בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • לך לך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

לאיזו סייעתא דשמיא ניתן להתפלל במלחמה?

מה דינו של הצדיק הנלחם מלחמה צודקת ותוך כדי כך הורג גם אנשים בעלי זכויות מן הצד השני? על מה כדאי להתפלל במלחמה?

undefined

הרב יוסף כרמל

חשוון תשס"ז
2 דק' קריאה
אברהם יצא למסע מלחמתי, עד חובה אשר משמאל (מצפון) לדמשק בדרכו להכאת קואליציית ארבעת המלכים המסופוטמית, כדי להציל את לוט בן אחיו. דרכו מתוארת בהפטרה במילים אלה:
"מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ: יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא" (ישעיהו מ"א ב-ג).

ננסה השבוע להבין את הביטוי המיוחד "אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא".

רש"י על אתר מסביר "דרך אשר לא בא קודם לכן ברגליו, לא יבא לא היה רגיל לבא". לפירושו המערכה בצפון הוכרעה למרות חסך מודיעיני. אברהם בראש גדודו (שלש מאות ושמונה עשר לוחמים) מצא את דרכו וניצח אף על פי שלא הכיר את השטח ומעולם לא עבר בו קודם לכן. מסקנה - מי שיש לו קשר ישיר לשמים ויש לו, סייעתא דשמיא, איננו תלוי במכשירי ניווט לוויינים (GPS). הקושי בפירוש זה הוא השימוש בזמן עתיד במקום בזמן עבר. שהרי לפי רש"י הכתוב היה צריך לנקוט לשון זו: "אורח (ש)ברגליו לא בא". הרד"ק מסביר: "שאברהם ולוחמיו לא נתייגעו במסעם". לפירושו, למרות המסע הארוך והמפרך, נשארו החיילים במצב שאפשר להם להלחם ולהכריע את המערכה.

לפי שני פירושים אלה, הנס לו זכו אברהם ואנשי ביתו היה נס נסתר. אברהם אבינו ואנשיו היו מוכנים למסור את נפשם ולהשקיע מאמץ במשימה ובזכות זה הקב"ה סייע בידם. במדרש אכן מצינו כיוון שכזה והוא מוסיף כי עמלם של הלוחמים סייע גם כארבע מאות שנה מאוחר יותר בליל היציאה ממצרים. וז"ל המדרש:
"רבותינו אמרו אותה השעה אמר הקב"ה לאברהם אתה יגעת עמי בהריגת המלכים חצי הלילה חייך אני פורע לבניך במצרים שנאמר ויהי בחצי הלילה" (פסיקתא רבתי הוספה א פיסקא ב).

לעומת זאת מצאנו במדרשים כיוון אחר, לפיו, ההנהגה בזמן מלחמה זו הייתה בבחינת נס גלוי. הפן הניסי בא לידי ביטוי בכמה תחומים.
א. קפיצת הדרך -
א"ר לוי (אמר) ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא ג' מילין היו פסיעותיו של אברהם ור' יהודה בר' סימון אמר מיל א'. (שם)

ב. ללא יזע -
"א"ר וחוניא בשם ר' וחוניא ב"ר בנייה אפילו (אבק) לא עלה על רגלו של אחד מאוכלוסיו של אברהם באותה השעה" (שם)

ג. אברהם ואליעזר לבדם יצאו למערכה -
"אמר ר' יוחנן בנו של ר' יוסי בן קיסמא עבדו אליעזר היה עמו ולא יותר, אליעז"ר בגימטריא שי"ח. (מדרש תהלים מזמור קי ד"ה (ד) אמר ר').

דרך שלישית בהבנת הביטוי עולה מן המדרש הבא:
"אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר' יוסי בן זימרא כיון שהרג אברהם כל האוכלוסין הללו נוקפה ליבו, אמר אפשר שלא היה ביניהם צדיק, אמר לו הקב"ה לא ברגליך לכלוך עון, אורח ברגליו לא יבא" (שם).

המדרש מעלה לדיון שאלה אתית - מוסרית. מה דינו של הצדיק הנלחם מלחמה צודקת ותוך כדי כך הורג גם אנשים בעלי זכויות מן הצד השני. פסוק זה בא ללמדנו שהקב"ה "הרגיע" את אברהם לא בהבטחה כי אף "צדיק" לא נהרג על ידו, אלא בהבטחה כי הקולר איננו תלוי בצווארו. ידיו ורגליו של אברהם שנלחם מלחמת מצווה נשארו נקיים.

הבה נתפלל כי גם בימנו נזכה לכל הבחינות הללו אם וכאשר נאלץ להלחם שוב "עד חובה אשר מצפון לדמשק".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il