ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מכה לעריצים בימינו
בפרשת שמות אנחנו נכנסים לתקופת שובבי״ם שבא קוראים בתורה על גאולתם של ישראל. בתקופה זו אנחנו מזכירים לעצמנו שיציאה מהגלות היא לא רק היסטוריה, אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. הגאולה מהעריצים מתרחשת גם עכשיו. אני מתכוון קודם לעריץ ניקולס מדורו שנחטף לארה"ב ולא יכול כעת להזיק כמו שעשה קודם.
מדורו שלט על שלושים מיליון תושבים במרמה, בגלל החמדנות שלו התושבים סבלו מתת תזונה. למעלה מ-5 מיליון מהם ברחו מהמדינה הזו. כל זאת למרות שה' נתן להם אוצרות נפט יותר מכל מדינה אחרת בעולם. במקום להגיד תודה רבה ולעשות טוב, הם מציפים בסמים את ארה"ב ופוגעים באזרחיה.
מדורו וחמינאי - מגדולי שונאינו
כל עריץ שמדכא את אזרחיו ועושה רע – גם שונא את ישראל. האנטישמי הזה היה חבר למשטר באיראן ולכל האייטולות שם. תדלק בכסף כנופיות אנטישמים בעולם שרודפות יהודים. הנפילה שלו היא בשורה טובה לכל האנשים הטובים ובמיוחד לישראל, הם רואים שהרעים בעולם ממשיכים ליפול אחד אחרי השני.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
701 - צום עשרה בטבת בימינו – לפרשת ויחי תשפ"ו
702 - פרשת שמות תשפ"ו – הגואלנו מכף כל עריצים
703 - פרשת וארא תשפ"ו – יציאת מצרים משפיעה על העולם כולו
טען עוד
עריץ גם מול המצרים
גדול העריצים שבכל הדורות היה פרעה, בגללו נקראה מצרים "בית עבדים". הגמרא מספרת שהציווי להשליך ליאור ילדים חיים טרף לתנינים היה גם על ילדי המצרים (סוטה דף יב/א) שנאמר "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (א כב).
הוא הכריח גם את העם שלו לבנות פסלי ענק ולהרבות את כבודו. פרמידות ענק שאין בהם שום תועלת. המבנים הגדולים ביותר בעולם שנבנו בכח עשרות אלפי עבדים שסחבו אבנים במשקל של טונות ממרחק רב ובנו מהם יותר ממאה פירמידות. בשביל מה?
אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ
הקב"ה רוצה שיהיה בעולמו טוב, צדק, אור. ה' "אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ" (תהילים לג). לכן אחת משבע מצוות בני נח היא להושיב בתי דין בכל מקום "וכיצד מצווין הן על הדינין? חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם". ומוסיף "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו" (רמב"ם מלכים ט יד).
אין מוכרים לנכרים כלי נשק
המשנה בעבודה זרה (פרק א ז) אומרת על הגויים ש"אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דֻּבִּין וַאֲרָיוֹת וְכָל דָּבָר שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים" ובין השאר לא בונים אצלם איצטדיון שבו טובחים אנשים חיים. לא בונים להם גרדום וכד' ולא מוכרים להם נשק. ברש"י שם משמע שהחשש הוא שמא יזיקו לישראל. הרמב"ם בפירוש המשניות כתב "כדי שלא לעזור למשחיתים בעולם להשחית" משמע שגם מחשש שמא יהרגו נכרים, ובשו"ע לא חילק.
תפקיד מלך המשיח לעשות שלום בעולם
בגלל שה' רוצה שגם אצל הגויים יהיה שלום וצדק הוא שולח את מלך המשיח שתפקידו לעשות צדק בכל העולם. "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב). כל זה בגלל ש"לא תוהו בראה, שבת יצרה" (עיין סנהדרין נח).
