'יום הכיפורים' | הרב דניאל קירש | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
יומא

קטגוריה משנית

153

12 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

חמשת העינויים האסורים ביום כיפור

1. משנה: יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה והמלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי רבי אליעזר וחכמים אוסרין האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב כל האוכלים מצטרפין לככותבת וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו האוכל ושותה אין מצטרפין.
דף עד
מצוות עינוי ביום כיפור

1. האוכל ביום הכיפורים מתחייב כרת. הטעם שכתוב במשנה שיום כיפור 'אסור באכילה' ולא כתוב 'חייב' משום ש: א. מדובר על חצי שיעור שאסור ואינו חייב כרת. לרבי יוחנן אסור מהתורה כיון שראוי להצטרף לשיעור, ולריש לקיש אסור מדרבנן. ב. מוזכר במשנה 'אסור' ולא מוזכר 'חייב' משום שאר העינויים המוזכרים במשנה שאין חייבים עליהם כרת.
2. למדו מהפסוקים שאין מצוות העינוי ביום כיפור מחייבת שאדם ישב בחמה או בצנה ויצטער. וכן למדו מהפסוקים שאין פירוש 'עינוי' המוזכר בתורה פרישה מעריות אלא משמעו צום.
3. רבי אמי ורבי אסי הסבירו מדוע אכילת המן במדבר נקראת בפסוק 'עינוי': א. לא היה להם פת בסלו ולא ידעו מה יהיה למחרת. ב. לא ראו את מה שאכלו.

דף עה
המן שאכלו ישראל במדבר ־איך היה ופלאים שנעשו בו

1. שני פירושים לפסוק: "דאגה בלה איש ישיחנה": א. ישיחנה מדעתו. ב. ישיחנה לאחרים.
2. ישראל התלוננו שאכלו חינם במצרים. שני פירושים איך אכלו חינם במצרים: א. הזדמנו לישראל דגים חינם מן ההפקר. ב. 'חינם' מאיסור עריות.
3. בני ישראל התלוננו על חמשה מינים שלא טעמו במן, קישואים אבטיחים וכו. (רש"י הטעם הוא שמינים אלו קשים למעוברות ומניקות). נחלקו רבי אמי ורבי אסי אם לא טעמו מינים אלו כלל או שטעמו את טעמן ולא ממשן.
4. המן ירד לפי רמת הצדקות: צדיקים: ירד לפתח בתיהם. בינונים: יצאו וליקטו. רשעים: הלכו רחוק ללקוט. וכן צדיקים: קיבלו לחם אפוי. בינונים: קיבלו עגות (קודם אפייה). רשעים: היו צריכים לטחון ברחיים.
5. המן נקרא בפסוק 'לחם אבירים'. שני פירושים נאמרו: א. לחם שמלאכי השרת הקרויים אבירים אוכלים אותו. ב. המן נבלע באיברים.

דף עו
דרשות נוספות על המן, חמשת העינויים ביום כיפור

1. שלשה טעמים נאמרו מדוע המן ירד בכל יום ולא ירד פעם בשנה בלבד: א. רשב"י: בשביל שידאגו כל יום מה יאכלו למחרת ויכוונו את ליבם לאביהם שבשמיים. ב. שיאכלו אותו כשהוא חם. ג. מפני משאוי הדרך.
2. הגובה של המן: א. רבי אלעזר המודעי: ששים אמה. (רבי טרפון תמה עליו מנין לו דבר זה ורבי אלעזר המודעי הסביר את דרשתו). ב. איסי בן יהודה: המן היה מתגבר ועולה עד שרואים אותו כל מלכי מזרח ומערב.
3. נזכרו במשנה חמשה עינויים (שתייה בכלל אכילה). חמשת העינויים אלו כנגד מי? כנגד חמשה פעמים שמוזכר בתורה לשון 'עינוי' בציווים של יום כיפור. אף חמשת הדברים המוזכרים במשנה שאסורים נקראו בפסוקים בתורה 'עינוי'.

