ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים עיונים בעניני חנוכה

זכר לנס פך השמן

לחץ להקדשת שיעור זה
המפרשים עמדו מדוע לא תקנו לעשות נס לזכר הניצחון במלחמה שנצחו את היוונים, והניסים הגדולים היו בעיקר בניצחון המלחמה, שהיו מועטים מאוד מאוד מול רבים מאוד. והאם ניסים עצומים כאלו שמעטים נצחו את הרבים, וגיבורים נפלו ביד חלשים, אינו חשוב מספיק, לעשות לו זכר כל שהוא, והרי אלו ניסים שהרעישו את כל העולם כולו, כמו שכתוב בנבואת חגי "כי כה אמר ה' צבאות, עוד אחת מעט היא, ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה. והרעשתי את כל הגוים, ובאו חמדת כל הגוים, ומלאתי את הבית הזה כבד אמר ה' צבקות. לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבקות. גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון". ופירש רש"י שם, "ואני מרעיש, בניסים הנעשים לבני חשמונאי. את השמים וגו', ויבינו ששכינתי שורה בבית זה ויביאו תשורת זהב וכסף, כאשר כתוב בספר יוסף בן גוריון".
ומזה יש להקשות ע"ד הט"ז (סי' תרעא') שכתב שלא קבעו בחנוכה משתה ושמחה, כיון שלא היה שם נס מפורסם של הצלת הגופות כמו בפורים. וקשה שלפי הנ"ל היה נס ההצלה מפורסם מאוד. וכן הקשה ע"ד הט"ז בספר סדר משנה על הרמב"ם (חנוכה פ"ג) שבספר יוסיפון מפורט נס ניצחון המלחמה ושהיה בגלוי מאוד, וכן הקשה בנימוקי או"ח שם.
וכתב בספר צרור המור (במדבר ח,ב) שלולי שהעיר ה' רוח הכהנים המשוחים בשמן זית בימי מתתיהו ובניו, לא נשארו משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ובזה ניחם השי"ת את אהרן שלא השתתף עם הנשיאים בחנוכת המזבח, ששלו קיימת לעולם, והיינו שבזכות החשמונאים שהם מזרעו, נותרה לבית ישראל שארית, הן ברוחניות והן בגשמיות. ע"כ. וכ"כ בסדר היום הקדמון (סדר חנוכה), שאלמלא החשמונאים, היה בית המקדש חרב, והקרבנות בטלים, ועל ידם היתה תשועה לישראל, ונתחזק ביהמ"ק במקומו, והוסיף הקב"ה לעשות נס בעניין השמן, וכל זה מעלה לשבטו של אהרן וליחס שבטו, ולכן תקנו לומר אחרי ההדלקה, הנרות הללו אנו מדליקין וכו' ע"י כהניך הקדושים וכו', כדי להזכיר שהתשועה היתה על ידי זרעו של אהרן.
וכבר מפורש בזוה"ק (זו"ח דף מ. ס"פ נח), על הפסוק וישלח את היונה מאתו, שהקב"ה ניסה את ישראל ושלחם לגלות בבל, ולא מצאו שם מנוח שהכבידו עולם עליהם, ברעב ובצמא ובהריגת צדיקים הרבה. ומשום כובד עולה, ותשב אליו אל התיבה, חזרה בתשובה וקבלה, חטאה כנסת ישראל כמתחלה, ויוסף להגלותם, שנאמר ויוסף שלח את היונה מאתו, בגלות אחרת של יון, שהחשיכה פניהם של ישראל כשולי קדרה, ולא הייתה מאירה להם שעת רווחה כמו שהיה בהתחלה, ונהרגו צדיקים, ונחשך היום, ולא יכלו לקום מחמת דוחק הגדול שהיה עליהם [שלא נשארו כמעט צדיקים שיאירו להם], "והנה עלה זית טרף בפיה", לרמוז, שלולי שהעיר הקב"ה רוח הכהנים, שהיו מדליקין נרות בזמן זית, אזי אבדה פליטת יהודה מן העולם. ובכל פעם ופעם שבה בתשובה ונתקבלה. חוץ מגלות רביעית, שעדיין לא שבו, והכל תלוי בתשובה. ע"כ.
