ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
מפטיר לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב (ישעיה מ)
פרשת לך לך
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת לך לך 126 פסוקים = וַיִּפֹּל, עֲבָדִים, יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ
וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱ-לֹהִים לֵאמֹר. (בראשית יז ג)
יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ לבית משכבו ומקדש וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו יקבל קרבנות. (שה"ש ד טז)
ובית שני עמד ת"ך בגימטריא וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו. (רוקח)
יש בה מצוַת עשה אחת והיא מצוַת ברית מילה. (ספר החינוך)
סגולה להצלחה בפרשה - חודש מרחשון שבטו נפתלי, וראוי לרוץ בו לדבר מצוה כמידתו איילה שלוחה, וביום י' לחודש שנולד גד, יהיה היום הזה למזל טוב לכל העושה דבר, וביום טובה יהיה טוב כי זכות גד חופף עליו כל היום ההוא.
כתב רבינו בחיי ז"ל, בנימין הצדיק נולד ביום י"א לחודש מרחשון, ובו ביום שנולד בנימין מתה רחל כדכתיב (בראשית לה יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין .עכ"ל ולפי זה אשכחן טוב טעם על קריאת שם החודש הזה מר-חשון על שם דנפטרה בו אמא רחל, ומ"ר ראשי תיבות מ'תה ר'חל. טעם נוסף על שם שאין בו יום טוב. וכן על שם טיפת הגשמים שיורד דמר הוא מלשון (ישעיה מ טו) הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי.
(מועד לכל חי כו) (בן יהוידע – סנהדרין קט א)
סגולה למקשה לילד - בפרשת המילה (בראשית כל פרק י"ז) אין ט', וכן במזמור יַעַנְךָ יְ-הוָה בְּיוֹם צָרָה (תהלים כ). ואין נופלים על פניהם ביום המילה, כי המילה נקראת טוב, וכתיב (קהלת ז יד) בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב. היינו ביום שמקיימים מצות מילה הקרויה טוב הֱיֵה בְטוֹב ואין לומר תחנון. כמו ביום טוב שאין אומרים תחנון. וכן (שמות ב ב) וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא שנולד מהול. וטוב לומר מזמור יענך על המקשה לילד. (ספר הגימטריאות) וכתב הרוקח – כל אלפא ביתא כתוב במזמור יענך לבד מט', וט' פסוקים איכא הכא לומר כל הקורא ט' פסוקים אלו כשהאישה מקשה לילד, אז תלד מיד. ובמדרש (תהלים כ ב) אמר רבי יהושע הכהן תשעה פסוקין יש במזמור הזה (בלי לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, שהוא אינו מגוף המזמור) כנגד תשעה חודשים שהאישה מתעברת בהם ומה הן אומרת 'דעני חייתא הוא יענה אתכם'. מי שעונה יולדת בציריה {'צרה' מלשון ציריה}, הוא יענה אתכם. (סידור הרוקח עמ' תכה)
בזמור זה ט' פסוקים בגימטריא קטנה מספר 'אמת'. במזמור זה שבעים מילים - כנגד שבעים נפש שירדו בני יעקב למצרים. (תהלים המפורש – פרק כ) ובתיקוני זוהר שהם כנגד שבעים צירים וחבלי שכינה, ובמפרשים - שהם כנגד שבעים שנות חבלי משיח בדוגמת האיילה שצווחת שבעים קולות קודם הלידה. (זח"ב משפטים קי"ט ע"ב). בפרק זה ש"י אותיות - כנגד ש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לצדיקים כשיבוא משיח. כתב הרוקח - האות ט' רומזת למכשולים המונעים מהתפילה לעלות ולהתקבל לפני כסא הכבוד, בפרק כולו לא מופיעה האות ט' היות ושום דבר לא יכול להפריע לתפילה זו מלהתקבל. (רוקח כח)
וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. (יב א) פרש"י (יב ב) לֹא גִלָּה לוֹ הָאָרֶץ מִיָּד כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו, וְלָתֵת לוֹ שָׂכָר עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר. כתב האוה"ח (יב ד) - אכן כוונת הכתוב הוא להודיע חיבתו של אברהם שלא נתעכב אפילו שעה אחת אלא בגמר דברי ה' לֶךְ לְךָ תכף וַיֵּלֶךְ אַבְרָם ולא נתעכב לשום סיבה ועזב את אביו ומולדתו.
שאלה – כיצד ידע אברהם אבינו להיכן להתחיל ללכת, לאיזה צד, והקב"ה לא גילה לו כדי לחבבה בעיניו, והוא לא התעכב אלא הלך מיד.
תשובה – היה הענן הולך לפני אברהם והוא הולך אחריו. וכתב בעה"ט – אַרְאֶךָּ בגימטריא 'בעננים' (222).
וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. (יב ב) תרי"ג בגימטריא שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה (614 עם הכולל) רמז שיקיים תרי"ג מצוות וזרעו אחריו שיקבלו את התורה שכלולה בתרי"ג מצוות וזהו סוד שנקרא שמו 'אברהם' 'גימטריא 'רמ"ח' שהם עיקר כל המצוות. (רבינו אפרים)
אמרו רז"ל שמעת שנימול אברהם יש לאבות דין ישראל גמור. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ שיקרא 'אברהם' וזה יהיה במילה. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה גימטריא תרי"ג שכשאגדיל שמך במילה אז יהיה לך דין ישראל ותקבל תרי"ג מצוות ולכן במילה נקרא 'אברהם' גימטריא 'רמ"ח' שבעת ההיא יקבל רמ"ח מצוות עשה. 'אברהם' גימטריא 'היה ברכה'. (פני דוד)
וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ פירוש אוסיף לך אות ה', הרומזת לבחינת ענוה, ומכח זה זכה לומר (בראשית יח כז) וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. (שלחן מלכים)
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. (יב יג) פרש"י - יִתְּנוּ לִי מַתָּנוֹת.
שאלה – כיצד אמר לשרה לומר שהוא אחיה והיא אשת איש וזהו אחד מהעבירות שנאמר בהם יהרג ואל יעבור (סנהדרין עד א). וקא עבר משום (ויקרא יט יד) וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל.
תשובה – דעתו של אברהם היה אם ישאלו עליה אם היא נשואה, הוא ישיב להם שבעלה הלך למרחוק, ולא ימצאו להם תקנה להרוג את בעלה, וינחוה. (החזקוני) מאחר שאת בת אחי כמו שאמר בלוט בן אחיו (יג ח) כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. (הרוקח) א"נ אברהם גירש את שרה על תנאי, אם לא יארע נס ויגע בה פרעה תהיה מגורשת למפרע מעכשיו ואין כאן איסור אשת איש. (חת"ס) וכתב המלבי"ם (לקמן כ ה) - שלפי הדין בבן נח כשאחד מהם אמר אין את אשתי נעשית פנויה כי א"צ גט כריתות, וכשאמר אחותי היא נעשית פנויה.
וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. (יב יג) פרש"י - יִתְּנוּ לִי מַתָּנוֹת.
שאלה – והלא כתיב (משלי טו כז) וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה ואיך היה אוהב שיתנו לו מתנות. ועוד מה ראה שקיבל מתנות מפרעה וממלך סדום לא רצה לקבל.
תשובה – מה שכתוב וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה היינו בישראל אבל באומות העולם כמציל מידם דמי ולכך היה אוהב אברהם שיתנו לו מתנות. (הרע"ב) כדי שיאמינו שהיא אחותו לכך קיבל מפרעה, ודעתו וכוונתו שלא יבינו שהיא אשתו, ולפי שהסדומים היו צרי עין, וכתיב (משלי כג ו) אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן, על כן לא רצה לקבל מהם אבל המצריים אינם כך. (מושב זקנים) א"נ הכי קאמר אם ירצו לקחתך יצטרכו לתת לי מתנות כדי שאסכים ואז אוכל לבקש מתנות גדולות שלא יהא בכחם לתת. אבל אם ידעו שאת אשתי ידעו שאין עצה לקחתך אלא שיהרגוני. ולא עלה בדעתו שהמלך יקחנה שהוא בוודאי יכול למלאות כל בקשותיו. (טעמא דקרא)
שאלה – מדוע לא חשש אברהם שיאמר פרעה שהוא העשיר את אברהם כמו שחשש לגבי מלך סדום (יד כג) וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם.
תשובה – פרעה נתן לאברהם מתנות מרכושו הפרטי, לכן פרעה יכל להתפאר ולומר שהוא העשיר את אברהם, וזה לא היה אכפת לאברהם כיון שזה אמת. לעומת זאת מלך סדום לא נתן לאברהם מרכושו הפרטי, שהרי זכה בכך אברהם כשלל המלחמה שבה נצח. אם כן מלך סדום רצה לתת לאברהם רכוש שכבר היה שייך לאברהם. לכך לא רצה אברהם שמלך סדום יתפאר בשקר ויאמר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. ובפרט כאשר האמת היא הפוכה, שאברהם הוא זה שהעשיר את מלך סדום. (אזנים לתורה)
וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה. (יג א) יותר יש מעלה בישיבת ארץ ישראל כשחוזר מארץ ישראל לפי שעה לחוץ לארץ ואח"כ חוזר לשוב לשבת בארץ, דטועם בה קדושה יתירה בפעם השניה יותר מבראשונה. והוא נלמד מאברהם אבינו שכל עיקר מדריגתו ועילויו היה בפעם השניה וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם. (אגרא דפרקא אות קח)
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. (יד א)
חידה בפרשה – היכן רמוז בפסוק מאמר חז"ל (שבת נג.) הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי.
