ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
הגמרא (שם דף נט ע"ב) מביאה ברייתא בה נאמר שעל בית חדש וכלים חדשים מברכים 'שהחיינו', ואם הם שלו וגם של אחרים יש לברך עליהם 'הטוב והמטיב'. הגמרא מביאה ברייתא נוספת האומרת את הדבר בצורת כלל: על שלו מברך 'שהחיינו', ועל שלו ושל חברו מברך 'הטוב והמטיב'.
אך בירושלמי על משנה זו אומר רבי יעקב בר זבדי בשם רבי חייא בר אבא שאם קנה את החפץ מברך 'שהחיינו', ואם קיבל אותו במתנה מברך 'הטוב והמטיב'.
הרשב"א והראב"ד אומרים שאכן יש כאן מחלוקת: לפי הירושלמי ברכת 'הטוב והמטיב' היא על טובה שאין דרישה לשלם עליה, ואילו לפי הבבלי 'הטוב והמטיב' היא על שמחה שאינה פרטית.
הרא"ש (ברכות פרק ט אות טז) חולק על כך, ואומר שבוודאי שיש הנאה גם לנותן. הגמרא במסכת קידושין אומרת שיתכן ואישה תתן מתנה לאיש, והוא יאמר "הרי את מקודשת בהנאה זו שאת נותנת לי מתנה". והאמת היא שאין צורך במקורות: אנו מכירים מהחוויות שלנו שיש התרגשות לא רק בקבלת המתנה, אלא אף בנתינתה.
הרא"ש מרוויח מכך שאין צורך לומר שיש מחלוקת בין התלמודים: מברכים 'הטוב והמטיב' כאשר ההנאה אינה פרטית. ונתינת מתנה לאדם היא הנאה, הן של הנותן והן של המקבל 1 .
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
57 - חמדת השבת: שהחיינו – על שמחת הלב, או על הגלגל החוזר בעולם?
58 - חמדת השבת: שהחיינו או הטוב והמטיב?
59 - חמדת השבת: שהחיינו על ראיית חבר
טען עוד
לכן הגר"א מכריע כפי שעולה מדברי הרשב"א והראב"ד.
השולחן ערוך (אורח חיים סימן רכב סעיף ה) פוסק את דברי הירושלמי, ומורה לברך 'הטוב והמטיב' על קבלת מתנה.
אך הביאור הלכה פוסק שמכיוון שלא ברור אם הבבלי חולק, יש לברך 'שהחיינו' וכך לצאת מספק שמא זו אינה הברכה הנכונה.
אם כדברי הראב"ד והרשב"א, ישנה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי בהגדרת המצבים בהם מברכים 'הטוב והמטיב', הרי שהבבלי סיפק הגדרה חדה: הנאה פרטית לעומת הגדרה שאינה פרטית. אך מהירושלמי לא ברור מהי ההגדרה. בעלי תמר מגדיר, ודבריו כתובים בשפה מובנת ויפה ועל כן נצטט אותם במלואם:
עלי תמר ברכות פרק ט הלכה ג
נראה שיש הבדל עקרוני בין הבבלי והירושלמי בהגדרת המושג 'ברכת הטוב והמטיב', שלדעת הבבלי על שיתוף הטובה הוא מברך, ולדעת הירושלמי על ריבוי הטובה הוא מברך. ופירוש 'ריבוי טובה', שהוסיף לו הקדוש ברוך הוא טובה על טובה, כדרך שנאמר גבי יעקב שנאמר 'ואתה אמרת היטב אטיב עמך', ובסדר ההגדה 'על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו וכו', ולפיכך כשניתן לו במתנה, אף שאין כאן שיתוף טובה, הוא מברך על ריבוי טובה שיש לו טובה כפולה: א) שרכש נכסים ב) שרכשם בלי כל תמורה, מה שאין כן בקנה אין כאן ריבוי טובה, אלא טובה רגילה, שרכש נכסים, אבל רכשם בתמורת כספים שנתן.
ובאמת שמטבע הברכה 'הטוב והמטיב' משמעו: 'הטוב' בדרך כלל 'והמטיב' שמוסיף טובה על טובה, וכדעת הירושלמי.
אבל לדעת הבבלי שביאור הברכה הוא 'הטוב' – לי, 'והמטיב' – לאחרים, המלות 'לי ולאחרים' חסרים במטבע הברכה
בהמשך הוא אומר מביא ראיות נוספות לכך שלכאורה ברכת 'הטוב והמטיב' מתאימה יותר להגדרה של הירושלמי. לכן בסוף דבריו הוא שב ומגן על ההגדרה של הבבלי:
והנה לדעת הבבלי שעל שיתוף הטובה מברך יש להסביר שרצו רבותינו לעקור מהאדם מקצת ממדת אגואיסמוס הטבוע בלב האדם שיש לו ענין רק בנוגע לטובתו ולא מתעניין בטובתו של חברו ולפיכך ראו רבותינו ז"ל לטבוע מטבע של ברכה ו"הטוב והמטיב" שיתרגל האדם שגם טובתו של חברו הוא טובתו וקרוב ללבו והלואי שיועיל ברכה זו לעקור במקצת האגואיסמוס מלבו של האדם כפי רצון וחינוך הקדוש של חז"ל.
אין ספק שמעבר להודאה לקב"ה שבדבר, הברכות נועדו גם לחזק ולנטוע בלבנו את החשיבות של הכרת הטוב, הידיעה שיש מישהו שמחיה אותנו ומאפשר לנו לקבל דברים שונים בעולם. אך פעמים שהברכה ממקדת את הדברים מאוד באדם עצמו: כאשר אדם מברך 'בורא פרי האדמה', כוונתו: שנתת לי, אישית, את פרי האדמה הזה. וכן כאשר אדם מברך 'שהחיינו' – כוונתו – שנתת לי מחיה וחיים ואפשרת לי ליהנות בדרך זו.
לכן חז"ל הוסיפו ברכה מיוחדת: כאשר אדם מזהה שההנאה שהוא קיבל אינה פרטית שלו, אלא משפיעה גם על אחרים, עליו לשים לב גם להנאה שלהם, לעצור ולומר :תודה לקב"ה, לא רק על הטובה שנתת לי, אלא על הטובה שנתת לכולנו יחד. וכך האדם ילמד לשים לב גם להנאות של האחרים.
________________
1 בעזרת ה' בהמשך נראה שהרשב"א, באופן שיטתי, סובר שאין לברך 'שהחיינו' או 'הטוב והמטיב' על הנאה מסוג זה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