עריצים בכל הדורות
בפרך - בפה רך
חכמינו במדרש מלמדים אותנו איך עובדים העריצים כדי שנזהר מהם בדור שלנו. הם מספרים כי פרעה התחיל לשעבד את עמו ואת ישראל במילים רכות ויפות. "מלמד שהיה פרעה מפייסם בדברים, בתחילה אמר להם בניי, עשו מלאכתי ובנו לי בנין קטן, ואני נותן לכם מתנות רבות, עד שנשתעבדו לו, ולבסוף בפרך, כמו 'לא תרדה בו בפרך'" (סוטה יא: עיין מדרש רבה, פסיקתא זוטרתא שמות א יג).
כדי שלא נשכח את השיטה תיקנו חכמינו לאכול בפסח מרור "למה נמשלו מצריים כמרור? לומר לך מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה" (פסחים לט). וכן בירושלמי מה חזרת תחילתה מתוק וסופה מר, כך עשו המצריים לאבותינו במצרים בתחילה (בראשית מז) במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ואח"כ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים (ירושלמי פסחים פרק ב הלכה ה).
שפת הצדק של כל העריצים
כך פעל ניקולאס מדורו שהכתיר את עצמו כרודף צדק. מנהיג המפלגה הסוציאליסטית שדוגלת באחווה ובשיוויון, בצדק ובמשפט. כך הוא הצליח להונות את עמו ולעשוק עשרות מיליארדים מבני עמו. זו שיטת פרעה עתיקת הימים, לדבר בשפה של שיוויון זכויות, חופש דיבור ושלטון החוק ולעשות את ההפך הגמור. עד שהנתינים יבינו את התרמית, יכול העריץ להרוויח עוד ועוד מיליארדי דולרים שישמשו אותו לדיכוי ללא ביקורת מהעם.
העריצים אומרים שהחוק חל גם עליהם
עוד לימדו אותנו חכמים על דרכם של העריצים לצייר את עצמם כאילו הם פועלים בשם השוויון. כך מסבירים חכמינו שכתוב בפסוק "וישימו עליו שרי מסים" ולא כתוב "וישימו עליהם שרי מיסים". "תנא דבי ר' אלעזר בר' שמעון מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אמרו לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה" (סוטה דף יא/א).
כשהעם מתחיל להבין – הוא לא יכול למרוד
יש רגע שבו העם מבין כי רימו אותו, אבל אז כבר אין לו כח ויכולת להתגונן. העם שבור ורצוץ ואין לו כח למרוד בעריץ שצבר הרבה מאוד כח. כך התורה מספרת שעם ישראל היה עם "רב ועצום ממנו". עם ישראל היה יותר בכמות מהמצרים ויותר באיכות ובחוזק, אבל בעיני עצמם הם היו כמו חגבים ולא היו יכולים לצאת מגלות הדעת הזו עד שבא משה.
סופרי ההיסטוריה מספרים כי באתונה היו 400,000 עבדים שמשרתים 20,000 בני חורין. לעבדים הללו לא היה שום זכות אלא לעבוד עבודת פרך ולמות. הם היו יכולים ברגע למרוד בעריצים הללו, אבל הם היו שבורים נפשית כמו בני ישראל במצרים והמשיכו לעבוד עד המוות. הנס של בני ישראל במצרים היה שהיה להם את משה שגדל בבית המלך בנפש של בן חורין.
שיטות פרעה ממשיכות גם היום
גם בישראל יש מיעוט של עריצים שרוצים לשלוט על הרוב באמצעות מילים רכות ויפות. הם לא רעים כמו פרעה אבל הם משמשים בדיוק באותן שיטות. הם מנפנפים בחופש הדיבור וסוגרים ערוצי תקשורת באמצעות חוקים ואכיפה בררנית (למשל ערוץ 7). מנהיג המפלגה הדמוקרטית מכריז שהוא רוצה להמשיך ולסגור כל כלי תקשורת שלא מדברר את העריצים (14) הוא מצהיר שהוא עושה את זה בשם השיוויון והדמוקרטיה. מנהיג מפלגה "ליברלית" אחרת מכריז שיבטל זכות בחירה מהחרדים. מנהיגת מפגיני ה"דמוקרטיה" מכריזה שאין לספור קולות של מצביעים דתיים.
