ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- הלכות יום הכיפורים
למדנו בגמרא (ברכות ח: וכן ראש השנה ט. ויומא פא:):
"תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי".
וכן נפסק בשולחן ערוך (תרד א):
"מצוה לאכול בערב יו"כ ולהרבות בסעודה".
האם מצות אכילה בערב יום הכיפורים היא דאורייתא או דרבנן?
בגמרא (ראש השנה ט.) נראה שמי שדורש מהפסוק שצריך להוסיף מחול על הקודש ביום כיפור, לא סבור את הדרשה שצריך לאכול בערב יום כיפור. הרמב"ם כתב שצריך להוסיף מחול על הקודש, ולא כתב שצריך לאכול בערב יום כיפור (אם כי ראה רמב"ם נדרים ג ט).
הבית יוסף נקט בדעת הרמב"ם שמצות אכילה בערב יום כיפור הוא מדרבנן ואסמכתא בעלמא. המגן אברהם (סי' תקע) דחה דבריו וביאר שהמצוה דאורייתא גם לדעת הרמב"ם. ובלבוש (סי' תרח) ביאר ששתי הדרשות נלמדות מהפסוק ע"ש.
המשנה ברורה (תרד א) פסק כמגן אברהם שהמצוה לאכול בערב יום כיפור היא מהתורה.
טעם המצוה - הכנה לצום
כתב רש"י (יומא פא:):
"כל האוכל ושותה וכו' - והכי משמע קרא: ועניתם בתשעה כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה, ומדאפקיה קרא בלשון עינוי, לומר לך: הרי הוא כאילו מתענה בתשעה".
אם כן לדעת רש"י מטרת האכילה היא כדי שיהיה כח לצום. יצוין שרש"י לא הסביר סתם את טעם טעם המצוה, אלא רש"י בא להסביר את משמעות הפסוק לפי הדרשה (עי' סוף השיעור בעניין טעמא דקרא).
הרא"ש (יומא ח כב) כתב כדברי רש"י והרחיב יותר:
"והכי פירושו דקרא ועניתם את נפשותיכם. כלומר הכינו עצמכם בתשעה לחדש להתחזק באכילה ובשתיה כדי שתוכלו להתענות למחר להראות חיבתו של המקום ברוך הוא לישראל. כאדם שיש לו ילד שעשועים וגזר עליו להתענות יום אחד וצוה להאכילו ולהשקותו ערב יום התענית כדי שיוכל לסבול כך הקדוש ברוך הוא מכל ימות השנה לא צוה לישראל להתענות אלא יום אחד לטובתן לכפר על עונותם והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית".
אף רבינו יונה (שערי תשובה ד י) כתב באחד ההסברים שהאכילה היא כדי לתת כח ליום כיפור. אך הדגש בדבריו שונה, שלדבריו האכילה היא לתת כח לתפילה ותשובה. וז"ל:
"למען נחזק להרבות בתפלה ותחנונים ביום הכפורים. ולשית עצות בנפשנו על התשובה ועיקריה".
האכילה משום שמחת התשובה ושמחת יום טוב
הסברים נוספים כתב רבינו יונה (ד ח-ט):
"ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הקובע סעודה בערב יוה"כ כאלו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם. כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו. ותהיה לו לעדה. על דאגתו. לאשמתו. ויגונותיו. לעונותיו:
והשנית - כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה. כי יגדל וישגא מאוד שכר השמחה על המצות. כמו שנאמר (ד"ה א כט) ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך. ונאמר (דברים כח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב. ומפני שהצום ביום הכיפורים, נתחייבו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יוה"כ ".
אם כן לדברי רבינו יונה האכילה בערב יום כיפור עניינו משום שמחת התשובה והכפרה, וכן משום שמחת היום טוב.
וכעין זה כתב הבית יוסף (סי' תרד):
"והא דמצוה להרבות במאכל ובמשתה ביום זה היינו כדי להראות שנוח ומקובל עליו יום הכפורים והוא שמח לקראתו על שניתן כפרה לישראל דכיון שיום הכפורים עצמו אי אפשר לכבדו במאכל ומשתה כדרך שמכבדין שאר ימים טובים צריך לכבדו ביום שלפניו ואף על פי כן אם מתענה שפיר דמי שהוא מורה כי נפל עליו פחד יום הכפורים שהוא יום דין והוא חרד מפחד ה' ומהדר גאונו ".
