בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • תנ"ך ונוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

חוות יאיר – כמה והיכן

יש סתירה היכן נמצאות חוות יאיר. התנ"ך מרמז על מחלוקת בין נובח ליאיר בזכות מי מהם נכבש הבשן, ומשה רבנו קבע שנכבש בזכות כל ישראל. ולמחלוקת מרמזת האגדה שיאיר בן מנשה נפל בעי.

undefined

הרב מרדכי הוכמן

חשוון תשפ"א
13 דק' קריאה
בספר במדבר (כא) מסופר שבני ישראל נלחמו בסיחון מלך האמורי וירשו את ארצו ('הגלעד הדרומי' שמדרום ליבוק). ולאחר מכן עוג מלך הבשן יצא למלחמה בישראל, ובני ישראל השמידו את צבאו וירשו את ארצו. אמנם בהמשך מתברר שבני ישראל השמידו באותה מלחמה את צבא עוג שיצא לקראתם, אך הכיבוש בפועל של הערים שבממלכת עוג ('הגלעד הצפוני' שמצפון ליבוק, והבשן) נעשה אחר כך על ידי חצי שבט מנשה:
"וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ: וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ: וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר: וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ:" (במדבר לב, לט-מב).

לאחר שבני מכיר כבשו את הגלעד (הצפוני), מסופר שמשה 'נתן' להם את הגלעד. כלומר, אישר להם את הגלעד לנחלתם. אך לא מצאנו שכתוב כך אצל יאיר בן מנשה ואצל נובח. ומדוע?
בדרך כלל כאשר מוזכר איש בתנ"ך מוזכר גם שם אביו, וכך ניתן לזהותו ולדעת לאיזו משפחה הוא שייך. ולכן תמוה מדוע לא מוזכר מי אביו של נובח?
קושי נוסף הוא שהמילה "לָהּ" מופיעה בתנ"ך למעלה ממאתיים פעמים עם מַפִּיק באות ה"א, אולם כאן היא מופיעה בלא מַפִּיק ("וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ"). הרמב"ן מביא את המדרש שמתייחס לשלוש הפעמים שהמילה הזו מופיעה בתנ"ך בלא מַפִּיק ומסביר שהדבר מסמל חוסר קיום. ונראה שהסיבה היא שכאשר המילה "לָה" מושמעת בלא מַפִּיק היא נשמעת כמו "לָא" בארמית במשמעות של שלילה. ויש לברר היכן מצאנו שהשם "נובח" לא התקיים?

התיאור הנוסף של כיבוש נחלת עוג, וההתעלמות מנובח
השם "נובח" מושמט כבר בתיאור נוסף של כיבוש ממלכת עוג, בספר דברים (ג, ג-טו):
"וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן... וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן: כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד... וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים: יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד:"

והדברים טעונים ברור, שהרי בספר במדבר מסופר ש"חוות יאיר" היו בגלעד, ואילו בספר דברים מסופר ש'ששים עיר' שב'חבל ארגוב' שבבשן הם הנקראים "חוות יאיר". ומדוע לא מוזכרים כיבושי נובח?

ספר דברי הימים והאור שהוא מאיר על הפרשיה
פתח לפתרון הקשיים נמצא בספר דברי הימים, כאשר מתוארת שם השושלת של חצרון בן פרץ בן יהודה (א ב,כא-כג):
"וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב: וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד: וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד:"

ומתברר שם ש'יאיר בן מנשה' הוא בעצם 'יאיר בן שגוב', והוא מתייחס מצד אביו (שהוא הייחוס הקובע בתורת ישראל) לשבט יהודה, ומצד הסבתא שלו לשבט מנשה. ומסופר שהיו לו "עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד". ומהמסופר שם עולה, שכאשר בספר במדבר מסופר על "חוות יאיר" שבגלעד - הכוונה לעשרים ושלוש הערים שכבש יאיר בן מנשה בגלעד. וכאשר בספר דברים מסופר על "חוות יאיר" שבבשן - הכוונה ל'קנת ובנותיה' שבספר במדבר מסופר שנכבשו על ידי נובח. אלא שבספר דברים במקום להזכיר את שמן – משה מתייחס לעוצמתן הגדולה שהן 'ששים עיר' ושנקראו גם 'חבל ארגוב', ו'ארגוב' משמעותו קשה וחזק 1 . אמנם עדין צריך לברר מדוע בספר דברים (וכן בספר דברי הימים) מספרים שיאיר בן מנשה 'לקח' מקום מסוים בבשן, ואילו בספר במדבר מספרים שאת המקום הזה 'לכד' נובח? ודבר זה יתבאר לקמן.

