- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
חֶסֶד לְאַבְרָהָם
אברהם הוא סמל החסד בעולם, דוגמה של "ואהבת לרעך כמוך" באופן היותר עוצמתי שלו. לא רק האוהל של אברהם שפתוח לכל אורח עם שפע גדול של לב רחב, גם התפילה והמלחמה שלו למען סדום ועמורה בתקווה שאפשר למצוא דרך לא להחריב אותם, המלחמה שלו לשחרור לוט שעזב אותו והמלחמה להביא חסד לעולם. הרבה אנשים מתחברים לאנושיות של אברהם אבינו.
מלחמה על שלום העולם
רבים וטובים בעם ישראל חשבו שהוויכוח עם הערבים הוא על ארץ ישראל, ועל כן החליטו לוותר ולתת להם חלקים מארצנו מתוך מחשבה שבזה הם מביאים שלום ומפסיקים את שפיכות הדמים והמלחמות. במלחמה הנוכחית התברר שהמלחמה היא על קיום עם ישראל. האויב האיראני לא רוצה אותנו חיים, ועל החיים של עם ישראל אי אפשר לוותר.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (638)
הרב שמואל אליהו
611 - בניין מלכות דוד בחסות ערביי עזה
612 - מלחמה על האנושיות
613 - מעלת המוסרים נפש על קידוש השם
טען עוד
אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל
פרשת לך לך מספרת לנו כי שלוש המלחמות הללו קשורות זו בזו. אלוקים אומר לאברהם: לך לארץ ישראל, ושם אעשה אותך עם. הייעוד שלך הוא להביא את כל העולם להבנה כי צריך לעשות צדק ומשפט. שצריך לעשות בעולם חסד. שצריך להביא לעולם טוב, אור ואהבה.
המשימה הזאת היא משימה לעם שלם, והוא יכול לבצע אותה רק בארץ ישראל. כשהוא נמצא בין האומות הוא יכול לקדם את הערכים הללו בקטנה. לא באמת מעריכים אותו. לא באמת שומעים לו. רודפים אותו ומגרשים אותו, ובוודאי לא מכבדים אותו. מיליונים מבניו התבוללו ומתבוללים. רק בארץ ישראל יכול עם ישראל לשמור על הייחוד שלו ולהביא לעולם את הבשורה הגדולה של האנושיות.
אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה – וַהֲרָגוּנִי
אברהם מלמד אותנו כלל מאוד חשוב, אנושיות בלי אמונה לא באמת עובדת. "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (בראשית כ יא). בדור שלנו ראינו כמה הדברים צודקים, ראינו את ברית המועצות קמה על יסודות האור, האחווה והשלום בלי אמונה באלוקים והפכה להיות ממלכת רשע אכזרית שמתחרה רק בגרמניה הנאצית. ככה זה כשאין אמונה והבנה כי בתוך האדם נמצא צלם אלוקים שהוא מעל הכול.
אמונה בצלם אלוקים שבאדם
חשוב להבין כי גם אבימלך שלוקח את שרה בלי רשותה מאמין באלוקים שמדבר איתו. הוא אומר לאלוקים "בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת". הוא לא מבין מה החטא שלו עד שאלוקים משיב לו: במקום להסביר לי כמה שאתה צדיק, תחזיר מיד את שרה. לא מספיק לדבר על תום וניקיון, צריך לממש את הרעיונות בעולם המעשה. "וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ". רק אחרי האיום המפורש מחזיר אבימלך את שרה לאברהם.
הטעות הגדולה של אבימלך הפלישתי והטעות הגדולה של הערבים שגרים בעזה היא שהם לא מבינים כי צלם אלוקים נמצא בתוך האדם, וכשהם מכים נשים וילדים הם פוגעים בצלם אלוקים. כשהם אונסים אישה הם פוגעים בצלם אלוקים. כשהם מתפוצצים בתוך אוטובוס הצעקה שלהם "אללה אכבר" היא נשיאת שם ה' לשווא.
אמונה פירושה ההבנה שבתוך כל אדם ואדם נמצא אור אלוקי, ולכן אברהם אוהב את כולם ומתפלל בשביל כולם ונותן להם לאכול ונלחם כדי להציל אותם. וכשאלוקים מדבר איתו ובאים אליו אורחים, הוא מבקש מאלוקים סליחה ומפסיק את הדיבור איתו כדי לטפל באורחים. הוא יודע שאין כבוד לאלוקים יותר מזה.
