בקומה זקופה

יש קשר גדול בין מלכות לבין התורה. תפקידו של הנביא (שהוא מסמל את התורה) אינו במתן עצות אלא במצוות תוכחה (כדברי הגמ' "נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ", ופרש"י שם, שהכונה לדברי מוסר ותוכחה). מלך ישראל יונק את דעותיו והשקפותיו מן התורה. היום - לאחר שאין ביהמ"ק, ואין נבואה למדונו חז"ל שהשכינה שרויה בד' אמות של הלכה, מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו, והשכינה שרויה כיום בישיבה. וע"כ יש ענין מיוחד להאזין היום מה נאמר במקום הזה. ביום ירושלים מדברים על עניינים של כלל-ישראל, ועניינים אלו קשורים יחד עם ירושלים, וע"כ מצינו שהתירו לחתום את נוסח הברכה, " מושיע ישראל ובונה ירושלים ", כיון ששני הדברים הם היינו הך, וקשורים זה בזה.

הגמ' במגילה אומרת, שמגילה היא כאמיתה של תורה, ומפרש התוס', אע"פ שהכל אמת אבל יש אמת לאמיתה, וזה האמונה, שהיא חוזקה של תורה. ומגילה הרי דינה כמזוזה ששם נכתב תמצית האמונה. זהו תפקיד כל לומדי התורה, כשיש אמונה יש הכל, הכל ברור, הכל שלם, והכל חזק. וכשחלילה יש חולשת אמונה גם ההגיון חלש, גם הרצון נחלש, וחולשה גוררת חולשה, הן לאדם, למדינה ולממשלה. אנו נתחזק באמונה בד', בתורה, ובא"י, כולם בשלימות. " ונתתי משכני בתוככם " מפרש האבן-עזרא: שלא יהיה פחד, כשיש שכינה בתוככם אין פחד, לא מגורמי חוץ ולא מגורמי פנים, כלל ישראל דבוק באמונה ובעמידה חזקה וברורה, וכח זה יתן ויעניק ויגביר אומץ לכולנו. ויסיר מעלינו כל מיני ניתוקים משונים. ואיש את רעהו יעזורו