ויש שביארו בזה, שעשו כן חכמים שבאותו הדור, בכדי להודיע ולהוודע שלא היה זה ניצחון טבעי, שלא יבואו ויאמרו שהיהודים נצחו במלחמה, בדרך טבעית כיון שהיהודים הם עם חכם ובתכסיסי מלחמה ניצחו. אלא האמת שהכל מגיע מן הרוחניות, ואין טבע בעולם. וכך כל קיומו של עם ישראל בכלל הוא פלאי.
והנה הנוהג הוא אצל אומות העולם שכשאר מנצחים במלחמה, מקימם אנדרטאות, כמו שער טיטוס ברומא, שער הניצחון בפריז, פסל החירות באמריקה, בעיניהם הסימן לניצחון בא לידי ביטוי בפסלים ואנדרטאות. אבל עם ישראל אינו כן, עם ישראל יודע תמיד שגם הניצחון הגשמי הוא פלאי [וכ"ש בחנוכה שהכל היה פלא מופלא על- טבעי], לכ"ה לא מסתפק באנדרטאות ופסלים, הוא הולך אל הרוחניות ומדליק נר שמסמל את האור שהוא רוחני.
גם מה שרואים לפעמים שיש קצת מאומות העולם שנראים כאילו הם ידידים להם ישראל, אולי זה בכח חכמתינו, זה לא נכון, הכל הוא מאת ה', אין אפשרות בדרך הטבע שאומות העולם יהיו ידידים לישראל, הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב [ולפעמים אנחנו שוכחים את זה, ומקבלים תזכורת]. כל קיומו של עם ישראל הוא פלאי. זהו אור הנרות שאנו מתבוננים בהם, ללמד שהכל רוחני, הכל ניסי, וכל קיומנו במשך הגלויות הכל פלא אחד גדול. והכל בזכות האמונה ובזכות התורה הקדושה.
לכן מעט בני תורה אברכים, ניצחו את כל ממלכת היוונים, כמו שתיקנו לומר בנוסח על הניסים:
"וזדים ביד עוסקי תורתך". כי הם שקידשו וזככו את גופם בעמל התורה הקדושה יומם ולילה, והם שזכו לקבל נסים רוחניים מעל כל טבע, כמו שנעשה לאברהם אבינו ותלמידו הגדול אליעזר, שהוא היה הדולה ומשקה את תורת רבו לכל התלמידים. שהם לבד יצאו למלחמה [וי"א שיצאו 318 תלמידים, אך גם זה מעט מאד של תלמידי ישיבה, ישיבתו של אברהם אבינו], ונצחו ממלכות עצומות, מעל כל טבע, זרקו חול ונעשה חיצים, והגויים זרקו עליהם חיצים ונעשה חול.
וזה עצמו היה הניצחון בתוכינו, מול המתיוונים, שהיוונים היו עושים שיעורי התעמלות, משחקי כדור-רגל, ואמונה בגשם ולא ברוח, ופרצו החומות שהיו בבית המקדש להבדיל בין המקום שמותר ליהודי להיכנס, כי מה הבדל בין יהודי לגוי, זה אדם וזה אדם, וכן לגבי הקרבנות של המזבח, מה ההבדל בין שור וכבש, לבין בעל חיים טמא ח"ו. ורבים מהיהודים טעו אחריהם, וזה היה עיקר המלחמה שלהם, אך החשמונאים הראו שפך שמן טהור, יכול להיות בו נס שיידלק שמונה ימים [ולכן לא השתמשו בשמן טמא, אע"פ שטומאה הותרה בציבור], והנה ראו כולם שיש הבדל בין שמן טמא לשמן טהור. וכן ראו בעצם המלחמה, שמי שהוא טהור ורוחני מכח עמל התורה, יכול לקבל כח נסי על טבעי, ולנצח ממלכות עצומות של מילוני חיילים שבאים להילחם עם פילי מלחמה וכו'.