ליל הושענא רבא תשפ"ז קדושת הסוכה, מצוות השמחה ומיתוק הדינים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן ברוך מלמד, בשיעור לליל הושענא רבה (השידור נכנס כשהרב כבר באמצע דבריו). הוא עוסק בקדושת עצי הסוכה — מה הדין כשהסוכה גדולה מהשיעור, האם מותר להריח הדס שבסכך או להישען על הדופן, ולמה לפי הרשב״א אי אפשר להתנות על הקדושה הזאת — ובשאלה מה קורה כשיושבים בסוכה בלי לכוון ״זכר לענני הכבוד״. משם למצוות השמחה בחג: קורבן השמחה, ״ושמחת בחגך״ לפי הרמב״ם, ושמחת בית השואבה. ובסוף, מה שהסוכות והערבות עושים בהושענא רבה — ממתיקים את הדין: משל לאבן גדולה שנגזרה, ובמקום לזרוק אותה בבת אחת מפוררים אותה לחצץ. ובתשובה מאהבה, אפילו חותכים ממנה אבנים יפות לבנייה.

ליל הושענא רבא תשפ"ז לולב ״חד הוצא״ ואחדות עם ישראל: כבוד, חיבה, דעת וחיים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב עידו יעקבי, ר״מ בישיבת בית אל, פותח בסוגיה של פסולי הלולב: התיומת שנחלקה או נסדקה, ולולב ״חד הוצא״ — שגדל יפה משני הצדדים, ובכל זאת הגמרא קוראת לו ״בעל מום״ ופוסלת אותו כל שבעת הימים. מה החיסרון בלולב שנראה כל כך מושלם? בעקבות הרב קוק באורות התשובה: התיומת היא נקודת החיבור, ובלי ״האגד הרוחני״ של כל הדעות ודרכי החיים — אין קיום לאומה. ובהמשך, איך מתאחדים גם עם מי שחושב מחשבות מרגיזות ושגויות, בלי לוותר על האמת: ארבע המדרגות שמונה הרב קוק — כבוד, חיבה, דעת וחיים. ומשל: ילד שמשתולל, עד שמגלים של מי הוא הבן. ״הם בנים של ריבונו של עולם.״

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״שמע ישראל״ ו״ברוך שם״: כל הכוחות אל מטרה אחת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. השר בצלאל סמוטריץ׳, בוגר ישיבת בית אל, חוזר לישיבה שבה גדל — ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נוף מולדתי״. הוא פותח בהודיה על הנס של המטוס שהיה עשרות שניות מהתרסקות יום קודם, ובאזהרה מלהתרגל לניסים: זה עניינו של חג הסוכות, שהמהר״ל קרא לו ״הוד״ — מלשון הודיה. ובעיקר, דבר תורה על יעקב אבינו שביקש לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה. הבנים עונים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ — כל הכוחות, הכישרונות והתפקידים של השבטים, גם כשיש ביניהם מתחים, מכוונים למטרה אחת; ויעקב עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — השפע שיורד מלמעלה למטה. כמו תזמורת שבהתחלה כל כלי מתאמן לבד, עד שיוצאת מוזיקה אחת.

מאמרים נוספים בארץ אגדה יעדי הגיוס של שלמה
לשיטת התנא שלמה המלך רמז בשיר השירים שחמש שישיות מהצבור צריכים להתגייס ולשלב ספרא וסייפא, ואילו ששית מהצבור צריכה להישאר בבית המדרש. האמורא שמואל חלק על כך, אך הרמב"ם פסק כשיטת התנא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה וזאת הברכה שמיני עצרת ושמחת תורה תשפז
מה הטעם שמסיימים ומתחילים את התורה ביום אחרון של חג הסוכות ולא בראש השנה שהוא היום הראשון של השנה. מה הטעם שברכת יוסף היא הארוכה ביותר ונתברך שתתרבה נחלתו יותר משאר השבטים. אַף חֹבֵב עַמִּים כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ - קשה במה שהזכיר לשון אַף, שהרי במקום חִבָּה היינו חֹבֵב לא שייך אַף שהוא לשון קֶצֶף. חמשה זוגות נקברו במערת המכפלה, ג' נגלות וב' נסתרות. מנין התיבות שבסוף חמשה חומשי תורה כמנין אֲנִי בִינָה.

















