ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים פרשת שבוע

איך משלבים את נבואותיהם של ישעיהו ומיכה הנביאים?

56
לחץ להקדשת שיעור זה
קהילות ישראל נוהגות לקרא בספר מיכה את פרקים ה-ו, כהפטרת פרשת בלק. הסיבה לכך, לכאורה, היא אזכורם של בלק ובלעם בנבואה זו: "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ד'" (שם ו' ה).
נציע לכך הסבר נוסף. מיכה המורשתי היה בן דורו של הנביא ישעיה, אבל קיבל נבואה אחריו. ישעיה ניבא בימי עוזיה, יותם, אחז ויחזקיה (ישעיהו א' א). לעומתו, מיכה המורשתי ניבא בימי יותם, אחז ויחזקיה (מיכה א' א). לכאורה, מיכה חי דור אחד אחרי ישעיהו. אומנם, על פי דברי חז"ל בסדר עולם רבה, וכך גם פירש רש"י, בעקבותיו כדרכו, נבואות ההקדשה של ישעיה נאמרה ביום בו נצטרע עוזיה, כלומר ביום בו הפסיק עוזיה למלוך בפועל. ברגע שעוזיה נצטרע, הוא עזב את הארמון, ויותם החל למלוך בחיי אביו. אם כך, יתכן מאוד שמיכה החל לקבל נבואות זמן קצר מאוד אחרי ישעיה. השוואת נבואותיהם ברפרוף עלולה להטעות, שהרי הן מאוד דומות. עיון וחקר מגלים הבדלים גדולים מאוד בין נבואת שני הנביאים.
ישעיה מנבא על גאולה, שהמלך המשיח לא תופס בה מקום מרכזי. בנבואת אחרית הימים המפורסמת (ישעיהו ב') - נבואת השלום העולמי, המלך המשיח איננו מופיע במפורש. הר בית ד' משמש כמרכז רוחני לכלל האומות, וכולם עולים לרגל לבקש תורה והוראה בירושלים ומירושלים. גם אם המלך מופיע ברקע, ברמז ולא במפורש, הוא לא נלחם את מלחמות ד'. שהרי אין כלי נשק בנמצא על פי נבואתו של ישעיהו. כל כלי הנשק הוסבו לכלים חקלאיים: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב' ד). גם בהמשך נבואות הגאולה, כשהמלך המשיח נזכר במפורש, מדובר על דמות רוחנית ולא על גיבור מלחמה - בוגר סיירת - עטור צלשי"ם – המלך המשיח הוא מי שהמית עצמו באהלה של תורה ולא מי שמסר את נפשו וישן באהל סיירים, יש ברשותו כושר לדיינות ולא כנפיים על חזהו. וז"ל הנביא ישעיהו: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ ... וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו" (ישעיהו י"א א-ה). דמות רוחנית זו מנהיגה את העם כשהגאולה באה בדרך נס - מן השמיים. עיון בנבואת ישעיהו מגלה כי פתרון זה הוא בדיעבד, לאחר כישלונו של עוזיהו שהיה גיבור מלחמה (עיינו מלכים ב' י"ד כב, דבהי"ב כ"ו ו-טו). כל זה היה יכול להתקיים בימי חזקיהו, לפני חורבן בית ראשון.
לעומתו, מיכה מדבר על מציאות בה בית המקדש כבר חרב (עיינו מיכה ג' יב). המשיח יהיה בן דמותו של דוד: "וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם" (מיכה ה' א). מלך זה, מנהיג את בני יהודה כגיבור מלחמה וכמפקד גייסות חיילים. הנביא קורא "קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְהַחֲרַמְתִּי לַיקֹוָק בִּצְעָם וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" (שם, ד' יג). מול חזון הצמחונות והשלום של ישעיהו, מהדהדים דברי מיכה: "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל: תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ" (שם, ה' ז-ח). לכן, צריך לצרף לנבואתו של מיכה את נבואת יואל: "קִרְאוּ זֹאת בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה: כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי" (ד' ט – י).
עם חידוש ההתיישבות בארץ ישראל, ראשוני החלוצים באזור גוש עציון, ראו בנביא מיכה כמורם ורבם ולכן ניסו להקים את היישוב הראשון דווקא במגדל עדר. הם ניסו בכך להגשים את נבואתו של מיכה: "וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר עֹפֶל בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם" (שם, ד' ח). המתיישבים פירשו את הפסוק על פי רש"י בעקבות התרגום, וז"ל "ת"י ואת משיחא דישראל דטמיר מן קדם..." (רש"י שם, כדאי להתחיל שם את החלת הריבונות).
אנשי מעשה אלה הלכו בעקבותיו של הרמב"ם המצטט דווקא את הנביא מיכה, בהלכות מלכים ומלחמותיהם ולא את הנביא ישעיהו, וז"ל: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה" (פרק יא ה"א). הרמב"ם מצטט גם פסוקים מפרשתנו וז"ל: "אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו, ושם הוא אומר "אראנו ולא עתה" זה דוד, "אשורנו ולא קרוב" זה מלך המשיח, "דרך כוכב מיעקב" זה דוד, "וקם שבט מישראל" זה מלך המשיח, "ומחץ פאתי מואב" זה דוד..." (שם).
אם כך, חלוצים אלה הלכו גם בעקבות חכמים, שקבעו לנו לקרא עם פרשת בלק את דברי הנביא מיכה.
הציונות הדתית, כבר למעלה ממאה שנה וביתר שאת מאז קום מדינת ישראל ('ארץ חמדה' בכל המובנים), הולכת בדרך שמשלבת את נבואותיהם של שני הנביאים, שהרי ממקור אחד וקדוש באו. מצד אחד, גידול תלמידי חכמים מהשורה הראשונה בארץ ובעולם, אנשי מופת בתורה ובמידות (שישמשו כדיינים, כרבנים וכראשי ישיבות וכוללים) כמו מורם ורבם מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, המשתדלים להמשיך את דרכו של הנביא ישעיהו. כולם גם בוגרי צבא הממשיכים את דרכו של הגאון מוילנא, שלימדנו בעקבות נבואות מיכה, את דרך הגאולה באתערותא דלתתא, גאולה תחת הנהגה מדינית שיש לה כוח צבאי, המביא לידי ביטוי את שלטון עם ישראל על ארץ ישראל באמצעות המדינה היהודית.
הבה נתפלל שגם במאה השנים הבאות, נמשיך לבנות מדינה יהודית עצמאית, מלאה בתורה ובגבורה,
על פי נבואותיהם של נביאי ישראל.
עוד בנושא פרשת שבוע

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il