יש אנשים שמכריזים כי הם שומרי החוק ושומרי הסף של המדינה בשם טובת הציבור. הם עוברים בגלוי על כל חוק אפשרי בשביל להפיל ראש ממשלה שנבחר על ידי הציבור. עריצים אחרים מבטלים חוקי יסוד שנחקקו על ידי העם בשם "טובת העם". לשם כך הם המציאו צמד מילים מוזר בשם "עריצות הרוב" מילה שאומרת כי לרוב אין זכות לקבוע חוקים, למנות אנשים או לבצע מדיניות. רק לעריצים הללו הכל מותר. פרשת שמות מזהירה אותנו מפניהם. שנכיר את הדרך שבה הם פועלים ולא ניפול בפח שם טומנים לנו.
וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ
ההפך הגמור מהעושק והניצול של מצרים
המפגש הראשון של משה עם העם היה ביציאתו ביום הראשון שבו הוא רואה גוי מכה יהודי "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" לכולם זה נראה רגיל וטבעי, אבל משה מרגיש שזה עוול "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל". למחרת הוא רואה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים ואומר לרשע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ? התורה מתארת את שני המפגשים הראשונים הללו להסביר כי הצדק והמשפט זו דרכו של משה, וזה ממש ההיפך הגמור מהעושק והניצול של מצרים.
אסור להכות אפילו אדם רשע
בשו"ע (חו"מ תכ א) כתוב "אסור לאדם להכות חבירו; ואם הכהו עובר בלאו, שנאמר: 'פן יוסיף' (דברים כה, ג). ואם הקפידה תורה בהכאת רשע שלא להכותו יותר על רשעו, קל וחומר בהכאת צדיק. והמרים יד על חבירו להכותו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע". חכמינו למדו את ההלכה הזאת ממשה דכתיב (שמות ב יג) 'ויאמר לרשע למה תכה רעך'. 'למה הכית' לא אמר, אלא 'למה תכה' הרי שעדיין לא הכהו וכבר נקרא רשע.
חרם קדמונים לא לצרף מכה חברו למנין
ברמ"א הביא שיש חרם קדמונים באדם המכה חבירו. "וכתב מוהר"ם מריזבורג דיש חרם קדמונים על המכה חבירו וצריך שיתירו לו הקהל חרם של העבריינים קודם שיצרפו אותו למנין עשרה ולכל דבר שבקדושה, על מנת שיקבל עליו כל מה שירצו בית דין. ואין חילוק בין אם יצוה המוכה או לאו - יתירו הקהל לעצמן" (ד"מ). פירוש שלא צריך כלל לנדות את המכה או להטיל עליו חרם, מעצמו הוא כבר מנודה ומוטל עליו חרם. ומה עושים כדי להתיר? יש אומרים שצריכים מאה רבנים, ולדעת הסמ"ע כדי להתיר לו את החרם הוא צריך שלושה כמו התרת נדרים. ולא צריך את התפייסות המוכה כתנאי להסרת החרם.
המכה את חברו אפילו מכה קלה – לוקה
המכה את חברו צריך לשלם לו על מכתו. לפעמים משלם רק על נזק. אם יש כאב - משלם גם על הכאב, אע"פ שאין נזק קבוע. כשיש בושה - משלם על הבושה. כשהשבית אותו מעבודה - משלם על הפסד ימי עבודה. אם צריך רפואה – משלם עליה טבין ותקילין. וכשאין נזק ממוני – המכה צריך ללקות 39 מלקות כי עבר על איסור תורה. "ואפילו הכה עבד כנעני, לוקה הוא, שהרי חייב במצות" (שו"ע תכ ב).
הכועס על אשתו – כופין לגרשה
כתב בתשובת הרשב"א כי מי "שרגיל לכעוס ולהוציא אשתו מביתו תמיד, כופין אותו להוציא (לתת לה גט)" (רמ"א אה"ע קנד). ובגמרא (כתובות סא.) "רבי אלעזר אמר מהכא: 'כי היא היתה אם כל חי', לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה". וצריך בזה הרבה זהירות כאמור בגמרא "לעולם יהיה זהיר באונאת אשתו".