[העיר הבחור החשוב דורון זליגר שלפי זה קצת קשה, מדוע השמחה היא בערב יום כיפור, כאשר עוד לא נתכפרו העבירות, ואנשים דואגים וטרודים בעניין התשובה, והיה יותר מתאים לכאורה לאכול ולשמוח במוצאי יום כיפור לאחר המחילה].
כעין טעמו של רבינו יונה כתב השל"ה הקדוש (יומא פרק תורה אור, קלד) בשם הרמ"ק וז"ל:
"זה לשון האלהי מה"ר משה קורדיוורא בספר עבודת יום הכפורים (זבחי שלמים, תקוני המתכפרים תקון ב'): דרך כל ישראל לשמוח בערב יום כפורים ולתקן סעודה יפה, וכן הדין, וכן פירשו בגמרא (ראה ברכות ח ב). ואמנם טעם לזה יתבאר, במה שהקשו בזהר (ח"ג דף ח' ע"ב), כי התשובה היא אחת ממצוות עשה, ובכל מצות עשה צריך השמחה , ואם כן, השב בתשובה עיקרו ההכנעה והדאגה, ואם כן שמחה בתשובה היאך. ותרצו שם. ועתה לעניננו נאמר, כי יום הכפורים אין בו שמחה מחמת דאגות העוונות, ועיני כל ישראל הם תלויים לאביהם שבשמים, לראות שיוציא לאור משפטם, ואין שמחה, לכן הקדימו השמחה אל המצוה. לכן, ראוי לתקן הבית במצע ושלחן מלא ברכת ה' בערב יום זה, לשמוח בו שמחת מצוה. וכנגד זה אמרו בגמרא (ברכות שם), כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלין עליו כאילו התענה תשיעי ועשירי. מפני שעינוי העשירי אינו נרצה לפניו, מפני שהוא בדאגה. אלא אם שמח בתשיעי, אז מתקבל תענית העשירי. אם כן, נמצא שמחת התשיעי מעין צום ותשובת העשירי, ולכן מעלה עליו כאילו התענה תשיעי ועשירי".
הרי שהשמחה בתשיעי עניינו שמחה על מצות התשובה. לכאורה זה שונה מדברי רבינו יונה שכתב השמחה היא על היום טוב והתשובה, אלא השמחה היא על מצוות התשובה.
[אגב, דבריו מזכירים קצת את דברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל שאמר לאנשים שבאו לבקר אותו בחוליו, והיו עצובים לראות את הרב בסבלו. הרב האיר להם שיש לקיים מצות ביקור חולים בשמחה כדי לעודד את החולה וגם כי כל המצוות צריך לעשות בשמחה, ראה מלאכים כבני אדם עמ' 417, משמיע ישועה עמ' 567].
טעמים נוספים בדברי הפוסקים
כתב השבלי הלקט (סדר יום הכיפורים סימן שז):
"או יש לומר שמפני שאוכל יפה בערב יום הכיפורים וביום הכיפורים מתענה קשה לו עינויו יותר . ואחי ר' בנימין זצ"ל פי' כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו נתענה תשיעי ועשירי להוציא מלבן של צדוקין שמתענין גם בתשיעי לפי שלא ניתן הכתוב לידרש אלא לחכמים וחכמים דרשו עינוי זה שהוא באכילה ושתייה אך שצריך להפסיק אכילתו מבעוד יום והרי הוא כאילו התענה תשיעי ועשירי שמפסיק אכילתו מבעוד יום וכו".
הפרישה (סי' תרד) כתב שאפשר לומר בטעם המצוה כדי שיהא ניכר וגלוי ציווי הקדוש ברוך הוא להתענות ביום העשירי. ואם אדם מתענה גם בתשיעי אם כן לא יהא ניכר הציווי להתענות בעשירי, אלא יאמרו שכל אחד מתענה מתי שרוצה, ולא ידעו בקדושת יום הכפורים, כעין שמצינו שאין לשחות בתפילת שמונה עשרה בסוף כל ברכה.
ר' צדוק ומרן הראי"ה קוק - האכילה היא חלק מהתשובה והתיקון
ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק דברים לערב יום הכפורים) כתב:
"ואכילת ערב יום הכפורים הוא לתקן כל תענוגי הגוף שיהיה בקדושה…
אבל באמת דגם בערב יום הכפורים יש מצוה בעונג ושתיה ובזוה"ק (ח"ג ס"ח ב) מפורש למענגא נפשיה במיכלא ומשתיא ובתיקונים איתא דבעי למחדי ביה.
