ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- ישראל והעמים
אנחנו לא מכירים מצווה מוגדרת ומסוימת העוסקת באופן ממוקד ומדויק בשאלה זו. אנו מוצאים בתורה מצווה להילחם, להשמיד את שבעת עממי כנען, לקרוא לשלום, להימנע מהשחתת עצים במלחמת רשות, להעמיד כהן משוח מלחמה, להכרית את זרעו של עמלק ועוד ועוד. כל אלה הן מצוות העוסקות בדרכי הלחימה באויבינו. ברם, מצווה העוסקת בעתיד, וקובעת מלכתחילה את דרכי הזיכרון ההיסטורי כלפי עמים שיעשו בנו את הגרועים שבמעשים – לא קיימת במפורש.
מדברי הנביאים עולה כי הציפייה המתמדת של הנביאים הייתה להיעלמות מוחלטת של העמים שאנסו את האומה הישראלית, למשפט הקב"ה עמם ולנפילתם לתהום תחתיות לנצח. אין אנו מוצאים דרכי תיקון ותשובה ואין אנו מוצאים שיקום יחסים, או לחילופין רדיפה מתמדת וזכירה מתמדת של העוול, אלא היעלמות מוחלטת ממפת ההיסטוריה. על כן, כאשר אנו ניצבים בפני העמים שהיו שותפים ברציחתנו האיומה, ואף על פי כן הם ממשיכים להתקיים – דברי הנביאים אינם נותנים לנו מענה לדרך שבה עלינו ללכת.
כיוון שכך, אנו פונים ללמוד מהתורה כיצד היא ציוותה להתייחס לעמים שנהגו כך בעבר, באופן דומה מאוד למעשים של עמי אירופה. מטבע הדברים, הפנייה העיקרית שנעשתה על ידינו לאורך עשרות השנים האחרונות הייתה המצווה "לא תשכח" שחותמת את פרשת עמלק. את העמים האלה אנו מזהים עם עמלק משתי סיבות: ראשית, גם אם מצוות מחיית עמלק מתייחסת מבחינה הלכתית לזרעו של עמלק הגנאלוגי, אנו למדים את העיקרון שאין אנו רשאים למחול או להתעלם על הפגיעות שפגעו בנו. אנו מחויבים לזכור את מעשיהם של אויבנו, ולא להניח לו בשום אופן ובשום פנים. פרט לכך, יש המדייקים בלשון הרמב"ם כי מלכתחילה התורה ציוותה את המחויבות הזאת לא רק כלפי עמלק שהיה מזרעו של עשו, אלא כלפי כל מי שמבקש להשמידנו, שכן הרמב"ם לא כתב על עמלק "וכבר אבד זכרם", כפי שכתב על שבעת עממין, ועל כן יש שדייקו מדבריו שזכרם לא אבד, שכן בכל דור ודור עומדים עלינו עמלקים חדשים לכלותנו.
האם ההכרעה ללמוד ממצוות זיכרון עמלק על היחס לגרמנים ולעושי דבריהם משאירה פתח כלשהו לקשר עמם? זו שאלה מהכבדות ביותר. יש שטענו שלא, ומכוח זה, לדוגמה, התנהל המאבק הבלתי מתפשר של מנחם בגין נגד כספי השילומים. לעומתם יש שלמדו כי בשוליים אנו מוצאים גם התייחסות לעמלק באופן לא מוחלט. דברי אגדה הקובעים ש"מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק"; קביעת חלק מפוסקי ההלכה שמקבלים גרים מעמלק; מקומות שבהם משמע ברמב"ם כי גם במלחמה נגד עמלק קוראים להם לשלום, ועוד.
קיומן של הלכות אלה פותח את השער פתיחה מצומצמת. לעולם לא נשכח, ואנו מצווים שלא להניח את העולם בלי דין ובלי דיין. החובה הזאת אינה מוטלת רק על ניצולי השואה, אם כי להם כמובן יש מעמד מיוחד, אלא על האומה כולה. אין זכות לאיש למחול על הפשעים. לעולם נזכיר לעצמנו כי אנחנו צאצאי הנרצחים והם צאצאי הרוצחים, ולא נתעלם מעמדת המוצא הזאת. אולם הדבר יאפשר לנו לראות את תנועת התיקון המוגבלת המסוימת שהם מכוננים בתוכם, ולהכיר בכך שאפשר בשוליים ללמוד ממורכבות היחס לעמלק על המורכבות הזאת.