המכה אשתו – מייסרים ומחרימים ומלקים
כתב הבית יוסף (אבן העזר סימן קנד) "מצאתי בתשובת רבינו שמחה המכה את אשתו - מקובלני שיש יותר להחמיר מבמכה את חבירו דבחבירו אינו חייב בכבודו ואשתו חייב לכבדה יותר מגופו (יבמות סוף סב:) והעושה כן יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולענשו בכל מיני רידוי וכו'. ואם היא רוצה לצאת - יוציא ויתן כתובה. ואח"כ כתב תטילו שלום ביניהם ואם לא יעמוד הבעל בקיום השלום שאם יוסיף להכותה ולבזותה אנו מסכימים להיות מנודה" וכו'. והביא מקצת דבריו ברמ"א שם. "כי אינו מדרך בני ישראל להכות נשותיהם, ומעשה עובד כוכבים הוא".
המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים
חכמינו אמרו שבושה, היא יותר חמורה מהכאה. "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך. ורבי אלעזר אומר זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון". על כן אמרו חכמים "כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא דף נח/ב). ואין לו חלק לעולם הבא (שם נט. שו"ע תכ מב). ולכן אמרו משום רבי שמעון בן יוחאי "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, מנא לן מתמר וכו'".
צריכים חכמים לתקן תקנות למנוע הלבנת פנים
ולכן כתוב בשו"ע (חו"מ תכ): "ויש לבית דין בכל מקום ובכל זמן לגדור כפי מה שיראו. ויש אומרים שמנדין אותו עד שיפייס המבוייש. ויש אומרים שמכין אותו מכת מרדות. והמוציא שם רע על חבירו, הוי בכלל המבייש בדברים. ומבייש אינו מי שאומר במפורש על חברו מילים של עלבון, אלא אפילו ברמז וכגון "המקנטר חבירו ואמר ליה: איני מומר לעבודה זרה ואיני עבריין, אף על פי שלא אמר: 'כמוך', הוי כאילו פירש כמוך" (שו"ע חו"מ תכ מא).
המדבר רע על אנשים שמתו
עוד אמרו חכמים שאסור לבייש גם את מי שכבר נפטר. "המדבר רע על שוכני עפר, צריך לקבל עליו תעניות ותשובה ועונש ממון כפי ראות בית דין. ואם קבורים בסמוך לו - ילך על קבריהם ויבקש מהם מחילה, ואם הם רחוקים - ישלח שם שלוחו. שבקשת הסליחה על קבריהם מתפרסמת ברבים ויש בזה תיקון מסויים לבזיון שעשה".
לא יכול אדם לפטור עצמו בכך ששמע מאחרים
המבייש חברו בכל ביוש שהוא ונתבע על כך בבית הדין צריך להוכיח את דבריו אם הם אמת או לא. ואם לא הוכיח – צריך לשלם או להענש. ואם המבייש והמוציא שם רע אומר כי הוא שמע כן מאחרים – הוא לא נפטר בכך. שהשמועה מאחרים לא נקראת הוכחה, ואם לא הוכיח, הוי כמוציא שם רע.
אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ - וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'
כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה - עָרֹב כָּבֵד, דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד
המילה 'כָּבֵד' מופיעה ביציאת מצרים פעמים רבות. גם אצל משה "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי". גם אצל פרעה שמכביד את ליבו "כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם" (ז יד. ח יא. ח כח. ט ז. ט לד. י א) הוא מכביד את העבודה על ישראל "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים" (ה ט). והעונש שלו הוא במידה כנגד מידה בעָרֹב כָּבֵד (ח כ) דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד (ט ג) בָּרָד כָּבֵד מְאֹד (ט יח כד) ארבה כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן" (י יד).
הכבדת ליבו של פרעה למען ה'
"מידה כנגד מידה" אינה רק בעונש, היא גם בקידוש השם שיוצא ממנה. לכן יציאת מצרים היא ביד רמה, בבגדים מכובדים "וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (יב לח). במיוחד קריעת ים סוף מצטיינת בכבוד ה' שאפילו המצרים עצמם מכירים בה' שכפרו בו "וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'" (יד ד יז).