דף עז
איסור רחיצה וסיכה ביום כיפור

1. אסור לרחוץ ביום כיפור אפילו מקצת גופו. אולם אם היה מלוכלך בטיט ובצואה מותר. אסור לסוך אפילו מקצת גופו. אולם אם היו לו חטטין בראשו מותר.
2. מדיחה אשה את ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק, משום שרוח רעה השורה על הידים יכולה להזיק. שם השד המזיק 'שיבתא'. (רש"י: מדובר על רוח רעה השורה על הידיים שלא נטלן שחרית).
3. ההולך להקביל פני אביו או פני רבו או פני מי שגדול ממנו עובר עד צווארו במים ואינו חושש. הסתפקו אם מותר לרב לעבור בנהר ללמד את תלמידו תורה. לא פשטו את הספק.
4. מותר לאדם לעבור במים על מנת לשמור על פירותיו.
5. מי שהלך ללמוד תורה התירו לו לעבור במים אף בחזרה שלא להכשילו לעתיד לבוא.
6. אף כשהתירו לעבור במים ביום כיפור התירו זאת רק בתנאי שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו טפח (רש"י: כלומר להגביה את שולי החלוק על זרועו שלא יירטב במים, שאם יעשה כן החלוק אינו נראה כמלבוש אלא כנושא את טליתו על כתיפו והנושא טלית מקופלת על כתיפו עובר משום הוצאה).
7. בנהר שמימיו זורמים במהירות אסור לעבור בו אף בחול משום הסכנה שבדבר.

דף עח
איסורי רחיצה ונעילת הסנדל ביום כיפור

1. מותר לעבור במים עם נעליים בשבת ואין חוששים שמא יפול ויבא לטלטל את הנעל. סנדל עלול ליפול בקלות יותר ואף על פי כן רבינא יצא עם סנדל בשבת. רב אשי סבור שלכתחילה לא יצא עם סנדל בשבת.
2. אסור לשבת ביום כיפור על טיט, משום שלחלוח הטיט הוא עונג קרוב לרחיצה. רבי יהושע בן לוי ביאר שאסור רק בטיט מטפחת. אביי אמר בטופח על מנת להטפיח.
3. מותר להצטנן ביום כיפור בפירות. אסור להצטנן בכוס חרס מלאה מים משום שהמים נפלטים מדפנות הכלי. בכלי כסף אם היא מלאה במים – אסור להצטנן בה שמא יישפך מהמים עליו והוא ייהנה מהמים. אם הכוס חסרה - מותר. יש אוסרים אפילו כוס חסרה שגם בכוס חסרה יש חשש שישפכו עליו מים.
4. מותר לאדם לקחת מטפחת בערב יום כיפור, לשרות אותה במים, לנגב אותה מעט ולקנח בה ביום כיפור.
5. מותר לצאת בסנדל של שעם או בסנדל של כפות תמרים וכדומה ביום כיפור. אולם אסור לקיטע לצאת בקב שלו העשוי מעץ משום שיש לו שם 'נעל'.
6. ילדים מותרים בכל העינויים משום שהם צורך גידול הילדים אבל בנעילת הסנדל אסורים משום שאינו צורך לגידול הילדים.
7. רבי אליעזר סבור שמותר למלך לרחוץ פניו משום שנאמר 'מלך ביפיו תחזינה עיניך'. ומותר לכלה לרחוץ פניה כדי שלא תתגנה על בעלה. ומותר לחיה לנעול את הסנדל משום צינה. חכמים מחמירים ואוסרים בכל אלו.

דף עט
שיעור המדויק של איסור אכילה ביום כיפור

1. רב פפא הסתפק אם כותבת הגסה שאמרו שחייבים עליו ביום כיפור כולל את הגרעין או לא כולל את הגרעין. לרב אשי פשוט ששיעור כותבת הגסה כולל את הגרעין.
2. בשאר איסורי אכילה נאמר כזית וחייבים על שיעור כזית. אולם ביום כיפור נאמר 'לא תעונה', וקים להו לחכמים שרק באכילת שיעור כותבת הגסה מתיישבת דעתו של אדם ויוצא מעינוי.
3. לדעת רב יהודה שיעור כותבת הגסה גדולה מכביצה. לדעת רב זביד שיעור כותבת הגסה פחותה מכביצה. יש ראיה לשיטת רב זביד מדברי רבי יהודה שסבור ששיעור כביצה משביע את האדם וחייבים לברך עליו ברכת המזון. לא מסתבר לומר ששיעור כביצה משביע אבל אין דעת האדם מתיישבת אלא בשיעור גדול מזה. וזה הוכחה ששיעור כותבת הגסה הוא פחות מכביצה.

