ארץ ישראל מופיעה, לכאורה, לראשונה כארץ המובטחת לזרעו של אברהם, רק בפרשת לך לך שתקרא, בע"ה, בשבוע הבא.
במשך אלפיים שנות תוהו, נראה כי ארץ זו איננה תופסת מקום מרכזי בתורה ובתולדות האנושות. הדבר תמוה, שהרי אבן השתיה, עליה מושתת העולם, נמצאת שם, בירושלים, במקום אשר יבחר ד'. גם גן העדן הנכסף מצוי שם.
כך מפורש בדברי הרמב"ם: "המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית יי' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי. ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא"
(בית הבחירה פרק ב הלכה א הלכה ב).
עיון מעמיק בפרשת נח מגלה שארץ ישראל נמצאת במרכז העניינים גם בפרשתנו. נדגיש מספר נקודות.
החצי הראשון של הפרשה עוסק במבול. המבול לא כיסה את ארץ ישראל.
בסוגיא במסכת זבחים (קיג ע"א) מובאת דעתו של רבי יוחנן כי המבול לא ירד בארץ ישראל, זו גם דעת רבי לוי במדרש, וז"ל: "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ מהו טרף בפיה קטיל כמה דתימר (בראשית ח' לז) ...ומהיכן הביאה אותו, רבי לוי אמר משמטוטי ארץ ישראל הביאתו, הדא היא דאמרין בריתא ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולא" (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד).
דעתם מבוססת על נבואת יחזקאל: "בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם" (כ"ב כד).
יש בדברי חז"ל מסר חשוב ועמוק. העובדה שהמבול לא ירד בארץ ישראל מלמדת אותנו על ייחודה של ארצנו ומבדילה בינה לבין כל שאר המקומות שהתנ"ך עוסק בהם.
החצי השני של הפרשה שם דגש מיוחד (ושלילי) דווקא על חם ובניו: כנען וכוש.
חם, בנו הקטן של נח (ט' כד) ובנו הקטן כנען (י' ו) ירדו לשפל המדרגה והכיעור, ולכן התגובה הייתה קשה "אָרוּר" (ט' כה) היא מתחברת לתגובה לחטאי הנחש, המתוארים בפרשת בראשית (ג' יד, יז).
כוש בנו הבכור של חם (י' ו), הוא אביו של נמרוד (י' ח) הכופר הגדול שמרד בבורא עולם. כך מפורש בדברי רש"י על הפסוקים: "וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק" (שם ח-ט), "להמריד כל העולם על הקדוש ברוך הוא בעצת דור הפלגה, צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום, מתכוין להקניטו על פניו, על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכוין למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גבור ציד".
צידון הוא בכורו של כנען (י' טו), עירו היא הגבול הצפון מערבי של ארץ כנען, והשפעתם המשחיתה של צאצאי כנען מגיעה עד ל"בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע" (י' יט, ערי הכיכר) שהפכו סמל שלילי לדורי דורות.
אם כך, פרשת נח היא מעין הקדמה לסיפורו של עם ישראל, צאצאי אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה.
מסעו של אברהם לארץ ישראל מתחיל בסוף פרשת נח.
החצי הראשון של פרשת נח מסביר למה דווקא לשם?
זהו המקום המיוחד שבו אפשר וצריך לחיות בקדושה ובטהרה, לכן לא היה צורך בטיהור על ידי המבול.
החצי השני של פרשת נח מסביר למה אברהם נשלח דווקא לשם?
זה היה המקום שדרש את התיקון לאחר המבול, בגלל קלקוליהם של צאצאי חם. עיינו גם בדברינו בחמדת ימים לפרשת נח, תשע"ה.

הבה נתפלל כי נזכה ללכת בדרכו של אברהם, דרך הצדקה והמשפט, לגלות את הפוטנציאל המיוחד של ארץ ישראל ולהוות אלטרנטיבה חיובית לתלמידיהם של חם, כנען, נמרוד ויושבי ערי הכיכר.