ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
להפתעת הקהל, היא אמרה: "אדם שאין לו שעת שעמום ביום – אני לא מקנאה בו. לאחרונה שמתי לב שגם בבריכת שחייה, אנשים שוחים עם אוזניות. אני לא מבינה, יש לכם כבר שעה של שקט עם עצמכם – גם כאן אתם צריכים תקשורת חיצונית?
קחו לכם זמן לחשוב. האדם חייב להתנתק קצת. בנהיגה, בבישול, או סתם בכמה רגעי שעמום ולא-כלום...". (כלים ביד כלינו עמ' 37).
במבט ראשון, הקביעה שאדם חייב שעת שעמום, מנוגדת לדברי חז"ל, שלימדונו "הבטלה מביאה לידי שעמום", "הבטלה מביאה לידי זימה" (כתובות נט:).
אולם, האמת היא, ששעמום שמטרתו זמן פנוי, שמאפשר לאדם להרהר ולהעמיק בחייו, הוא דבר קריטי לבניית חיים של עומק, ולהינצל מעבירות.
הכיצד? לשם כך נעמיק מעט במצוות הציצית החותמת את פרשתנו. ציצית היא אחת מהמצוות הבודדות שהתורה מנמקת את טעמיה. וכך נצטווינו, "... וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה', ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ראיית הציצית אמורה להחליף את ראיית העבירות, וכך הציצית מצילה אותנו מהעיניים, המסרסרות את האדם לעבירה.
כשנדקדק בלשון התורה, נגלה שהתורה שינתה במילותיה בין ראיית הציצית לראיית העבירות. את הציצית רואים, את העבירות תרים. מה ההבדל בין הרואה והתר?
על הרואה את הציצית נאמר - "תני בשם רבי מאיר: וראיתם אותם אין כתיב כאן, אלא וראיתם אותו, מגיד שכל המקיים מצוות ציצית כאילו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים, והים לעשבים, ועשבים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד" (ירושלמי ברכות, פ"א, ה"ב).
כשאדם רואה את הציצית הוא כביכול רואה את ה'. הכיצד, האדם מתחיל לחשוב ולהרהר בתכלת שבציצית, ויוצר שרשור ארוך של מחשבות הנשזרות זו בזו, התכלת מזכירה את הים, הים את העשבים וכו' עד שהוא נזכר בה'. ברור, שכדי שאדם יגיע לרצף כזה של מחשבות, עליו להתרכז בדבר, ולשזור את חוטי מחשבותיו. בראייה שטחית לא מגיעים לכך, אלא התורה מצווה אותנו לראות – להתבונן ולהעמיק.
ואכן, גם התורה עצמה, ולא רק חז"ל, מלמדת שהציצית מתחילה רצף של שלבים – "וראיתם אותו, וזכרתם... ועשיתם".
התר, לעומת זאת, דומה הוא לתייר. התייר מביט על הדברים במבט שטחי, הרץ במהירות וקופץ מדבר לדבר. התייר הוא גם אורח שמגיע למקום מבחוץ, לפיכך הוא חש חיצוני לדברים, ומחפש להביט בחיצוניותם ולא מעמיק בפנימיותם.
התייר לא מביט אל ה' ואל נשמת הדבר, הוא מביט רק בחיצוניות, וממילא נכשל בעבירות ובהנאות הרגעיות. ובנושא העיקרי של 'לא תתורו... אחרי עיניכם', שמירת העיניים מהסתכלות אסורה בנשים, הרי שהתייר מסתכל על האישה במבט שרואה רק את יופייה החיצוני, ותופס אותה כ'פלקט' וכ'תמונה יפה', ומתאווה להיכשל בעבירות.
הרואה, לעומתו, מבין שהקשר בין האיש לאישה הוא קשר בין נשמות, שבכוחם לבנות נצח, והיופי החיצוני הוא ביטוי ליופי פנימי. אדם כזה, זקוק ל'שעת שעמום', כדי להעמיק במחשבותיו, ולחפש את התכלת הדומה לים, שדומה לרקיע, שדומה לכסא הכבוד.
ובדורנו, עת המדיה תופסת כל הזמן את מחשבותינו, ומאיימת להפוך אותנו לתיירים, עלינו ללמוד להיות מהרואים, המעמיקים ובונים קשרים עמוקים בין איש לאשתו, ובין האדם לאלוקיו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