דף פ
המשך שיעור אכילה ביום כיפור

1. רבי אלעזר: האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לעצמו שיעור כמה הוא אכל שמא כאשר יבנה המקדש יבא בית דין אחר ויפסקו שאין חיוב אלא כאשר אוכלים כזית גדול, ואם לא יכתוב הוא עלול להביא חולין לעזרה.
2. שיעורי העונשין הם הלכה למשה מסיני.
3. במשנה מבואר שחייבים על שתיית מלא לוגמיו. שמואל פירש שאין הכוונה מלא לוגמיו ממש אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד וייראה כמלא לוגמיו חייב.
4. ישנם ארבע שיטות בתנאים לשיעור שתייה ביום כיפור: א. בית שמאי: רביעית. ב. בית הלל: מלא לוגמיו. ג. רבי אליעזר: כמלא לוגמיו. (ההבדל בין בית הלל לרבי אליעזר הוא שלבית הלל חייבים על כמלא לוגמיו בריווח ולרבי אליעזר על כמלא לוגמיו בדוחק). ד. רבי יהודה בן בתירא: כדי גמיעה.
5. יש הבדל בין אכילה שמתחייבים כל בני אדם על שיעור קבוע של ככותבת , ואילו בשתייה מתחייבים כל אחד על מלא לוגמיו שלו. הסביר אביי: כך קים להו לחכמים שבשיעורים אלו מתיישבת דעת האדם ויוצא מידי עינוי.
6. כמו כן הסביר אביי שכך קים להם לחכמים שכל סוגי האוכלים בגודל כזית מיישבים את דעתם של כל בני האדם מי יותר ומי פחות. וכן קים להם שרק האוכל בכדי שיעור אכילת פרס מתיישבת דעתו.
7. רב פפא: האוכל בשר ומלח, המלח מצטרף לשיעור ככותבת. ריש לקיש: ציר שעל גבי ירק, הציר מצטרף לשיעור ככותבת. מכשיר הבא למתק ולהכשיר את האוכל - אוכל הוא.
8. ריש לקיש: האוכל אכילה גסה ביום כיפור פטור. כתוב 'אשר לא תעונה' - פרט למי שמזיק את עצמו באכילה.

דף פא
גדרי איסור אכילה ביום כיפור

1. לדעת רבי יהושע אין מצטרפים לשיעור טומאה אלא דברים שטומאתם ושיעורם שווה. לדעת חכמים מצטרפים אפילו כאשר אין שיעור טומאתם ושיעורם שווה. לדעת ריש לקיש משנתנו שסבורה שאוכלים ומשקים אינם מצטרפים לשיעור היא כשיטת רבי יהושע. לדעת רבי יוחנן משנתנו היא ככולי עלמא משום שלעניין עינוי ביום כיפור צירוף של אכילה ושתייה אינם מיישבים דעתו של אדם.
2. משנה: אכל ושתה בהעלם אחד, אינו חיב אלא חטאת אחת. אכל ועשה מלאכה, חיב שתי חטאות. אכל אכלין שאינן ראויין לאכילה, ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה, ושתה ציר או מריס, פטור.
3. לא נאמרה בתורה אזהרה מפורשת לאיסור אכילה ביום כיפור. כמה דעות נאמרו מהיכן למדנו אזהרה, ביניהם גזירה שווה מאיסור מלאכה ביום כיפור.
4. אין דרך לאכול פלפל חי או זנגביל חי, ולכן הכוססם ביום כיפור פטור. אולם אם הם רטובים הדרך לאוכלם חיים ולכן האוכלם כשהם לחים חייב. לולבי גפנים הדרך לאוכלם כאשר הם לחים, ולכן אם לבלבו מראש השנה ועד יום כיפור האוכלם חייב.
5. במשנתנו מבואר שהשותה ציר או מריס פטור. ניתן לדייק מכך שהשותה חומץ חייב, וזה דעת רבי. אולם רב גידל בר מנשה דרש שאין הלכה כרבי ואין חומץ מיישב דעתו של אדם. גם לדעת רב גידל מדרבנן אסור לשתות חומץ ביום כיפור.

