ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- המלאך והאיש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יוסף בן יעקב ז"ל
מעשה בחסיד אחד שהיה מטייל בשונית (שן סלע) בחוף הים של חיפה, והרהר ואמר בלבו: תאמר (היתכן) שהקב"ה עתיד לעשות שער מזרחי של בית המקדש ושני פשפשיו אבן אחת של מרגלית?! מיד יצתה בת קול ואמרה לו: אילולי שאתה חסיד גמור כבר היתה מידת הדין פוגעת באותו האיש (בך החסיד); העולם כולו בראתי בששה ימים, שכתוב – 'כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ' (שמות לא, יז), ושער מזרחי של בית המקדש אי אפשר לעשותו הוא ושני פשפשיו אבן אחת של מרגלית?! מיד ביקש רחמים על נפשו ואמר לפניו: רבון העולמים אע"פ כן בלבי הירהרתי ובשפתיי לא פירשתי! מיד נעשה לו נס ונבקע לפניו הים וראה מלאכי השרת מסתתים בו, מגלפים בו, מסרגים בו. אמר להם: מה הוא זה? אמרו לו: זה הוא שער מזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשיו אבן אחת של מרגלית."
מפשטות המעשה משמע שיש חובה להאמין לאגדות חז"ל כלשונן. אולם הרמב"ם כתב בפרושו למשנה בפרק "חלק" במסכת סנהדרין, שאדרבא יש חובה להבין את דברי חז"ל בדרך של "פשט וסוד", וזו לשונו שם:
"שכל זמן שיזדמן לך דבר מדבריהם ממה שהשכל מרחיקו תתעכב אצלו ותדע שהוא חידה ומשל ותישאר בטרדת הלב ואמוץ המחשבה בהבנתו, דואג למצוא דרך האמת ורעיון הצדק כמו שאמר (קהלת יב, י) 'למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת'."
ואם כך צריך להבין כיצד פירש הרמב"ם את המעשה שבפנינו! במסכת בבא קמא מצאנו (דף קג, ב) שכל מקום שנאמר "מעשה בחסיד אחד" הכוונה או לתנא רבי יהודה בן בבא או לתנא רבי יהודה ברבי אילעאי. ודאי שלתנא ידוע מה שידוע לרמב"ם - שדברי חז"ל נאמרו בדרך של "פשט וסוד"; ומכיוון שלחסיד נראה שלא יתכן ששער המזרח יבנה מאבן אחת של מרגלית, ושחז"ל התכוונו בדבריהם לכוונה אחרת, מדוע הוא ראוי להיפגע תיכף-ומייד על ידי מידת הדין?!
שער מזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשיו אבן אחת של מרגלית
כדי לענות על קושי אנו צריכים להעמיק בפרטים השונים שמוזכרים במעשה. תחילה נעמיק בשאלה מדוע הביטוי "שער מזרחי של בית המקדש..." חוזר פעמים רבות? ומדוע נצרכת ההדגשה החוזרת ונשנית של שני הפשפשים שנמצאים בו?
החזרה המרובה הזאת היא הבסיס להבנת המעשה בחסיד, ומטרתה לשלוח אותנו לנבואות יחזקאל שבהן שער המזרחי של בית המקדש חוזר פעמים רבות ומהווה סמל מרכזי בתהליך הגלות ובתהליך השיבה ממנה.
שער המזרח ושני פשפשיו
הנביא יחזקאל מתאר בפרק י את יציאת כסא הכבוד שמראהו "כְּאֶבֶן סַפִּיר" דרך שער המזרחי של המקדש, ונבואה זו מסמלת את גלות השכינה יחד עם גלות ישראל מארצם; ואלו בפרק מג הנביא יחזקאל מתאר כיצד "כְּבוֹד אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל" חוזר לשכון במקדש דרך שער המזרח; ודבר המסמל את התיקון ואת חזרת השכינה יחד עם חזרת ישראל לארצם.