העמקה בסיפור הכיבוש שבספר במדבר
בני ישראל כבשו יחד את נחלת סיחון שהיתה בגלעד הדרומי (החלק שמדרום לנחל יבוק), ובני גד ובני ראובן ביקשו רשות לנחול את המקום הזה לעצמם. בני ישראל השמידו גם את צבא עוג שיצא לקראתם, אך הכיבוש המעשי של נחלת עוג מלך הבשן (הגלעד הצפוני והבשן) לא נעשה על ידי כל ישראל אלא הוטל בגורל על קבוצת 'חצי מנשה'. וכפי שמסופר בספר יהושע (יז,א): "וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן".

בקבוצת 'חצי מנשה' נכללו שתי קבוצות עיקריות. קבוצה אחת הורכבה ממשפחות המכירי והגלעדי 2 , והם נקראו 'בני מכיר' והיו מצאצאי מכיר מצד האב. ובקבוצה השניה נכללו משפחת יאיר בן שגוב ומשפחת נובח. וכבר ביאר הרמב"ן (במדבר לב, מא) שנובח היה בנו של יאיר בן מנשה, ומשפחת יאיר ומשפחת בנו נובח היו מצאצאי מכיר בן מנשה מצד האם. 'בני מכיר' (משפחות המכירי והגלעדי) כבשו בעצמם את רוב אזור הגלעד הצפוני, ומשמע מהכתוב שהם הכירו שהצלחתם במלחמת הכיבוש באה בזכות אלו ששלחו אותם למשימתם, שהם משה רבנו וכלל ישראל. ולכן לאחר שנלחמו וכבשו הם חזרו למשה וביקשו ממנו לקבל את הגלעד לנחלתם, ומשה שהיה הנציג של כל ישראל אישר להם את בקשתם. ולפיכך מסופר בספר במדבר ובספר דברים, שמשה 'נתן' ('אישר') ל'מכיר' את הגלעד לנחלתם. אך לא מסופר שמשה 'נתן' למשפחות יאיר ונובח לנחול לעצמם את מה שהם כבשו בעצמם, ומשמע שהם לא ביקשו ממשה אישור שכזה. ומשמע שיאיר ונובח הניחו שהם הצליחו במלחמותיהם בזכות עצמם, ואינם צריכים אישור ממשה לנחול לעצמם את מה שכבשו בעצמם.

מדוע נכתבה המילה "לָה" בלא מַפִּיק
'יאיר בן שגוב' שהיה מיוחס לפי דין התורה לשבט יהודה רצה להסתפח למשפחת מכיר בן מנשה 3 , ונראה שכדי למצוא צידוק להתנחל יחד עם בני מנשה בצד המזרחי, ושלא לעבור יחד עם שבטו יהודה את הירדן, הוא כינה את עצמו בשם 'יאיר בן מנשה'. כאשר משמעות הכינוי הזה מביעה שהוא הסתפח אל בני מנשה, והוא כאחד מהם. יאיר בן מנשה יצא וכבש עם צאצאיו אזור נוסף בגלעד, והוא קרא לאזור הכבוש על שמו, דבר המעיד על הקמת משפחת עצמאית. ומבחינתו היה בכך צד של צידוק שהרי בפועל הוא היה מיוחס לשבט יהודה. אך יאיר רצה להראות שהוא עדין נספח לבני מנשה שבגלעד ולהצדיק את ההתנחלות שלו בצד המזרחי. ולכן למרות שיאיר כבש עשרים ושלוש ערים בגלעד. הוא התייחס מתחילה לערים האלו בתור 'הכפרים' השייכים לבני מנשה, וכן עולה מן התרגומים שמתרגמים את המילה "חוותיהם" בתור "כפריהם". ומתחילה כוונת השם "חוות יאיר" לאזור הכיבוש שבגלעד נועדה להביע שהערים שבנחלת יאיר שבגלעד הם כביכול רק כפרים שתחת שלטון הערים שבנחלת בני מנשה, והן לא יצאו לעצמאות גמורה.