דף פב
אכילת קטנים וחולים ביום כיפור

1. משנה: התינוקות, אין מענין אותן ביום הכפורים, אבל מחנכין אותם לפני שנה ולפני שנתים, בשביל שיהיו רגילין במצות.
2. ארבע שיטות נאמרו בדיני חינוך קטנים וכל אחד ביאר את המשנה לשיטתו. (נזכיר את דעתם בלשון זכר לגבי חיוב של בן, ולבת תמיד מדובר בשנה לפני): א. רב חסדא: בן אחת עשרה לבריא ובן שתים עשרה לחולה. ב. רב הונא ורב נחמן: בן תשע לבריא ובן עשר לחולה לחינוך שעות. בן אחת עשרה לבריא ובן שתים עשרה לחולה משלימים מדרבנן. ג. רבי יוחנן: בן אחת עשרה לבריא ובן שתים עשר לחולה לחינוך שעות. (אין השלמה מדרבנן).
3. משנה: עברה שהריחה, מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. ואם אין שם בקיאין, מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר די.
4. בברייתא מבואר שעוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחים לה על פיה. אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילים אותה רוטב עצמה. אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילים אותה שומן עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש (חוץ משלש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים).

דף פג
אכילת חולה ביום כיפור

1. אלו הלכות אכילת חולה כפי שעולות מדברי רבי ינאי: א. אם חולה אומר שהוא צריך לאכול ורופא אומר שהחולה לא צריך לאכול שומעים לחולה משום ש'לב יודע מרת נפשו'. לדעת מר בר אשי אפילו כאשר יש מאה רופאים שאומרים שלא צריך לאכול שומעים לחולה. ב. אם רופא אומר שהחולה צריך לאכול והחולה אומר שאינו צריך לאכול שומעים לרופא, משום שאולי רוח שטות אחזה בחולה מחמת החולי. ג. אם החולה ורופא אחד אתו אומרים שהחולה לא צריך לאכול ורופא אחד אומר שצריך לאכול שומעים לדברי החולה והרופא שאיתו.
2. א. לעניין עדות- גזירת הכתוב ששניים כמאה. ב. במקרה של אומדנא של ממון כמה חפץ שווה- הולכים לפי רוב דעות. ג. באכילת חולה ביום כיפור במקרה ששני רופאים אומרים שצריך לאכול ומאה אומרים שלא צריך- החולה צריך לאכול משום שספק נפשות להקל.
3. משנה: מי שאחזו בלמוס, מאכילין אותו אפלו דברים טמאים עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר. ועוד אמר רבי מתיא בן חרש, החושש בגרונו, מטילין לו סם בתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת. מי שנפלה עליו מפלת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי, מפקחין עליו. ואם מת, יניחוהו.
4. מי שאחזו בולמוס מאכילים אותו את האיסור הקל תחילה: טבל ונבילה מאכילים אותו נבילה. טבל ושביעית (רש"י- לאחר זמן הביעור) מאכילים אותו שביעית. טבל ותרומה : נחלקו תנאים בדבר.
5. לדעת רבי: אם יש אפשרות להפריש תרומה בשבת מירק או להאכיל את החולה טבל, אין צריך לעשר, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון חייבים לעשר. רבה סבור שגם רבי יודה במעשר דגן שחיובו מהתורה שיש להפריש בשבת ואף מעציץ שאינו נקוב משום החשש שיבואו לאכול אף בעציץ נקוב בלי להפריש.
6. רבי מאיר היה מדייק בשמו של אדם לדעת מה טיבו. רבי יהודה ורבי יוסי לא היו מדייקים. אחרי מעשה שראו שרבי מאיר צדק כשדייק בשמו של אדם התחילו רבי יהודה ורבי יוסי לדייק גם הם בשמות אנשים.

