ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
נביאי ישראל חזרו והדגישו כי אין הצומות מטרה כשלעצמם. הם נאבקו נגד ראיית הצום בהתייחסות מוטעית לקורבנות – כאילו הקרבת הקורבן, או יום הצום לעצמו, הוא הפולחן שריבונו של עולם חפץ בו. מול תפיסה שגויה זו הם לימדו כי הצום משמש מצע ורקע לשינוי מהותי ועמוק בהתנהגות האנושית, ובעיקר בתחומים שבין אדם לחברו. יואל הנביא, בקוראו לצום, הדגיש כי זה גם היחס לקריעת הבגדים: "וגם עתה נאום ה', שובו עדיי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלוקיכם, כי חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה" (יואל ב, יב-יג).
ישעיהו הנביא, שאת נבואתו על הצום אנו קוראים בשחרית של יום הכיפורים, הרחיב בסוגיה זו ועסק הן בביקורת על דרכי הצומות שבימיו והן בהצבת הדרך הראויה לשינוי הנדרש ביום הצום. מול תלונת עם ישראל כלפי הקב"ה "למה צמנו ולא ראית עינינו נפשנו ולא תדע" (ישעיהו נח, ג), המלמדת על ציפייה כי לאחר הצום ייענו כל התפילות, נשלח ישעיהו על ידי הקב"ה לומר כי בדרך שבה העם צם – אין משמעות של ממש לתענית. באווירה של ריב ומצה (מלשון ניצים), בהכאה באגרוף רשע – מתברר כי אין זה יום הצום שעליו ציווה הקב"ה: "הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו?! הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע?! הלזה תקרא צום ויום רצון לה'?!" (שם ה). הוא לא הסתפק בביקורת אלא גם הציג את התביעה הא-לוהית מאיתנו ביום הצום: "הלוא זה צום אבחרהו: פתח חרצובות רשע, התר אגודות מוטה, ושלח רצוצים חופשים, וכל מוטה תנתקו. הלוא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו, ומבשרך לא תתעלם" (שם ו-ז).
זכריה נגד הפייק ניוז
שליחותו הא-לוהית של זכריה הנביא, בימי בית שני, צעדה באותו נתיב. נבואת היחס לצום נאמרה בשנה הרביעית לדרייווש, לאמור: שנתיים לפני סיום הקמתו של בית המקדש השני. בפניו הופיעה משלחת ששאלה שאלה "הלכתית": האם הגיעה העת לחדול מלצום על חורבן בית ראשון, שהלוא אנו נמצאים בשעריו של השני? גם זכריה פותח את דבריו בביקורת על העולה מן השאלה עצמה, ומלמד את העם כי אין ריבונו של עולם זקוק לצום, ואין הצום עומד כדבר בפני עצמו: "אמור אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר: כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתוני אני?! וכי תאכלו וכי תשתו – הלוא אתם האוכלים ואתם השותים..." (זכריה ז, ה-ו).
בהמשך דבריו סוקר זכריה את סוגיית החורבן ואת סיבותיו. הוא לא נשלח לשלול את התחושה שאכן ריבונו של עולם משנה כעת את ההיסטוריה, ואנו זוכים עתה לחיות בעידן שיבת ציון שהיא גאולה ההולכת ומתעצמת. להפך, הוא מעצים את ההכרה כי אכן יגיע יום שבו הצומות ייהפכו לימי מועד ושמחה. ואולם לעת עתה הצום מכוון להניע את העם לעולם התיקון. החורבן נבע מאיבוד זכות הקיום של החברה בפני הקב"ה, והצום נועד לתקן את הסיבות שהביאו לקריסה הזאת, כדי לכונן מחדש את התשתית החברתית המוסרית שעליה בית המקדש ייבנה.
מהו התיקון שקורא זכריה להיטיב? "אלה הדברים אשר תעשו: דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, ושבועת שקר אל תאהבו, כי את כל אלה אשר שנאתי נאום ה'" (ח, טז-יז). הכיוון העקרוני של דברים אלה זהה לחלוטין לדברי הנביאים שקדמו לו, בין בשעה שעסקו בקורבנות ובין בשעה שעסקו ביום הצום. התיקון הנדרש על ידי הנביאים כולם הוא תיקון בתחומי היחסים שבין אדם לחברו, ברדיפת הצדק, בתשומת לב ל"שקופים", בניקוי השוחד ובפתיחת השערים לרעבים ולעניים. בד בבד כדאי לתת את הדעת גם על הפרטים המובאים בדברי הנביאים, ובמטרות הממוקדות שהם דורשים להשיג.