תיאור שער המזרח של המקדש בהקשר לגאולה ממשיך בפרק מד, ונאמר שם (א-ג):
"וַיָּשֶׁב אֹתִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים וְהוּא סָגוּר: וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר: אֶת הַנָּשִׂיא נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב בּוֹ..."
חז"ל לימדונו בפרוש נבואה זו, שאין הכוונה לשער המזרחי עצמו אלא לפתח קטן שנמצא בצידו של השער המזרחי, ושנקרא בלשונם פשפש. וזו לשון המשנה במסכת מדות (ד, ב):
"וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל, אֶחָד בַּצָּפוֹן, וְאֶחָד בַּדָּרוֹם. שֶׁבַּדָּרוֹם לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם, וְעָלָיו הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר'."
הפשפש הקטן שבדרום, שהיה סגור, מסמל את הדרך שבה תחזור השכינה מגלותה. פתח זה משויך לבורא העולם ששב לשכון במקדש, אך הנבואה משייכת אותו במידה מסוימת גם למקום ישיבה 1 ל"נָּשִׂיא" המסמל את המלך המשיח 2 .
הפשפש הדרומי והפשפש הצפוני
שני הפשפשים הקטנים הנמצאים בסמוך לפתח הגדול, מסמלים את שתי הדמויות שהן ה"פתח" להבאת הגאולה.
במסכת בבא בתרא (כה, ב) מובא: "אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין, וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום". ואף כאן, הפתח הדרומי מסמל את מי שעוסק בחכמת התורה, ואלו הפשפש הצפוני מסמל את מי שעוסק במלאכות ובהשגת העושר ושאר האמצעים הדרושים להקמת המקדש.
שתי הדמויות משלימות זו את זו. מי שעמל במלאכות מצליח בפעולותיו להשגת האמצעים הדרושים לבניית המקדש - בזכות מי שעמל בתורה. אולם יש הבדל בין דרכי הפעולה. הצלחתם של עמלי המלאכות במלאכתם היא הצלחה הניכרת לעין כולם, ולכן הפשפש הצפוני שמסמל אותם הוא הפשפש הפתוח. ואילו הצלחתם של עמלי התורה בתורתם אינה ניכרת לעין כל, ולכן הפשפש הדרומי שמסמל אותם הוא פשפש סגור. הפשפש הדרומי הסגור מסמל את הדרך העיקרית שבה יחזור הקב"ה לשכון במקדש. והוא מרמז שחזרה זו תהיה בעיקרה בזכות עמל התורה. אמנם נכון שהקשר בין התורה לבין המעשיים הגשמיים אינו נראה לעינינו, ושער זה סגור בפנינו; אך זו הדרך העיקרית שדרכה נשוב מן הגאולה.
בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים
בהמשך נבואת יחזקאל מצאנו שבשבתות ובראשי חדשים יש גם לשאר העם שייכות לפשפש הקטן שבדרום, וזו לשונו (שם, מו, ג): "וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים לִפְנֵי ה'" 3 .
נבואת יחזקאל מגלה שעמלי המלאכות אינם מנותקים מהפשפש הדרומי; והוא מנבא שבשבתות שבהן אסורה המלאכה מן התורה, ובראשי חדשים שבהם נהגו לאסור את המלאכה 4 הם ישתחוו בפתח הפשפש הדרומי. אפשר לפרש את ה"הִשְׁתַּחֲוָיָה" כפשוטו, אולם אפשר לפרש את ה"הִשְׁתַּחֲוָיָה" גם באופן סמלי. מי שעמל במלאכות במשך ימות החול כדי להביא את הגאולה - משתחווה אל ה' במקדש - באמצעות מלאכותיו 5 ; ואלו בימים שאינו עמל במלאכותיו, בשבתות ובראשי חדשים, הוא משתחווה אל ה' במקדש – באמצעות התורה שהוא לומד באותם ימים. בכל מקום שהוא נמצא בעולם הוא משתחווה לנוכח ה' במקדש; - ב"שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה" הוא משתחווה באמצעות מעשיו כנגד הפשפש הצפוני, ו"בְיוֹם הַשַּׁבָּת" ו"בְיוֹם הַחֹדֶשׁ" הוא משתחווה באמצעות תורתו כנגד הפשפש הדרומי.
