מרד החכמה היהודית

שבת ומועדים
חנוכה בראי דורנו

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

בחנוכה אנחנו חוגגים את ניסי ניצחון מלכי בית חשמונאי על מלכות יוון וחזרת המלכות לישראל. את הניצחון הזה שלנו חוגגים, למרבה הפלא, גם הגויים. מסכת עבודה זרה פותחת באיסורים החלים בחגים של גויים. במשנה ג מופיע ברשימת החגים חג בשם קרטסים (ייתכן מאוד ששם חג זה התגלגל ל"כריסטמס", שקרוב, להבדיל, לתאריך של חנוכה), שדן בו הבבלי (ח:):
"מאי קרטסים? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שתפסה בו רומי מלכות.
והתניא: קרטסים ויום שתפסה בו רומי מלכות!
אמר רב יוסף: שתי תפיסות תפסה רומי: אחת בימי קלפטרא מלכתא, ואחת שתפסה בימי יוונים".
הרומאים, וכל צורכי תרבותם, חוגגים את היום שבו הם ניצחו את היוונים. וכאן מתחילה הפוליטיקה (בתרגום מארמית לעברית):
"כאשר בא רב דימי אמר: שלשים ושנים קרבות עשו הרומאים עם היוונים ולא יכלו להם, עד ששתפו את ישראל אתם, וכך התנו אתם: 'אם ממנו מלכים, מכם מושלי מדינות, ואם מכם מלכים, ממנו מושלים'.
ושלחו להם הרומאים ליוונים: עד עכשיו עשינו בקרב, עכשיו נעשה בדין:
מרגלית ואבן טובה, איזו מהן יעשה בסיס לחבירו?
שלחו להם: מרגלית לאבן טובה.
- אבן טובה ונופך איזו מהן יעשה בסיס לחבירו?
- אבן טובה לנופך.
- נופך וספר תורה, איזו מהן יעשה בסיס לחבירו?
- נופך לספר תורה.
שלחו להם: אם כן, אנחנו, ספר תורה אצלנו וישראל אִתנו.
כפו הרומאים את היוונים.
עשרים ושש שנים עמדו הרומאים בנאמנותם עם ישראל, מכאן ואילך שעבדו אותם.
בהתחלה מה דרשו, ולבסוף מה דרשו?
בהתחלה דרשו: 'נסעה ונלכה ואלכה לנגדך', ולבסוף דרשו: 'יעבר נא אדני לפני עבדו'".
נמצאנו למדים, בראש ובראשונה, כי מרד החשמונאים איננו נקודה פרטית בהיסטוריה של עם ישראל, אלא מדובר כאן במפנה היסטורי כלל עולמי, נפילתה של מלכות יוון, ובמציאות נדירה במיוחד שבה אנחנו, ישראל, מלכנו על כל העולם בשיתוף פעולה עם מלכות רומא.
קמו בהימנותייהו
מה הפיל את מלכות יוון? מה חלקם של ישראל ומה חלקה של רומא בהפלתם?
הרי"ד מסביר מה הייתה תרומתם של ישראל עם בית חשמונאי להפלת יוון:
"קשיא לי, דמהכא מוכח דרומי נטלה מלכות מיוונים, ובמגילת אנטיכוס מוכח דישראל עם בית חשמונאי נלחמו עם היוונים והכניעום! תשובה: בית חשמונאי סלקום שלא ימליכו על ישראל, אבל לא מלכו עליהם. אבל רומיים מלכו עליהם".
כלומר, למעשה מבחינת ההיסטוריה העולמית, הרומאים הם שהפילו את היוונים.
על פי זה מובן למה הרומאים לא החזיקו בנאמנותם. כי לישראל לא היה באמת כוח למלוך, לא היינו מאורגנים ברמה של אימפריה עולמית. רק משום מה רומא שיתפו אותנו בניסיונם להדיח את יוון. קיום התנאי נקרא בגמרא "קמו בהימנותייהו", כי ההישענות של רומא על ישראל הייתה רוחנית, ולכן ברור למה הם לא הצליחו לעמוד בנאמנות הזו למשך זמן. כידוע, לא רק שהם הפרו את נאמנותם אלא הצרו לישראל יותר מכל קודמיהם.
אם כן, מדוע הרומאים נצרכו לישראל כדי להפיל את היוונים? רק בגלל שישראל סילקו את היוונים מלמלוך עליהם, הרומאים יכלו לקחת להם את כל המלכות על כל העולם. כלומר הרומאים לא יכלו למלוך על היוונים כל עוד היוונים מלכו על ישראל.
כידוע, מהלכות הרמב"ם ומתפילת על הניסים, את המרד המוצלח הובילו הכהנים הגדולים, בשם התורה והמצוות שאיימו היוונים לבטל, וטימאו כל השמנים. הכוח שעמד לישראל באותו דור היה רחמי ה' עליהם שעשה להם ניסים, ולא המצב הטבעי, מעטים מול רבים. הכוח הישראלי שניצח את היוונים היה הרוח, ואת הכוח הזה הרומאים היו צריכים, כדי למלוך במקום יוון בעולם כולו. למה?
המהר"ל בתחילת 'נר מצוה' מסביר מה היה הכוח של יוון: "ולכך אמר על אומה זאת 'די תשלט בכל ארעא' (דניאל), מאחר כי האומה הזאת יש בה החכמה, הרי השכל מתפשט בכל העולם, כי כך ענין השכל. ולכך כפי מדת השכל, היה ממשלתם בכל העולם, והכל היה כפי המדה. ולכך המלכות הזאת לא היו מתנגדים לישראל רק מצד התורה השכלית ומצות התורה האלקית. וכך היה כל ענין מלכות שלישית, לבטל מישראל מעלת התורה האלקית, וכל דבר אלקי בפרט. [ש]היה רוצה אומה זאת שלא יהיה חס ושלום לישראל מעלה אלקית".
הכוח של מלכות יוון היה חכמתם, ובאמצעותה הם התפשטו בכל העולם. מאז מות אלכסנדר מוקדון, יוון לא התקיימה יותר כאימפריה אחת, אבל המשיכה להחדיר בכל העולם את תרבותה. כך היא המשיכה לשלוט גם אחרי שהרומאים מלכו עליהם, באופן מעשי בלבד ולא רוחני. גם אחרי שפשטה מלכות רומא, תרבות יוון המשיכה למלוך, אבל בכלים הרומאיים.
לא היה מי שיעמוד כנגד מלכותם של יוון, אלא ישראל. לישראל יש את התורה הא־להית, והם היחידים הראויים להחליף את יוון במלכותם, ולכן נזקקו להם הרומאים, מצד הדין.