דברי זכריה הנביא מבליטים את הקשרים שבין איש לרעהו, ואת החשיבות הגדולה של ביסוסם על מידת האמת. התביעה הראשונה היא "דברו אמת איש את רעהו". זהו תנאי הכרחי לקיומה של חברה – האמון ההדדי הנובע מכך שמדברים בה אמת. אנו מכירים היום את המחיר הגדול של הפייק ניוז, של טענות השווא וההשמצות, של מניפולציות שקריות הנעשות על קטעי עובדות וכדו' – ואנו למדים מדברי זכריה הנביא כי כינון מחודש של יחסי אמת ודיבור היונק ממידה זו עומד בראש פעולות התיקון שחייבות להיעשות בצומות על החורבן, מהשבת מידת האמת למקומה לצורך הגדול להביא לידי ביטוי את שתי התנועות הרוחניות העיקריות, שעליהן העולם עומד: האמת והדין מחד גיסא, והשלום מאידך גיסא.
הניווט בין המוקדים הוא מהקשים הקיימים, אך תנאי הכרחי לכך הוא עצם הרצון לכונן את הקשר על בסיס שניהם. חברה של אמת עלולה להיות אכזרית מאוד ומפלגת מאוד, על אף חשיבותה הגדולה של מידת האמת, כחותמו של הקב"ה. השלום, שאנו מצווים לבקש אותו ולרדוף אחריו, עלול לטפח מציאות של שקר, רפיסות רוח וויתור על הגשמת החזון. לפיכך אנו נתבעים לחיות לאור שניהם כאחד, וכאמור – מדובר באתגר עצום, שמחייב צעדים עדינים, התקדמות והכלה, נחישות ופשרה, עוז וענווה.
מעבר להנהגה הציבורית – מדובר גם בקריאה אישית: "איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם". בשתי דרכים ניתן להבין את הציווי הזה, ושתיהן משמעותיות מאוד. הראשונה מכוונת אלינו – אל הכוונות הפנימיות שלנו. כבר בדברים הראשונים שנאמרו לאברהם אבינו עליו השלום הודגש ששליחותו נועדה גם כדי להביא טוב לעולם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". מאז אנו נקראים לחשוב כיצד אנו יכולים ללכת בדרכו, ולהיטיב במציאות חיינו. השנייה מכוונת לדרך שבה אנו קוראים את עולמו של העומד מולנו. חלק גדול מקרע חברתי יונק מחוסר האמון ברצונו הטוב של האחר, ומכך שאנו חושבים עליו רעה. החשדנות, הפחדים ומחשבות השווא אינם מאפשרים את הקיום המשותף המיטיב. רק במקום שבו מתקיים אמון – יש אפשרות לבנות ביחד את בית ה', ועל כן הנביא נשלח לבשר כי זו אחת מתביעות התיקון העיקריות.
נצרכה לדורות
והנושא האחרון הוא החשיבות הגדולה של שבועת אמת. השבועה היא צומת של עניינים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. שבועת שקר היא חילול השם במובן המילולי הראשוני – שמו של הקב"ה מתחלל בשעה שמתחייבים בשמו ומפרים את ההבטחות ואת דברי הנאמנות. שבועת שקר היא גם פגיעה חמורה בתחומים שבין אדם לחברו, שכן היא מערערת את האמון הבסיסי בדברים שנאמרים כלפינו.
קשה שלא לראות את ה"נצרכה לדורות" של נבואה זו בימינו. למן השאלה היסודית שנשמעת גם כיום – אם יש להמשיך ולצום גם לאור כל מה שזכינו בו בעשרות השנים האחרונות, או למצער אם מוטלת עלינו חובה להביא לידי ביטוי את השינוי בהנהגה הא-לוהית, מהנהגת גלות להנהגת ארץ ישראל, בצום תשעה באב. תשובת הנביא היא שהאמונה העמוקה בגאולה ובהופעתה אינה עומדת בסתירה לחובת הצום, אלא היא המכוננת את מעמדו של יום הצום, גם אם עולה מסוגיות הגמרא כי לפחות לדעת ראשונים רבים תוקפו המחייב נחלש.
ברם, לא רק השאלה רלוונטית מאוד לימינו, אלא תחומי התיקון הנתבעים. אם חפצי חיים אנחנו, ואם רצוננו הכן הוא ללכת בדרכי הנביאים הנאמנים באמת – עלינו להציב את התביעה הזאת מול עצמנו ביום צום החמישי. בדברים אלו בדיוק יעסוק כנס צהר השנתי – 'לשם שמיים וארץ', שיתקיים השבוע. כאשר אנו עצמנו ניכנס לעולם התיקון, ונבקש לכונן את יסודות החברה בדרכה של הנבואה – אפשר שייפתחו שערים להופעת גאולה ולברכת ה' עלינו, ובמקום לחשוש מחורבן נוסף נוכל להביט אל האופק הנפרש לנגד עינינו.
הכותב הוא ראש מרכז האתיקה של ארגון רבני צהר
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