דור שלישי
ברם, אפשר שמקור ההשראה והמצפן ההלכתי יכול להתמקד במקום אחר בתורה, והוא היחס למצרים. גם המצרים ביקשו להשמיד אותנו - "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". הם העבידו אותנו בפרך במשך מאות שנים ודרדרו אותנו למ"ט שערי טומאה. ואף על פי כן, מצוות התורה ביחס למצרים הרבה יותר מורכבות.
ראשית, התורה מצווה באופן מיוחד וקשה להבנה: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". מצווה זו מהווה אתגר משמעותי להבנת התוכן הפנימי שהתורה מבקשת ללמד אותנו, על איזו תקופת גרות מדובר. סביר להניח שמדובר על התקופה המלווה על ידי ספר בראשית בשנות הרעב. אולם גם אם אכן כך הם פני הדברים – כיצד היינו מתבוננים על מי שיטען היום "לא תתעב את הרוצחים האירופאים כי היינו שנים רבות בגלות בארצם"?
נתבונן בדברי רש"י: "לא תתעב מצרי - מכול וכול, אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור. מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק". מהי משמעות פסוק זה ביחסנו לכל אותם העמים שהיינו בארצם בשעת הדחק שלנו לאורך ההיסטוריה? השאלה נעשית מורכבת יותר, שכן אין מדובר בעולם הרגשות ויחס התיעוב בלבד, כי אם גם בהיתר חיתון עמהם בשלב מסוים: "בנים אשר ייוולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה'". לאמור: התורה עצמה מלמדת כי יש שלב מסוים של ריכוך, של פיוס היסטורי, של קבלה – כלפי המצרים. לא מיד, חס ושלום. אבל גם לא לנצח. והחזקוני ביאר כי לאחר שלושה דורות "פוסקת הקורבה", כלומר: אלה הם כבר "מצרים אחרים...".
האם עלינו ללמוד מהיחס לעמלק או מהיחס למצרים? הדעת נוטה שאם צריך לבחור בין שתי האפשרויות – העמים שחוללו את השואה האיומה קרובים יותר לעמלק מאשר למצרים, וזאת מכמה סיבות. העובדה שלא הייתה להם סיבה להשמידנו, בעוד למצרים היה אינטרס מסוים ופחד "ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ", העובדה שהגרמנים פעלו כמכונת רצח שיטתית ואילו המצרים הבחינו בין הבנים לבנות, ועוד ועוד.
ברם, אפשר שההנחה שהדברים חייבים להיות תואמים באופן מוחלט למצרים או לעמלק היא הנחה שגויה. אין ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואין עמי אירופה מכוונים בדיוק להיותם עמלק או מצרים, כי אם למציאות הנעה בין שניהם, ואם כן – אי אפשר לקבוע באופן מוחלט מהי הדרכת התורה ביחס לעמי אירופה.
ואולי עולה מתוך הדברים שלעולם לא יהיה אפשר להתעלם מהפער בין צאצאי הרוצחים לצאצאי הנרצחים, ויש לזכור את היסוד הזה. לא זו בלבד, אלא שלא ניתנה לאף אחד הרשות למחול על מה שנעשה. מתוך נקודת מוצא זו אנו נמשיך לפעול לאורך הדורות כולם. כמו כן אסור לנו להתעלם מהעובדה שחלק מהם רואים את עצמם בכלל כקורבנות "התקופה השחורה של עמם" ולא כאחראים עליה, ואסור לנו לקבל את ההנחות האלה. במקביל, אין אנו רשאים להתעלם מדברים שנעשו ונעשים, מפעולות הצועדות במסלול של תיקון בסיוע למדינת ישראל לאורך עשרות שנים, במישורים שונים, בהגבלות שקיבלו על עצמם בתחום המחקר הגנטי ומימושו, בהובלת הניסיונות להיאבק באנטישמיות וכדומה.
כמו באיסור על הקשר עם המצרים, צומח דור שלישי שיש בו גם מעט ניצוצות של אור, אנושיות ובקשת תיקון. כל אלה אינם מחפים חס ושלום על התהום העמוקה שלא ניתנת לגישור, אך שולחים קווים דקים של אפשרות לקשר מצולק מאוד, שילך ויתבאר במשך הדורות.
מתוך העיתון בשבע
כאב הגלות ותקוות הגאולה
אנחנו קודש למענך
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
מה המשמעות הנחת תפילין?
אחדות זו מעבדה של בירורים
הלכות שטיפת כלים בשבת
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