אך ענין אכילת ערב יום כפורים בא לתקן כל אכילות ועינוגי הגוף שיהיה בקדושה כמו קודם החטא שרק אחר הקלקול הכניס הנחש הנאת הגוף שלא לשם שמים…דעיקר מה שקצבו בספרי המקובלים התעניתים הוא לאשר יש עבירות חמורות שתשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין כמו שאמרו ביומא (פ"ו א) ושקלו המקובלים התעניתים שנצרך לכל חטא שלא יהיה צריך ליסורין שימרקו ועל זה הוא אכילת ערב יום הכפורים לתקן זה". ע"ש.
ועי' גם בכף החיים (תרד ב).
מרן הראי"ה קוק במדבר שור (דרוש י) ועין איה (ברכות ח"א קג) ביאר שתשובה שנעשה על ידי פרישות מהעולם הזה אינה תשובה שלימה, והתשובה השלימה מגיעה רק על ידי שגם אוכלים כתורה וכמצוה ע"ש.
נפקא מינות להלכה בין הטעמים
נשים וחולים
כתב הכתב סופר (סי' קיב) שיש לדון אם נשים מחויבות באכילה בערב יום כיפור. מצד אחד מדובר במצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות. מאידך יש לומר שלפי הטעם המבואר ברש"י שהאכילה היא לתת כח לצום, נשים חייבות כדי שיהיה להן כח לצום.
והסתפק הכתב סופר בספק הפוך לגבי חולים גברים. מצד אחד חולים גברים חייבים במצוות עשה שהזמן גרמא. מאידך לטעם המובא ברש"י החולים פטורים כי בכל מקרה הם לא צמים ביום כיפור.
וכתב הכתב סופר שלמעשה יש לפטור אשה חולה. וביאר שממאי נפשך היא פטורה - אם לא נלך לפי הטעם שכתב רש"י, אלא נתייחס לאכילה כמצוה רגילה שהזמן גרמא - נשים פטורות. ולפי דברי רש"י שהמצוה היא לאכול כדי שיהיה כוח לצום, אזי במקרה של אשה חולה היא בכל מקרה לא צמה.
הערות על דברי הכתב סופר
האחרונים העירו כמה הערות על דברי הכתב סופר:
א. השדי חמד (מובא בפסקי תשובות תרד הע' 4) העיר שאולי ירחם עליו השי"ת ותתרפא, ולכן תקיים מצות אכילה בעיוה"כ היטב כפי כוחה, עיין שם.
ב. אם היא אוכלת ביום כיפור פחות פחות מכשיעור אזי צריכה לאכול בערב יום כיפור כדי שתמעט באכילה ביום כיפור (מקראי קודש כמובא בפסקי תשובות שם). ואף אם צריכה לאכול כשיעור יש לה מצוה לאכול בתשיעי כדי שתוכל למעט אכילתה ביום כיפור (מנחת אשר מועדים יום כיפור יג).
ג. יש טעמים נוספים לאכילה בערב יום כיפור. לא רק טעמו של רש"י שהאכילה נותנת כח לצום. יש גם את הטעם שהאכילה היא משום שמחת יום טוב וכו (מנחת אשר שם, ע"ש עוד).
אכילה בליל תשיעי
נחלקו אם יש מצוה לאכול רק ביום תשיעי או כבר מליל תשיעי.
הגר"א (סוף סי' תרד) ויד אפרים (סי' תרד) נקטו שאין מצוה לאכול בליל תשיעי, והוכיחו כן מהגמרא ורש"י בכתובות ה.). מובא בגמרא שם: "אמר ליה אביי אלא מעתה יום הכיפורים שחל להיות בשני בשבת כו' אי נמי התם אית ליה רווחא", ופירש רש"י לשחוט בלילה שהסעודה אינה עד למחר. ולמדו הגר"א והיד אפרים מהגמרא ורש"י שאין חיוב סעודה בלילה.
אך הגר"ש קלוגר זצ"ל בספר החיים (סי' תר"ד, מובא בדף על הדף בכתובות שם) כתב שיש לדחות, שרש"י דייק "שהסעודה" אינה אלא עד למחר, כלומר שלהרבות בסעודה לא מרבינן עד למחר, אבל מ"מ יש מצוה באכילת בשר בלילה בלי ריבוי סעודה. וכתב שאדרבא כך מדויק מרש"י, שלא כתב בפשיטות שאין מצוה לאכול בלילה משמע שגם בלילה יש מצוה אלא שהמנהג שאין עושין את הסעודה אלא ביום.