ספר במדבר מוסיף ומספר שנובח יצא עם צאצאיו וכבש את 'קנת ובנותיה' (שהיו 'ששים עיר מבוצרות' בבשן), ונובח נהג בדומה לאביו, וקרא למקום על שמו, דבר המעיד על הקמת משפחה עצמאית. וכדי להראות את עצמאותו ואת חוסר תלותו באביו, הוא קרא לעצמו ולמקום שהוא כבש רק בשמו הפרטי "נובח". אמנם האב יאיר התנגד לקריאת השם הזו שביטאה את יציאת משפחת בנו לעצמאות, ולבסוף הצליחה התנגדותו. ולכן לבסוף השתנה שמו של המקום. ולפיכך כתוב שם "וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ", כאשר המילה "לָה" בלא מפיק ה"א, ומרמזת שהשם הזה לא נתקיים לה.

להצלחה אבות רבים
נובח ומשפחתו הסתכנו במלחמת הכיבוש של 'קנת ובנותיה' שהיו 'ששים עיר' מבוצרות בבשן, ולכן נובח ראה לנכון לקרוא למקום שכבש על שמו. אך מבחינת המסורת שבעם ישראל פעמים שהצלחה גשמית צבאית מתייחסת דווקא לזכויות הרוחניות של האבות של הלוחמים הכובשים, וכן מצאנו בכיבוש העיר שכם. מי שכבש את שכם היו שמעון ולוי אחי דינה, שהיו שני נערים צעירים שהסתכנו והצליחו להרוג יושבי עיר שלימה, וזהו נס ברור. ואמנם יעקב אביהם התנגד למעשי בניו, אך בכל זאת הוא ייחס את הצלחת הכיבוש הזה לעצמו, וכפי שהוא אומר ליוסף: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (בראשית מח,כב). לא מצאנו שיעקב אבינו נלחם בפועל בעת כיבוש העיר שכם, וצריך להבין שכוונתו היא שזכויות המצוות שהוא קיים וכן זכויות התפילות שלו וזכויות עמלו בתורה (שהם חרבו וקשתו) הם אלו שגרמו לנס המפליא של כיבוש שכם (מכילתא בשלח; בראשית רבה צז,ו). ולפיכך יעקב רואה את העיר כשייכת לו, והוא מנצל זאת כדי לתת את העיר שכם ליוסף. עיקרון זה שזכות האבות היא שמסייעת לבנים במלחמה מוזכר גם בהסבר השיטה שבצבא של דויד היו חיילים שהיה ידוע ייחוסם המשפחתי, וזאת "כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן" (קידושין דף עו,ב).
עיקרון זה קיים גם במישור הצבורי, ולכן ציווה ה' שמחצית מהשלל שנטלו הלוחמים שיצאו למלחמת מדין צריך להימסר לבני ישראל שנותרו במחנה (במדבר לא,כז). וחלוקה שווה זו של השלל מביעה את ההכרה שהנצחון במלחמה הושג גם בזכות צדקתם של בני ישראל שנותרו במחנה.
כזכור, בתחילה (בספר במדבר) מסופר שיאיר כבש אזור מסוים בגלעד וקרא לו "חוות יאיר", ונובח (בנו) כבש את 'קנת ובנותיה' (שהיו 'ששים עיר' מבוצרות בבשן) וקרא להן בשם "נובח". אך כבר שם מרומז (בכתיב החסר "לָה") שיאיר התנגד להחלטת ההתפצלות של בנו ולקריאת הבשן בשם "נובח". ויאיר החל אז להודיע ולפרסם שהצלחת כיבוש הבשן נזקפת לזכות צדקותו, והחל לקרוא לבשן בשם "חוות יאיר". ובדומה ליעקב אבינו שייחס לעצמו את כיבוש שכם, כך ייחס יאיר לעצמו את כיבוש הבשן. מסתבר שיאיר בן מנשה היה מוכר בקרב כל בני ישראל בתור צדיק וגדול בתורה ובעל זכויות רבות, ודבריו נראו מסתברים. ומסתבר שהשפעתו של יאיר על כלל ישראל היתה גדולה מהשפעתו של נובח, ותוך זמן קצר החל כלל ישראל לקרוא לבשן בשם "חוות יאיר".
ונמצא שלאחר זמן, בנאום של משה בספר דברים, הוא מתאר את הדברים כפי שהם נקלטו לבסוף בצבור, שיאיר בן מנשה הוא זה ש'לקח' את הבשן ושהוא הנקרא "חוות יאיר". אלא שלפני כן הקדים שם משה ואמר שבעצם כלל ישראל הם אלו שלכדו את הבשן (שהרי הזכויות של כלל ישראל מרובות מזכויותיו של יאיר בן מנשה), ולכן מספר משה: "וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן".

