תפילה: מדאורייתא או דרבנן

מדורים
דפי לימוד עצמי

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
מצוות התפילה וערכה

3 דק' קריאה

רמב"ם: חובה מהתורה להתפלל בכל ביום
לאחר ששלמה המלך בנה את בית המקדש, הוא התפלל לה' שישמע לעם ישראל. בדבריו, שלמה המלך מדגיש את התפילה של העם בבית המקדש:
וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ, וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ, אֶל-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמַעְתָּ, וְסָלָחְתָּ. (מלכים א, ח, ל)
בכמה מקומות התורה מצווה אותנו לעבוד את הקב"ה. הרמב"ם מבין שהעבודה כוללת את התפילה, כמו שאמרו חכמים במדרש וכמו שאמר שלמה המלך בבית המקדש:
והמצוה החמישית היא שצונו לעבדו יתעלה וכבר נכפל צווי זה פעמים, אמר "ועבדתם את ה' אלקיכם ואמר (ראה יג ה) "ואותו תעבודו"...
ואף על פי שזה הצווי הוא גם כן מן הציוויים הכוללים כמו שביארנו בשרש הרביעי הנה יש בו יחוד שהוא צוה בתפילה. ולשון ספרי ולעבדו זו תפילה... ואמרו "עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו". כלומר ללכת שם להתפלל בו ונגדו כמו שבאר שלמה עליו השלום (מ"א ח דה"ב ו): (רמב"ם ספר המצוות מצוות עשה ה)
המצוות לעבוד את ה' היא מצווה כללית, כלומר, מתייחסת לחיוב הכללי לעבוד את ה'. למרות זאת, לפי הרמב"ם, יש מצווה מסויימת ומוגדרת בעבודת ה' – תפילה.
• מדוע תפילה נחשבת "עבודת ה'" יותר מכל שאר המצוות?
בהלכות תפילה, הרמב"ם מפרט יותר על החיוב של תפילה:
מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה. וְנֶאֱמַר "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם", אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב? זוֹ תְּפִלָּה.
וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה... וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמָן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה... אֶלָּא חִיּוּב מִצְוָה זוֹ כָּךְ הוּא: שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שְׁבָחוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם בְּבַקָּשָׁה וּבִתְחִנָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבָח וְהוֹדָיָה לַה' עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ, כָּל אֶחָד כְּפִי כּוֹחוֹ. " (רמב"ם הלכות תפילה א, א)
• לפי הרמב"ם, תפילה נחשבת עבודה שבלב. מה הכוונה עבודה שבלב?
• לדעתכם - אם תפילה היא פירוש של "לעובדו בכל לבבכם", מניין הרמב"ם למד שצריך להתפלל בכל יום? אולי הכוונה פעמיים ביום, או רק פעם בשבוע?
רמב"ן: החיוב להתפלל הוא מדרבנן
אלא קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן (ברכות כא, א)
הרמב"ן חולק על הרמב"ם וסובר שאין מצווה מהתורה להתפלל בכל יום, אלא רק כאשר יש צרה. את דבריו, מבסס הרמב"ן על הגמרא בברכות:
"שכבר בארו החכמים בגמרא תפלה דרבנן כמו שאמרו ב(פרק) שלישי של ברכות… אלא ודאי כל ענין התפלה אינו חובה כלל אבל הוא ממדות חסד הבורא יתברך עלינו ששומע ועונה בכל קראינו אליו.
ועיקר הכתוב ולעבדו בכל לבבכם מצות עשה שתהיה כל עבודתינו לא-ל יתברך בכל לבבנו כלומר בכוונה רצויה שלימה לשמו ובאין הרהור רע, לא שנעשה המצות בלא כונה...
או לומר שמכלל העבודה שנלמוד תורה ושנתפלל אליו בעת הצרות ותהיינה עינינו ולבנו אליו לבדו כעיני עבדים אל יד אדוניהם. וזה כענין שכתוב "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם" והיא מצוה על כל צרה וצרה שתבא על הצבור לצעוק לפניו בתפלה ובתרועה..." (רמב"ן, בהשגות לספר המצוות)
הרמב"ן מדגיש שמצוות "לעובדו בכל לבבכם" היא אכן מצווה כללית. כאשר לומדים תורה או מקיימים מצוות, מקיימים גם את המצווה של לעובדו בכל לבבכם. חז"ל הסמיכו על הפסוק את מצוות תפילה ואמרו שתפילה היא עבודה שבלב, אבל הפירוש העיקרי של "בכל לבבכם" זה לעבוד את ה' עם כל הכוונה.
לפי הרמב"ן, תפילה היא חסד של ה', אפשרות שנתן לנו לקרוא אליו והוא ישמע לקריאה.
למחלוקת זו השלכות רבות ובין השאר, בהבנת מטרת התפילה. בעז"ה נרחיב בכך בהמשך ובנתיים, טעימה קטנה. לפי הכוזרי, התפילה היא החלק העיקרי בסדר היום של עובד ה', שכן בזמן התפילה הוא זוכה להידבק בקב"ה:
אֶלָּא עִם כָּל מִלָּה מַחֲשָׁבָה וְכַוָּנָה בָהּ, וְתִהְיֶה הָעֵת הַהִיא (=זמן התפילה) לֵב זְמַנּוֹ וּפִרְיוֹ, וְיִהְיוּ שְׁאָר עִתּוֹתָיו כִּדְרָכִים הַמַּגִּיעִים אֶל הָעֵת הַהִיא, יִתְאַוֶּה קִרְבָתוֹ שֶׁבּוֹ מִתְדַּמֶּה בָרוּחֲנִיִּים וְיִתְרַחֵק מֵהַבַּהֲמִיִּים, וְיִהְיֶה פְרִי יוֹמוֹ וְלֵילוֹ הַשָּׁלֹשׁ עִתּוֹת הָהֵם שֶׁל תְּפִלָּה, וּפְרִי הַשָּׁבוּעַ יוֹם הַשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְעֻמָּד לְהִדָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹקי, וַעֲבוֹדָתוֹ בְשִׂמְחָה לֹא בִכְנִיעָה, כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאָר. (כוזרי, מאמר שלישי, ה)
המהר"ל מאיר את התפילה בזוית שונה:
"ומה שנקרא התפלה עבודה כמו שבארנו זה למעלה, כי התפלה שמתפלל האדם אל השם יתברך מורה שהאדם נתלה בו יתברך וצריך אליו ואין לו קיום זולתו, והנה זהו אלקותו יתברך שכל הנמצאים צריכים אליו ותלוים בו יתברך עד שהכל אל השם יתברך" (מהר"ל, נתיב העבודה ג)
• לפי המהר"ל, התפילה מדגישה את התלות של האדם בקב"ה. לאיזו דעה תפיסה זו מתאימה יותר, לרמב"ם המבין שתפילה היא עבודה או לרמב"ן שתפילה היא חסד ואפשרות לבקש דברים מה'? איזו שיטה מתאימה יותר לתפיסה של הכוזרי?
• לדעתכם, אילו השלכות נוספות יש למחלוקת הרמב"ם ורמב"ן?
אהבתם את הדף ורוצים לקבל עוד? רוצים לפתוח קבוצת לימוד?
יישר כח! פנו לישראל וונדי 050-9353488

מצוות התפילה וערכה

דפי לימוד עצמי