מרדף להשגת חסד
אברהם יודע להילחם על הטוב הזה. הוא נלחם בארבעת המלכים שכבשו את סדום ועמורה והחריבו את כל המלכים שהיו בעבר הירדן המזרחי. הוא רודף אחריהם במרדף לילי "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק: וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם" (בראשית פרק יד טו).
נשיא אלהים וקצין
אחרי המלחמה הזו הכבוד של אברהם בין האומות עולה "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ: וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד יז). זה לא חסד רפוי, זה חסד עם עוצמה. חסד שיש לו קיום ולכן אפילו מלך סדום מתבטל מול עוצמת אברהם. "עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין".
תהליך תיקון העולם
תהליך לקלקול ותהליך לתיקון
מסכת אבות מונה רשימה של דברים שהם תחת המספר עשר. בגלל ש"בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם" (אבות ה א). כל דבר שנמנה במספר עשר הוא תהליך, כמו בריאת העולם. ולכן כשהמשנה מדברת על המבול היא אומרת "עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל". גם אסון כמו המבול בא בתהליך, וגם תיקון העולם בא בתהליך: "עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל שְׂכַר כֻּלָּם".
תהליך של תיקון מאדם עד נח ומנח עד אברהם
מסביר האר"י כי נח לא היה יכול לתקן את העולם לגמרי, כי העולם היה מקולקל מאוד בתקופה שלו ואין מי שיעזור לו, לכן הוא מתקן את העולם רק בתוך התיבה. בתקופת נח לא היו עשרה צדיקים וזכות הצדיקים שהיו לא הספיקה להציל את העולם כולו. בדור של אברהם כבר היו הרבה צדיקים "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים".
ירידה בשנות חיים – עלייה במספר המאמינים
בעשרה הדורות שעוברים מנח לאברהם "נשברו הקליפות" במידה מסוימת ויש אפשרות לתקן יותר טוב את העולם. אברהם מעביר את הכוחות שהיו בדורות הראשונים אצל יחידי סגולה לכלל האוכלוסייה. האר"י מסביר כי בדור של אברהם אנשים חיים פחות שנים, אבל מספר שנות החיים הכולל של כלל האנשים עולה. יש הרבה יותר אנשים בעולם והקדושה מתפזרת מיחידי סגולה להמון העם. וכך קורה גם בדורות שלנו, הקדושה עולה ומתגברת בקרב הרבה יותר אנשים בעולם.
"דורות הראשונים לא היו מתוקנים כי אם ראשי הדור בלבד שהם בחינת הנקודה פנימיות והיו קדושים מאוד (צ"ל לפי שהיו מעולים ביותר ולכן היו חיין זמן רב וכו') לפי שהיו ממקום גבוה, אבל עתה אשר הולכים ומשתלשלים במדריגות תחתונות, על כן החיים קצרים ביותר. והנה ראשי הדור אשר היו מתוקנים הנה הם עשר מאדם ועד נח" (ליקוטי תורה על פרקי אבות).
עוצמות הקודש עוברת מיחידי הסגולה לכלל האומה
נח חי למעלה מ-900 שנה. כך חיו הוריו וממשיכיו. הדור של אברהם חי 185 שנים, אצל משה יש ירידה נוספת והוא חי 120 שנה. הירידה הזאת היא חלק מהתיקון של דור המבול: "וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה". וחכמינו אמרו שהכוונה הייתה למשה שחי 120 שנה, הכוחות שהיו פעם מופיעים באלף שנים מתחלקים לדורות רבים שבהם משה חי 120 שנה, ואחרים שבאים אחריו ממשיכים את החיים שלו.
אין ספק שהדור של אברהם היה יותר מתוקן מהדור של נח, והדור של משה יותר מתוקן מהדור של אברהם. והתיקון הזה מתבטא במספר השנים של הגדולים שהולך ומצטמצם ושנות חייהם עוברות לכלל עם ישראל ולכלל העולם, עם כוחות הקדושה של יחידי סגולה אלו שתרמו את שלהם למען קידוש שם ה' בעולם. צמצום השנים של בני האדם התחיל בחטא דור המבול וצריך להבין יותר לעומק מה היה חטאם.
