כשפטירת הרב הראשי הייתה הכותרת הראשית בעיתון 'הארץ' | הרב אברהם וסרמן | בית המדרש

מדורים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק

קטגוריה משנית

7 דק' קריאה

דרך מיוחדת לעמוד על השאלה כיצד העריך הציבור החילוני, ובמיוחד הפועלים, את אישיותו של הראי"ה, היא התבוננות בעיתונות. התגובות הספונטניות, ההספדים, מודעות האבל, דברי הזיכרון ותיאור ההלוויה פותחים צוהר לתודעתו של הציבור שאותו מייצג העיתון.
יש לזכור כי הסערה הציבורית סביב פרשת רצח ארלוזורוב המשיכה לתסוס גם לאחר זיכוי הנאשמים, כשנה לפני פטירת הראי"ה. באירוע זה הותר כמעט כל רסן בעיתונות הפועלית כלפי הרביזיוניסטים, ובאופן בוטה במיוחד כלפי הראי"ה. להלן אשווה בין ארבעה עיתונים, שניים של הפועלים ושניים של חוגים אחרים ביישוב.

עיתון הפועל הצעיר
עיתון זה נוסד על ידי מפלגת הפועל הצעיר, והתבטא בחריפות קיצונית נגד העולם הדתי ונגד הראי"ה בכל הזדמנות אפשרית. עיתון הפועל הצעיר היה מתנגד מושבע לרב קוק, והטיח בו דברים קשים במשך השנים. לא פלא אם כן שההספד הקצר מאוד נכתב רק בסוף המדור האחרון "הערות ורשימות", בעמוד האחרון של הגיליון.
אומנם השתדלו לכתוב דברים מכבדים: "כנסת ישראל מתאבלת על רבה הראשי שהלך לעולמו אחרי שכבו על ערש דווי. עם מותו נסתלקה אישיות רבנית דגולה מרכזית בעלת נפש פיוטית, תלפיות למחשבה הדתית והמסורתית ולתחיית העם והארץ מנקודת ההשקפה של הדת. עד ימיו האחרונים היו חייו רבי מעש גדולי עליליה וקודש לעם. ער תמיד ונאמן להכרתו ולאמונתו... היה קשור בכל נימי נפשו למפעל התקומה למכשיריו ותכניותיו, אף סייע לו על פי דרכו. דבר זה היה מעורר את רוגזם של אלמנטים המתנגדים לציונות אשר 'כבדוהו' בשמות גנאי שונים. הוא ידע שלא להעמיד הכל על הדין והיה הוגה הוקרה לבוני הישוב ולדור הצעיר בכל. רוחב דעתו, בקיאותו בהוויות העולם, תכונתו הסלחנית, אהבתו את העם והארץ ושאיפתו לראות בהתחדשותם, הכשירוהו לכך. עם פטירתו אבד לו לישוב וליהדות אחד האישים הדתיים הנבחרים מבני העליה והמצפון המועטים הנאמנים תמיד לעצמם והיודעים להעריך את נאמנותם של אחרים לעצמם".