דף פד
דיני פיקוח נפש בשבת

1. במשנה מובאת דעתו של רבי מתיא בן חרש שהחושש בגרונו מטילין סם לתוך פיו בשבת. מדויק מלשון המשנה ומוכח מהברייתא שחכמים לא חולקים עליו בעניין זה (כפי שחולקים עליו לגבי חצר כבד של כלב).
2. מייתור בלשון המשנה למדנו שאפילו במקרה שאמדו הרופאים שהחולה צריך לקחת תרופה שמונה ימים והיה ניתן לחשוב שיש להתעכב עד מוצאי שבת בשביל שלא יצטרכו לחלל שתי שבתות אלא שבת אחת, בכל זאת לא מחכים אלא מחללים שתי שבתות, שאם ימתינו יש לחשוש שיורע מצבו ויסתכן.
3. לא עושים דברים של חילול שבת להצלה על ידי גויים וכותים אלא על ידי גדולי ישראל.
4. אם נשים או כותים אומרים שצריך לחלל שבת אין מחללין על פיהן אבל מצרפים את דעתם לדעת אחרים למניין הדעות ואם בזכותם חצי אומרים לחלל שבת אזי מחללים.
5. ננעלה דלת בפי תינוק יש לשבור את הדלת משום שהתינוק נבעת ויש חשש סכנה, ואף שהוא צריך את העצים של הדלת.
6. אם היו בחצר אחת תשעה גויים וישראל אחד ונפל הגל על אחד מהם, פשוט שצריך לפקח את הגל משום שאותו ישראל נחשב 'קבוע' ונחשב כמחצה על מחצה. שמואל חידש שאפילו אם פרשו עשרה אנשים אלו לחצר אחרת ונפל הגל על אחד מהם (ואינו נחשב כ'קבוע' שהרי פרש לחצר אחרת) צריך לפקח את הגל משום שבפיקוח נפש לא הולכים אחר הרוב.

דף פה
פיקוח נפש בשבת, חילוקי כפרת עבירות

1. תינוק שנמצא בעיר שיש בה ישראלים ונכרים: אם רוב אנשי העיר הם נכרים: דינו כנכרי ומותר להאכילו נבילות. אם רוב אנשי העיר ישראלים: דינו כישראל וצריך להחזיר לו אבדתו. מחצה על מחצה: דינו כישראל, ואם שורו הזיק לשור ישראל הניזק יכול לגבות מהמזיק רק חצי נזק ולא יותר, שעל הניזק להוכיח שבעל השור אינו ישראל.
2. אם מפקחים את הגל מכיוון ראשו ולמטה ורואים בחוטמו שאינו נושם אזי האדם נחשב כמת. אם בודקים מכיוון רגליו ולמעלה ורואים בליבו שאינו פועם יש אומרים שנחשב כמת ויש אומרים שצריך להמשיך ולבדוק עד חוטמו ולראות אם הוא נושם.
3. נאמרו על ידי תנאים כמה מקורות מניין שפיקוח נפש דוחה את השבת. על כל המקורות יש קושיא. שמואל אמר טעם שאין עליו קושיא: נאמר 'וחי בהם' ולא שיבא בעשייתה לידי ספק מיתה.
4. משנה: חטאת ואשם ודאי מכפרין. מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. התשובה מכפרת על עברות קלות על עשה ועל לא תעשה. ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יום הכפורים ויכפר. האומר: אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכיפורים מכפר, אין יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו. אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר מקוה ישראל ה'; מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
5. לדעת חכמים: אין יום הכיפורים מכפר אלא עם עשה תשובה. לדעת רבי: בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר, שעליהם אין יום הכיפורים מכפר אלא עם כן עשה תשובה.