הקלקול הגדול של דור המבול
מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם – נמלאה חטופין
במבול נחרב כל העולם. אלוקים התעצב אל ליבו כי עשה את האדם בארץ (בראשית פרק ו). ומה היה הרוע שלהם? "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם". והתרגום אומר נמלאה "חטופין".
החטופים הללו הם נשים שנחטפו על ידי האנשים החזקים והשולטים. "וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ". רש"י מביא את דברי רבי יודן שאומר כי בעלי השררה היו חוטפים כלות שעומדות מאופרות ומקושטות מתחת לחופה, משתמשים בהן וזורקים לקראת החטיפה הבאה. כל אונס הוא חמור, אונס כזה חמור שבעתיים.
העוול הזה לא נשאר עוול של שליטים ובעלי שררה, הוא הפך להיות תרבות חיים של כולם. כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והשחית כל בשר את דרכו על הארץ. ועל החמס הזה בא המבול לעולם.
קלקול מתגלגל למצרים ולבני חם
העולם הולך ונתקן מאז המבול, אבל לא נתקן לגמרי. חם בן כנען יוצא מהתיבה וממשיך את התרבות הקלוקלת הזו. המסורת הקלוקלת הזו עוברת לבניו, ומצרים הוא אחד מהם. פרעה מלך מצרים חוטף כל אישה יפה לביתו, וכך הוא חוטף גם את שרה: "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה". זה היה נוהל קבוע, כולם מכירים אותו, אבל הם "צדיקים". מאז דור המבול הם לא לוקחים אשת איש, לכן הם הורגים את בעלה לפני האונס. "וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ".
הקלקול הזה לא נשאר רק אצל המלך ולא נשאר רק אצל רווקות. הסיפור של אשת פוטיפר מלמד כי מה שמתחיל אצל המלך הופך להיות תרבות כללית של מדינה שלמה. הקלקול הזה מגיע גם לסדום שנחשבת כמו ארץ מצרים וממשיכה גם לשכם בן חמור שהוא כנעני מצאצאי חם.
אִי כָבוֹד
גם הפלישתים ממשיכים את הקלקול הזה, כמו שראינו את אבימלך לוקח את שרה. רש"י במקום מביא שהפלישתים חוטפים את שרה כמו שהפלישתים חטפו את ארון ברית ה' (רש"י על בראשית כ, ב). התיקון בשניהם מגיע מלמעלה. במקרה של ארון ברית ה' הפלישתים נענשים במגיפות. במקרה של אברהם ושרה "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל".
מבול אל-אקצא عملية طوفان الأقصى
הרוע של חטיפת הנשים מביא מבול לעולם. הרוע הזה נקרא בתורה חמס, רוע שמביא מבול. והחמאס הפלישתי ממשיך את הרוע הזה ביתר שאת וביתר עוז. זו הסיבה שהם קוראים לעצמם בערבית חמאס حماس ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية - "חרכת אל מקאומה אל אסלאמיה". ממש כמו שהתורה קוראת לעוול הזה שהיה קודם תיקון דור המבול.
החמאס הזה רוצה להביא שוב מבול וחורבן לעולם. הוא קורא למלחמה הזאת عملية طوفان الأقصى "עמליית טופאן אל-אקצא", דהיינו "מבול אל-אקצא" (תרגום אונקלוס ל"מבול'' הוא "טופנא", כמו טייפון). כי בעקבות המלחמה הזאת מגיע להם המבול. וכיוון שה' לא מביא מבול על העולם, הם צריכים לבוא אל המים ולטבוע כמו שטבעו המצרים.
נאמני בית אל-מקדִס أنصار بيت المقدس
הם קושרים את המבול הזה לאל-אקצא. על פי האסלם אל-אקצה מזוהה עם מקום המקדש העתידי שישפיע על כל העולם. והם חולמים שהמוסלמים יקימו את בית המקדש, לכן נקראת השלוחה הקטלנית ביותר של דאעש במזרח התיכון أنصار بيت المقدس, "אנצאר בית אל-מקדִס", שתרגומו הוא "נאמני בית המקדש".
כל ישראלי ששומע את זה מתפלא מה למוסלמים ולבית המקדש. אבל כאשר כבשו המוסלמים את ירושלים הם קראו לה במשך שלוש מאות שנה "בית אל מקדס" ואפילו הקטירו בה קטורת. מקום התפילה בכיפת הסלע נקרא "היכאל", ולסלע שבתוכו קוראים "צח'רת בית אל-מקדס", האבן של בית המקדש.