העיסוק בצד הגשמי והנחות של העולם נמשל במעשים שבפסיקתא כשקיעה במעמקי ה"ים" 6 . הפשפש האחד שדרכו תגיע הגאולה נמצא באבן המרגלית ששקועה ב"ים", ודרכו נכנסים עמלי המלאכות; והפשפש השני נמצא ב"שונית" שבחוף, שהיא מקום יבש שמסמל את בית המדרש; שם נמצא התלמיד-חכם אשר מכוח תורתו מצליחים האנשים העמלים בצד הגשמי של העולם במעשיהם.
שני הפתחים מהווים סמל להתמחות של כל צד במקצועו; צד אחד התמחה בעמל המלאכות וצד שני התמחה בעמל התורה.
התלבטות ה"חסיד"
ה"חסיד" מסמל אדם שחי את האמת באופן קיצוני ואינו נושא פנים לעצמו; ובדרך כלל הוא מסמל את הצד של התלמיד חכם השרוי בבית המדרש ואינו עמל כלל-וכלל. פעמים שהחסיד מסתכל בביטול כלפי עמלי המלאכות, פעמים שהוא מסתכל אליהם כשווים אליו, אך פעמים שהוא מתלבט לגבי דרכו שלו עצמו!!!
"שפת הים" ששם מטייל החסיד היא מקום המפגש בין ה"ים" ל"יבשה", והיא משמשת כסמל למפגש שבין עמלי התורה לעמלי המלאכות. במעשה שלפנינו החסיד מתלבט בייחס לדברי התנא ר' שמעון בן אלעזר על הגילוי שאליהו הנביא גילה לו על "שפת הים". במאמר "המכוער וספר הגאולה" התבאר שהתנא ר' שמעון בן אלעזר מספר 7 שהוא סבר מתחילה שחיילותיו של המשיח נמצאים בבית המדרש, והוא יצא משם ל"שפת הים" כדי להוכיח את הריקנים שרודפים אחר המלאכות ב"ים", ולומר להם שזהו דבר "מכוער" ושיחזרו לבית המדרש; אולם "מכוער" שהתגלה אחר כך כאליהו הנביא הודיע לו שחיילותיו של המשיח צריכים לצאת כעת מבית המדרש ולעמול במלאכות, וזו הדרך שדרכה תגיע הגאולה.
מתחילה ה"חסיד" שולל מכל-וכל את שיטת ר' שמעון בן אלעזר, ובמסכת ברכות (דף יח, ב) אנו פוגשים את ה"חסיד" כשהוא מספר ששמע בבית הקברות רוח שמגלה לחבירתה שאינה יכולה להיכנס לפנים מן הפרגוד - מפני שהיא קבורה ב"מחצלת של קנים". ובמאמר "המכוער וספר הגאולה" התבאר שמעשה זה לא יתכן כפשוטו והוא משל; והחסיד מגלה באמצעותו שלדעתו מי שאינם עמלים בתורה אלא במלאכות, הם כ"כקבורים" בחייהם ב"מחצלת של קנים" ושקולים כמתים; ואינם יכולים להיכנס לפנים מן הפרגוד. ולדעתו, דווקא העמלים בבית המדרש הם המקרבים את גאולתם של ישראל. אך במעשה שלפנינו החסיד מודה במקצת לשיטת ר' שמעון בן אלעזר, והוא רואה בעמלי המלאכות אנשים השווים לו ומשלימים אותו, ולכן הוא מהרהר בשני הפשפשים הקיימים בשער המזרח של המקדש שמשלימים זה את זה. וכאשר הוא מתלבט בלבו - "תאמר (היתכן) שהקב"ה עתיד לעשות שער מזרחי של בית המקדש ושני פשפשיו אבן אחת של מרגלית?!" - הוא מבין את המשל של חכמים אלא שהוא מתלבט לגבי דרכו שלו בחיים!!!