[אפשר להוסיף שבגמרא יש שני תירוצים, ואולי נחלקו בכך התירוצים, התירוץ הראשון שחילק בין סעודה של רבים שאדם טרוד להכינו לסעודה של עצמו שאינו טרוד להכינו סבור שיש מצווה לאכול בלילה. והתירוץ השני שיש רווחא עד הסעודה ביום סבור שאין מצווה לאכול בלילה].
המשנה ברורה (שער הציון תרד יא) כתב בשם המגן אברהם בשם השל"ה: "ובמקומות שמרבין בסליחות באשמורת, אם כן אין חושבין אותו ליום טוב, אין לאכול בשר בלילה".
והיה מקום לומר שזה תלוי בטעמים. אם הטעם הוא כדעת רש"י שהאכילה היא משום הכנה לצום, אולי אין צורך להכין לצום כבר בלילה. ואילו לטעם שהתשיעי הוא יום טוב, אזי היום טוב מתחיל מהלילה.
אך בפוסקים לא כתבו שזה תלוי בטעמים הנ"ל, אלא משמע מלשון השל"ה והגר"א (שם) שבכל מקרה היום התשיעי נקרא יום טוב, והשאלה ממתי מתחיל היום טוב, (ולכאורה לשיטת רש"י אינו יום טוב כלל וצ"ע).
כמות אכילה
כתב המנחת חינוך (מצוה שיג) שכיון שבאכילת ערב יום כיפור מוזכר לשון עינוי אפשר שאינו יוצא ידי חובת אכילה אלא אם אכל בערב יום הכיפורים שיעור ככותבת בכדי שיעור אכילת פרס, שאכילה בשיעור זה אינו עינוי ביום הכיפורים, ושונה אכילת ערב כיפור מאכילה של שאר שבתות וימים טובים שהמצוה לאכול הוא בכזית או בכביצה.
ואפשר שזה תלוי בטעמים. לדעת רש"י מצוה לאכול כמה שצריך כדי להיות מוכן לצום. ואולי מקיים מצווה בכל מה שיאכל. ולפי הטעם שהתשיעי הוא יום טוב, אולי צריך לאכול כמו ביום טוב. עי' הערות הגרי"ש אלישיב (ברכות ח:).
ובכף החיים (תרד ב) כתב לאכול שתי סעודות, אך נראה שדבריו הם על פי הקבלה ולא שסבור שחובה לאכול כמות זו על פי הדין. וז"ל:
"והטעם בסוד מבואר בשער הכוו' דף ק' ע"ד כי בכל יום מעשי"ת נתקן בחי' החיצוניות ע"י אכילה ושתיה וברכותיהם וביוה"כ אסור לאכול וע"כ צריך להרבות באכילה ושתיה בעיוה"כ כדי לתקן בחי' החיצוניות של יום ומחר יעו"ש. ומבואר בפע"ח שער כ"ז פ"א שצריך לאכול בעיוה"כ כפי ערך ב' ימים יעו"ש ולכן לפחות יעשה ב' סעודות על הפת כדי שיצטרך לברך המוציא ובה"מ לתקן בחי' החיצוניות ע"י אכילה ושתיה והברכה ובסעודת הבקר יכוין לתקן בחי' החיציניות של היום ובסעודת המפסקת יכוין לתקן בחי' החיציניות של מחר. ויש נוהגין לבצוע על ב' ככרות כמו יו"ט".
ובספר קונטרס הזכרונות (ל ג) מסר הגר"ח קניבסקי את דבריו של דודו החזון איש:
"אמרו לו בשם הגר"א שמצץ בערב יום כיפור כל היום מיני מתיקה לקיים מצות אכילה. והשיב הגר"א בודאי לא עשה כן".
והוסיף הגרח"ק: "וזה מנהג מהר"ל דיסקין עי' ארחות רבנו ח"ב עמ' קצ"ט. ועי' רש"י ר"ה ט' א' ד"ה כל האוכל כו כל דמפיש כו')". עכ"ל הגרח"ק.