דברי חז"ל על נפילת יאיר בן מנשה
בספר יהושע (ז,ה) מסופר שבמלחמה הראשונה של בני ישראל לכיבוש העי הם נכשלו: "וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ". לא מובן מדוע נכתבה כ"ף הדמיון לפני המספר "שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה", ולפי אחד ההסברים של חז"ל (סנהדרין דף מד,א) נפל בפועל רק איש אחד: "זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של סנהדרין". כידוע, מספר הדיינים חברי הסנהדרין הוא שבעים או שבעים ואחד, והחלטה של שלושים וששה דיינים מתוכם, שהם רוב הסנהדרין, מחייבת את ישראל כאילו החליטו על כך כולם. וזו כוונת האגדה שיאיר בן מנשה היה שקול כרובה של סנהדרין. אמנם, צריך לברר על מה מסתמכים דברי חז"ל שיאיר בן מנשה היה שקול כרובה של סנהדרין?
ולפי מה שהתבאר נראה שהדברים מרומזים בסיפורי התורה בענין קריאת השם "חוות יאיר". הן בספר במדבר והן בספר דברים מסופר שיאיר 'לקח' אזור מסוים וקרא לו בשם "חוות יאיר". ובשונה מכיבושי בני מכיר, לא מסופר שמשה 'נתן' ('אישר') ליאיר את נחלתו. ונראה שהתורה מרמזת שהשפעתו של יאיר בן מנשה על הצבור היתה גדולה מאוד, ויאיר חש שדברים שהוא קובע יש להם משקל צבורי כאילו התקבלו בהחלטה של 'רוב הסנהדרין', ולכן לא ראה יאיר צורך לחזור למשה ולסנהדרין ולבקש מהם אישור למעשיו.

כמו כן, מסתבר שמי שנפל בקרב מול העי היה מתוך החלוצים שיצאו לפני מחנה ישראל. וידוע שהחלוצים נבחרו משבטי גד וראובן וקבוצת 'חצי מנשה' שנחלו בצד המזרחי. וידוע שכאשר משה רבנו ביקש מנהיג ראוי לעם ישראל הוא ביקש: "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם..." (במדבר כז, יז), וביארו חז"ל: "אשר יצא לפניהם בגדוד ואשר יבוא לפניהם בגדוד... ואשר יוציאם בזכיותיו ואשר יביאם בזכיותיו".
ומכל האמור לעיל, מתבקש שגם בראש החלוצים בקרב מול העי עמד מנהיג צבאי שידוע גם בכוחו הצבאי וגם זכויותיו הרוחניות המרובות. ומתוך מה שהתורה מרמזת בספור על "חוות יאיר" יש להסיק שיאיר בן מנשה ייחס לזכויותיו הרוחניות המרובות את כיבוש הבשן. ולפיכך מסתבר שהוא זה שעמד בראש החלוצים שיצאו לקרב הראשון מול העי, והוא זה שנפל בקרב. ודבר זה רמז יהושע שכתב שנפלו בקרב ההוא "כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ", והיינו שנפל איש אחד ששקול כרובה של הסנהדרין.