עיתון דבר
העיתון היה במה עיקרית למאמריהם של חברי מפא"י שהיוו את הגוף הפוליטי המרכזי ביישוב ובתנועה הציונית. למחרת פטירתו של הראי"ה, דיווחה הכותרת הראשית על חזרתו של חיים ויצמן לנשיאות התנועה הציונית עם תמונה גדולה שלו. בצד השמאלי העליון של העמוד הובאה הידיעה על הסתלקותו של הרב. לאחר תיאור של סידורי ההלוויה הביאו את תולדותיו. ב"תוספת ערב" של עיתון דבר שיצאה באותו יום, הובא הדיווח על מותו של הראי"ה בטור מצומצם באמצע העמוד בין הידיעה הראשית בצד ימין, "הזיכיונות בחבש לא ניתנו על דעת אנגליה", ובין סיכום הקונגרס הציוני הי"ט בצד השמאלי.
גם מעיתון זה ספג הראי"ה התקפות לא מעטות, בייחוד סביב פרשת ארלוזורוב, אשר נכנסו גם בדברי ההספד. בנוסף לכך, לא שכחו ב'דבר' את חיכוכי העבר מכל השנים: "אהבתו לישוב החדש הדוגל בתקומת העם על ידי עבודה וביחוד על ידי עבודת האדמה התבטאה מיד בהוראותיו ב'שאלות' בענייני דת שבחקלאות שמיטה וכדומה. עבודתו המשותפת עם החוגים המתקדמים בישוב וידידותו עם אישים חרדים הקרובים לתנועת העבודה עוררה עליו את חמתם של החרדים הקיצוניים בירושלים ובמקומות אחרים... הרב קוק נטה גם בירושלים אל חוגי הבניין הלאומי ותמך במאמצי הארגון הלאומי... הרב קוק היה מביע בנאומים ובכתביו התפעלות וחיבה רבה לפועלים החלוצים בוני הישוב. בכל מלא סמכותו היה תומך בהון הלאומי. הקרן הקיימת וקרן היסוד מפרסמים את כרוזיו הלוהטים למענן. בשנים האחרונות עם פשות נגע הרביזיוניזם בישיבות ירושלים, הוקף גם הרב קוק בחומת אברכים. רבנים מיוצאי הישיבה המרכזית ומהלומדים בה ונוהים אחרי ברק הכזב הקדוש שברביזיוניזם. כמה מעשים ודברים של הרב קוק מימי מאורעות הכותל המערבי ועד השנה האחרונה לחייו נעשו ונאמרו בסימן השפעתה של אותה חבורה. יחסי הידידות שלו עם צבור הפועלים נפגעו מזה, אך באו עד משבר לרגל אופי הגנתו על הנאשמים ברצח אורלוזרוב וביחוד לרגל דבריו שיכלו להתפרש כאילו יש בהם אהדה לתורות הבריונות והסיקריקיות של מישהו מראשי הרביזיוניסטים...
"עם פטירת הרב קוק נסתלקה אישיות אשר במיזוג תכונותיה או בכל אחת מהן כבשה לעצמה הערצה וחיבוב של רבים ושונים. כי היה האיש רועה לדבקי מסורת, מורה לנאמני תורה, מדריך להוגי מחשבת הדת, פייטן לאוהבי שירה בלשון. אך ליישוב כולו היה קברניטם ומגייסם של מחנה החרדים החונים לדגלו של בנין הארץ ותחית העם בה. והתפקיד הזה היה לראשו כעטרה אשר רבו קוציה כי בגלל התפקיד הזה עצמו לא בלבד ההערצה והחיבוב, אלא גם השנאה וההתנגדות הלא היא משטמת הישוב הישן... למי שידע להעריך את תעודתם הפורה והבונה של המוני העולם החלוצים שאינם נמנים על שלומי אמוני הדת אך לבם וידם לעם ולתקומתו... הישוב על כל אגפיו ישמור את זכר העמידה הזו בתוך גלי השנאה וזכר המלחמה הזו לחיבת הארץ ולתחית העם ולשונו.
"גם אלה שהנפטר פצע אותם בשעה קשה בבקשם לטהר את הישוב ממהרסיו מבית (ארגוני הפועלים שהאשימו את הרביזיוניסטים ברצח ארלוזורוב – א"ו), אף הם ישמרו את זכר האיש שידע ברגיל לכלכל את הנהגתו בתבונה ולא העמיד את חילוקי הדעות באמונות ודעות בין שכבות הישוב השונות על חודה של חרב, אלא ביקש מוצא שלא לבזבז את הכוחות. והמוצא נמצא לו בחיזוק שטחי הפעולה שהוא משותף לכל השכבות. צבור הפועלים גם אם לא יוכל להתעלם מצדדי הכפייה שנהגו בו בענייני אמונה, ישמרו לטובה את זכר האיש שידע בשדה ההסתכלות שלו למצוא את צד הקדושה במעשי הפועלים ובנינם ולראותם כאותם האומנים המותרים בכניסה לקדשי קדשים גם בשעה שאין הכהן הגדול מותר בה. בדברי הימים בהעלות העם את זכר האישים שידעו בשעה מכרעת לצרף את עצמם ואת פינתם למפעל הבניין... שידעו לסייע לחיזוק הבסיס המשותף של פעולת ההצלה מבלי כפייה גמורה של הכרת זולתם ומצפונם, לא ייפקד גם שם רבה של כנסת ישראל שהלך עתה לעולמו".