תשובה – אַרְיוֹךְ הוא שמואל ונקרא אריוך על שם שהלכה כמותו בדינין, דאריוך לשון מלכות היא כמו ריכא ובר ריכא (ב"ב ד.). והכי פירושו, אריוך מלך אלא סר, כלומר אלא מאיסור דהלכתא כרב. (דעת זקנים) איתא (קידושין ל.) שלוי קרא לשמואל אריוך. פירש"י - על שם שהיה בקי בדינין ושופט כמלך השופט על הארץ לשון ריכא מלך. ודינא דמלכותא דינא.
וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. (טו ג)
שאלה – הלשון 'הֵן' נראית לכאורה מיותרת. הול"ל וַיֹּאמֶר אַבְרָם לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע.
תשובה – בין אותיות אלף - בית ישנן רק שתי אותיות שאין להם זוג – אותיות : ה"א, נו"ן. (שכל האותיות מזדוגין למספר עשרה או מאה, א"ט, ב"ח, ג"ז, ד"ו – חוץ מהאות ה'. כמו"כ י"צ, כ"פ, ל"ע, מ"ס, מצטרפין למספר מאה חוץ מהאות נ'.) מי שלא זכה להוליד בנים נחשב בגדר פנוי שאין לו בת זוג. ודומה לאותיות ה'ן' שאין להם זוג. וזהו שאמר אברהם, כיון שלא נתת לי זרע חשוב אני כמו 'הן', האותיות האלה שאין להם זוג. (אדרת אליהו)
וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. (יז ה)
דרשו חז"ל (ברכות יג א) תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: כָּל הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם 'אַבְרָם' - עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד [אֶת] שִׁמְךָ אַבְרָם'.
שאלה – למה לא נזכר דין זה בפוסקים, מאחר דאית ביה לאו ועשה.
תשובה – לפי שאין דין זה נוהג אלא בזמן שאברהם אבינו ע"ה עודנו חי בעולם הזה קודם שנפטר, וכן נמי נוהג לאחר תחיית המתים. (בן יהוידע שם)
אֶלָּא מֵעַתָּה הַקּוֹרֵא לְיַעֲקֹב 'יַעֲקֹב' הָכִי נָמֵי?! שָׁאנֵי הָתָם דַּהֲדַר אַהְדְּרֵיהּ קְרָא, דִּכְתִיב (בראשית מו ב): 'וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב'. (ברכות שם)
שאלה – זה עצמו קשה מדוע קראה התורה ליעקב אחרי שנשתנה שמו לישראל בשמו הראשון. ועוד אולי נלמד מיעקב על אברהם, שהשם הראשון לא נפסל ומותר להשתמש בו.
תשובה – כתוב במדרש (ספרי ראה נה) אין 'וְהָיָה' אלא מיד, ו'יִהְיֶה' משמעו לאחר זמן. אצל אברהם כתוב וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, משמע שמיד יוחלף שמו לאברהם, לכן לא נקרא עוד בשם אברם. אצל יעקב נאמר 'כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ' משמע שרק בעתיד יקבע שמו כישראל, ולכן אין איסור להזכירו בשם יעקב. (פניני הגר"א) ועוד לפי שנתוסף ה' באברהם רמז על ה' חומשי תורה דכיון דהוא מקיימו אינו תלוי במזל ויזכה לבנים. ואם כן ה' הנוספת באברהם הוא לומר דיש לו דין ישראל המקיימין ה' חמשה חומשי תורה. והקורא אברם מגרעות נתן באבינו הראשון ח"ו דלא ניכר שדינו כישראל וה"ט דאסור ועובר בעשה, משא"כ יעקב דשמו מורה על י' דברות ע' זקנים ק' כנגד מאה אמות של היכל ב' על שני לוחות ולזה שפיר קרינן ליה יעקב כי בשם יעקב רמוז ארבעה דברים של ישראל כאמור. ועוד יש לומר טעם פשוט דיעקב וישראל הם ב' נשמות עליונות ונשמת יעקב נשארה בו והמיתה היה לישראל לבד (כדאמרינן תענית ה ב יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת) ולכן דין הוא שנוכל לקרות יעקב כיון דהיא נשמה קדושה נפרדת מנשמת ישראל משא"כ גבי אברהם דה' הנוספת הוא להאיר השם עצמו בתוספת זה ולכן היטב חרה לו על הקורא אברהם אברם דפוגם בשמו בבלי דעת. (פתח עינים – ברכות יג א) ועוד
טעם שנשאר לו שם יעקב כי הנה למראה עינים נשא שתי אחיות אבל לאה ורחל בסודן למעלה כחדא חשיבי. ולכך נשאר לו שם יעקב לרמוז דלאה ורחל כחדא נינהו ולא עשה איסור ח"ו. י-עקב יוד רומז לרחל דהיא ספירה עשירית מ'. עקב היא לאה בסוד עקב ענוה. (מראית העין שם)
זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. (יז ז)
מצות מילה נקראת 'ברית'. רמז יש כאן, 'ברית' בגימטריא תרי"ב, ובצירוף המצוה עצמה הרי זה תרי"ג, כנגד תרי"ג מצוות. שכן מצות מילה שקולה כנגד כל תרי"ג מצוות התורה. ולא עוד אלא שבלעדיה לא נכנס גר לדת היהודית ולתרי"ג מצוותיה. (פניני הגר"א)
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. (יז כו)
