בית המדרש
  • מדורים
  • חמדת ימים
  • חמדת השבת
קטגוריה משנית
undefined
5 דק' קריאה
לע"נ מורנו הרב ארנרייך זצ"ל, ממנו למדנו להרגיש את הסברא ולהתרגש מהבנת התורה
בשבועות האחרונים אנו עוסקים במעשר הכספים. בשבוע שעבר התחלנו לברר מהן מטרות ראויות למעשר כספים. התמקדנו בשאלה אם כספי המעשר יכולים לשמש עבור סיוע לאחרים לקיים מצווה. מסקנתנו, באופן כללי, הייתה שלא נכון להשתמש כך במעשר הכספים , אך מותר לתת מעשר כספים כדי לאפשר לאחריםלקיים מצווה, כגון לקנות תפילין לילד שמשפחתו דלת אמצעים ואיננה יכולה לעמוד בהוצאה זו, יש בכך קיום מצוות צדקה של הנותן בבחינת "די מחסורו אשר יחסר לו".

בסוף הסימן העוסק בחיוב מתן צדקה, השולחן ערוך (יורה דעה סימן רמט סעיף טז) פוסק "יש מי שאומר שמצוות בית הכנסת עדיפה ממצוות צדקה".
היה מקום לומר שכוונתו שיש בכך מצווה גדולה יותר, גם אם אין בכך קיום של חובת מתן מעשר כספים. יתכן שבמדרג המצוות ניתן למצוא מצוות רבות החשובות יותר ממצוות צדקה, אין זה אומר בהכרח שניתן להשקיע בהן את מעשר הכספים.
אך כאמור, סעיף זה מובא בסוף הסימן העוסק בחובת הצדקה. קשה לומר שהשולחן ערוך אינו מתכוון שיש בכך מטרה ראויה למעשר כספים, בה הוא פתח את הסימן.
ברם יש מקום לבחון מתי זה נכון. לשון השולחן ערוך היא "מצוות בית כנסת". משמע שאין במקום בית כנסת (או – אין מספיק מקום בבית הכנסת עבור כל המתפללים). אולם אם בית הכנסת עומד על תילו, ועתה רוצים להוסיף לו הוד והדר, לא ברור שמותר להשקיע בכך את כספי המעשר. יתרה מכך: אם אנשים מהעיר מחליטים להקים קהילה ובית כנסת חדש, אין זה פשוט שמותר לתרום את כספי המעשר לבית כנסת כדי לייפותו ברם, יתכן והדבר מוצדק: אם יש רק בתי כנסת אשכנזים בשכונה, ואנשי עדות המזרח אינם מוצאים שם את מקומם, וכדו' – במצב בו בתי הכנסת הנוכחיים לא מתאימים למתפללים מסתבר שלכל הפחות יש כאן מצוות "כדי מחסורו אשר יחסר לו".
לחידוד הדברים, ראוי לסקור את הטעמים לבניית בית כנסת.
פסק הרמב"ם (הלכות תפילה פרק יא הלכה א):
כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה ומקום זה נקרא בית הכנסת, וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בה"כ ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובים.

האחרונים חלקו בגדר ומשמעות דבריו:
א. צורך טכני, כשאר צרכי העיר

בשו"ת דברי חיים (חלק א אורח חיים סימן ג) מדייק בדברי הרמב"ם שמנסח ש"צריך" להכין בית כנסת שייכנסו בו לתפילה. משמע שזהו צורך, ולא מצווה. המשמעות היא שהציבור צריכים מקום לתפילה, וכשם שניתן לכפות את אנשי העיר לשלם עבור סלילת כבישים ושאר צרכי הציבור, כך ניתן לכפות אותם לבנות בית כנסת. משמע מדבריו שזהו צורך טכני בלבד, אך חשוב להבין שהוא אינו פחות חשוב מכל צורך ציבורי אחר. בשדי חמד (כללים אות ב סימן מד) ציטט שורת פוסקים מהם גם משמע שהצורך הוא צורך ציבורי-טכני, ולא יותר מכך.
ב. לצורך התפילה

במסכת ברכות (דף ו) האמוראים מצטטים שורת מימרות מהן עולה שמעלת התפילה בבית הכנסת גדולה ממעלת התפילה במקום אחר. מפורסם המדרש על הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו (והרחבה על כך ניתן למצוא ביחידת מורנו העוסקת בכך). היו מן הפוסקים שהבינו שהרמב"ם לומד מכך שיש חובה לקבוע מקום לתפילת הציבור. כך פוסק בשו"ת מנחת אלעזר (חלק ד סימן לח). הרב אשר וייס (מנחת אשר במדבר סימן נד) נוטה לכיוון זה, ומעצים אותו מעט. מכיוון שהקב"ה מתרצה יותר בתפילה שבבית הכנסת, ממילא הרמב"ם לומד שרצון ה' הוא שיהיה לציבור בית כנסת שיעצים את התפילות.
ג. מקדש מעט