עיתון הארץ
העיתון עמד באופוזיציה לממסד כפי שהשתקף בעיתון דבר, והשתייך לזרם הציונים הכלליים בהסתדרות הציונית. יום למחרת פטירת הרב קוק, יצא הארץ בכותרת ראשית ממוסגרת בשחור על כל שליש העמוד העליון. רק מתחתיה באמצע העמוד מופיעה הידיעה שויצמן שב לנשיאות התנועה. זה לשון הכותרת: "הרב הראשי לארץ ישראל רבי אברהם יצחק הכהן קוק איננו".
בגוף הכתבה כתבו: "היא פתאום באה, הבשורה המרה הזאת. זה שבועות רבים שהישוב והגולה עקבו מתוך חרדה עמוקה אחר הידיעות על מהלך מחלתו של גדול הדור הזה שהיה תפארת הרבנות ומשענו המוסרי של הישוב... לא רק הישוב החרדי אלא גם ה'חפשיים' שביהדות הארצישראלית שראו בו ברבה הראשי של ארץ ישראל סמל ליהדות כולה סמל האומה ששבה לתחיתה בארץ מסורתה הגדולה, קיבלו אתמול את הידיעה הזאת מתוך יגון כבד ואמיתי, כי אבידה עצומה אבדה לה האומה העברית, כי דגול העם ושר התורה הלך, גאון ששמו ישאר לדורות... הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זכרון צדיק לברכה היה מנהיג רוחני גדול לעמו דוגמה נעלה ביותר ליהדות חרדית אמיתית ובפטירתו ישאר חלל ריק, פצע בלב הישוב והאומה".
בהוצאה נוספת באותו יום נכתב ב'הארץ': "אל הרשימה הארוכה של השמות המזהירים שעל הקונגרס הזה היה להזכירם – אל שמותיהם של ביאליק, רוטשילד, מוצקין, שמריהו לוין ואחרים – נתווסף עוד שם אחד, הרב הגדול ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל".

עיתון דואר היום
העיתון היה מזוהה עם חוגי הימין והאיכרים – קבוצות יריבות לפועלים. למחרת פטירתו של הראי"ה, הוקדש כל העמוד הראשון להודעה על פטירתו. העמוד כולו ממוסגר בשחור, ובתוכו תמונתו, תולדות חייו ודברי זיכרון. וכך כתבו:
"הלב נרגש ופועם בחזקה, היד רועדת ומסרבת לציית. אף המוח מתעקש ואינו רוצה להאמין לבשורה האיומה. להשלים עמה. הרב קוק איננו! מה נורא הרעיון, מה מדכאה המחשבה! אין מילים בפינו לבטא את כל הכאב שבנפשנו קצר כוחם של כל המליצות של כל התיאורים והציורים. אין אונים עומדים אנו ברגע זה, של צער ויגון אין סוף, באין לנו ביטוי ההולם את גודל האסון שקרה.
"נפטר גאון וצדיק פאר ישראל גדול בהלכה ובאגדה, מורה הוראה מצוין וחוקר מעמיק. עמוד התווך של היהדות, ובן בית בחכמה הכללית. ירא שמים מן המהדרין שבין המהדרין, ופילוסוף דתי בעל מוח מקיף וחריף ובעל לב אוהב ורך גם יחד... דמותו של הגאון הנעלה שנפטר אתמול אחרי האבקו עם מר המות במשך שבועות וחדשים, מזהירה לנו כשמש ברקיע באורה המופלא ובחום הנאצל שהיא שופעת. אוהב ישראל המבורך! מי ידמה לו בטוהר נשמתו מי ישווה לו בזוך הגיגיו? אוהב ציון כרבי יהודה הלוי בשעתו, מי בימינו דבק בה כמוהו? אוהב שני הדורות באומה הדור ההולך והדור הבא כאחד, מי עוד הבין להם וכה חדר לליבם כמוהו? שום מנהיג רוחני בדורנו לא התמזג מזיגת מסתורין כזו עם חזון הגאולה כמוהו ואיש אין בכל עולם היהדות בזמן הזה שנפשו כה לוהטת בכמיהת המשיחיות כמו שלהטה נפשו כל ימי חייו... והוא לא ויתר גם על החדיש, הוא בא, בלי לשים לב למלעיזים לברך את המכללה העברית בירושלים ביום פתיחתה... למרות חילוקי הדעות תמך בנאמנות בקרן הקיימת לישראל. למרות התופעות המכאיבות היה מליץ יושר לנוער החלוצי. ניגוד לאיזה חלק שהוא מן האומה לא ידע מהו, ומשום מפעל יהודי לא רחק. כל ישראל, אף החוטאים בכלל, אחיו היו ולכולם קרא בשם המלבב 'אחים אהובים'. מבני אהרון הכהן היה, אוהב שלום ורודף שלום במידה שאין למעלה הימנה. נעלב ואינו עולב נרדף וסולח לרודפיו תמיד... סופר גדול בעל סגנון עשיר שאין דוגמתו, הוגה דעות מקורי, נואם בחסד עליון, לוחם אמת ויושר ומוסר נפשו על תחית האומה והארץ. כיצד לא יעריצוהו גם החופשים בדעותיהם, גם הצעירים בישראל? יחידי היה בין גדולי היהדות החרדית שקרוב היה גם לליבם של הרחוקים מן הדת והמסורת. עזב אותנו האחרון שמקובל היה על שני העולמות המתרוצצים גם יחד. מי שלא ראה את רבנו בימי הפוגרום הראשון בירושלים בניסן תרע"ט, בימי מלחמת הכותל, בימי המאורעות של אב תרפ"ט, בימי המשפט העגום (משפט סטבסקי – א"ו), לא ראה אישיות עילאה דבוקה בלב האומה כולה. אישיות שאפשר לומר עליה: הוא והאומה היינו הך. בו נתגלמו עם ישראל תורת ישראל ארץ ישראל. בו נתגלמה היהדות של הזמן הזה אוי לנו כי איננו עוד".
גם ביום ג', ה' באלול, הכותרת הראשית שתופסת את כל חצי העמוד העליון מתארת את הלווייתו של הראי"ה. עמוד ז' הוקדש כולו למובאות מכתביו של הרב קוק ולמודעות אבל. בשבת שאחר מותו הוקדש רוב הגיליון למובאות מספריו וכתביו.