כידוע, סיבת הכשלון במלחמה הראשונה מול העי היתה משום שעכן מעל בחרם שהטיל יהושע על שלל יריחו, והדבר נחשב כאילו כל ישראל חטאו. ונמצא שזכויותיו המרובות של יאיר בן מנשה לא עמדו לו אז כאשר נשקלו לבדן. ואפשר שמשה רבנו רמז לסכנה עתידית זו בעת שתיאר את כיבוש הבשן בספר דברים, כאשר הקדים שבעצם כלל ישראל הם שכבשו את הבשן, ורק אחר כך כתב שיאיר בן מנשה 'לקח' את הבשן. והיינו, שמשה הקדים וביאר שזכויותיו המרובות של יאיר בן מנשה לא היה בהן די כדי לכבוש את הערים המבוצרות שבבשן והוא נזקק גם לזכויות המרובות של כלל ישראל, וראוי היה ליאיר שיחזור למשה שהיה הנציג של כלל ישראל ולבקש ממנו אישור לקרוא את הבשן על שמו. ואכן משה צדק, וכעבור זמן מה בקרב מול העי כאשר הזכויות של כלל ישראל נשללו מהם בגלל חטאו של עכן, והזכויות של יאיר נותרו לבדן במערכה הן לא הועילו לו.

ההיעלמות הזמנית של השם "חוות יאיר"
מתבקש שבעת שיאיר בן מנשה החל לכנות את אזור הבשן בשם "חוות יאיר", הוא חדל מלכנות את עשרים ושלוש הערים שהיו לו בגלעד בכינוי זה. משום שהכינוי "חוות יאיר" יוחד אז ל'ששים עיר' שהיו בבשן, והכינוי הזה הביע שהן בעצם במדרגת 'כפרים' שכפופים למרותן של הערים של יאיר בגלעד. ואת המצב הזה מתעד ספר דברי הימים שמספר: "וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד: וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר".
ספר דברי הימים מציין שגשור וארם לקחו "אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם", ונראה שתוספת המילה "מֵאִתָּם" מרמזת שהדבר נעשה בעת שלא היה שלטון מרכזי בעם ישראל, וכל שבט ומשפחה נאלצו להילחם לבדם על נחלתם. ודבר זה ארע בראשית ימי השופטים לאחר מות יהושע 4 . ונמצא שבראשית ימי השופטים השם "חוות יאיר" לא התקיים. ואפשר שסיבת הדבר היתה עתיקה. משום שיאיר בן מנשה לא חזר אל משה רבנו, ולא ביקש ממנו את הסכמתו ואת ברכתו לקרוא את האזורים שהוא כבש בשם "חוות יאיר". ולפיכך באותה העת השתכח השם "חוות יאיר" הן מהערים שנותרו למשפחת יאיר בגלעד, והן מהערים שנלקחו מהם בבשן. מי שהחזיר את השם "חוות יאיר" לתודעה הצבורית היה צאצא של יאיר בן מנשה שנקרא על שמו וכדלקמן.

חוות יאיר המחודשות בגלעד
בספר שופטים (י,ג-ה) מסופר על שופט שנקרא 'יאיר הגלעדי', שמסתבר שהיה אחד מצאצאיו של יאיר בן מנשה ונקרא על שמו בשם 'יאיר הגלעדי', ומסופר: "וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים, וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם, לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד".
הכתוב שמספר שכל אחד מבניו רכב על עייר, רוצה לספר לנו שהם היו סוג של שופטים לפי חוקי התורה, ובדומה למסופר בשירת דבורה (לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל... רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת...). וכשהכתוב מוסיף "וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם", כוונתו לומר שכל אחד מהם שלט על עיר בגלעד. ואמנם בימי יאיר הקדמון ('יאיר בן מנשה') היו לו רק עשרים ושלוש ערים בגלעד, אך בימי יאיר הצאצא כבר נבנו ערים נוספות בנחלה הזו, והיו בה כבר ערים רבות, ושלושים ערים מתוכן היו נתונות למרות של בני יאיר. יאיר זה היה דומה באופיו ליאיר הקדמון, ואף הוא לא הרשה לבניו להראות עצמאות גמורה. וכולם היו כפופים למרותו הרוחנית והתורנית של אביהם יאיר, ולכן היו קוראים לערים שלהם "חַוֹּת יָאִיר", כלומר הכפרים שכפופים ליאיר (למרות שמדובר היה בערים). נמצא שבימיו של אותו שופט חזרו הערים שהיו בנחלת יאיר בן מנשה להיקרא בשם "חוות יאיר", כפי שהם נקראו מתחילה על ידי יאיר בן מנשה. אלא שכעת הן נקראו כך באופן מוסכם על ידי הכל, משום שהשופט יאיר הגלעדי היה השופט של אותו הדור, ובניו היו כפופים לו מרצונם. ונמצא שאז היה צידוק לקרוא לאזור הכיבוש העתיק של יאיר בן מנשה הקדמון בשם "חוות יאיר".
השופט יאיר הגלעדי נקבר בעיר קמון שבגלעד. אשתורי הפרחי זיהה את קמון עם יישוב בשם "קומימא" (והחוקרים נוטים לזהות אותה עם "קם" השוכנת כשני ק"מ צפונה-מערבה ל"קומימא"). בכל אופן מדובר באזור סמוך ליישוב הנקרא כיום Qumaym. ומסתבר שעיר זו היתה סמוכה לערים של בניו, והן השתרעו צפונה משם והגיעו עד לנהר הירמוך, שהבדיל בין הגלעד ובין הבשן. ורצועת הערים הזו היתה בעצם נחלת יאיר הקדמון, יאיר בן מנשה.

