ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק 722

למחות את קליפת עמלק

*אסתר מתחננת "לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ", לסלק מהעולם את דרך החשיבה הרעה לפיה ה' ברא את העולם אבל לא אכפת לו אם משמידים עם שלם, אנשים נשים וטף, במשרפות אושוויץ, כמו שתכנן המן . *אנחנו צריכים לתקן את קליפת המן ועמלק ולזכור כי כל בניין, כל בית בירושלים, בניין משרדים או משרד ממשלתי, סלילת כביש או בניית מחלף וגשר – כולם הם בניין שם ה' ובניין כיסא ה'.
לחץ להקדשת שיעור זה

עמלק – יכולת השפעה גדולה


קול צופייך (727)
הרב שמואל אליהו
721 - תפילה ומגילה ברמקול או בזום
722 - למחות את קליפת עמלק
723 - פסח שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת
טען עוד

רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק


התורה מצווה "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" (דברים כה יז) ומציינת כי " רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" (במדבר כד כ). יכולת השפעה שלו על עמים אחרים היא גדולה מאוד. במגילת אסתר רואים איך המן מצליח להסית את אחשוורוש, ובאמצעותו את העולם כולו, להשמיד את ישראל מעל פני האדמה. אין ספק שזה מזכיר את האופן שבו היטלר הצליח לגרום כמעט לכל העולם להיות נגדנו במלחמת העולם השנייה. מכיוון שלעמלק יכולת השפעה גדולה על האנושות, צריך זהירות מרובה שלא תדבק בנו שום השפעה ממנו, שנדע מהן התכונות השליליות שלו, ונתרחק מהן ככל האפשר.


קליפת הכעס


התכונה הראשונה של עמלק היא הכעס שמסוגל להחריב כל דבר. לכן אמרו חכמינו כי כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, וכל מי שמשבר כלים בחמתו הוא ממש דבק בקליפת המן ועמלק. צריך לברוח מהקליפה הזאת בכל כוחנו ולאמץ את האורה, השמחה, הששון והיקר, שהוא כבוד שאנו מכבדים איש את רעהו בכל ליבנו, מאודנו ונפשנו.


מחשבה עמלקית


הקליפה השנייה של עמלק שמשפיעה על העולם היא באמונה גדולה באלוהים כזה שלא אכפת לו אם תרמה, תרצח ותגנוב. אלוהים שלא מסתכל בדברים הקטנים. זה הסיפור של רמאות במשקולות, רמאות קטנה שאנשים לא מרגישים בה, כגון מוכר שמפחית מעט מהקילו שהוא אמור לתת לקונה. הקונה לא מרגיש, והמוכר חושב שגם אלוקים לא מרגיש.


פרשת "זכור" כתובה בתורה אחרי האזהרה מזיוף משקלות. "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" (דברים כה יג). והסביר רש"י:  "אִם שִׁקַּרְתָּ בְּמִדּוֹת וּבַמִּשְׁקָלוֹת הָוֵי דּוֹאֵג מִגֵּרוּי הָאוֹיֵב. שֶׁנֶּאֱמַר: מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה' וּכְתִיב בָּתְרֵהּ בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן". גונבים כל יום מכל אחד וחושבים שזה יכול ללכת ביחד עם אמונה באלוקים. זו מחשבה עמלקית.


מחשבת עמלק מחלחלת לעם ישראל


גם פרשת עמלק שנמצאת בפרשת בשלח בספר שמות באה אחרי אותה צורת חשיבה ביחס לגאולתם של ישראל. אחרי עשר המכות וקריעת ים סוף, אחרי ירידת המן וביאת השלו, שואלים בני ישראל: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן". הם לא כופרים במציאות ה'. להפך, שם שמים שגור על פיהם, הם אומרים "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע" (שמות טז ג).


קשה להם להאמין שה' הוא שהוציאם ממצרים. וכי יכול להיות שהאל הגדול, הגיבור והנורא יתעסק עם דם, צפרדע וכינים ויגיד למשה לשקר לפרעה שהיציאה היא רק לשלושה ימים? יותר הגיוני שהכול זה מעשה ידי משה ואהרן. לכן הם אומרים למשה ברפידים "לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא" (שמות יז). זו פעולה שלכם ולא של ה'.


עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה


חכמינו המשילו את השאלה "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" לבן שרוכב על כתפי אביו, מבקש ומקבל מאביו כל מה שהוא רוצה, ואחר כך הוא שואל עוברי דרכים איפה אביו. ההתעלמות מהאבא שמרכיב אותו כל הזמן על כתפיו ונותן לו כל מה שהוא צריך, גורמת לבואו של עמלק שזו בדיוק האמונה הרוחנית שלו "עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה".


על זה מתחננת אסתר במגילה "לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ", לסלק מהעולם את דרך החשיבה הרעה לפיה ה' ברא את העולם אבל לא אכפת לו אם משמידים עם שלם, אנשים נשים וטף, במשרפות אושוויץ, כמו שתכנן המן וכמו שעשתה אירופה בהסכמה צוהלת של האפיפיור וכל שליחיו.


משמעות שם יה ושם הויה


כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק


כדי להבין את מהות הקלקול הנורא הזה נצלול מעט לעומק. בפרשת עמלק שבספר שמות נאמר "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז טז). רש"י מביא משם חז"ל "יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּרְמָה לִשָּׁבַע בְּכִסְאוֹ לִהְיוֹת לוֹ מִלְחָמָה וְאֵיבָה בַּעֲמָלֵק עוֹלָמִית, וּמַהוּ כֵּס, וְלֹא נֹאמַר כִּסֵּא, וְאַף הַשֵּׁם נֶחֱלָק לְחֶצְיוֹ? נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין שְׁמוֹ שָׁלֵם וְאֵין כִּסְאוֹ שָׁלֵם עַד שֶׁיְּמַחֶה שְׁמוֹ שֶׁל עֲמָלֵק כֻּלּוֹ. וּכְשֶׁיִּמְחֶה שְׁמוֹ, יִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם וְכוּ' שֶׁנֹּאמַר (תְּהִלִּים ט ח) 'וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב' - הֲרֵי הַשֵּׁם שָׁלֵם, 'כּוֹנֵן לְמִשְׁפָּט כִּסְּאוֹ' - הָרֵי כְּסָאוֹ שָׁלֵם".


אין העולם כדאי להזכיר שמו של הקב"ה שלם


מהו פירוש שם ה' חסר שיש בו רק אותיות יה ואין בו אותיות וה? חכמינו אמרו כי בשם יה ברא ה' את העולם. כאמור בישעיה (כו) "בִּטְחוּ בה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ד). ובמדרש תהלים (מזמור סב) העולם הזה נברא בהא והעולם הבא נברא ביוד.


בעת בריאת העולם לא היה ראוי להזכיר שם שלם (ילקוט שמעוני קהלת - פרק ה - המשך רמז תתקעא). כל זה עד שבני אדם יקדשו את שמו של ה' בעולם ויהיה ראוי להזכיר את השם השלם. כך אומר משה לפרעה כי באמצעות יציאת מצרים "תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י הויה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ".


יש בריאה, אין השגחה


רשעים שמאמינים בדרכו של עמלק מזכירים את השם יה שבו נברא העולם, ולא עוד אלא ששם שמים זה שגור בפיהם תדיר כשם שהיה שגור בפיו של עשו שהיה מתחסד לפני אביו ואחר כך חומס ורוצח וגוזל נשים מתחת בעליהן. על הרשעה הזו נאמר "אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ, וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ. וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב". הרשעים הללו משתמשים בשם יה כי זו בדיוק מחשבתם – אלוקים ברא את העולם ועזב אותו.


וְאֵין ה' רֹאֶה


המחשבה הזאת היא פופולרית מאוד ומאפשרת לאדם או לעם להכריז כי הוא מאמין באלוקים שברא את העולם, שהרי בוודאי העולם לא נוצר מעצמו. מצד שני היא מאפשרת לאדם ולעם ללכת אחרי שרירות הלב הרע ולעשות כל עוול וכל חמס. לכן המחשבה הזאת חוזרת ומשתלטת על לבבות בני האדם פעם אחר פעם, והמלחמה של ה' בדרכו של עמלק היא מדור דור.


