ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
שמו של נח מופיע במישרין ובעקיפין מספר פעמים, והאזכור הראשון הוא כבנו של למך (השני). למך נותן הסבר ומשמעות לשם שבחר לבנו: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲ מֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ד' " (בראשית ה, כט). לנחמה זו יש, בשלב זה, משמעות חיובית, כמבואר ברש"י בעקבות חז"ל: "ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה" (רש"י מדגיש כי השורש הוא ינח מלשון מנוחה ולא נחמה כי אז היה צריך לקרא לו מנחם, בהמשך נסביר את הקשר בין שתי המשמעויות).
המצאת המחרשה הפכה את החיים של בני האנוש להרבה יותר נ וחים. אפשר היה להצמיח יבול גדול יותר בהרבה פחות עבודה.
בהקשר הראשון של צאצאי נח מופיעה הפרשיה הנוראה, אודות ההשחתה של המנהיגות והנפוטיזם שהיה תוצאה ישירה שלה. "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (שם ו, ב), ורש"י שם בעקבות חז"ל מבאר: "בני השרים והשופטים... אמר רבי יודן טֹבֹת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה...אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה". כבר שם קיים ביטוי שמשמעותו חרטה כביכול של הבורא: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (שם ג). מיד בפרשיה הבאה חרטה זו מקבלת שם ישן חדש, וכן מקבלת משמעות הרבה יותר חמורה - לא הגבלת גיל אלא מחיה והשמדה. "וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיּנָּחֶ ם ד' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַ מְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ד' " (שם, ה-ח).
הקשר הלשוני בין פרשיית הולדת נח לפרשיית הנחמה-חרטה, החותמת את פרשיית בראשית, מאוד בולט. המנוחה גרמה לוַיּנָּחֶ ם, חרטה שמשמעותה הבאת המבול. גם שמו של נח מקבל משמעות חדשה, שמשדרת סיכוי שבסופו של יום לא התממש, שהרי גם נח אחרי שמָצָא חֵן, נפל בעקבות נטיעת הכרם, השכרות וההתדרדרות, להשחתה שביטאה כשלון מוחלט. זה מה שחייב את המעבר לאברהם וזרעו, ורק להם.
נעמיק. הביטוי: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ד', מופיע בתנ"ך שלש פעמים, וכולם במשמעות חיובית. לנח הצטרפו בהמשך דוד המלך ועם ישראל. לשון קרובה מאוד מצויה גם אחרי חטא העגל, בתפילת משה לחידוש הקשר בין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא: "וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (שמות לג, טז-יז).
אם כך, הקב"ה נתן משמעות חדשה להולדת נח ולשמו. למרות "החרטה" והבאת המבול, שהשחית את הבריאה כעונש על השחיתות של האנושות, לנח יש סיכוי להציל את האנושות, לקשר את בני האדם עם בוראם ולהבטיח את המשך קיומו של העולם שנברא במעשה בראשית. דא עקא, עם היציאה מן התיבה חוזרת משפחת נח לדרכם של בני האלהים. "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ: וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן" (שם, ט, כ - כד). וברש"י בעקבות חז"ל שם, "וירא את ערות אביו - יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו".
נוכל לסכם כי למך, אביו של נח, שמח מאוד בהולדת בנו, שיתקן את העונש שקיבל אדם הראשון "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה" (שם, ג, יח-יט). נח ימציא את המחרשה, שתבטיח חיים הרבה יותר נ וחים. זמן פנוי הוא סיכוי וסכנה. הסכנה היא שדווקא עליית רמת החיים ועודף הזמן הפנוי יובילו לחיים של שחיתות. יש סיכוי לתיקון עולם, רק אם הזמן ינוצל לחיזוק הקשר עם קודשא בריך הוא. רק בארץ ישראל הזריעה והנטיעה הם מצווה.
עלייתו לארץ ישראל של אברהם, המתחילה בסוף פרשת נח, היא המסר לדורות!
נתפלל כולנו שנזכה בקרוב לסיים את מלחמתנו על קיומה של מדינת ישראל בארץ ישראל. מדינה שתפרח מכל הבחינות ותהווה מגדל אור עבור כל האנושות כולה. החטופים יחזרו, הפצועים יחלימו ובתוכם איתמר חיים בן ציפורה (והרב אליעזר גלינסקי)
שנפצע קשה בקרב בלבנון, והנחמה תביא, ולו מעט מזור לרבים שכך זקוקים לה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