כיצד נקרא לבסוף אזור הכיבוש בבשן
דויד המלך נלחם בגשור 5 ובארם, והוא החזיר לשליטת עם ישראל את הבשן, אך השם "חוות יאיר" נותר להיקרא רק על הערים שבגלעד ולא חזר עוד להיקרא על הערים שבבשן. וכן עולה מהמסופר על הנציב שהיה ממונה על האזור הזה בימי שלמה: "בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד, לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד, לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת" (מלכים א ד,יג).
עם ישראל העדיף לקרוא אז לאזור הבשן בדומה לשם שקרא לו משה רבנו - "שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן: כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ". ונמצא, שמן המחלוקת שהיתה בין נובח לבין אביו יאיר כיצד לקרוא לבשן לא יצאה ברכה, וכעבור כמה דורות לא נקרא הבשן לא בשם "נובח" ולא בשם "חוות יאיר", אלא חזר להיקרא בדומה לשם שקרא לו משה רבנו - "חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן".
בסיכום המאמר יש להעיר שמה שהסקנו מן הכתוב, שנובח ויאיר בן מנשה לא חזרו למשה רבנו לבקש ממנו אישור לקרוא למקום הכיבוש שבבשן על שמם, יתכן ואינו נכון. אך בכל אופן, המציאות שאנשים מייחסים לעצמם הצלחות שלאמתו של דבר שייכות לכלל הצבור, היא מציאות קיימת שיש להיזהר ממנה, ולכן לא נמנענו מלכתוב את המאמר ואף על פי שיתכן ואינו נכון ביחס לנובח וליאיר בן מנשה. כמו כן בסיכום המאמר ראוי להתייחס לשאלה היכן היו בעצם אזורי הכיבוש של נובח בבשן, משום שנראה שיש בענין זה חוסר בהירות במפות שבאטלס דעת מקרא. וכדלקמן.

