ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
שמו של נח מופיע במישרין ובעקיפין מספר פעמים, והאזכור הראשון הוא כבנו של למך (השני). למך נותן הסבר ומשמעות לשם שבחר לבנו: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲ מֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ד' " (בראשית ה, כט). לנחמה זו יש, בשלב זה, משמעות חיובית, כמבואר ברש"י בעקבות חז"ל: "ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה" (רש"י מדגיש כי השורש הוא ינח מלשון מנוחה ולא נחמה כי אז היה צריך לקרא לו מנחם, בהמשך נסביר את הקשר בין שתי המשמעויות).
המצאת המחרשה הפכה את החיים של בני האנוש להרבה יותר נ וחים. אפשר היה להצמיח יבול גדול יותר בהרבה פחות עבודה.
בהקשר הראשון של צאצאי נח מופיעה הפרשיה הנוראה, אודות ההשחתה של המנהיגות והנפוטיזם שהיה תוצאה ישירה שלה. "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (שם ו, ב), ורש"י שם בעקבות חז"ל מבאר: "בני השרים והשופטים... אמר רבי יודן טֹבֹת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה...אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה". כבר שם קיים ביטוי שמשמעותו חרטה כביכול של הבורא: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (שם ג). מיד בפרשיה הבאה חרטה זו מקבלת שם ישן חדש, וכן מקבלת משמעות הרבה יותר חמורה - לא הגבלת גיל אלא מחיה והשמדה. "וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיּנָּחֶ ם ד' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַ מְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ד' " (שם, ה-ח).
הקשר הלשוני בין פרשיית הולדת נח לפרשיית הנחמה-חרטה, החותמת את פרשיית בראשית, מאוד בולט. המנוחה גרמה לוַיּנָּחֶ ם, חרטה שמשמעותה הבאת המבול. גם שמו של נח מקבל משמעות חדשה, שמשדרת סיכוי שבסופו של יום לא התממש, שהרי גם נח אחרי שמָצָא חֵן, נפל בעקבות נטיעת הכרם, השכרות וההתדרדרות, להשחתה שביטאה כשלון מוחלט. זה מה שחייב את המעבר לאברהם וזרעו, ורק להם.
נעמיק. הביטוי: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ד', מופיע בתנ"ך שלש פעמים, וכולם במשמעות חיובית. לנח הצטרפו בהמשך דוד המלך ועם ישראל. לשון קרובה מאוד מצויה גם אחרי חטא העגל, בתפילת משה לחידוש הקשר בין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא: "וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (שמות לג, טז-יז).
אם כך, הקב"ה נתן משמעות חדשה להולדת נח ולשמו. למרות "החרטה" והבאת המבול, שהשחית את הבריאה כעונש על השחיתות של האנושות, לנח יש סיכוי להציל את האנושות, לקשר את בני האדם עם בוראם ולהבטיח את המשך קיומו של העולם שנברא במעשה בראשית. דא עקא, עם היציאה מן התיבה חוזרת משפחת נח לדרכם של בני האלהים. "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ: וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן" (שם, ט, כ - כד). וברש"י בעקבות חז"ל שם, "וירא את ערות אביו - יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו".
נוכל לסכם כי למך, אביו של נח, שמח מאוד בהולדת בנו, שיתקן את העונש שקיבל אדם הראשון "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה" (שם, ג, יח-יט). נח ימציא את המחרשה, שתבטיח חיים הרבה יותר נ וחים. זמן פנוי הוא סיכוי וסכנה. הסכנה היא שדווקא עליית רמת החיים ועודף הזמן הפנוי יובילו לחיים של שחיתות. יש סיכוי לתיקון עולם, רק אם הזמן ינוצל לחיזוק הקשר עם קודשא בריך הוא. רק בארץ ישראל הזריעה והנטיעה הם מצווה.
עלייתו לארץ ישראל של אברהם, המתחילה בסוף פרשת נח, היא המסר לדורות!
נתפלל כולנו שנזכה בקרוב לסיים את מלחמתנו על קיומה של מדינת ישראל בארץ ישראל. מדינה שתפרח מכל הבחינות ותהווה מגדל אור עבור כל האנושות כולה. החטופים יחזרו, הפצועים יחלימו ובתוכם איתמר חיים בן ציפורה (והרב אליעזר גלינסקי)
שנפצע קשה בקרב בלבנון, והנחמה תביא, ולו מעט מזור לרבים שכך זקוקים לה.
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד גמרא?
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