כך משתלטת המחשבה הזו על עם ישראל לפני חורבן הבית הראשון. ירושלים מתמלאת דמים על ידי מנשה וחבריו שמאמצים את האידיאולוגיה של עמלק. "וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה, כִּי אָמְרוּ עָזַב הויה אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה" (יחזקאל ט ט).  


השיר החסר של קליפת עמלק


מסתבר שזו גם הייתה המחשבה שהביאה לחורבן הבית השני. כך מספרים לנו חז"ל "אָמְרוּ כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה אוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הָיָה וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית הָיְתָה וּמִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָרִיב הָיְתָה וְהָיוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹמְדִים עַל דּוּכָנָן וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וּמָה שִׁירָה אָמְרוּ? 'וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם' וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר 'יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹהֵינוּ' עַד שֶׁבָּאוּ אוֹיְבִים וּכְבָשׂוּם וְכֵן בַּשְּׁנִיָּה".


מקשה הגמרא שתי קושיות. האחת היא שהשיר הזה הוא שיר של קרבן תמיד, וכבר בי"ז בתמוז בטל קרבן תמיד, אם כן למה שרו הלווים על הדוכן בתשעה באב שיר של יום? השאלה השנייה היא פשוטה: מדוע הם אמרו את השיר "אל נקמות", שהוא של יום רביעי, בשעה שהחורבן היה ביום ראשון?


מתרצת הגמרא שבאמת זה לא היה שיר של אותו יום, אבל כך נפל בפיהם בטעות לשיר. והטעות הזאת באופן פלאי חזרה על עצמה גם בחורבן בית שני. טעות שנבעה מכך שגם בחורבן שני הם חשבו שיש אלוקים בשמים, אבל עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה. ומתוך כך גם עבדו בבית המקדש ושמרו עליו מכל משמר וגם הרבו מחלוקת, שנאת חינם ושפיכות דמים.


זו הסיבה שבשתי הפעמים הם טועים ואומרים דווקא את המזמור הזה, ובשתי הפעמים הם לא מספיקים לסיים אותו, כי הם נשארו עם הקושיה של קליפת עמלק ולא הצליחו באמת להסיר אותה כמו שדוד מסיר אותה בהמשך המזמור.


אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ


בהמשך המזמור מסביר דוד המלך כי מי שמכיר בשם יה של בריאת העולם צריך להבין מעצמו גם שה' רואה ושומע ומבין ומנהל את העולם. מי שמבין שה' ברא את העולם וברא לאדם עין ולב ואוזן, חייב להבין שה' רואה ושומע ויודע מה מתרחש בליבו של כל אחד ואחד. "בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ: הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט: הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת: ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל". לכן דוד אומר כי דווקא מהשם יה מתייסרים ודווקא ממנו לומדים כי ה' מולך בכל הארץ: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ" (תהילים צד).


עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה


זו הסיבה שבגללה אנו מרבים להזכיר את השם הזה בתפילה לגאולה, בשם הזה אנו גם מודים לה' על הגאולה. כך אנו אומרים בתפילה בהלל "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ". ובהמשך מתפללים בשם יה "לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי". ואחר כך מודים לה' דווקא בשם הזה "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ" (יז-יט). את כל זה למד דוד ממשה שבשירת הים הודה לה' דווקא בשם יה "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ".


שירי גאולה בשם יה


השם יה מופיע בתנ"ך 25 פעמים בסך הכול, רובן בשירים של גאולה, מתוכן 8 בהלל, הרוב בתהילים ו-4 בספר ישעיהו וגם שם הם בשירים. הראשון בשיר שישירו בעתיד על הגאולה. "וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי: הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ הויה וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" (ישעיה יב א, ועיין שם בהמשך השיר).


עוד מופיע השם יה בשיר נוסף על הגאולה: "בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל: פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים: יֵצֶר סָמוּךְ תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם כִּי בְךָ בָּטוּחַ:  בִּטְחוּ בה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ישעיה כו).


