יורים בכבישים, וכאילו הם האשמים בהתגברות הטרור בעקבות הנסיגות.
כמו האנטישמים לדורותיהם, שעל ידי הפניית האשמות כלפי היהודים פטרו את עצמם מכל שאר הבעיות, באומרם: "אחר שהבעיה היהודית תיפטר כל שאר הדברים יסתדרו", כך הממשלה הזו מפנה את אצבעה המרשיעה כלפי המתנחלים.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנות בקהילה בחינם ומשכורת ראויה למורים
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ד
דעת המקילים בגיור
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ב
סיפורי נחמה בתום השבעה
הרב אליעזר מלמד | אדר תשפ"ג
תשעה באב שחל במוצ"ש
הרב אליעזר מלמד | אב תשס"ח
הרב אליעזר מלמד
ראש ישיבת הר ברכה ורב הישוב. מחבר סדרת ספרי "פניני הלכה".
ביאור דעת המחמירים בגיור
סיון תשפ"ב
סבלנות, הזמן פועל לטובתנו
סיון תשע"ד
תורה לשמה - לא פה ולא שם
אורות התורה, פרק ב'
ט"ז אדר ב' תשע"א
פיקוח נפש וחולה ג'
שבט תשע"א
שופר
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר לטייל במקום בלי מניין?
איך לא להישאר בין המצרים?
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
מה המשמעות הנחת תפילין?
'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?
למה לשמור על הקדושה?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
שבועות מעין עולם הבא!
על מה בכלל שמחים בט"ו בשבט?

הלכות סוכה
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | התשס"ב
תפילת שחרית והדינים שלפניה
פרק ח
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה

האם מותר לאדם להכניס את עצמו למקום סכנה?
הרב עקיבא כהנא | תמוז תשע"ד
