ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
א. הכנה (זימון) הנוכחים לקיום מצוות ברכת המזון.
ב. הודיה לקב"ה על הנאת האכילה המשותפת יחד עם יתר המסובין.
הרמב"ם (פרק ה מהלכות ברכות הלכה ב-ג) מתאר את הזימון המקורי. במקור אדם אחד היה אומר "נברך", וכולם עונים "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". אחרי שהמזמן חוזר על ברכה זו, הוא מברך בקול את כל ברכת המזון ויתר המסובין מאזינים ועונים "אמן" על כל ברכה וברכה.
עולה שבמקור היו המזמן היא גם מברך את כל ברכת המזון ומוציא את המסובין ידי חובתם.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
51 - חמדת השבת: שינוי צבע נוזל שלא למטרת אכילה
52 - חמדת השבת: שינוי תפקיד הזימון
53 - חמדת השבת: צירוף לזימון על אכילת מצה
טען עוד
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קפג סעיף ז) נפסק שנכון שכל אחד מהמסובין יברך בלחש את ברכת המזון לעצמו, ולא יסמוך על ברכת המזמן. לחידוד העניין נצטט את לשונו החריפה של הט"ז (סימן קפג ס"ק ו):
ושערורייה זו מצויה בעוונותינו בינינו, שבאותו פעם שהמברך בזימון מברך, אין שומעין לו, ומדברים דברים אחרים, ועוברים על עשה דאורייתא 'וברכת את ה' אלקיך' בשאט נפש. ובפרט בסעודות גדולות, וטוב מאד היה הדבר שלא לברך בזימון כלל, דאז היה כל אחד מברך בפני עצמו, מה שאין כן עכשיו שטועים לומר שהם יוצאים בברכת המברך, ואינו שומע מהו אומר, על כן בוודאי חיוב על כל אדם לדבר הברכות בלחש עם המברך ולא יבא לידי מכשול דאורייתא, דאף על גב דבדורות הראשונים היו שותקים ומכוונים לברך, מכל מקום בשביל חסרון כוונה יש לנהוג כן
מה עושה היחיד בעונה לזימון?
אם כך, במקור נראה שהזימון בהכרח היה מכניס את המסובין לברכת המזון.
בטור קודם נגענו בדיון על שלושה שאוכלים כאחד, שניים סיימו ומבקשים לברך, מה מוטל על השלישי לעשות?
כאן נסדר את שיטות הראשונים בשאלה זו (על סמך דברי הרשב"א במסכת ברכות דף מה ע"ב):
א. רמב"ם : הזימון הוא הכנה לברכת המזון. אם שניים מבקשים לברך, על השלישי לעצור את אכילתו ולענות. אם כך, האחד יזמן ויברך ויוציא את שני האחרים ידי חובת ברכת המזון. גם אם האחרים מבקשים לברך לעצמם, כפי שנפסק, הם מוכרחים לברך בסמוך לזימון (במידה ורוצים לאכול עוד, עליהם להתחיל סעודה חדשה).
ב. ראב"ד : הזימון מכין לברכת המזון, אך אינו מחייב את הנוכחים לברך ברכת המזון מיידית. נביא דוגמא אחרת לדבר: אדם שיצא ממקום האכילה באמצע הסעודה. נוצר הפסק שאינו מאפשר "להמשיך" את האכילה הקודמת. אם הוא מבקש לברך, עליו להתחיל את סעודתו מחדש בנטילת ידיים וברכה חדשה. אומר הראב"ד שהוא הדין במקרה זה: משעה שאדם ענה על הזימון, הוא קבע שהוא מסיים את סעודתו. במידה והוא מבקש להמשיך את אכילתו הוא מוכרח ליטול ידיים ולברך שנית.
ג. רב האי גאון : המענה לזימון הוא הפסק, אך אינו עקירה של האכילה הקודמת. אין צורך ליטול ידיים שנית, אך אחרי המענה על הזימון, במידה וירצה לאכול, עליו לברך ברכה ראשונה מחדש.
ד. רש"י : ברכת הזימון היא הודאה עצמאית על האכילה המשותפת. אדם רשאי להודות בהודאה זו לקב"ה, להמשיך באכילה ולברך את ברכת המזון בסוף אכילתו.
אנו רואים כאן מנעד: הרמב"ם, בקיצון אחד, אומר שהזימון בהכרח נושא אופי של הכנה לברכת המזון, ואם כך לא יתכן לענות לזימון ולא לברך בסמוך לכך. רש"י בצד השני של המתרס, אומר שהזימון נושא תוכן עצמאי, ואפילו אינו נחשב הפסק ביחס לסעודה. בשיטת הראב"ד ורב האי גאון יש יותר מקום להתלבט, האם הם סוברים עקרונית כרמב"ם, אך המבקש להמשיך לאכול אינו נדרש לברך, או שמא עקרונית הם סבורים כרש"י, שניתן לנתק את הזימון מהברכה, אך למעשה הזימון נחשב הפסק באמצע הסעודה.
למעשה אנו פוסקים כרש"י, אך בשבועות הקרובים ננסה לעמוד על השלכות נוספות של הדיון.
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך מותר להכין קפה בשבת?
דיני פרשת זכור
למה ללמוד גמרא?
אנחנו קודש למענך
מה המשמעות הנחת תפילין?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
עירוב תבשילין
האם מותר לפנות למקובלים?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