ובהערות שם (הן זכרונן הע' 6) מובא שביאר החזון איש את דעתו שאין המצוה לאכול כל היום, אלא לאכול סעודות במשך היום כדרכו בשאר ימות השנה, וכן נהגו החזון איש והקהלות יעקב לאכול כדרכם, ולא הרבו בכמות האכילה יותר משאר ימים. ע"כ.
וצ"ע, שלכאורה שיטה זאת לא נראית בדברי רש"י (ראש השנה ט.), וכפי שציין הגרח"ק שם. וכל שכן ששיטה זאת אינה מתאימה לכאורה לדברי רבינו יונה והבית יוסף שצריך לשמוח משום היום טוב והתשובה. משמע שמדובר בסוג של יום טוב ולא רק שאינו צום.
ובספר מפניני הרב (עמ' קלב) מובא שמועה של הגרי"ד סולוביצ'יק:
"אחד מן התלמידים הזכיר לרבנו שקרא בספר תנועת המוסר אודות אחד מן הגדולים שבכדי לקיים מצות אכילה בערב יום כיפור כל היום כולו, היה דרכו למצוץ בסוכריה במשך כל היום. ורבנו מאוד נרתע מזה, וסבור היה שבודאי לא לזה נתכוונה ההלכה".
ולפי הטעם של רש"י נראה שאין מקום להנהגת המהרי"ל דיסקין, אך לטעמים האחרים אולי יש מקום לכך. ואם נתייחס למצוות האכילה בתשיעי כגזירת הכתוב בלי הבנת הטעם יש יותר מקום להנהגה הנ"ל לאכול כל היום.
מה אוכלים?
במנחת חינוך (שם) כתב שאין חובה לאכול פת.
בשד"ח (מובא בפסקי תשובות תרד הע' 11) כתב שלטעם שמצוה זו של אכילה בערב יום כיפור היא כדי שנכין עצמנו לתענית של יוה"כ, צריך לאכול דווקא פת או שאר מידי דזיין.
לכאורה לפי הטעם שהתשיעי הוא יום טוב צריך פת. אך אפשר שלכולי עלמא אינו כיום טוב ממש.
עינויים שונים
המנחת אשר (שם) הביא שהמקור חיים לבעל החות יאיר כתב בשם חכם אחד שמצוה לקיים מצות עונה בערב יום כיפור. המקור חיים דחה דבריו. אף המנחת אשר דחה דבריו, וביאר שאף שעינוי כוללת את כל החמשת עינויים מכל מקום החידוש שהאוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה בתשיעי ועשירי לא התחדש אלא באכילה בלבד שהוא עיקר העינוי ורק בה חייב כרת.
האשל אברהם מבוטשאטש (סי' תרד) ביאר באופן דומה, שאף שדורשים [יומא עו, א] מה' פעמים ענוי חמשה הענויים, מכל מקום כיון שבערב יום כיפור לא כתוב כי אם פעם אחת עינוי, אין המצוה רק באכילה ושתיה.
היה מקום לדון לפי הטעמים. לפי רש"י שהאכילה היא הכנה לצום אין מצווה להתענג בעניינים שאינם אוכל, ולפי הטעם של שמחת יום טוב יש לזה מקום.
טעמא דקרא
לכאורה יש לפקפק בכל מה שדנו הפוסקים ללמוד כל מיני הלכות לפי הטעמים שבמצוות אכילה. הרי קיימא לן שלא דורשים טעמא דקרא.
ביאר המנחת אשר (במדבר סוף סימן נה):
"אך לגופן של דברים נראה לענ"ד דשאני טעמי המצוות שמצינו בדברי רבותינו הפוסקים שודאי יש לדון מתוכם אף הלכה למעשה, מטעמי המצוות שמצינו בדברי הפילוסופים, המקובלים והדרשנים, כגון המורה נבוכים, ספר החינוך וכדומה, שלא נאמרו להלכה כלל, אלא לסבר את האוזן וליישב את הדברים על הלב. אבל טעמי המצוות של מנחילי מורשה ומעתיקי השמועה, שמפיהם אנו חיים ועל פיהם ישק כל דבר, ודאי נאמרו אף להלכה, ואינן בכלל טעמי המצוות, אלא ביאורי המצוות.
ומשום כן נראה שהטעם שכתב רש"י במצוה זו, וכך כתב גם הרא"ש והטור עיקר הוא להלכה, מה שאין כן שאר הטעמים שבשערי תשובה ושבלי הלקט".
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
למה משווים את העצים לצדיקים?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
הדלקה וכיבוי ביום טוב
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