להשליט את האסלם על העולם דרך בית המקדש
לפי זה משמעות היעד של "אנצאר בית אל-מקדִס" היא להחזיר את מקום המקדש למקום שאליו ינהרו כל בני האדם בעולם, והוא יחנך אותך בהתאם לערכים של האסלם לשפיכות דמים, לאונס, לגזל ולכל תועבה. המבול שלהם נועד להשמיד את העם היהודי שמפריע להם להשפיע דרך בית המקדש את הערכים שלהם לכל העולם. על זה נאמר בתהילים "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל: יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד " (תהילים ז).
טב לביש לא תעביד וביש לא ימטא לך
למי נותנים ומעניקים?
מאברהם למדנו כי תפקידנו לתת ולהעניק. אבל צריך להיזהר לא להעניק כוחות לרוע. ברוע צריך להילחם וזה מה שאנחנו עושים היום. התפקחנו מהאשליות של דו-קיום בשלום עם החמאס, של פתרון הבעיה באמצעות הנפקת עשרות אלפי אישורי עבודה לתושבי עזה, העברת כסף מקטאר ונתינה של חשמל ומים חינם למרצחים הללו. לצערנו למדנו בדרך הקשה שאיננו יכולים להתעלם עוד משריפת שדות ומירי טילים בסבב כל כמה שנים.
וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו ממנו
הבנו כי האויבים שלנו לא רוצים את האדמה, אלא את הדם השפוך שלנו. ממש כמו שהתורה אומרת לנו "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ" (במדבר לג, נה).
הסביר אור החיים הקדוש כי "לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו ממנו". אין שום מצב שבו אנחנו והם יכולים לחלק את הארץ בינינו, הם יהיו כמו יתדות המנקרות את העיניים, יחייבו אותנו לחיות בתוך גדרות תיל (רש"י שם). מבהיל לראות כמה צודקים דברי התורה.
מלחמה על האנושיות
הטעות לתת ולהעניק לרעים גידל אנשים שממשיכים את הרוע והאכזריות של היטלר ואייכמן. כמו הנאצים גם החמס רוצה לשלוט על העולם אלף שנה ולשעבד אותו כמו שרק הנאצים יודעים. מי שמפריע לערבים לממש את החלום הנורא שלהם אלה אנחנו, ולכן הם רוצים להשמיד אותנו שלא נעמוד בדרכם לשלוט על העולם.
את ההבנה הזאת מבינים היום מנהיגי העולם. לכן הגיע לארץ נשיא ארה"ב ואחריו מגיעים כל מנהיגי אירופה. הם מבינים שזו שעת מבחן לעולם והעולם חייב להחליט שהוא נלחם על חרותו, נלחם על הקדמה ועל משפט צדק. נלחם על חייו.
ויתור מסוכן של הבל
"אמר רבי יוחנן הבל היה גבור מקין שאין ת"ל 'ויקם' אלא מלמד שהיה נתון תחתיו. אמר לו: שנינו בעולם מה את הולך ואומר לאבא? נתמלא עליו רחמים. מיד עמד עליו והרגו. מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעביד וביש לא ימטי לך" (מדרש רבה ויקרא - פרשה כב פסקה ד). קין היה שוכב מתחת להבל הגיבור. שואל קין את הבל: מה תאמר לאבא אחרי שתהרוג אותי? הרי רק שנינו בעולם. ריחם הבל על קין ושחרר אותו. מיד עמד עליו קין והרגו. על זה נאמר על תעשה טוב לאדם רע כדי שלא יגיע לך רע.
טוב לרע אל תעשה – ולא יגיע לך דבר רע
המדרש מספר סיפור על דור הגאולה ואומר: "עובדא הוה בחד גברא דהוה סליק מן בבל יתיב למקרטא באורחא וחמא תרתין צפרין מתנציין חדא עם חדא וקטלת חדא מנהון חברתה אזלת ההיא אחריתי ואתיי' עשבא ויהב עלה ואחיית יתה אמר טב לי נסב מן הדין עשבא ואחייה ביה מתיא דארעא דישראל כי פרי וסלק חמא חד תעלא מית מקלק באורחא אמר טב לי מנסייא בהדין תעלא ויהב עליה ואחייה וסליק עד שהגיע לסולמי צור כיון שהגיע לסולמי צור חמי חד ארי קטיל ומקלק באורחא אמר טב לי מנסיא בהדין ארי ויהב עלוהי מן עשבא וחיה וקם ואכל יתיה הוא דברייתא אמרי טב לביש עבדת בישא עבדת טב לביש לא תעביד וביש לא מטי לך" (ויקרא רבה כב ד).
