בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

חיים שילה בן אביגיל

גליון 111

להפסיק להיות שוב"ב

undefined

הרב חגי לונדין

טבת תשפ
3 דק' קריאה
אנו נכנסים כעת לתקופה המכונה בתורת הסוד בשם 'שובבי"ם' על שם ראשי התיבות של פרשיות השבוע הנקראות בשבועות הללו: ש מות, ו ארא, ב א, ב שלח, י תרו, מ שפטים (בשנה מעוברת תקופה זו מתארכת לחודש אדר א, ונקראת ' שובבי"ם ת"ת ' על שתי פרשיות נוספות: ת רומה, ת צוה). הימים הללו נחשבים בתורת הנסתר כתקופה מיוחדת לתיקון עוונות וחזרה בתשובה, בעיקר בנושא צניעות.
אחת מהסיבות עבורן דווקא הימים הללו מיועדים לתשובה קשורה לנושאי הפרשיות הללו. בפרשיות הראשונות של ספר שמות אנו עוסקים ביציאת מצרים. המדרש (מכילתא יתרו, א) מלמד כי "מתחילה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה סוגרת ומסוגרת", כלומר ארץ מצרים איננה רק מיקום גיאוגרפי, אלא היא "בית העבדים" הגדול של העולם העתיק. גם אם הצליח עבד כלשהו לברוח פיזית ממצרים – "המצריות" המשיכה לשלוט בו. מצרים מלשון מֵצַר, ביטוי למצב של חסימה נפשית, צרוּת אופקים וחוסר התקדמות, או במילה אחרת – עבדות. התרבות המצרית שימשה מודל של כלל התרבות האלילית, תרבות הדוגלת בהעצמה של הצדדים הייצריים והגסים שבנפש האנושית.
חוסר היכולת לצאת מן המוגבלות הדטרמיניסטית, חוסר היכולת להתגבר על התאוות והחולשות – זוהי נשמת אפה של התרבות המצרית. ביציאת מצרים מופיעה על במת ההיסטוריה אומה המלמדת את האנושות כי ישנה יכולת להתעלות מעל מגבלות המציאות. לקבץ אוסף של עבדים מפוזרים לידי חיים של אומה. תמצית עניינו של עם ישראל היא היציאה מן המְצָרים העכשוויים והמוגבלים אל עולם העתיד. לכן באופן טבעי יציאת מצרים מלווה בעשר המכות וב"קריעת ים סוף", כלומר, שידוד קוסמולוגי של מסגרות עולם הטבע.
בסידור עולת ראיה (א, כב) כותב הרב: "האופי המקודש המיוחד, של אומה קדושה ונפלאה זו, אין לו ערך ודוגמא בכל מהות חיים ונפשיות של כל האדם אשר על פני האדמה. התוכן הפנימי של הנשמה, במהותו העצמית של מזג החיים, משונה ונפלא הוא בבני עם קדוש זה בפליאת עולם של קדושה אלוהית עליונה, שעיקר הודה ופארה טמון וגנוז הוא במעמקי הפאר החבוי בסתר מהותיותו הרוחנית, וזהרורי אורים ממנו בוקעים וזוהרים בכל יפי הצדק של המידות והתכונות הקדושות, של גוי קדוש, עם נורא, עם אלוהים זה, שאין דוגמא לגדולת תפארתו בכל העמים תחת כל השמים. הסגולה הגנוזה הזאת היא תוצאת שלשלת הקודש של קדושת עולם, אשר התגלתה בזוהר כבודה על ידי תולדתה האלוהית בראשית יצירתה להיות לעם, בפליאת עולם של יציאת מצרים וגילוי שכינה שנתלוותה עמה , וכל סדרי ההוד הנפלאים שנמשכו ממנה ועל ידה, שהם הולכים ונמשכים, כנחלים מלאי מי מרומים ונחלי עדני קודש, מאז ועד סוף כל הדורות. והטבעיות המיוחדה של ישראל, ההגיון האלוהי הטהור, היושב בחדרי הלב של הכנסיה, והטוהר המדותי, היושר הנפשי, החקוק בעומק עצמותה, אורם התוכי לא יועם לעולם".
העמידות והשרידות של עם ישראל הן נצחיות. מעל הטבע. התורה והעַם הישראלי הם היינו הך, ושום אתגר ושום 'שובבות' לא ישנו את זה. עברנו את פרעה; נעבור גם את זה.
גם בהתמודדות היצרית שאנו חווים בחיינו, ובעיקר בתחום הרגיש מכל – התחום המיני – יש צורך להתגבר מעל הטבע, לצאת מן 'השובבות' ולהיכנס לחיים בוגרים של שליטה ודחיית סיפוקים. בימים הללו אנו נזכרים שניתן לנצח את הכול, ניתן לקפוץ ולפסוח מעל התהום. לקבץ כוחות מפוזרים לידי חיים של יצירה.
איך עושים את זה?
במהלך הדורות נהגו בעם ישראל בדרכים שונות לצאת משעבוד לחירות; כל דור והמיצרים שלו. בעבר (וגם כיום כמובן) יש שנהגו לצום בימי שני וחמישי במהלך השבועות הללו, כחלק מההתגברות על התאוות הגופניות; עם הזמן הופיעו גם אתגרים חדשים, ולכן התרחב המנהג גם ל'תענית דיבור'. בשנים האחרונות הופיע שחקן חדש בחיינו: האינטרנט. יחד עם היתרונות העצומים שהביא לאנושות, נושא האינטרנט בחובו בעיות קשות שהגדולה שבהם (בעיקר מאז הופעת הסמרטפון) היא הסחת הדעת הבלתי פוסקת. אני מעלה פה רעיון (שכבר נשמע במקומות שונים): לקבוע בתקופת השובבי"ם 'תענית אינטרנט'. כל אחד לעצמו, יקבע לעצמו יום שבו הוא מתנזר לחלוטין מהאינטרנט, הכל כולל הכל (פייס, וואצאפ וכו'). תענית מסוג כזה תהיה ככל הנראה קשה יותר מכל יום תענית אכילה/דיבור, אבל אפקטיבית לא פחות.
לצאת מהשובבו"ת, להשתחרר מהמיצרים; לשלוט על החיים ולא שהחיים ישלטו עלינו – זהו שם המשחק.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il