ה' גוזר וצדיק מקיים | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ויקהל

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

מספרים שפעם הביאו ילד אילם ל"ע לאחד הצדיקים, ובקשוהו שיברכהו וירפא לו.
אמר הצדיק: כך ה' ברא אותו, וכך טוב שישאר.
כשהפצירו בצדיק שירפאהו, אמר לילד: אמור, מה תעשה כשתגדל?
פתח הילד את פיו, ואמר רק משפט אחד בחייו – 'אהיה מוסר! ואמסור ואלשין על ישראל'!
הבינו כולם את העניין...
פרשתנו עוסקת בבניית המשכן. מצאנו במפרשים, שהמשכן הוא תיקון לחטא העגל, שדרכו שבים ומשרים את השכינה שזכינו לה במעמד הר סיני, והסתלקה בחטא העגל, ושבה לשרות בקרבנו במשכן.
לפי זה אפשר להמשיך ולומר, הרי התשובה ושיבת השראת השכינה לאחר חטא העגל באה דרך תפילתו ותחנוניו של משה רבינו 80 יום לפני ה', התפילה הארוכה ביותר. והלא המשכן והמקדש עניינם גם להיות בית תפילה, "כי ביתי בית תפילה יקרא", נמצא שהם ממשיכים לדורות את עבודת התפילה המתקנת את חטא העגל.
נתבונן מעט כיצד עבודת התפילה שלאחר חטא העגל יכולה ללמד אותנו את עבודת התפילה לדורות.
(שבוע שעבר כתבנו על פי דברי חז"ל), שהעגל יצא בעקבות מיכה שהשליך את הטס שכתב משה 'עלה שור' לאש. ואמרו חז"ל שמיכה היה ילד שהמצרים שמו כלבנה בבניין, ו"אמר לו משה להקדוש ברוך הוא: אתה הרעות לעם הזה - שעכשיו אם אין להם לבנים משימין בניהם של ישראל בבנין. אמר לו הקדוש ברוך הוא: קוצים הם מכלין, שגלוי לפני אילו הם חיים היו רשעים [גמורים], ואם תרצה, תנסה והוציא אחד מהן, הלך והוציא את מיכה".
במילים אחרות, אומרים חז"ל שמשה חשב כביכול שהוא יודע לנהל את העולם טוב יותר מה', וצורת מחשבה זו שאינה בביטול מוחלט לה' זה כביכול יצירת עגל. (כמובן, הכל לפי גובה מדרגתו של משה רבינו).
לאור זאת, אפשר לומר, שגם כיום כשאנו מביעים אי נחת ומשיגים על הנהגת ה' בעולם, הרי זו תודעה אנושית חלקית שאנו תופסים בה את הנהגת-התגלות ה' לעולם, והיא המקבילה לעגל - עבודה זרה בשיתוף.
ואולי זה יכול ללמד אותנו משהו על עבודת התפילה. לעיתים, כמו בסיפור שפתחנו, אדם מתפלל לה' מתוך תודעה, שמה שה' עושה הוא חלילה פחות טוב, ואנו מתפללים שזה ישתנה כי אנו מבינים טוב יותר. זו טעות.
אז איך צריך להתפלל?
נראה שה' מלמד אותנו זאת דרך עבודת התפילה והתשובה בעקבות חטא העגל, ונבחן זאת דרך שלושה שלבים.
(א. סיבת התפילה) - כשה' מספר למשה על החטא, הוא אומר לו מיד "ועתה הניחה לי, ויחר אפי בהם ואכלם". לשון זו היא קשה, וכי משה תופס בה' ולא נותן לו לכלות אותם, שה' צריך שיניח לו? אומרים חז"ל (ברכות לב.), שכאן רמז ה' למשה, שיתפלל עליהם ויציל אותם.
למדנו מכאן, שהתפילה היא חלק מרצון ה'. אנו מתפללים מתוך שרצונו של ה' שנתפלל, והיא חלק מהתוכנית האלוקית. התפילה היא לא השגה אנושית שלנו על התוכנית האלוקית, אלא חלק מהתוכנית האלוקית.
(ב. כוונת התפילה) - מתוך זה תפילתו של משה מועילה, כי כל כולה מכוונת לביטול לרצון ה' ולמען עם ישראל. הקב"ה מציע לו עסקה מצויינת, אכלה אותם ואעשה אותך לגוי גדול, אך משה מתפלל להציל את בני דורו. הוא לא מחפש את 'התפתחותו האישית' כאבי האומה, אלא כל כולו למען ישראל.
מכח תפילה זו, הוא מכלה את העגל, כי הוא מכלה את התודעה האנושית הרוצה לנהל את העולם כפי תפישתו החלקית של האדם, ומתפלל מתוך ביטול מוחלט לדבר ה'.
ומכאן לעבודת התשובה והתפילה שלאחר חטא העגל. משה פונה לה' ואומר לו במסירות נפש "אם תשא חטאתם – ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", שהיה מוכן להמחות אפילו מספר התורה, מעולם הזה ומעולם הבא, כלומר מוחק עצמו לחלוטין והכל למען ה' וישראל (ברכות לב., ר"ה טז:, משפט כהן קמד, עיין מסילת ישרים סוף פרק יט).
(ג. התקבלות התפילה) - מכוח אותה מסירות נפש למען ה' וישראל, זוכים שהתפילה מתקבלת. ומצאנו (בעל הטורים, תחילת תצווה) שגם בקשתו של משה שימחה שמו מהספר מתקבלת, שהרי "קללת חכם אפילו על תנאי" מתקיימת, ולכן יש פרשה אחת – פרשת תצווה, ששמו של משה לא מופיע בה.
אך דווקא בפרשת תצווה, משה מתעלה למדריגה שהפרשה מתחילה במילים "ואתה תצווה", כביכול הוא מושווה לאלוקים המצווה. וזה סוד התקבלות התפילה, שדווקא מי שבביטול לה', הרי הוא עם ה' ביחד, וכיוון שהוא רוצה את רצון ה', אז הוא ורצון ה' חד הם, ואז גם ה' רוצה את רצונו ותפילתו מתקבלת, כדברי המשנה (אבות ב, ד): "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך".
וכך מסופר על החפץ חיים, שפעם שאלו את בנו – ספר לנו על אביך סיפור של 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים'. ענה הבן, סיפור כזה איני יודע אם יכול אני לספר, אך יכול אני לספר סיפורים רבים של 'הקב"ה גוזר וצדיק מקיים'.
ובאמת, זה סוד התפילה, מתוך שה' גוזר וצדיק מקיים, אז הצדיק בטל לה' והוא עם ה', וממילא גם הצדיק גוזר וה' מקיים.

ויקהל