בפועל הכבוד התעלה והתעלה והתפרסם שם ה' גם בזכות הרכב והפרשים "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו" (יד יח). ה' מסיר את אופן מרכבותיו ומנהיג אותם בִּכְבֵדֻת והם מבינים "כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם". נזכור זאת טוב כשנלמד בהמשך על קידוש השם שנעשה בקבורת יעקב בארץ ישראל שנתקדש שמו גם על ידי הסוסים והחמורים.
הכבדות היא מה'
רבינו בחיי רומז לנו ש'כָּבֵד' בגימטריה הוא 26 כמנין שם הוי"ה (בראשית נ ט). אלוקים אומר את זה למשה במילים "בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ". הכבדות של פרעה באה ממני, היא בסופו של דבר מגדילה את קידוש השם שיוצא ממנה לדורי דורות "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (י ב).
כך הרעב הכבד במצרים פעמיים
רעב כבד בימי אברהם – יוצא ממצרים כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב
חכמינו אמרו שמעשה אבות סימן לבנים. ולכן אברהם יורד למצרים "כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ" (בראשית יב י). פרעה מוכה ומבין את הטעות הגדולה, מנסה לכפר עליה ונותן לאברהם ולשרה פיצוי גדול "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (יג ב). בסופו של דבר מתברר מהמילים הדומות כי גם הרעב הכבד וגם המקנה והכסף והזהב הכבדים באים מאלוקים.
רעב כבד במצרים – יוצאים בקידוש השם גדול
כך קורה גם ברעב של שבע השנים שנאמר עליו "כָבֵד הוּא מְאֹד" (מא לא. מג א. מז ד יג). בזכותו מתגדל כבוד יוסף שמביא הצלה לכל מצרים מהרעב הכבד "וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם" (מה יג). גם כבוד עם ישראל עולה בקבורת יעקב בתחילה "וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ" ואחר כך "וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם". אם בסופו של דבר עלו "כל זקני ארץ מצרים" למה לציין "עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ"? אלא היה פה תהליך שהתחיל בזקני בית פרעה ואחר כך באו כל זקני מצרים.
המצרים מכבדים את עם ישראל יותר
רבותינו בגמרא (סוטה דף יג/א) מספרים שהתהליך ממשיך, בתחילה המצרים נהגו כבוד ביעקב וביוסף לבדם. שהרי בראש השיירה של קבורת יעקב נמצא יוסף המשנה למלך, אחריו עולים כל חשובי מצרים "וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם" (נ ז) אחר כך עולים כל משפחת יוסף "וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו" (נ ח).
בחזרתם למצרים משתנה הסדר ולא לחינם. המצרים רואים את הכבוד הגדול של בני ישראל ששכינה עמהם ונותנים להם ללכת ראשונה בשיירה, דכתיב "וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו", ואחר כך "וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו". אפילו לא מציינים את מעלתם שהם זקני כל ארץ מצרים.
בְּנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה מכבדים את עם ישראל
גם אלה שנחשבו אויבינו לומדים על הערך הגדול של עם ישראל. שכך כתוב בפסוק "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים" (נ י). מספרת הגמרא שבתחילה "בָּאוּ בְּנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה. תָּנָא, כֻּלָּם לְמִלְחָמָה בָּאוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כִּתְרוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁתָּלוּי בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, נָטְלוּ כֻּלָּם כִּתְרֵיהֶם וּתְלָאוּם בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. תָּנָא, שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה כְּתָרִים נִתְלוּ בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב". הכבוד היה כל כך גדו שאפילו מבעלי החיים כיבדו את בני יעקב "תנא אפילו סוסים ואפילו חמורים".
למה הם מכבדים אותו ביותר?
כדי להבין מה שקרה שם נזכור כי ה' הבטיח ליעקב "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מו ד). "רמז לו ב' עליות, הא' יציאת מצרים, והב' שיעלהו משם לבל יקבר בארץ מצרים וכו' שיבררו שמה ניצוצי הקדושה לאין קץ" (אור החיים). וכשהשכינה עימו, רואים כל העמים ומכבדים את עם ישראל ואפילו "נהרות ימחאו כף, יחד הרים ירננו".