עוד מופיע השם הזה בשיר שכתב חזקיהו אחרי שהחלים ממחלתו. "אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ, יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל" (ישעיהו לח יא). ומסביר שם רש"י כי רק אדם חי יכול לומר שם יה. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ, "חק למתים שאין מזכירין שם בן שתי אותיות לעולם". לכן אנו אומרים "כל הנשמה תהלל יה". כי רק אדם חי שנושם יכול להלל בשם יה.


שם יה בתפילות לגאולה


כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ


עיון בסידור התפילה יראה לנו כי חכמינו ז"ל קבעו לנו בתפילות פעמים רבות את השם יה. הם שילבו בתפילות כמעט את כל הפסוקים שבהם מופיע שם יה בתורה או בתהילים. פעמים הם שתלו אותו במקום שהוא לא היה, כמו בסוף "אשרי יושבי ביתך" שהוסיפו את הפסוק "ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה". וכמו בסוף פסוקי דזמרא שם כפלו את הפסוק "כל הנשמה תהלל יה, הללויה".


יָהּ אֶכְסֹף


אם נשים לב נראה כי בפסוקי דזמרא מזכירים שם יה 6 פעמים. לפני ברוך שאמר אומרים כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ; ביהי כבוד - כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְֹרָאֵל לִסְגֻלָתוֹ; באשרי מוסיפים  וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ; בסיום ההללויה אומרים פעמיים כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ; בשירת הים - עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה". אחרי תפילת י"ח אנו מזכירים את השם הזה 5 פעמים. כל יום אחרי אשרי שלפני ובא לציון. פעמיים בשיר של יום רביעי, אל נקמות, ופעמיים בתחנון של שני וחמישי.


בכל הלל אנו מזכירים שם יה 8 פעמים כדלעיל. בפסוקי דזמרא של שבת עוד 2 פעמים "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְֹרָאֵל. לְהוֹדוֹת לְשֵׁם ה". וגם "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ. יִשְֹרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ". בעשרת ימי תשובה מוסיפים "אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ. אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד". סך הכל 19 פעמים שהן רוב מתוך 25 האזכרות שיש בתנ"ך של שם יה.


בנוסח ספרד מוסיפים עוד 3 פעמים שם יה בתפילה, הראשון בסוף ובא לציון "בִּטְחוּ בה' עֲדֵי עַד. כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים". השני בהוצאת ספר תורה "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו". בהבדלה "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד: כִּי עָזִי וְזִמְרָת יָהּ ה' וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה".


לא לחינם תיקנו חכמינו בתפילה להשתמש בשם יה. לכן הכניס רבי ישראל נאג'רה את שם יה בפיוט "יָהּ רִבּוֹן עָלַם" ורבי אהרון מקרלין הכניסו בשיר "יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת" וכן "אֵלֶיךָ אֶקְרָא יָהּ אֵל נוֹרָא" ועוד רבים רבים להורות כי לקחנו את השם הקדוש שינקו ממנו החיצונים והחזרנו אותו אל מקומו בקודש.


לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹד ה"י בְּוָא"ו ה"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים


זו הסיבה שחכמי הסוד תיקנו לנו לומר לפני כל תפילה ולפני כל מצווה "לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹד ה"י בְּוָא"ו ה"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (שם הויה) בְּשֵׁם כָּל יִשְֹרָאֵל". להזכיר לנו שזו עבודתנו הרוחנית. להבין שאלוקים שברא את העיניים שלנו - רואה מה שאנחנו עושים, זה שחונן לאדם דעת - מנהיג את העולם ומוציא את ישראל ממצרים וגואל אותם מבין האומות.