האמנם שער המזרח שדרכו תגיע בניית הבית השלישי והאחרון מורכב גם כן משני פתחים, הפתח של עמלי המלאכות והפתח של עמלי התורה?! שהנה, הצלחתם של עמלי המלאכות בפעולותיהם להשגת העושר ושאר האמצעים הנזקקים להשגת הגאולה היא הצלחה שמוכחת לעין כל רואה. ואלו הקשר שהוא תולה בין הצלחתם במלאכות לבין עמלו שלו בתורה הוא קשר שאינו נראה.
ואולי צודק ר' שמעון בן אלעזר ואליהו הנביא אכן התגלה אליו, והודיע לו שעמל המלאכות הוא הפתח היחיד שדרכו יבנה הבית השלישי; ורק אחר שנגיע לעושר הגדול ויבנה המקדש נשוב כולנו לעמול בתורה.
שונית הים של חיפה
ה"שונית" וה"ים" שבמעשה שלפנינו נמצאים בחיפה למרגלות הכרמל. במקום זה קירב אליהו את ישראל לאביהם שבשמים; והגלויים שיתרחשו שם יהיו ב"חסותו" של אליהו הנביא ויגלו את שיטתו האמיתית לגבי "שפת הים". החסיד מהלך לו על ה"שונית" סמוך ל"ים", ומפרסם את משנתו הרוחנית ולפיה הישארותו "יבש" על ה"שונית" היא "פתח" הכרחי להבאת הגאולה, והיא הנותנת כוח לעמלי המלאכות להצליח במעשיהם; אלא שהוא מהרהר האם אין זה ראוי שגם הוא עצמו יתרטב ויכנס למצולות ה"ים" כדי לעמול בבניית האבנים הטובות המביאות את הגאולה? והאם אין "מידת הדין" דורשת ממנו שגם הוא יטיל עצמו אל ה"ים" כדי להביא את הגאולה?
"מידת הדין"
אולם בעוד החסיד מתלבט יצאה בת קול ושכנעה אותו להישאר בבית המדרש, והזכירה לו את הכתוב 'כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ' המרמז שגם עשייה רוחנית נחשבת עשייה, שהרי הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות באמצעות התורה; וגם כעת נמשך התהליך הזה, והחסיד מחייה את המציאות הקיימת בעולם ובורא מציאויות חדשות באמצעות דבורי התורה שלו 8 . המדרש מתאר שהחסיד ביקש רחמים על נפשו, שהרי שמר את הרהוריו לעצמו; וכוונתו לומר שאם החסיד היה דורש ומודיע ברבים את השיטה שיש רק פתח אחד להבאת הגאולה והוא הפתח של עמל המלאכות; "מידת הדין" שהחסיד דורש מעצמו היתה גורמת שיהיה "נאה דורש ונאה מקיים" 9 , והוא עצמו - היה פוגע בעצמו! והיה מטיל עצמו אל "ים" המלאכות כדי לבנות את שער המזרח שדרכו תגיע הגאולה. אך הוא שמר את הרהוריו לעצמו, ולפיכך אין הכרח שיהיה "נאה מקיים"; והוא יכול להישאר על ה"שונית" ולהיוותר "יבש" בבית המדרש!!
מיד נעשה לו נס ונבקע לפניו הים וראה מלאכי השרת
האגדה מתארת שמייד נעשה לו נס ונבקע לפניו הים וראה מלאכי השרת מסתתים בו, מגלפים בו, מסרגים בו. המילה "בו" מופיעה כאן בכפל-משמעות; הן באבן המרגלית והן בו-עצמו כלומר באמצעותו. וכוונת האגדה לומר שהוא ראה כיצד דבורי התורה שהוא מוציא מפיו בבית המדרש פועלים את שליחותם בעולם, וכיצד מלאכות מסוימות ואירועים מסוימים מצליחים להתבצע בזכות דבורי התורה שלו.
