ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- תלתא דפורענותא
ועדיין מפעמת התקווה בלבו של ירמיהו, כי יזכה לנבא טוב על עמו. הן שליחותו היא הן לישראל והן לאומות העולם, גם "לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס", וגם "לבנות ולנטוע". ושמא יהיו נבואות החורבן לאומות העולם הפוגעות בישראל, ונבואות הבנין והנטיעה לעמו שלו! אולם לא כך היה. ומשל קשה מביאים לנו חז"ל:
משל לסוטה שנכנסה לעזרה לשתות מי סוטה. בא כוהן להשקותה והיה מסתכל בה – והיא אמו! כך ירמיה, כשמאר לו הקב"ה, השקה את ירושלים, אמר לפניו: ריבונו של עלם, לא כך אמרת לי: "נביא לגויים נתתיך"? עכשיו תחילת נבואתי באומה שלי?!...
גם לא קל ללכת נגד הזרם, לנבא נבואות זעם שאיש אינו מוכן לשמוע, להסתכסך עם כל בני המשפחה, השכנים והידידים, להיות ל"אויב העם", להיות מושלך אל הבור כבוגד, לשבת עצור בחצר המטרה כמשתף פעולה עם האויב ולהינצל בנס מנסיון התנקשות בחייו מצד שכניו, תושבי ענתות. כה קשים הם חייו של ירמיהו, עד שהוא קץ בהם וזועק: "אוי לי אמי כי ילדתיני, אי ש ריב ואיש מדון לכל הארץ. לא נשיתי ולא נשו בי, (ואף על פי כן - ) כולו מקללני". וחוזר ופונה לקב"ה: "לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז, מפני ידך בדד ישבתי, כי זעם מילאתני. למה היה כאבי נצח ומכי אנושה, מֵאנה הֵרפא?...". אך תשובתו של הקב"ה מוסיפה מכה על מכתו: "לא תיקח לך אישה ולא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה". אין לך עתיד אישי. ולא זו בלבד, אלא שאף ממשיך רוחני לא יהיה לך. ברוך בן נריה, תלמידך הנאמן, לא יזכה להינבא ולהמשיך את מפעלך.
המציאות – הן האישית והן הלאומית – קשה היתה אף יותר מן הנבואה. לדאבון לבו של ירמיהו, דבר מדבריו לא שב ריקם. כל נבואות החורבן, ההרס וההרג, התגשמו במלואן. ועדיין פיעמה בלבו התקווה, כי שארית הפליטה תישאר בארץ, עד שבא רצח גדליה. למרות מחאותיו הנמרצות, ירדו הנותרים למצרים והורידו אותו עמם לגלות. ועדיין היה מקום לקוות כי החורבן והגלות יביאו להפקת לקחים ולחזרה בתשובה, אך גם זה לא קורה, והעם נאחז בעבודת האלילים ביתר אדיקות. ירמיהו מת בודד בנכר, בגלות, בחורבן. סיום טרגי לחיים טרגיים.
אולם בתורת ישראל אין טרגדיה. אין סיפור שסופו רע. הכול מוביל בסופו של דבר לטובה, אף אם ארוכה הדרך עד מאוד, וקשה מנשוא. וירמיהו לא ראה את עצמו מעולם ולא היה מעולם אישיות טרגית. ברגעים הקשים ביותר של החורבן, של הייאוש, יוצאות מפיו נבואות הנחמה הגדולות ביותר. בשעה בה רואות עיניו כי "הנה הסוללות באו העיר ללוכדה והעיר ניתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר", קונה ירמיהו את שדהו של חנמאל בן דודו בענתות, תוך שהוא מבטיח: "שדות בכסף יקנו... בארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה... כי אשיב את שבותם, נאום ה'". ותוך שהוא מנבא על השבתה מוחלטת מערי יהודה ומחוצות ירושלים, "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה", מבטיח הוא כי "עוד יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה"; ואין חתונה יהודית בה לא נשמעת הבטחה חגיגית זו. ודווקא קולה של רחל המבכה על בניה, כשהיא "מאנה להינחם על בניה כי איננו", הוא הוא המקור להבטחה: "יש שכר לפעולתך נאום ה', ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם".
דווקא עומק הכאב על החורבן הוא המנביע את היכולת לראות את הגאולה בעיניים בהירות: "והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרוס ולהאביד ולהרע, כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע, נאום ה'".
אנחנו קודש למענך
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך ללמוד אמונה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
חכמת התורה ומדעים
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