שם י"ה יהיה רבה בהתחברותו עם ו"ה


לפי האר"י הקדוש זו הכוונה שצריך לכוון בכל קדיש. "ומאחר דכל מגמתינו לתקן השם והכסא, לכן אומרים בקדיש יתגדל ויתקדש שמיה רבה, ופירש רבינו האר"י ז"ל הכונה, שבעונותינו הרבים אין השם שלם, וכמו שאמר הכתוב 'כי יד על כס יה', והטעם לפי שאין אחיזה לקליפות בשתי אותיות י"ה, אלא רק בשתי אותיות ו"ה. לכן המגמה שלנו היא להעלות ו"ה לבחינת י"ה, וכשיתחברו יתבטלו הקליפות, ולזה אומרים יתגדל ויתקדש שמיה רבה, פירוש שם י"ה יהיה רבה בהתחברותו עם ו"ה" (בן איש חי ויחי – הקדמה). כן אנו מכוונים ב"יהא שמיה רבא מברך" - "שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בביאור יהא שמיה רבא שצריך לכוין שם י"ה יהי רבא שישתלם השם ביו"ד ה"א וא"ו ה"א" (בניהו בן יהוידע על סוכה לט ע"א).


גם בגמרא נאמר שאמירת הקדיש בכוונה מעוררת את הגאולה. "בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִין, 'יְהֵא שְׁמֵיהּ הַגָּדוֹל מְבֹרָךְ' הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר, אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ. וּמַה לּוֹ לָאָב שֶׁהֶגְלָה אֶת בָּנָיו לְבֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם" (ברכות ג ע"א).


בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ


ולא עוד אלא שזו כוונת הקדיש להטמיע בתוכנו את ההבנה ש"יש ה' בקרבנו". יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ. בעולם הזה שנברא ומתנהל כרצונו. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. והכוונה לגאולתנו ולמשיח צדקנו שנקרא משיח ה' כאמור: "מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם" (עיין עוד יוסף חי - פרשת ויחי יא).


וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ – תיקון הכיסא השלם


הגמרא מסבירה שהשלמת כיסא ה' מתבצעת על ידי חזרת מלכות בית דוד: "תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ: לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן תְּחִלָּה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר 'כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק', הֱוֵי אוֹמֵר: לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ תְּחִלָּה, וְאֵין כִּסֵּא אֶלָּא מֶלֶךְ, שֶׁנֹּאמַר 'וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ'" (סנהדרין כ ע"ב).


בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא ה'


על כן נקראת ירושלים בשם כיסא ה' שהיא יסוד מלכות בית דוד "בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא ה' וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע" (ירמיה ג יז).  ולא עוד אלא שנקראת ירושלים בשם ה'. "וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה" (יחזקאל מח לה). לכן התאמצו עשרת בני המן למנוע את בניין ירושלים, ולכן הם נתלו כמו אביהם, כי הם ממשיכים את דרך עמלק בניסיונו למחות את שם ה' ואת כיסא ה' מהעולם.


מגילה מגל יה


זו הסיבה שהמגילה נקראת מגילה, שהיא עניין מגל יה. "סתם מגילה היא מגילת אסתר. מחצדי חקלא נקראים בעלי הסוד. ושורש הנסתרות לד' אלהינו הוא יה, על כן מגילה אותיות מגל יה, מגל הנצרך למחצד חקלא, של ההסתר דהסת"ר אסתי"ר שמכאן אסתר מהתורה וכו'" (עולת ראי"ה א תלז).


מלכות בית דוד צומחת


לא זכינו עדיין למלכות בית דוד בשלמות ולראות את ירושלים, כיסא ה', בשלמותה. אבל זכינו לראות את השחרור הגדול משיעבוד מלכויות רשע של הצארים ברוסיה ושל ממשיכם סטאלין; של אירופה ספוגת הדמים והדמעות ושל מלכי ערב הרצחנים, הכסילים והנבערים. השחרור משעבוד מלכויות זה הוא תחילת מלכות בית דוד. כך סידרו חכמים בסדר התפילה קודם "תקע בשופר גדול לחרותנו", אחר כך "שא נס לקבץ גלויותנו" ואחר כך שבירת הזדים ועליית קרני הצדיקים, בניין ירושלים וצמיחת מלכות בית דוד.


כך היה ביציאת מצרים. קודם השתחררנו מהשעבוד, אחר כך יצאנו ממצרים, אחר כך הוטבעו המצרים בים סוף, קיבלנו תורה, אחר כך קמו זקנים ושופטים שחלקם היו טובים וחלקם יותר. כולם סללו את הדרך למלכות בית דוד שבאה אחריהם.