גם בני כנען מכבדים את השכינה שעם ישראל
הכבוד של המצרים ושל בְּנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה מביא את הכבוד של בני כנען הרחוקים ביותר. "וַיַּרְא יושֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם". אנו רואים שכשיש השראת שכינה קידוש השם מתחזק והולך עד שנהיה כבד מאוד, והכל מתחיל מהרעב הכבד שחולל את כבוד ה' הגדול הזה.
כך יהיה לעתיד לבא
הגמרא מספרת שכך יהיה לעתיד לבא, "תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ, שְׁכִינָה עִמָּהֶם. גָּלוּ לְמִצְרַיִם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, (ש"א ב) 'הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם' וְגוֹ'. גלו לעילם, שכינה עמהם, שנאמר, (ירמיה מט) 'ושמתי כסאי בעילם'. גָּלוּ לְבָבֶל, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה מג) 'לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה'. גלו לאדום, ושכינה עמהם שנאמר, (שם סג) 'מי זה בא מאדום, חמוץ בּגדים מבצרה' וְגוֹ'. וְאַף כְּשֶׁהֵם עֲתִידִין לִיגָּאֵל, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים ל) 'וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ'; 'וְהֵשִׁיב' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'וְשָׁב', מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁב עִמָּהֶם מִבֵּין הַגָּלֻיּוֹת" (מגילה כט.).
בתחילה מלחמה ואחר כך כבוד
כמו ביציאת יעקב גם ביציאת מצרים הייתה תחילה רדיפה ואחר כך כניעה של פרעה שאומר "מי כמוך באלים ה'". גם העמים שומעים ורואים את הנס כמו שאומרת רחב, וכך יהיה גם בעתיד, שאחרי התנגדות האומות, הם ילמדו לכבד את ישראל שה' עמהם. "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". אמן ואמן.
כְּשֶׁאָנוּ בַּגּוֹלָה וַה' אֵין בְּקִרְבֵּנוּ יִהְיֶה עָלֵינוּ צָרוֹת מְצוּקוֹת
בהקשר זה צריך להביא את דברי רבי יהונתן אַיבְּשִׁיץ זצ"ל, (שחי לפני מאות שנים) בספרו "תפארת יהונתן" כי בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא השכינה תשוב לארץ ישראל לפני שכל עם ישראל יעלה, ובשלב הזה היא לא תשמור עליהם בגלות כאם על בנים. יושבי הגלות ישארו חשופים לפגיעות נוראות בגוף - כמו השואה, ופגיעות בנשמה - כמו ההתבוללות שמתרחבת והולכת. ופגיעות בריבוי הטבעי - שבגלות יש נשים יהודיות רבות מאוד שלא יולדות ילדים.
זֶהוּ הָעִנְיָן חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ
"זֶהוּ הָעִנְיָן חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ לַגְּאֻלָּה, עַד שֶׁרַבִּים מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ יֵיתֵי וְלֹא אַחֲמִינֵיהּ, וְהַטַּעַם כִּי הַשְּׁכִינָה עִמָּנוּ בַּגָּלוּת אֵם עַל הַבָּנִים לְשָׁמְרֵנוּ, וּלְעֵת הַגְּאֻלָּה לֹא יָשׁוּב הַשְּׁכִינָה אִתָּנוּ בְּפַעַם אַחַת, רַק הַשְּׁכִינָה יָשׁוּב מִקּוֹדֶם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ נָשׁוּב אֲנַחְנוּ לְשָׁם. וְאִם כֵּן כְּשֶׁאָנוּ בַּגּוֹלָה וַה' אֵין בְּקִרְבֵּנוּ יִהְיֶה עָלֵינוּ צָרוֹת מְצוּקוֹת - כִּי אֵין כָּאן מָגֵן. וְזֶהוּ מַאֲמַר הַקְּרָא 'וְשָׁב' כִּי מִתְּחִלָּה יָשׁוּב ה' לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ 'וְקִבֶּצְךָ', וְלֹא יִהְיֶה בְּפַעַם אַחַת".
