ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משפחה חברה ומדינה איך מחנכים, משמעת ואהבה

התלמיד הכי קשוב ב'זום'

המחנך היה בטוח שהתלמיד מקשיב בשיעור 'זום' כאשר באמת... הרב החליט לתת פרס מפנק לתלמיד...
לחץ להקדשת שיעור זה
התלמיד הכי קשוב ב'זום'
השעה 13:50 והפלאפון של ישי התחיל לצפצף- הודעות מהרב ובקבוצת הכתה: "תזכורת. שיעור גמרא עכשיו בזום. נא להכנס בקישור המצורף". ישי הביט בטלפון, בהודעות מהרב זיו ומחבריו לכתה ופלט אנחה.
אחותו הקטנה, רבקי בת השלוש, שמעה את הצפצופים, ראתה את מבטו של אחיה הגדול ושאלה אותו בתמימות: "מה קרה? למה אתה עצוב? זה בגלל הקורונה?" רבקי לא חיכתה לתשובה ומיהרה לחבק את אחיה הגדול והוסיפה:" ישי, אני רעבה, זוכר שאמרת שאתה מחמם לנו ארוחת צהריים?" ישי חייך לאחותו ואמר: "אני רק נכנס לזום שתי דקות ואז אחמם את האוכל"
במהירות פתח את המחשב ונכנס לקישור. הוא כבר ידע שהרב לא יוותר. "איזה רב קשוח!" רטן לעצמו "שישחרר קצת..." אתמול קרה לו אותו דבר וכשלא נכנס קיבל טלפון מהרב. ישי ניסה להסביר לרב שהוא שומר על אחיו הקטנים, אך הרב לא הירפה ורק כשהבטיח שייכנס למחרת הצליח לסיים את השיחה. 5 דקות לאחר קבלת ההודעה ישי אירגן את הכל. במהירות שיא הקליד, דפדף וסידר לעצמו מסך מושלם. הוא הכניס לתוך הזום סרטון בו הוא נראה מהנהן, ממצמץ ומחייך מפעם לפעם. הוא מרוכז ומחכה למוצא פיו של הרב. ישי חייך לעצמו והלך לסדר לאחיו ארוחת צהריים.
40 דקות מאוחר יותר חזר ישי למחשב והספיק לראות שהרב כתב לו "ישי, שמח לראותך. יישר כח!" ישי הגיב וחיכה לסיום השיעור בכדי להתנתק.
למחרת, כשהרב שלח שוב את התזכורת ישי כבר היה מוכן. גם הפעם נראה היה ישי כאילו הוא משתתף בשיעור כאשר בפועל לא היה זה אלא סרטון בלבד.
הדבר חזר על עצמו במשך כמה ימים וישי היה מבסוט מהסידור החדש. סוף סוף הרב עזב אותו לנפשו...
כעבור כשבוע נשמעה דפיקה דלת. ישי נבהל לראות את הרב עומד עם מגש ענק של פיצה בידיו. "איזה כיף לראות אותך!" קרא הרב "החלטתי לפרגן לך על ההתמדה והרצינות בשיעורים האחרונים! כל הכבוד!" ובכך העביר את המגש הענק לידיו של ישי. ישי היה המום. בקושי הצליח לגמגם "ת-ת-ת-ת-ו-ד-ה". גם מבעד למסיכה ניתן היה להבחין בחיוכו של הרב שהרגיע את ישי ואמר: "אין צורך להתבייש, הרווחת את המגש ביושר. בתאבון!" הסתובב והלך.
ישי נותר פעור פה. כמה פעמים ניסה לפתוח את פיו, לקרוא לרב ולהודיע לו על הטעות המביכה, אך הרב כבר נסע והפיצה שהחלה כבר להתקרר נותרה בידו.
האם נהג ישי כהוגן? האם היה עליו להודיע לרב שהפיצה לא הגיעה לו כלל וכלל? האם מותר לו לאכול כעת מהפיצה?

תשובת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א:
התלמיד עבר על איסור של גניבת דעת. ראה רמב"ם: "ואסור לגנוב דעת הבריות... ולא יסרהב (=יפציר) בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל... וכן כל כיוצא בו ואפילו מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות".(דעות, ב, ו).
המגש שקיבל התלמיד מהרב נחשב 'מתנה בטעות' שכן הכוונה היתה לתת את המגש לתלמיד מצטיין. אילו היה הרב יודע שהתלמיד לא באמת השתתף בשיעור וודאי לא היה נותן לו את הפרס.
לכן הנכון ביותר הוא שהתלמיד יאמר לרב שמצד האמת לא מגיע לו לקבל את המגש.
אם הוא מתבייש הוא צריך לתת את המגש לתלמיד מצטיין שמן הסתם היה הרב רוצה לפרגן לו
לסיכום: על התלמיד להודיע לרב שלא מגיע לו.



עוד בנושא איך מחנכים, משמעת ואהבה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il