דף פו
עניני תשובה וכפרה

1. יש שיטה אחת בברייתא שמי שעבר על מצוות לא תעשה ועשה תשובה מתכפר לו מיד שיטה אחרת בברייתא סבורה שרק יום הכיפור מכפר לו. גם לשיטתה זאת לא תעשה שניתק לעשה מתכפר מיד.
2. כמה חילוקי כפרה נאמרו: עבר על מצוות עשה ושב: אינו זז משם עד שמוחלין לו. עבר על מצוות לא תעשה ועשה תשובה: תשובה תולה ויוה"כ מכפר. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה: תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין. אבל מי שיש חילול השם בידו: אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת. כל זה נלמד מהפסוקים.
3. גדר חילול ה' תלוי במדרגתו של האדם, ואם אדם גדול עושה משהו לא לפי מעלתו יש בזה חילול ה', וכמה דוגמאות ניתנו לכך. אביי אמר שהכלל של קידוש ה' הוא שיהא שם שמים מתאהב על ידך, וההיפך הוא חילול ה'.
4. גדולה מעלתה של התשובה שמביאה רפואה לעולם ומגעת עד כסא הכבוד וכו.
5. גדר בעל תשובה הוא שמזדמן לאותו מקום ובאותו נסיון ועומד בניסיון.
6. מצד אחד נאמר 'אשרי כסוי פשע', הרי שיש להסתיר את החטאים. מאידך נאמר 'מכסה פשעיו לא יצליח'. לדעת רב: בחטא שכבר מפורסם יודה ויתבייש ולא יכפור בו. בחטא שאינו מפורסם יכסה. לדעת רב נחמן: בחטא שבין אדם לחברו יגלה לרבים שיבקשו ממנו שימחול לו. בחטא שבין אדם למקום יכסה.
7. עברות שהתודה עליהם יום כיפורים זה, לדעת ת"ק: לא יתודה עליהם יום כיפורים אחר שנאמר "ככלב שב על קיאו כסיל שונה באוולתו". לדעת רבי אליעזר בן יעקב כל שכן שהוא משובח שנאמר "וחטאתי נגדי תמיד".
8. לדעת רבי יהודה בן בבא צריך לפרט את החטא. לדעת רבי עקיבא יכסה את החטא ולא יפרט אותו.

דף פז
עניני תשובה ובקשת מחילה, דיני וידוי

1. במשנה למדנו שהאומר: "אחטא ואשוב אחטא ואשוב" אין מספיקין בידו לעשות תשובה. הטעם הוא שכיון שחטא כבר פעמיים העבירה דומה עליו כהיתר.
2. אפילו לשיטת רבי שסבור שיום כיפור מכפר ללא תשובה, האומר: "אחטא ויום הכיפורים מכפר", כיון שעל יום הכיפורים הוא סומך לחטוא, אין יום הכיפורים מכפר לו.
3. מי שהקניט את חברו צריך לפייסו, וצריך להביא שלשה אנשים שלש פעמים לפייסו.
4. המבקש מחילה מחברו אל יבקש יותר משלש פעמים. רב החמיר על עצמו וביקש יותר משלש פעמים.
5. במקרה שהאדם הנפגע מת, יביא הפוגע עשרה בני אדם על קברו ואומר: "חטאתי לה' אלקי ישראל ולפוני שחבלתי בו".
6. מצות וידוי ערב יום הכיפורים עם חשכה אבל אמרו חכמים להתוודות קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בסעודה (רש"י- מחמת שכרות). אף על פי שהתודה קודם שאכל ושתה, מתודה לאחר שיאכל וישתה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה. יש להתוודות בכל התפילות של יום כיפור.
7. היכן אומר את הוידוי? יחיד אומרו: אחר תפלתו, ושליח צבור אומרו: באמצע תפילתו.
8. עיקר הוידוי הוא לומר: "אנחנו חטאנו". היו אמוראים שהוסיפו בוידוי שלהם תפילות נוספות.
9. לדעת רב תפילת נעילה היא תפילת שמונה עשרה נוספת. לדעת שמואל היא תפילה 'מה אנו מה חיינו'). בברייתא מוכח כרב, ושיטת שמואל נשארה בקשיא.
10. לדעת רב מתפללים נעילה בלילה, ונעילה פוטרת את תפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים. בברייתא מצינו דעות שסבורים שמתפללים ערבית במוצאי יום כיפור (לת"ק מעין שמונה עשרה, ולרבי חנינא בן גמליאל שמונה עשרה מלאות).