רבן גמליאל אומר, שלח וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו ובשר ערלת ישמעאל בנו, שנאמר (בראשית יז, כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. מה הוא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בגבורת השמש בחצי היום. ולא עוד, אתיא 'עצם' מ'עצם' מיום הכפורים, מה להלן (ויקרא כג, כח) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפּוּרִים הוּא, שביום הכפורים נמול אברהם, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו, ומכפר על כל עונותינו, שנאמר )ויקרא טז, ל( כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם. (פדר"א פכ"ט, ילקו"ש) ובמדרש - אמר לו אברם: ומי ימול אותי? אמר לו: אתה לעצמך. נטל אברהם את החרב ואחז בערלתו, והיה מתיירא, לפי שהיה זקן והיה מרתת. אמר לפניו: רבש"ע, זקן אני. מה עשה הקב״ה כביכול? שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך עד שמל. כך עזרא משבח ואומר: אַתָּה הוּא י-ְהוָה לְבַדֶּךָ וגו׳ וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ ) נחמיה ט, ו –ח) 'וְכָרוֹת לו הַבְּרִית' אין כתיב כאן, אלא וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית וכתיב בסוף הפסוק: וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה. (תנחומא) כתב החיד"א – בשם המדרש שהיה מצטער אברהם אע״ה ובא עקרב ועקצו ונימול, ורמז בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם ר"ת בְּעֶצֶם בעקיצת עקרב צדיק מל. (חומת אנך)
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִימּוֹל בגימטריא יום הכפורים (417 עם הכולל) ולכך מן וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים (בראשית יז יא) בפרשת מילה שנ"ה תיבות כמנין 'כפורים' (356 עם הכולל) שמכפר על כל ימות השנה. (רבינו אפרים)
שאלה – הרי קיים אברהם אבינו כל התורה, וקיימא לן מילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת ויו''ט, א''כ אברהם שמילתו היה מילה שלא בזמנה, איך היה מותר למול את עצמו ביום כיפור.
תשובה – בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם, כוונת המדרש לומר דכיון שהיום ניתנה לו המצוה, הויא כמילה בזמנה לכן היה לו מותר לחלל את יום כיפור, דברית מילה בזמנה דוחה יום כיפור. (לוית חן) א"נ ע''פ המדרש שהיה מתירא אברהם וכביכול אחז הסכין הקב"ה עמו הוי וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית, א''כ הויא ליה שנים שעשוה לכן לא היה איסור. (חת"ס, מעדני אשר) א"נ לפי המדרש שהיה מצטער ובא עקרב ועקצו אתי שפיר (מעדני אשר) משום הכי אמר הכתוב נִמּוֹל אַבְרָהָם ולא כתיב 'מל אברהם' שעקצו עקרב ומצא עצמו מהול. (חומת אנך)
למה המתין הקב"ה עד צ"ט שנים בציווי למול את אברהם ?
'צד"ק טי"ת' בגימטריא 'תרי"ג' (613) – כל זמן שלא הגיע לצ"ט כאילו לא היה לו אלוקים, אף על פי שהיה עסוק במצוות פגום היה מן הערלה, ואז אמר לו אֲנִי אֵל שַׁדַּי, וכן לא אמר הקב"ה ליעקב אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה עד שהיה בן צ"ט שנים ואז בירכו ושינה את שמו, כמו שנקרא אברהם כשהיה בן צ"ט, ואברהם גייר בן צ"ט שנה את ילידי ביתו, וכן יעקב אמר (בראשית לה ב) הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. וזהו שאמר (בראשית כח כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְ-הוָה לִי לֵא-לֹהִים. (הרוקח)
לכך מברכים 'על' המילה – על בגימטריא ק', שמל אברהם ליצחק בן ק'. המילה גימטריא צ', שהיתה שרה בת צ' שנים בלדתה את יצחק. (רבינו אפרים)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
מה אכפת לך?
שתי דקות על בדיקת חמץ
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.
תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות
מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.
מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.
אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.
כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?
הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.
מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.
אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.