אדם עלה מבבל לארץ ישראל ונח בדרך. הוא רואה שתי ציפורים מתקוטטות זו עם זו ואחת הרגה את חברתה. הלכה הציפור הנותרת והביאה עשב ושמה על חברתה שמתה והחייתה אותה. אמר אותו האיש שהיה בדרך לארץ ישראל: טוב לי לקחת מהעשב הזה ולהחיות בו את אברהם, יצחק ויעקב.
כשעלה לארץ ישראל ראה שועל אחד מת מוטל בדרך. שם עליו את העשב וחי השועל. כשהגיע לסולמה של צור ראה אריה מת מוטל בדרך. אמר לעצמו: אנסה את העשב הזה על האריה הזה. שם עליו את העשב וקם האריה וטרף את אותו אדם. על זה נאמר: טוב לרע אל תעשה – ולא יגיע לך דבר רע.
הסיפור הזה נאמר על תקופת העלייה לארץ ישראל. אנחנו מנסים פעם אחר פעם לעשות טוב לאנשים רעים, ובסופו של דבר הם עלולים לטרוף אותנו. במקום שנשתמש בכוחות הפלאיים הללו להחיות את האבות הקדושים אנחנו מחיים בהם חיות טרף כמו החמאס והם משתמשים בכוח הזה לטרוף אותנו.
טעות גורלית
היום אנחנו משלמים על הטעות של שחרור למעלה מאלף מחבלים. משוחררים שריחמנו עליהם בעצת אלופי אוסלו וגאוני ההתנתקות, מומחים גדולים שעליהם נאמר על פי חוות הדעת של מומחי הביטחון הגדולים "הוֹצִיא (מהגלות) עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ" (ישעיה פרק מג ח). עכשיו בא יחיא סנוואר שטופל על ידינו בבית החולים ומתאכזר על ילדינו ועל בנותינו.
אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת
קשה לשפוט את משפחות החטופים שלא עוצמים עין מדאגה ליקיריהם. אבל אסור שהלחץ של אנשים שרוצים לראות את החטופים בביתם, בלי התחשבות במחיר שישלמו אחרים בעתיד, ישפיע על מקבלי ההחלטות. זו ראייה מסוכנת ביותר עליה נאמר "וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת". על החטא הזה נאמר "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲ-דֹנָי ה' צְבָאוֹת" (ישעיה כב, יג). כך יש עדיין אנשים שאומרים לוותר על יהודה ושומרון ומבטיחים כי יהיה שלום. הם לא רואים מעט קדימה, שכל מה שיש היום בעזה יהיה ביהודה ושומרון.
אסור לשמש בשני רעבון
אסור לפרוש מהציבור
הגמרא במסכת תענית (יא ע"א) אומרת: "אמר ריש לקיש אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא חסוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון". התוס' מקשה על הגמרא מיוכבד שנולדה בין החומות, והרי היא נוצרה תשעה חודשים קודם לכן בעת הרעבון. ועונה התוס' שכל האיסור הוא מידת חסידות.
לא להוסיף צער על צער
בתורה תמימה (בראשית מ"א, ג') מתרץ באופן אחר. הוא אומר שכל האיסור הוא דווקא לאדם שאינו סובל מהרעב, כגון עשיר וכדומה. אך אדם רגיל, אין סברא לומר שחוץ מצער הרעב נוסיף עליו עוד צער של פרישות. ועל כן יוסף שהיה בעל האוצרות ולא סבל - היה עליו איסור זה, כדי שישתתף בצער הציבור. אך לוי בן יעקב, שהצטער מהרעב כמו כל אדם, לא נאסר בזה.
הוכחה לדבריו ממשה רבנו. שהגמרא אומרת "אלא יצער אדם עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה. וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור".