דף פח
טבילה ביום כיפור

1. מותר לטבול ביום כיפור על מנת להתפלל. אם האדם סיים את כל התפילות: לדעת רבי יוסי בר חלפתא: יטבול בכל אופן משום שטבילה בזמנה. לדעת רבי יוסי בר יהודה: טבילה בזמנה אינה מצווה ואינו יכול לטבול מן המנחה ולמעלה.
2. יש לאדם לשפשף את עצמו במים חמים מערב יום כיפור שאם יראה קרי למחר יכול לטבול בלא חציצה.

יומא

הרב דניאל קירש

הרב דניאל קירש ר"מ בישיבת ההסדר שבי שומרון. רב צבאי במילואים מחבר ספר 'באר הדיינים' על הלכות דיינים.

שיעורים כלליים
לאיזה משפחה עדיף לעזור?
תשרי תשע"ט
סיפורים נוספים
התאונה ליד ביתו של הרב משה פיינשטיין
ז' אדר תשפ"א
גיטין
האם יש חשש מזויף בגט?
אלול תשפ"ד
עקב
קו ישיר לקב"ה
אב תשע"ח

יומא

41 דק'
יומא
יומא - דף נ"ג
לימוד דף יומי
הרב אשר חזיזה | כ"ח טבת תשע"ד
יומא
'טרף בקלפי'
פרק רביעי
הרב דניאל קירש | תשרי תשפ"ב
17 דק'
יומא
יומא - דף מ"ח
לימוד דף יומי
הרב אשר חזיזה | כ"ג טבת תשע"ד
26 דק'
יומא
יומא - דף ע"ז
לימוד דף יומי
הרב אשר חזיזה | כ"ג שבט תשע"ד

יומא

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נדרים ושבועות
כיצד ניתן להתיר נדר?
הרב יוסף צבי רימון | אב תשע"ה
נוסחי תפילה
סליחות נוסח עדות המזרח להורדה
הסידור המהיר | אלול תשע"א
נוסחי תפילה
הבדלה למוצאי יום כיפור
נוסחים שונים
הסידור המהיר | סיון תשפ"ב
ט"ו באב
לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים
הרב דוד דב לבנון | ט"ו באב תש"ס

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
רביבים
לעורר את הילדים לתשובה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
36 דק'
עשרת ימי תשובה
מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב שמואל אליהו
הרב חיים דרוקמן
הרב יהושע שפירא
הרב שבתי סבתו
הרב משה ברלינר
הרב נחשון רבינשטיין
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב שלמה שושן

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לעשות מלאכה גמורה בחול המועד אם נצרך לצורך טיולו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
40 דק'
שמונה פרקים לרמב"ם
מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
הרב יהודה מלמד | ו' תשרי תשפ"ז
57 דק'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
36 דק'
עשרת ימי תשובה
מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
הסוכה והלכותיה
חוברת הלכות סוכה
הרב אביחי קצין | תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
הרב חיים כץ | ו' תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
הרב חיים כץ | ז' תשרי תשפ"ז
יום כיפור
מאמר כיפור פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
שו"ת "במראה הבזק"
חזרה ליהדות של בני משומדים ר"ל
מתוך העלון חמדת ימים | אייר ה'תשנ"ח
27 דק'
האזינו
האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
30 דק'
חולין
חולין דף קל"ט
הרב אלי סטפנסקי | ה' תשרי תשפ"ז
43 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
הרב הראל כהן | ד' תשרי תשפ"ז
תשובה
תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
צום גדליה
צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
הרב יוסף אפריון | ג' תשרי תשפ"ז
26 דק'
חולין
חולין דף קל"ח
הרב אלי סטפנסקי | ד' תשרי תשפ"ז
4 דק'
האזינו
האזינו - זכור ימות עולם: מה עלינו לזכור כדי להצליח?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז