ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
למדנו שכלי שנשבר וכבר אינו שימושי כלל הופך למוקצה.
כלי שנשבר ועדיין יש לו שימוש, באופן כללי לא ייחשב מוקצה, כל עוד לא הושלך לאשפה לפני השבת.
אם ניתן להשתמש בו, אך מדובר בשימוש זניח, ורוב האנשים היו משליכים אותו לאשפה במצב זה: אם הוא נשבר לפני השבת מוסכם שהכלי יהיה מוקצה, שהרי בכניסת השבת הוא כבר נחשב אצל בני האדם כשבר כלי. אם הוא נשבר בשבת עצמה, למדנו שיש מחלוקת בין בעלי התוספות ובין הריטב"א. לפי הריטב"א דינו כדין כלי שנשבר בשבת ואינו עומד לאף שימוש. לפי בעלי התוספות הוא לא יהיה מוקצה, מכיוון שבכניסת שבת הוא לא היה מוקצה, וכעת הוא עדיין עומד לשימוש (זניח ככל שיהיה).
הדוגמא למחלוקת הייתה מחט שהקוף (החלק עם החור) שלה נשבר. עכשיו לא ניתן לתפור בעזרתה, אך אפשר להשתמש בה כדי להוציא קוץ. בעלי התוספות אומרים שמכיוון שהשימוש הזניח הזה עדיין קיים, אם היא נשברה לפני השבת היא אכן תהיה מוקצה. אם היא נשברה בשבת היא לא תהפוך למוקצה באמצע השבת. הריטב"א סובר שמכיוון שאנשים אינם שומרים מחטים שבורים לשימוש זה, אין הבדל בין המחט השבורה לרסיסי האגרטל.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
5 - ענפים לעיטור שולחן
6 - מוקצה של שברי כלים ושקי תפוחי אדמה
7 - מוקצה – כלים שבורים וכלים מפורקים
טען עוד
בעלי התוספות מציינים שלפי מה שלמדנו, הגמרא אומרת מעבר לכדי הצורך. כלומר, חלקי השטיח לא יהיו מוקצים בגלל שהם עדיין שימושיים. זה שהשימוש הוא, במקרה, גם השימוש המקורי של השטיח אינו משפיע על ההלכה.
הרשב"א חולק על כך, ואומר שאנשים אינם רגילים לשמור את חלקי המחצלת שנפרדו ממנה, ולכן עקרונית הם אמורים להיות מוקצים. הוא קובע כלל חדש: שבר כלי שאנשים אינם רגילים לשמור לא יהפוך למוקצה אם הוא עדיין יכול לקיים את ייעודו המקורי. במקרה שלנו מצד הדין חלקי המחצלת הללו היו ראויים להפוך למוקצה. אך מכיוון שעדיין ניתן להשתמש בהם באותו ייעוד לה מיועדת המחצלת, הם לא ייהפכו למוקצה.
יש לציין שגם על מחט הרשב"א כותב שהיא עדיין משמשת בתפקידה המקורי, ולכן היא לא תהפוך למוקצה אם היא נשברה בשבת. נראה שהריטב"א חולק על כך. ניתן להציע שתי אפשרויות מדוע: א. הריטב"א סובר שהוצאת קוץ לא נחשבת כ'ייעוד מקורי' של המחט. אמנם אנשים משתמשים במחט להוצאת קוצים, אך אין לראות בכך 'ייעוד' לשמו יצרו את המחט. ב. יתכן ולפי הריטב"א הקריטריון הוא חשיבות הפעולה, ולא ייעוד מקורי.
שאלתי בשיעור השבועי שלי מה אנשים חושבים על שק תפוחי אדמה, שקרעו את צידו, והשתמשו בכל תפוחי האדמה שבו. רוב הלומדים הסכימו שהשק יהפוך למוקצה. אמרתי להם שאחד מרבותי לימד אותי להשתמש בשק תפוחי האדמה לשטיפת כלים בשבת. חלק מהיושבים צחקו ואמרו שאם לרב קשה לרכוש סקוצ' לשבת הם ישמחו לעשות קמפיין גיוס עבור המטרה הזאת.
מה שעלה בשיעור הוא שבימינו היחס שלנו לכלים שבורים שונה מהיחס של חז"ל. אם כוס שלנו נסדקת קצת, ברור שלא נשמור את הכוס בגלל שעדיין ניתן להשתמש בה בדוחק. ואם מדובר בכוס זכוכית גדולה ששתייה ממנה מסכנת בפציעה, לא נעלה על דעתנו לייחד אותה להחזיק פרחים, אלא נשליך אותה לאשפה (מחזור) שמא ינזקו ממנה. הגמרא מדברת על חלקי חרס שנותרים שעשויים להשתמש בהם לכסות אוכל. אצלנו לא מקובל לכסות אוכל בחתיכת חרסינה שבורה.
שימו לב שאין כאן אמירה על ההלכה. ההלכה שרירה ועומדת ולא השתנתה כלל. אך אם ההלכה קובעת שכלי שאדם לא יעלה בדעתו להשתמש בשבריו נהפך למוקצה, ה'אדם' הרלוונטי לדיוננו הוא האדם בסביבה בה הוא חי. יתכן וכיום במדינות עניות מסוימות יקפידו הרבה יותר לא להשליך שברי כלים לאשפה. אך ברוך השם אנו זכינו לחיות במדינה שבעיית עודף החפצים גדולה מבעיית חסרונם. לכן היד קלה על ההדק להשליך חפצים לאשפה, ולפיכך רוב מוחלט של שברי הכלים אכן ייהפכו למוקצה, כפי ההגדרות שהגדירו חז"ל.
לפיכך קבלתי את הדין, ואני אייחד את שקי תפוחי האדמה שלי לפני שבת כדי להוציאם מכלל היותם מוקצה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