המלאכים מוזכרים כבר בתורה כמסייעים לפעולות, וכאשר אליעזר מביא את רבקה כאישה ליצחק לא מוזכר שום מלאך שעזר בביצוע הפעולה אולם לאברהם ולאליעזר ברור שיש מלאך שמסייע לביצוע המעשה: "וַיֹּאמֶר אֵלָי ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ..." (בראשית כד, מ).
בדרך כלל אי-אפשר לראות את המלאכים הנבראים מדבורי התורה והתפילה, וכיצד הם מבצעים את שליחותם. מציאות כזו שבה כל אחד יוכל לראות את מלאכי השרת שנבראים מאותיות התורה פועלים את שליחותם בעולם תהיה רק לעתיד לבוא 10 , (ולכן הפשפש הדרומי שנמצא בשער המזרח ומסמל את הפתח שדרכו נכנסים מלאכי השרת שנבראו מאותיות התורה לפעול את שליחותם הוא סגור). אלא שבמעשה שלפנינו התרחש נס והחסיד זכה לראות כיצד תורתו פועלת בעולם 11 , ודיבוריו על ה"שונית" מסתתים את אבן המרגלית של הגאולה הנמצאת בתוך ה"ים".
אליהו ו"שפת הים"
לפי דרכנו למדנו שמעשים רבים שמתרחשים ב"שפת הים" דנים בגילוי שר' שמעון בן אלעזר מספר שאליהו גילה לו שם. במעשה הראשון שהובא בפסיקתא ר' יהושע בן לוי מסכים עמו, והוא מספר שאליהו גילה לו גילוי קיצוני בהרבה ולפיו אפילו גויים אפיקורסים שפועלים לשכלול העולם נחשבים לאבן טובה מאבני הגאולה.
אבל שני המעשים הסמוכים בפסיקתא חולקים על כך, ומספרים שקבוצת עמלי התורה יחד עם קבוצת עמלי המלאכות המאמינים שהם מצליחים במלאכותיהם בזכות עמלי התורה, הם האבן הטובה המביאה את הגאולה; והם מגלים שאליהו מסכים לשיטתם ולא עם שיטת ר' יהושע בן לוי.
^ 1 "ומנין שהצדיקים שותפים עם הקב"ה כשהוא צר צורה, שכן כתיב 'הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים' (דברי הימים א ד, כג) [שהם] שותפים עם הא-להים בכל בריה, שנאמר (שם) 'עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם', עם מלך מלכי המלכים הקב"ה במלאכתו הם יושבים ובוראים בריה" (מדרש תנחומא, תולדות, יא)
^ 2 מצודת דיד שם
^ 3 מדרש תנחומא (כי תשא, טו), ורש"י ליחזקאל שם.
^ 4 "שהיה מנהגם שלא לעשות מלאכה בראש חדש כמו שהוא מנהג הנשים היום ואפשר כי מפני קרבן ראש חדש היו רבים פנויים ממלאכתם ובאים להשתחות לפני ה' וכן נראה בנבואת יחזקאל לעתיד" (רד"ק שמואל א כ, יט)
^ 5 וראה במאמר "המחילות הגנוזות".
^ 6 "והמלכות נקרא ים ... עם כל זאת אינה נקראת ים אלא במדרגה התחתונה אשר לה." (פרדס רמונים לרמ"ק; כג, י), וראה בשני המעשים הקודמים המובאים שם בפסיקתא שהתבארו במאמרים הקודמים "אבני הכדכוד שבמערת לוד" ו"האפיקורס שהפך לגל עצמות".
^ 7 אבות דר' נתן נוסחא א, מא; תענית כ, ב
^ 8 וראה גם בזוהר (א, דף רמז א): "כמה דאת אמר (שמות לא יז) 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ', ולא כתיב 'בששת'... ". וז"ל השל"ה הקדוש (מסכת חולין, פרק תורה אור, מג): "ומעתה נתבאר היטב הפסוק (קהלת א, ט) 'מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש'. כי ששת ימים הראשונים ... שהיוו כל הויה והוציאו מכח אל הפועל בריאה דכל יום ויום ... וגם נשאר שם בכח מה שמוכן ליעשות כל זמן עמידת העולם מדוגמתן של הנעשה בפועל בששת ימי בראשית..."
^ 9 יבמות סג, ב
^ 10 "... אך דעת דדכורא יתגלה לעתיד בימות המשיח, והיינו שיהיו עיניך רואות מוריך (ישעיה ל, כ), שיראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים לנגד עינים שהם עולמות מצוחצחות וכו'. וז"ש חז"ל עין רואה ואוזן שומעת וכו' (אבות, ב, א)." (תולדות יעקב יוסף, וישלח, יא)
^ 11 בזוהר חדש (ב, איכה, דף נו ב) מובא שפעמים שהתנאים והאמוראים היו אומרים זה לזה שמתוך המשנה שהוציא מפיו כעת הוא רואה מה יתרחש בעוד זמן מה. "... תנאים ואמוראים דכל עלמא קיימא בגינייהו. דכד הוו קיימי כחדא הוה אמר בר נש לחבריה מגו מלה דא דפרח מפומוי אנא חמא מה דיהא יומא דא או למחר כך וכך."
^ 2 מצודת דיד שם
^ 3 מדרש תנחומא (כי תשא, טו), ורש"י ליחזקאל שם.
^ 4 "שהיה מנהגם שלא לעשות מלאכה בראש חדש כמו שהוא מנהג הנשים היום ואפשר כי מפני קרבן ראש חדש היו רבים פנויים ממלאכתם ובאים להשתחות לפני ה' וכן נראה בנבואת יחזקאל לעתיד" (רד"ק שמואל א כ, יט)
^ 5 וראה במאמר "המחילות הגנוזות".
^ 6 "והמלכות נקרא ים ... עם כל זאת אינה נקראת ים אלא במדרגה התחתונה אשר לה." (פרדס רמונים לרמ"ק; כג, י), וראה בשני המעשים הקודמים המובאים שם בפסיקתא שהתבארו במאמרים הקודמים "אבני הכדכוד שבמערת לוד" ו"האפיקורס שהפך לגל עצמות".
^ 7 אבות דר' נתן נוסחא א, מא; תענית כ, ב
^ 8 וראה גם בזוהר (א, דף רמז א): "כמה דאת אמר (שמות לא יז) 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ', ולא כתיב 'בששת'... ". וז"ל השל"ה הקדוש (מסכת חולין, פרק תורה אור, מג): "ומעתה נתבאר היטב הפסוק (קהלת א, ט) 'מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש'. כי ששת ימים הראשונים ... שהיוו כל הויה והוציאו מכח אל הפועל בריאה דכל יום ויום ... וגם נשאר שם בכח מה שמוכן ליעשות כל זמן עמידת העולם מדוגמתן של הנעשה בפועל בששת ימי בראשית..."
^ 9 יבמות סג, ב
^ 10 "... אך דעת דדכורא יתגלה לעתיד בימות המשיח, והיינו שיהיו עיניך רואות מוריך (ישעיה ל, כ), שיראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים לנגד עינים שהם עולמות מצוחצחות וכו'. וז"ש חז"ל עין רואה ואוזן שומעת וכו' (אבות, ב, א)." (תולדות יעקב יוסף, וישלח, יא)
^ 11 בזוהר חדש (ב, איכה, דף נו ב) מובא שפעמים שהתנאים והאמוראים היו אומרים זה לזה שמתוך המשנה שהוציא מפיו כעת הוא רואה מה יתרחש בעוד זמן מה. "... תנאים ואמוראים דכל עלמא קיימא בגינייהו. דכד הוו קיימי כחדא הוה אמר בר נש לחבריה מגו מלה דא דפרח מפומוי אנא חמא מה דיהא יומא דא או למחר כך וכך."
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך עושים קידוש?
מה הייעוד של תורת הבנים?
בריאת העולם של פסח
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך מכינים תה בשבת?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