כיסא ה' נבנה


אנחנו צריכים לזכור כי כל בניין, כל בית בירושלים, בניין משרדים או משרד ממשלתי, סלילת כביש או בניית מחלף וגשר – כולם הם בניין שם ה' ובניין כיסא ה'. כולם הם "כי מחה אמחה את זכר עמלק". עליהם אנחנו מתפללים בכל יום "תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ". וכיסא דוד הוא בניין כיסא ה' כאמור "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ" (סנהדרין כ ע"ב). והוא נבנה בבניינה של ירושלים (כעת יובן יותר מה שכתב רבי חיים ויטאל כי פעם הלכו עם האר"י ז"ל לציון שמעיה ואבטליון בגוש חלב ואמר להם לכוון באמירת "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין" בג' תפלות שבכל יום ויום על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע"י ארמילוס רשיעא - שער הכוונות, דרושי העמידה דרוש ו).


אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ – חזרה לציון, חזרה לבחירת עם ישראל


הבניין הזה הוא מחיית קליפת עמלק בפועל. כך אנו אומרים בתפילה בפסוקי יהי כבוד "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּ֗הּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהילים קלב) ומיד אחר כך "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ" (תהילים קלה). הפשט הוא שה' בוחר לשבת בציון וירושלים ובוחר בעמו ישראל באהבה. הרמז הוא על השלמת שם ה' בעולם, שהאותיות אִוָּ֗הּ הן האותיות החסרות במילים כס ויה, והן השלמה לכיסא - לְמוֹשָׁ֥ב, וגם לשם ה' - לֽוֹ.


מהלכות פורים המשולש


ט"ו באדר שחל בשבת


בגלל מעלתה המיוחדת של ירושלים במחיית עמלק, נקבע לה מעמד מיוחד בכך שרק בה מכל ערי ישראל קוראים את המגילה ביום ט"ו בלבד. בשנה זו חל יום ט"ו בשבת ונוהג פורים המשולש. הגמרא מסבירה שחכמים תיקנו לא לקרוא מגילה בשבת גם כדי שלא יטלטלו במקום שאין ערוב, ובעיקר מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, שכשמתעוררת השמחה בקריאת מגילה, אנשים פותחים את ליבם לתת לעניים שיאכלו וישמחו בפורים. לכן הקדימו מקרא מגילה ליום שישי.


בשבת קוראים "ויבא עמלק", וגם אומרים "על הניסים" בתפילה. מכיוון שהסעודה היא רק ביום ראשון, אומרים "על הניסים" בשבת וביום ראשון בברכת המזון רק ב"הרחמן". משלוח מנות שייך לסעודה, ולכן גם הוא בירושלים ביום ראשון. מרן הרב אליהו זצ"ל היה מזכיר את דברי הגמרא והרמב"ם על משלוח מנות שהם בעיקר לצורך הסעודה, ולכן צריך להיות במשלוח דבר שראוי לסעודה ולא רק ממתקים.


ברכת המגילה גם ביחיד


הגמרא אומרת כי בדרך כלל עדיף לקרוא את המגילה ברוב עם. אם קוראים אותה שלא בזמנה חייבים לקרוא במניין. ובפורים שקוראים ביום שישי, זה נקרא זמנה ומברכים עליה גם כשקוראים ביחיד. לדעת הרמ"א לא מברכים ברכה אחרונה של המגילה ביחיד. ולדעת השו"ע  מברכים ברכה אחרונה גם ביחיד.


פורים במקומות אחרים


בשאר מקומות הארץ עושים את פורים רק ביום שישי, וצריך להזדרז ולאכול סעודה לפני חצות היום ובשמחה גדולה, שלא ייכנס אדם לשבת כשהוא שבע ויאכל אכילה גסה. יש אפשרות לשלב את סעודת פורים עם סעודת שבת כשבאמצע הסעודה האדם פורס מפה ומקדש. אבל זו אפשרות מורכבת יותר, כי צריך להתפלל ערבית ולקדש תוך כדי הסעודה.