בזוהר במספר מקומות (פרשת בשלח, פרשת נשא) משמע שמקיימים את מצוות "ושכנתי בתוכם" בכך שבונים בית כנסת. במסכת מגילה (דף כט ע"א) נאמר שבגלות ישראל, בהעדר מקדש, יש קיום של "מקדש מעט",בבניית בית כנסת. אך קשה לומר שבית כנסת הוא תחליף למקדש בלבד, מפני שבמספר מקומות בש"ס (לדוגמא מסכת יומא דף סח ע"ב) משמע שהיו בתי כנסיות לתפילה עוד בזמן שהמקדש עמד על תילו. מכאן אנו רואים שישנה מצווה לבנות בית כנסת בכדי לקיים את מצוות "ושכנתי בתוכם". כך משמע בביאור הלכה (סימן קנא סעיף יא ד"ה לא מהני). הגר"ש קלוגר (חלק "פרט ועוללות" תשובה א) מתלבט אם בניית בית כנסת הוא חלק ממצוות התפילה או זכר למקדש. הוא אף מציע שזו מצווה דאורייתא!
באגרות משה (אורח חיים חלק ב סימן מד) מדייק מלשון הרמב"ם שצריכים "בית כנסת". אם הנושא הוא מקום תפילה, מדוע לכתוב שיש צורך בבית כנסת, בדווקא? משמע שישנה מצווה לבנות בית כנסת, כמטרה בפני עצמה, ולא בכדי להעצים את התפילה בלבד.
לשיטות הללו, כאמור, בניית בית כנסת היא מצווה בפני עצמה, ולא רק נועדה להעצים את התפילה.
במנחת אשר (שם) מקשה מספר קושיות על השיטות הללו. ואם נשוב לראש דברינו, מעט מפתיע שהשו"ע מזכיר את המצווה הזאת בסוף הסימן על מצוות צדקה. לכאורה מצווה זו מתאימה לסימן קנ"א באורח חיים, סימן העוסק בקדושת בית כנסת, ולא בהלכות צדקה!

ונלענ"ד ליישב את כל הקושיות כך:
במהלך ספר בראשית, אבותינו הקדושים בונים מזבחות או מצבות וקוראים בשם ה'. הרעיון של מעשה זה הוא הנכחת הקב"ה בכל מקום במציאות: בכל מקום יישוב בו אדם עובר, ישנה תזכורת לנוכחות האלוקית. כמובן שמרכז הדבר הזה הוא בית המקדש בתפארתו. בהעדר מקדש, נכון לייחד מבנה מיוחד המזכיר את הנוכחות האלוקית. "בהעדר מקדש" אינו רק כאשר בעוונותינו חרב המקדש, אלא גם כאשר בית המקדש עומד על תילו, הוא רחוק מרוב העם, ולכן נכון לייחד מקום שכזה בכל מקום. בזמן היתר הבמות יתכן ואף יבנו שם מזבח ויקריבו לשם שמיים. בזמן שאסור להקריב מחוץ למקדש, מקום זה מיוחד לתפילה. אך התפילה אינה הנושא. הנושא הוא מקום המיוחד לשם ה', המזכיר לכולם את הנוכחות האלוקית. ממילא המקום הנכון ביותר להתפלל הוא במקום הזה. אבל חשוב לשים לב: חלק מהפוסקים הבינו שהמטרה היא מקום לתפילה, ומתוך שייחדו מקום לתפילה חלה עליו קדושה. טענתי היא להיפך: יש צורך לייחד מקום לקדושה. וממילא המקום הנכון ביותר להתפלל בו הוא המקום בו אנו קוראים בשם ה', כפי שעשו האבות. נוסיף עוד כי שייחוד המקומות בזמן האבות לתפילה היה גם בבחינת קביעת מקום ללימוד וחיזוק אמונת הייחוד נושא שהיה מרכזי מאוד בתקופת האבות.
כאשר יעקב אבינו יצא לחרן, הוא נדר "כל אשר תתן לי, עשר אעשרנו לך". עסקנו בעבר בשאלת המקור למעשר הכספים, וההשלכות של היות זה מקור לחובה זו. הצגנו שככל הנראה השולחן ערוך נוטה לשיטת הרמב"ם, ואינו רואה בפסוק זה את המקור המרכזי למצוות מעשר כספים.
אך יתכן ובכל זאת השלחן ערוך אינו מתעלם ממקור זה לחלוטין, אלא רואה אותו כמקור פחות מרכזי.
וכאן נשוב ונשאל: לאיזה צרכים חשב יעקב אבינו להשתמש במעשר אותו הפריש? כאמור שם, יעקב בנה מזבחות ומצבות וקרא בשם ה'. לפי דברינו, זו עיקר מטרת בניית בית כנסת. לכן השולחן ערוך, אחרי שקבע שעיקר הפסיקה היא כשיטת הרמב"ם, בכל זאת אומר שבניית בתי כנסיות היא תחליף והשקעה ראויה למעשר הכספים.

ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב


סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il