המסקנה הברורה לאחינו בית ישראל שעדיין בגולה לחוס על נפשם ועל נפש בניהם ובנותיהם ולעלות במהרה לארץ הקודש. הארץ שבה שרויה השכינה ומגינה עלינו כאם על בנים כאשר כולנו ראינו בחוש, במיוחד בשנתיים האחרונות.
סיפור
הרב פסק: הכול מוכן לגאולה
הרב אליהו זצ"ל היה אומר כי השואה האיומה היתה מלחמת גוג ומגוג, כמו שכתוב בגמרא שהקב"ה היה יכול להחשיב את חזקיהו כמשיח ואת סנחריב כמו גוג ומגוג, אלא שגרם החטא (סנהדרין צד). אם כן אפשר להחשיב את השואה כגוג ומגוג. סבלנו מספיק.
הרב סיפר כי מישהו חלק עליו ואמר לו שדבריו לא נכונים ומלחמת גוג ומגוג עוד עתידה להיות, והביא כל מיני הוכחות שהיא לא היתה עדיין. אמר לו הרב: מי שחושב שצריכה להיות מלחמת גוג ומגוג – יהיה במלחמה זו, ומי שסובר שהיא כבר היתה – פטור ממנה.
ובאמת יש הבדל בין אמירה של מישהו כהסבר או כרעיון לבין מי שפוסק הלכות. הרב אליהו הוא פוסק, ומה שפוסקים כאן בעולם הזה, מקיימים בעולם הבא. במיוחד אם מדובר בדברים של פוסקי הלכה, שאומרים כי הכול כבר מוכן לגאולה.
(מתוך הספר "בשער המלך")
שאלות
עלייה לשם עלייה. האם באמת רק דברים קשים יכולים לגרום לעלייה?
אפשר לעלות גם בלי דברים קשים. בוודאי. אבל אנחנו רואים שבנושא העלייה לארץ, אם אנשים לא עולים מתוך הבנה שעכשיו אנחנו בתוך הגאולה, באות מכות לעורר אותם לעלות אל הארץ.
משיח כמנהגו נוהג. מצד אחד יש עולם הבא ויש גאולה שהחומר יהיה קדוש ממש, אנחנו המשיח, המלכת ה' בכל העולם, אין מוות. מצד שני יש גם עולם הבא. איך זה מסתדר?
הרמב"ם פסק שבביאת המשיח עולם כמנהגו נוהג, רק בשלבים יותר מאוחרים העולם יזדכך לגמרי לרוחניות. מומלץ ללמוד דעת תבונות לרמח"ל.
חוצפה יסגי. איך יכול להיות שאת המדינה בנו החילונים ואנחנו אומרים עליה שהיא אתחלתא דגאולה? איך זה מסתדר עם כל הניסיונות של החילונים בהתחלה לכפות על שומרי מצוות להתחלן?
א] את המדינה הבטיח הקב"ה לעם ישראל בידי הנביאים. הוא נתן בלבנו רצון לעלות ולבנות. נתן בידי האומות רצון לסייע לנו. נתן בלב הערבים פחד, ורובם ברחו מכאן במהלך השנים. ציווה לארץ והיא נותנת פריה בעין יפה. ב] הגאולה באה בידי אנשים שחלקם היו חילונים, חלקם מסורתיים וחלקם צדיקים. כשם שעל העלייה לבית השני הכריז המלך כורש, שלא היה צדיק גדול, ועדיין זו נקרא פקידה של הקב"ה. ג] כל הניסיונות של החילונים לחלן את עם ישראל היו צפויים והם כתובים בסוף מסכת סוטה. "חוצפה יסגי" וכד'. עיין בספר "אם הבנים שמחה" ותרווה נחת.
למה ללמוד גמרא?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
סדרת החינוך של הטבע!
אנחנו קודש למענך
הלכות קבלת שבת מוקדמת
ללמוד להתייחס
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך ללמוד גמרא?
איך ללמוד אמונה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