אתנהלה לאיטי – עד ימות המשיח
כפי שהזכרנו, לישראל לא הייתה, ועד היום אין, יכולת מעשית להחליף את יוון ולמלוך על כל העולם. אז באו הרומאים ואמרו להם, כמו שאמר עשו ליעקב: "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך", כלומר הרומאים מציעים לישראל את שירותי העשייה שלהם, להם היה הרבה כוח מעשי שבעזרתו פשטה מלכותם. בעצם שיתוף הפעולה הזה הרומאים מכניסים את עצמם לתוך התהליך של המלכת חכמת ישראל בעולם, במקום חכמת יוון, אך את הרומאים זה לא כל כך מעניין. לבסוף אמרו להם ישראל כמו שאמר יעקב לעשו: "יעבר נא אדני לפני עבדו", לכו קדימה רומאים, אנחנו עוד נעקוף אתכם בסיבוב.
שיתוף הפעולה בהפלת מלכות יוון היה, כשהרומאים היו המלכים בפועל, אבל ישראל הם אלו שהחליפו את השלטון של החכמה, וזו הנקודה השורשית שאותה אנחנו חוגגים בחנוכה. בחנוכה התחילה להופיע מחדש מלכות ישראל בהתפשטות חכמתה בעולם, כמלכות שלא תיפסק! מעין מלכות המשיח שאין לה סוף, בחנוכה התחילה מלכות נצחית של החכמה של ישראל. המלכות הרומאית שהייתה בינתיים זה רק בפועל, אבל בעצם מאז נס חנוכה זה רק עניין של זמן, "ואני אתנהלה לאטי", עד לימות המשיח.
הדברים מפורשים באורות המלחמה ג, וללא ספק הרב קוק מתבסס על הגמרא שהבאנו: "עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות ; זהו הזמן שאנו מקוים. מובן הדבר, שכדי להגשימו אנו צריכים להתעורר בכחותינו כולם, להשתמש בכל האמצעים שהזמן מביא: הכל יד א־ל בורא כל עולמים מנהלת. אבל האיחור הוא איחור מוכרח, בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה. והנה הגיע הזמן, קרוב מאד, העולם יתבסם ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי לנו כבר אפשר יהיה לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב, החכמה, היושר וההארה האלהית הברורה. 'יעקב שלח לעשו את הפורפירא' 'יעבר נא אדוני לפני עבדו', אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה, בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, בעת שתובעת כשרון של רשעה. אנו קבלנו רק את היסוד כפי ההכרח ליסד אומה, וכיוון שנגמל הגזע הודחנו ממלוך, בגוים נתפזרנו, נזרענו במעמקי האדמה, עד אשר עת הזמיר הגיע וקול התור ישמע בארצנו".
עד הכניסה חזרה לפוליטיקה העולמית עבדנו על ביסום העולם, באמצעות החכמה האלהית. אנחנו נתנו לרומאים, ושאר ממשיכי דרכו של עשו, למלוך בכוח הרוחני שלנו, כדי שהיהדות תמשיך להיות מופצת, אפילו בדמות הנצרות והאסלאם, לפי ניהולה של יד א־ל בורא כל עולמים. מלכות רומא היא המגרש שעליו ממשיכה המלחמה של חכמת ישראל בחכמת יוון, ואנחנו הולכים ומנצחים.
היום, חזרנו לפוליטיקה העולמית. סיימנו להוביל את דתות העולם, וכעת הגיע העת להוביל את העולם בתור אומה. העצמאות שניתנה לנו על ידי המעצמות, ושיתוף הפעולה שלנו איתם, לא נועדו כדי שאנחנו נתנהג לפי תרבותם, אלא כדי שנוביל את התרבות העולמית על פי חכמת האמת הא־להית.
גם כאשר יעקב יוצא מגלות חרן, גאולתו ויציאתו לחירות עוברת דרך אישורו של עשו. במפגש ביניהם יעקב בחר לתת אדנות לעשו, ומכנה עצמו שוב ושוב עבד, ביחס לעשו האדון. אבל בפועל, עשו הוא זה שעושה את מה שיעקב אומר: לוקח את המנחה, ולא מתעקש שיעקב יבוא איתו. כך גם בימי החשמונאים, כאמור, התוכנית היא תוכנית תוצרת ישראל, והרומאים רק מיישמים אותה. וכך גם בימינו, העמדה שעלינו לבנות, ונבנית בעל כורחנו, היא עמדה של השפעה, של הנחלת התוכנית הא־לוהית לעולם כולו. הגויים מצפים שנגשים את התנ"ך, כך הם רואים אותנו בכל הדורות, וזו אחריותנו. "ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה".

חנוכה בראי דורנו