היכן היו אזורי הכיבוש בבשן
העיר קנת מזוהה על ידי החוקרים עם שרידי העיר קנטה שנמצאת בסוריה ליד הכפר הדרוזי "קנוואת". אונקלוס תירגם את "חבל ארגוב" בתור "פלך טרכונא" ומשמעות המילה הזו ביוונית היא 'קשה'. יש שפירשו שכוונת אונקלוס היתה לזהות עבורנו את המקום, והוא חבל ארץ שנקרא בימי הרומאים "פלך טרכונא", ובימינו הוא נקרא א-לג'ה, והוא מרוחק מאוד מן הירדן ההררי ונמצא רק במזרח בסביבות העיר קנת. ולשיטתם, ממלכות גשור ומעכה הבדילו בין חבל ארץ זה לבין הירדן ההררי, וכך צוירו המפות שבפרוש דעת מקרא לספר במדבר בעמוד רסט, ובפרוש דעת מקרא לספר דברים בעמוד סה, וכך צוירה גם המפה שבאטלס דעת מקרא בעמוד 111 שמתייחסת לממלכת עוג וכיבוש הבשן.
מאידך, ניתן לומר שממלכת עוג מלך הבשן השתרעה מהעיר קנת שבמזרח עד הירדן ההררי שבמערב, וסיוע להבנה הזו יש מספר יהושע (יט, לד) כאשר הוא מתאר את נחלת נפתלי וכותב: "...וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ" (יהושע יט, לד). כלומר נחלת נפתלי גובלת מצד מזרח ב"בִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן". וכוונת הדברים היא שהגבול המזרחי של נחלת נפתלי הוא הירדן העליון שזורם בצדו המערבי של הבשן. בבשן ישבה אז משפחת נובח שהיתה פלג שהשתייך למשפחת יאיר בן מנשה, וכמסופר בספר דברי הימים הם השתייכו לאמיתו של דבר לשבט יהודה. ולכן יהושע מתאר שנחלת נפתלי גובלת בצידה המזרחי ב"יהוּדָה הַיַּרְדֵּן". כך הוסברו הדברים בעמוד 160 באטלס דעת מקרא, וכך שורטטה המפה שבעמוד 159 שם. אלא שלא הובהר היטב שלפי זה "חוות יאיר" שבבשן משתרעות מקנת שבמזרח ועד הירדן ההררי שבמערב.
לפי הסבר זה, כאשר אונקלוס תירגם "חבל ארגוב" בתור "פלך טרכונא" לא היתה כוונתו לזהות לנו היכן נמצא חבל ארץ זה, אלא לבאר שמשמעות השם הזה היא 'קשה'. ובמשמעות זו הוא מופיע גם בספר מלכים (ב,כה): "וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה...", והמילים "ארגוב" ו"האריה" כוונתן שם לשתי קבוצות עילית של שומרי ראש קשים ועזים שנהרגו יחד עם המלך. ו'חבל ארגוב' היה חבל ארץ קשה לכיבוש שהשתרע מקנת שבמזרח ועד הירדן ההררי שבמערב. ואמנם הגדה המזרחית של הכנרת והמורדות של הרי הגולן שסמוכים לגדה המזרחית לא היו כלולים בממלכת עוג שנכבשה, וכן עולה מן התוספתא (אהלות יח,ד) שמזכירה: "עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון סוסיתא וחברותיה... שפטורות מן המעשר ומן השביעית". ומסתבר שבמורדות של הרי הגולן היתה מובלעת קטנה של ממלכת גשור, שלא נכבשה על ידי בני ישראל. אולם צפונה מהכנרת ממלכת עוג הגיעה בצידה המערבי עד הירדן ההררי. ונמצא ש"חבל ארגוב" שהוא "חוות יאיר" שבבשן השתרע מקנת שבמזרח ועד הירדן ההררי במערב. ולכן יהושע מתאר שנחלת נפתלי גובלת בצידה המזרחי ב"יהוּדָה הַיַּרְדֵּן".




^ 1.ראו בספר מלכים (ב,כה) וראו להלן.
^ 2.שש המשפחות האחרות שבשבט מנשה נחלו בצד המערבי, כמבואר בספר יהושע (יז, ב).
^ 3.וכתב הרב זאב יעבץ בספרו תולדות עם ישראל (חלק א, בנספחות 'יחס בני יהודה') שמסופר שחצרון נשא את בת מכיר בהיותו בן ששים כדי לרמז שחצרון נפטר סמוך לאחר לידת בנו שגוב, ואמו שבה עם בנה שגוב לבית אביה לבית מכיר, והבן שגוב ולאחר מכן גם בנו יאיר גדלו יחד עם בני מכיר בן מנשה. ולכן יאיר בן שגוב ייחס עצמו לבני מנשה, וקרא לעצמו 'יאיר בן מנשה'.
^ 4.ואכן בספר יהושע (יג,ל) עדין מסופר על: "חַוֹּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר".
^ 5."דוד בחיר ה' עם היותו ירא אלקים וסר מרע כאשר לקח במלחמה את מעכה בת תלמי מלך גשור שהיתה יפת תואר לא עזבה אחר כך, והיא ילדה לו את תמר ואת אבשלום" (אברבנאל שמואל א,ח).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il