ואמר השפת אמת שהמלחמה בעמלק הייתה רק עם אותם שפלטן הענן וזה לא היה משה. כן אמרו כי כל מלחמת עמלק באה רק למי ששאל "היש ה' בקרבנו", ואם כן משה לא היה חלק מהסכנה ולכן הוא שיתף את עצמו עם הציבור בצער.
והוא הדין בשאר צרות, שהם כרעבון
הרמ"א: "והוא הדין בשאר צרות, שהם כרעבון" (שו"ע רמ). לכאורה גם מלחמה היא באיסור זה. אבל מהסיפור על יהושע בן נון שנענש כי לא נתן לעם ישראל לחזור לביתו ומנע אותם מפריה ורביה אנו לומדים שמותר בעת מלחמה (עירובין סג ע"ב). ולמעשה אי אפשר לאסור על כך, ובוודאי לא למי שאין לו בנים או שחושש שמא יתגבר יצרו. כן אין להחמיר לחייל שלא להוסיף עליו את הצער הזה.
אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ
על האנשים שלא שותפים בצער הציבור נאמר "וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת: וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲ-דֹנָי ה' צְבָאוֹת" (ישעיהו כב). ואלה כל מנהיגי החמאס שיושבים בטורקיה ובקטאר במסעדות ובבתי מלון כשכל הציבור שלהם סובל בעזה. לעומתם אנחנו רואים את עם ישראל שמתגייס בהמוניו להילחם ולסייע לחיילים. עליהם קראנו בשמחת תורה: "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ". אמן ואמן.
זוכר חסדי אבות
סיפר שי צדוק: בימי צעירותו של הרב אליהו זצוק"ל היה בביתו עוני גדול. לא פעם היו הילדים ישנים ללא ארוחת ערב או הולכים ללימודים ללא ארוחת בוקר. הרעב היה אומנם גדול, אבל לא ניכר מבחוץ, אלא למי שעינו חדה, מי שמחפש לעזור לאחרים וחש את כאבם. בימים ההם חי בירושלים יהודי תימני בשם שלמה צדוק, הלוא הוא אבי ז"ל. הייתה לו עגלה ועליה פרימוס, והוא היה מסתובב בחוצות ירושלים ומוכר לעוברים ושבים פיתה עם פלאפל. ראה אבי, רבי שלמה, את מרדכי היתום שהוא רעב ולומד תורה ואין לו במה להשביע רעבונו, והיה קורא לו מדי פעם ואומר לו שנשארו לו פיתות ופלאפל שלא הצליח למכור, שייקח ויאכל במקום שייזרק.
מצווה גוררת מצווה. ראה אבי שהוא יכול להטיב עם ילד אחד, וחשב בלבו: מדוע שלא איטיב גם עם אחרים? אמר למרדכי הצעיר: אם אתה מכיר עוד ילדים שרוצים, אתן גם להם, שכן יש לי די והותר. כך היו מגיעים עם מרדכי הצעיר כמה וכמה ילדים, והם היו באים רעבים ויוצאים שבעים.
כשגדל מרדכי הצעיר והיה לחכם מרדכי, לא שכח את חסדו של אבי, שלמה, והיה מכבדו ומוקירו על עזרתו בימי נעוריו. כל חג היה שולח לו מברכת החג. בכל ערב פסח היה שולח לו חבילה של מצות שהיה הרב אופה במו ידיו בערב פסח אחרי חצות היום. בערב חג הסוכות היה הרב מחפש את האתרוג והלולב הכי מהודרים, מאלה שבאים תחת ידו, והיה שולח לאבי לשמח את לבבו.
כשנפטר אבי, רבי שלמה צדוק, והלכו כולם ללוותו לבית עולמו, ראו המלווים את הראשון-לציון מגיע ללוויה ולא הבינו מדוע. התחיל הרב אליהו להספיד את אבי ובכה, וגדלה תמיהתם. כשסיפר הראשון-לציון הרה"ג מרדכי אליהו את הסיפור הזה, געו כולם בבכייה על הלב הטהור של שלמה צדוק. יהודי שנראה פשוט, וכמה צדקות הולכות לפניו.
אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו . הרבה מפקדים אומרים שהם צריכים שמש כדי לנצח בעזה, וכי גשם מקשה על המלאכה. האם אפשר לבקש שהציבור לא יבקש גשמים עוד שבועיים?, כמו שדחו את הבקשה בשביל עולי רגלים?