לכן היה חשוב מאוד באותו הדור שלא לעשות זכר לניצחון מלחמה, [ולא לקבוע יו"ט באכילה ושתיה, שזה דבר גשמי], רק זכר לרוחני, [והודאה והלל, שהם רוחניים]. ונס פך השמן מגלה גם על נס המלחמה, שהכל מכח קדושת התורה. שהמנורה היא רמז לחכמת התורה, כמו שכתוב חצבה עמודיה שבעה (משלי ט, א).
ולכן אמרו רז"ל במדרש (ב"ר ב, ד) וחושך על פני תהום, זהו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל, שהייתה אומרת כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוהי ישראל. ע"כ. שהם רצו לכבות את האור שברא השי"ת ביום הראשון וגנזו בתוך התורה. תורה בלי אמונה בקדושת התורה, תורה שבכתב בלי עמל פה, אין בה אור!
וכן הגזירות שגזרו היונים על היהודים, הם ר"ת חושך, שגזרו שלא ישמרו מצוות: חודש, שבת ומילה. ומילה היינו כריתת ברית, חודש, שבת וכריתת ברית. רצו להחשיך את אור הקדושה של ישראל קדושים, ואנחנו מדליקין נרות חנוכה, שסגולתם להאיר את האור הגנוז, ל"ו נרות במשך ח' ימי חנוכה, כנגד ל"ו נרות שהאיר האור הגנוז בתחילת ימי בראשית, ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
והכל זה מכח קדושת המנורה, כמ"ש הרמב"ן בתחילת פרשת בהעלותך, שהקב"ה ניחמו לאהרן הכהן, שהדלקת המנורה שלו קיימת לעולם.
ולכן צריך שמן זית זך כתית למאור, שכותתין את הזית בכדי להוציא שמנו, והמובחר ביותר הולך למנורה. [וכן בנרות חנוכה שמן זית מצווה מן המובחר] דומיא דבית המקדש, והנס היה בשמן זית, רמז להשגת התורה, שרק ע"י שיגע בתורה, זוכה לאור התורה הקדושה, שאין כמוהו מאיר ומשמח את הלב, ומחייה את האדם, וזוהי תורת חיים, שע"י היגיעה מקבל חיות חדשה, חיות אמיתית ונצחית, וא"א להשיג את חכמת התורה בלי עמל ויגיעה.
וכך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל וכו' ובתורה אתה עמל. הסגולה של התורה היא רק בדרך של עמל, שרק באופן כזה זוכה לקדושת התורה שתשרה אצלו, היא נשמת התורה הקדושה, ותורה כזו מגינה עליו ועומדת לו לדורי דורות.
ואע"פ שהשמן שדלק באותם שבעה או שמונה ימים בא בדרך שלנס, והתירוץ הוא שכבר עמלו על השמן הזה, והנס לא היה יש מאין, אלא שהתברך מה שכבר היה, כך הוא עמל התורה, שאחרי שעומל הרבה בתורה, נעשה מעיין המתגבר, וניתנת לו התורה במתנה, וכל זה נחשב תורה שלו, כי בהתחלה עמל הרבה על התורה הקדושה.
ונר מצווה ותורה אור, ובזכות נ"ח זוכה לבנים תלמידי חכמים, שזוכים לאור התורה, ונ"ח רומז לאור שבתורה, שא"א להגיע לתורה בלא התאמצות של טחינה וכתיתה, כמו שאתה מקבל זית, ואין בו שמן, רק אם תכתוש אותו, יצא שמנו, פרי אחר שיכתשו אותו, ייפסד הפרי, וגם המיץ פחות מועיל מהפרי עצמו, זה נקרא זיעה בעלמא, רק הזית והגפן, עיקר הפרי הוא המיץ שיוצא ממנו, ובזית צריך מאמץ גדול להוציא את השמן.
