ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- סוכות
נהגו חסידים להשתדל לחגוג את תקופת החגים בחצר האדמו"ר שלהם. ביחד עימו ועם שאר בני החבורה, סופגים קדושה ורוחניות ומתעלים טפח מעל הקרקע. ועוד נוהגים, שבמוצאי החג, ניגשים כולם אל האדמו"ר ומקבלים ממנו את ברכת הדרך לנסיעה הביתה ולהמשך השנה.
פעם אחת, כך מספרים, המתין האדמו"ר במוצאי החג לחסידיו, אך איש מהם לא בא לקבל את ברכת הדרך. האדמו"ר התפלא מאוד ושאל את משמשו – מה אירע לחסידים? מדוע אינם באים?
ענה לו המשמש – לחסידים היה כל כך טוב בתקופת החגים אצל הרבי, שהם מסרבים להיפרד. הם רוצים להמשיך ולהישאר בחצר הרבי.
אמר לו האדמו"ר – לך ואמור לחסידים, שהאלוקים של 'אתה בחרתנו' (התפילה שאומרים בימי החג) הוא גם האלוקים של 'אתה חוננתנו' (התפילה שאומרים לצאת החג)...
סיפור זה בא ללמדנו, שעניינם של החגים, שאת הקדושה שאנו סופגים בהם ניקח עימנו לכל ימות השנה. ובאמת, עניין זה יכול גם להעמיק לנו את המפגש עם כל תקופת החגים – יום כיפור, סוכות ושמחת תורה.
נפתח ביום כיפור, ומתוך הבנת עניינו נעמיק גם את הבנת חג הסוכות.
רוב האנשים מבינים את יום כיפור, כיום שעיקרו תשובה על חטאי השנה הקודמת, שמכוחה אנו באים נקיים לשנה החדשה, וכיוון שאנו נקיים מחטא, ה' נותן לנו שנה טובה ומתוקה.
הקושי בתפיסה זו, שלפי זה יום כיפור היה צריך לחול לפני ראש השנה, שהרי כבר בראש השנה קיבלנו את הכוחות לשנה החדשה, ולתפיסה זו עלינו להגיע נקיים מחטא כבר לראש השנה. (ובאמת, תפיסה זו היא תפיסה קצת רדודה, ויש להעלות אותה, אך היא מתאימה לחודש אלול שחל בסוף השנה, ופחות מתאימה ליום כיפור).
לכן יש אפשרות להסתכל על כל תקופת החגים בדרך אחרת. בראש השנה אנו מקבלים את הכוחות לשנה החדשה. לאחר שקיבלנו את הכוחות החדשים, עלינו ללמוד להפנים ולהפעיל כוחות אלו באופן טוב וטהור, כשמגמתנו שבימי שנה השגרתיים והרגילים נופיע את כוחותינו מתוך דבקות בה'.
אולם, כמו כל דבר חדש שלומדים בחיים, כדי לדעת להופיע את הכוחות החדשים באופן הטוב והראוי, עלינו לתרגל זאת קודם.
משל למה הדבר דומה לחיילים היוצאים להילחם. לפני המלחמה, עליהם לתרגל רבות את אופן השימוש הנכון בנשק ועוד ועוד. גם בתרגילים – קודם עושים תרגיל 'יבש', כלומר תרגיל שבו רצים וקופצים עם הנשק בלי לירות בו בפועל, כי עדיין חוששים שירי יסכן את חיי שאר הלוחמים. רק לאחר שברור שהחייל עשה תרגיל 'יבש' טוב ואין סכנה, עושים תרגיל 'רטוב', שבו יורים בפועל.
הנמשל לכך הוא, שיום כיפור הוא התרגיל ה'יבש', וסוכות הוא התרגיל ה'רטוב', וימי החול הם המלחמה בפועל. ונבאר.
מסכת יומא חותמת - "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ואומר (ירמיה י"ז) מקוה ישראל ה', מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל".
כלומר, רבי עקיבא משווה את טהרת יום כיפור לטבילה במקווה, והוא מביא לכך כמקור חלק מהפסוק "מקווה ישראל ה' – מושיעו בעת צרה". עיון בפסוק שממנו למד רבי עקיבא, מעלה תמיהה גדולה – הרי כוונת המילה 'מקווה' בפסוק היא מלשון תקווה, שהתקווה של עם ישראל היא שה' יושיע אותנו בעת צרתנו, ואין הכוונה למקווה מים מטהרים? ומדוע רבי עקיבא שינה מפשט לשון הכתוב?
דומה שרבי עקיבא מלמד אותנו כאן שני עניינים –
א. טהרת יום כיפור עניינה לתת תקווה להמשך השנה, וכפי שכתבנו כאן שמהותו של יום כיפור הוא לא רק כפרה על העבר, אלא נתינת תקווה להמשך השנה.
ב. טהרת יום כיפור דומה לטבילה במקווה מים. אמירה זו שיום כיפור דומה לטבילה במים, ובחינת ההבדל בין יום כיפור לסוכות תבאר לנו את מהותם של ימים אלו.
לגבי סוכות, ידועים דברי הגר"א על הפסוק "בשלם סוכו ומעונתו בציון", שיש דמיון בין מצוות הסוכה (סוכו) למצוות ארץ ישראל (ציון), שאלו שתי המצוות היחידות שאדם נכנס אליהם עם הנעליים.
לעומת זאת, במקווה האדם פושט את נעליו, ונכנס למצווה ללא הנעליים.
כלומר, ביום כיפור אנו משילים מאיתנו את הנעליים והבגדים, כלומר משילים את החיים החומריים והחיצוניים, ופוגשים את ה' רק בחלקים הרוחניים שלנו.
לעומת זאת, בסוכות אנו כבר מתעלים ופוגשים את ה' גם עם הנעליים, כלומר פוגשים אותו גם בחיים החומריים, כי בסוכות היהודי "אוכל ושותה וישן ומטייל בסוכה", כלומר כל החיים הרגילים וחומריים הופכים למצווה.
נמצאנו למדים, שביום כיפור אנו מתרגלים 'על יבש', חיים עם ה' רק בחלק הרוחני. בסוכות אנו כבר מתרגלים 'על רטוב', חיים עם ה' את כל מרחבי החיים. ואחר כך הולכים לשנה הרגילה, וחיים עם ה' בעצם החיים.
שנזכה לחוש את ה' תמיד...
חג שמח!
לימוד ליל הושענא רבא תשפ"ד איך לוקחים את האור של סוכות ומורידים אותו לחיי המעשה
לימוד ליל הושענא רבא בישיבת הדרום
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