אנחנו לא דוחים את בקשת הגשמים, אבל אנחנו מבקשים שה' ימטיר גשמים רק במקום הנכון. כאמור: "וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ" (עמוס ד).
כמו כן נתפלל על כך שה' ימטיר על הרוצחים אש וגופרית. ככתוב "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ". (יחזקאל לח).
לכן כדאי שהציבור יוסיף בתפילת יחיד אחרי "ותן טל ומטר לברכה": אָנָּא ה' הַמְטֵר עַל אוֹיְבֵינוּ גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף, אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, אֵשׁ וְגָפְרִית וְאַבֵּד אוֹתָם מִן הָעוֹלָם. אָנָּא ה' הַמְטֵר עַל חַיָּלֵינוּ גִּשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה בְּמָקוֹם שֶׁמּוֹעִיל לָהֶם וְלֹא בַּמָּקוֹם שֶׁמַּפְרִיעַ. כָּאָמוּר "וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר". אמן.
צום שמחת תורה . אני רואה הרבה סרטוני הסברה עם תיאורים מזעזעים וקשים מאוד על מה שעשו לנו המחבלים צמאי הדם ימ״ש. תיאורים שמזכירים את מה שהיה בחורבן בית המקדש. למה לא עושים תעניות צום כמו על תשעה באב? הרי התיאורים הם ממש כמו בקינות. איך אפשר להתעלם ולא לעשות משהו? נרצחו כל כך הרבה תינוקות, נטבחו כל כך הרבה, ואנחנו ממשיכים קצת הלאה.
בוודאי שאתה צודק. כל האזרחים צריכים לעשות הרבה מאוד. צריכים לשנות את אורחות חייהם לגמרי. כמובן לא עושים את הכול בבת אחת, אבל חייבים להתחיל. כל אחד צריך להתחיל במשהו, וזה לא דומה מאחד לאחד. יש כאלה שצריכים להתחיל לשמור שבת, יש שצריכים לשמור טהרת המשפחה, יש שצריכים לשמור צניעות ויש שצריכים לתקן את הדיבור שלהם, שלא ידברו רע על אחרים. בוודאי שאם מישהו רוצה לצום יום אחד זה ממש מבורך, אבל העיקר הוא לא הצום אלא השינוי שבא בעקבותיו.
מנהיגי העולם מגיעים לכאן כי הם מבינים שזו שעת מבחן לעולם והעולם חייב להחליט שהוא נלחם על חרותו, נלחם על הקדמה ועל משפט צדק. נלחם על חייו
אנחנו מנסים פעם אחר פעם לעשות טוב לאנשים רעים, ובסופו של דבר הם עלולים לטרוף אותנו. במקום שנשתמש בכוחות הפלאיים הללו להחיות את האבות הקדושים אנחנו מחיים בהם חיות טרף כמו החמאס, והם משתמשים בכוח הזה לטרוף אותנו
אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין
הרב שמואל אליהו | חשוון תשע"ג
בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל
הרב שמואל אליהו | ניסן תשע"ד
החשיבות הגדולה והסכנה של הגיור
קול צופייך ויגש תשפ"ב
הרב שמואל אליהו | ב' טבת תשפ"ב
הלכות חנוכת הבית
הרב שמואל אליהו | כסלו תשע"ב
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת. בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ – וּבָאתָ שָׁמָּה - הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם
פרשת ראה תשע"ז
כ"ד אב תשע"ז
צדק חברתי שמביא חורבן לדורות
אלול תשע"א
וְרֹב שְׂחוֹק הָיָה בָּעוֹלָם - לידת יצחק
קול צופייך פסח תשפ"ב
י"א ניסן תשפ"ב
הכתרים של שבועות
סיון תשע"א
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
קילוף פירות וירקות בשבת
מתנות בחינם
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
בריאת העולם בפרשת לך לך
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
ארבע כוסות ושלוש מצות
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
סיום הגלות ואיחוד האידאות
אורות, למהלך האידאות בישראל, עמ' קטו - קטז
הרב הראל כהן | ט' כסלו תשפ"ה
זיקה דרבנן
הרב דוד ניסים זאגא | י' כסליו תשפ"ה
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש וישלח
רבנים שונים | י"א כסליו תשפ"ה