וזהו הטעם שתקנו רז"ל להזכיר בעל הניסים "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו". לומר שכל הדור נקרא על שמו של מתתיהו הכהן הגדול ושל בניו, כי בזכותו ובזכות בניו נמשכה התורה והקדושה, וניצלו כל ישראל לדורות. וכן בנוסח הנרות הללו "מדגישים על הניסים וכו' שעשית לאבותינו על ידי כוהניך הקדושים", כי הניצחון היה רק בזכות תורתם וקדושתם. ועוד, שבאותו הדור היוונים הטעו את עם ישראל בחכמות חיצוניות, והיו הרבה מתיוונים, וכפרו בתורה שבעל פה, ועל ידי שאותו קומץ קטן של אברכים נצחו את הגיבורים היוונים ממלכה עצומה ואדירה, עם פילי מלחמה ונשק עצום, ראו את אמונת קדושת תורה שבעל פה, וחזרו כל ישראל לאמונה בתורה כראוי.
וכמו שהאריך בזה הגאון ר' יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (ח"א דרוש ג') וז"ל: אז היה עדיין תורה שבע"פ רופפת בידם, כי בילדי נכרים חכמי הפילוסופים היא חכמת היונים הספיקו וכו', וזו הייתה סיבה לבסוף שבאו יונים על ירושלים, כי המינים והפוקרים, כמו אליקמוס הכהן וחבירו, הלשינו על הפרושים, וכאשר באו היונים בארץ הקדושה המה נתערבו בהם, זולת עדת הפרושים והחסידים, לפי שהייתה ידם עם חשמונאים כהני ה', ומאלה פרח הנס שהרימו קרן על היונים, ונתקבלה תורה שבע"פ ע"י נס הזה, כי ראו כי כת הפרושים האלה הצליחו, וביחוד בפך של שמן שדלק ח' ימים, להיותם שמנים אחרים בלתי טהורים, וזהו מופץ ג"כ על התורה שבע"פ, כי איה אפוא נזכר בתורה שלא ידליקו בשמן טמא, ומזה קבלו תורה שבע"פ. וכמה תקנות תקנו אז, מבלי להתערב עם בת אל נכר, כמבואר בע"ז (לו:) שגזרו זאת בבית דין של חשמונאים, ולכן נס חנוכה הוא לקבוע אמיתתה של תורה שבעל פה. עכ"ד. ואז ג"כ המלחמות עם הצדוקים שכפרו בתורה שבעל פה, ובעת שנצחו, גברה ידם של הפרושים חכמי ישראל הקדושים. וזה הרמוז באור הנרות שמדליקין, על אור התורה הקדושה שמאיר מכח אמונת קדושת התורה.
וע"ע במשך חכמה (שמות יב, טז) שכתב, שנס חנוכה, בא להורות רק על הדלקת שמן זית וחינוך בית ה' וטהרתו, והשגחת אלקים על עמו בית ישראל בזמן שלא היה נביא וחוזה בישראל. ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם, ההדלקה שמונה ימים בהיכל, משום שהמנהיגים והשרי צבאות היו הכהנים הגדולים החשמונאים, והיה חוששת ההשגחה שמא יאמרו כחם ועוצם ידם ובתחבולות מלחמה נצחו, הראתה להן ההשגחה אות ומופת בהיכל, אשר אינו ידוע רק לכהנים, למען ידעו כי יד אלקי עשה זאת והם מושגחים דרך נסיי למעלה מן הטבע. ע"כ.
ומכל זה נלמד להרבות בלימוד התורה גם בימי החנוכה, ולא לשמוע ליצר שמרפה ידים. וכן בכוללים ובישיבות הקדושות נכון שלא להפסיק את הלימוד בסדר שני, בהדלקת נרות, אלא להמתין עד סוף הסדר בשעה 7 או 8 בערב, ורק אז להדליק את הנרות.
הראשל"צ הרב יצחק יוסף
הראשון לציון והרב הראשי לישראל. עמד בראש ישיבת חזון עובדיה בירושלים והוא בנו השישי של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל. ספרו ילקוט יוסף, המתבסס בעיקרו על שיטת הפסיקה של אביו, נחשב כספר יסוד בקרב חלקים גדולים של היהדות הספרדית בארץ ובעולם.
עוד בנושא עיונים בעניני חנוכה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il