משלוח מנות ומתנות לאביונים בעיקר בשנה זו


עיקר משלוח מנות ומתנות לאביונים היא לשמח אחרים, ויש לנו הזדמנות מיוחדת בשנה זו לשמח את המבודדים ואת המאומתים, את העצובים ואת החוששים מהחיסונים או מהמגפה או משניהם ולא יוצאים מבתיהם. אפילו טלפון משמח יכול להיות חלק ממצוות הפורים, בוודאי משלוח מנות שיונח על פתח ביתם.


ויהי רצון שנזכה לראות את בניין ירושלים ומלכות בית דוד בשלמות במהרה בימינו אמן.


 


סיפור


שהבדילנו מן התועים


מספרת טובה כראזי מירושלים: כאשר בני שיחיה היה בן 12, הוא למד בבית-ספר בירושלים. יום אחד, לקראת פורים, הגיע בני מבית הספר כולו נרעש ונרגש. לשאלתי מה קרה, השיב הבן שהמורה שלהם לימדה אותם שמרדכי ואסתר לא שמרו תורה ומצוות. לא הבנתי מנין הביאה המורה את הדברים האלה, חיפשתי במדרשים שונים, ולא מצאתי שום מקור לדבריה. מכיוון שלא הייתה זו הפעם הראשונה שהמורה הזאת אמרה דברים שלא התקבלו על דעתנו, החלטתי לכתוב לה מכתב מפורט ובו הבאתי מקורות על מרדכי ואסתר.


בתחילה חשש בני להביא למורה את המכתב, וכנראה ידע מדוע. אבל לאחר שהפצרתי בו שיעשה כן, הוא נתן את המכתב למורה ונענש על כך בצורה חמורה. המורה צעקה עליו והשפילה אותו, ואמרה שיגיד לאמו שלא תתערב במה שלומדים בכיתה.


הייתי במבוכה גדולה. הרגשתי שקשה לי להשאיר את בני באותו בית-ספר, אבל קשה היה לי לקבל החלטה. בצר לי פניתי אל לשכתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. אחרי שעתיים של המתנה בתור, נכנסתי סוף-סוף אל הקודש. אבל כשראיתי את הרב, נעתקו המילים מפי. הדרת הפנים שלו והאור שהוא הפיץ ריגשו אותי כל כך, שלא יכולתי להוציא הגה מפי. הרב הסתכל עלי בעיניו הטובות ולפתע אמר: אל תדאגי. תעבירי אותו לבית-ספר אחר ויהיה בסדר. נדהמתי. הרי לא הוצאתי מילה אחת מהפה, ואיך הרב ידע מה רציתי לשאול? העברנו את הבן לבית-ספר אחר, כפי שאמר הרב, ומאז הילד פרח וגדל לתפארת. היום ב"ה הוא תלמיד חכם, בעל משפחה, ויש לנו ממנו נחת גדולה. ובקשר למורה – בדיעבד התברר שהיא הייתה רפורמית, וברוך שהצילנו מידה.


 


תשובה כהלכה


צדקה תציל ממוות. מה המחיר של זכר למחצית השקל השנה, ולמי ראוי לתת את התרומה הזאת?


התרומה הזאת היא מה שעצר את השקלים של המן, בחינת צדקה תציל ממוות. השנה היא בערך 32 שקלים עבור כל אחד מבני המשפחה. מחצית השקל צריך לתת לבית המקדש, אבל מכיוון שלצערנו המקדש לא קיים, ההתחזקות לתת זכר למחצית השקל - שיגיע למשהו שקשור לבית המקדש, כגון בית מדרש, ארגון רבני או בית הוראה או לתת לצדקה. וצדקה תציל ממוות.


 


 


זום אאוט. כיצד נוכל השנה במגבלות הקורונה לזכות את העובדים בשמיעת קריאת המגילה? האם ניתן לארגן מניין של עשרה ולהעביר את הקריאה בזום?


 קריאה בזום לא נחשבת קריאה שאפשר לברך עליה. בוודאי היא עדיפה על כלום.


 


 


 


 


 

עוד בנושא קול צופייך

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il