תובנות לאחר מות
מכל המובא נראה בעליל כי ככל שהעיתון היה פחות מזוהה עם החוגים הסוציאליסטיים כך תפסו הסיקור ודברי ההספד מקום בולט יותר ואוהד יותר. עניינים מרכזיים המשותפים לכל המספידים הם אהבת ישראל העצומה שלו, היחס החיובי לחילוניים ולתחיית האומה בארצה, וההירתמות לסייע בכל כוחו למהלך היסטורי זה. כל זאת לצד דגש על גדלותו התורנית יוצאת הדופן, והיותו מנהיג העולם היהודי בכללו. אפילו 'דבר' הכתיר אותו "רבה של כנסת ישראל".
יש לשים לב במיוחד, כי לעומת מה שרגילים לחשוב כאילו היה הראי"ה מקובל על כל החילונים בגלל אהבת ישראל העצומה שלו, המציאות הייתה שונה. מיקום דברי ההספד, המשקל שלהם, ובמיוחד ההספד ב'דבר', מלמדים על המורכבות של היחס אליו מצד חוגי הפועלים אשר היו הגורם הדומיננטי ביותר ביישוב באותה עת. לא יכלו עורכי עיתון, הקולעים לטעם הקוראים, מהתחשבנות מפורטת – שלא לומר קטנונית – על פעולותיו החל בפרשת הכותל בתרפ"ט, שבה לחם בעוז נגד המופתי והאנגלים למען זכות היהודים במקום. תנועות הפועלים העדיפו ויתור במקום הקדוש לעם ישראל כדי לא לסכן את המשך ההתיישבות העובדת שהייתה בבת עינם (לימים יאמר משה דיין, שגדל בנהלל, לאחר כיבוש העיר העתיקה "מה נעשה עם כל הוותיקן הזה"). השיא, כמובן, עמידתו האיתנה לצידו של סטבסקי, הנאשם ברצח ארלוזורוב, שהפכה אותו למטרה לחיצי רעל פובליציסטיים שעברו כל גבול.
גם כששיבחו אותו בעמידתו לצד הפועלים, דאגו להזכיר את "הכפיה שנהג בהם בענייני אמונה". כוונתם לכפיית שמירת שבת, יום טוב וכשרות בפרהסיה של כל יישוב, גם אם הוא חילוני, כדי לקבל תעודת הכשר על התוצרת החקלאית (ראו 'להכות שורש', פרקים חמישי עד שביעי).
הגמרא מכנה את האמוראים בכינוי "משה", כממשיכיו של מקבל התורה. אף אנו נאמר, הראי"ה, ממשיך דרכו של משה היה כשעמד בעוז נגד החוטאים, אך בעיקר מסר נפשו למען העם, ונקרא רעיא מהימנא.

מעובד מתוך ספר שעתיד לצאת בקרוב בע"ה על הראי"ה ותנועות הפועלים
מתוך העיתון 'בשבע'

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק