גיוס בני הישיבות א' | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
מצוות השירות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

2 דק' קריאה

שאלת גיוס בני הישיבות לצבא מעסיקה את הציבור מיום הקמת המדינה. זו שאלה קשה השנויה במחלוקת עמוקה. אעפ"כ נעשה נסיון לדון בה באופן ענייני, לעמוד על הדעות השונות, בתקווה שע"י הברור הענייני תצומצם המחלוקת ותרבה ההבנה ההדדית.

אין מחלוקת שמדינת ישראל זקוקה לצבא גדול וחזק בכמות ובאיכות. צבא ישראל חזק הכרחי לעצם קיומנו כאן בא"י. אין אחד שסבור שאפשר היום לוותר על הצבא, ולסמוך על עזרת ה' שהוא ילחם את מלחמותינו. אין אחד שאומר זאת, אין סומכין על הנס.

ואם תשאלו: אם בזה אין מחלוקת, מדוע לא הולכים כולם לצבא? מדוע לא כולם נושאים בנטל הצבאי בשווה? מדוע בני ישיבות דוחים את גיוסם?
התשובה לכך היא: אמנם קיום הצבא הכרחי והוא אפילו מצווה, אי אפשר בלעדיו, אבל יש עוד משהו הכרחי לקיום עם ישראל בכלל, וא"י ומדינת ישראל בפרט, ובלעדיו אי אפשר, והוא עזרת ה' יתברך: "אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר", בלי עזרת ה' לא יוכל הצבא למלא את תפקידו. על מנת להיות ראויים לעזרת ה', צריכים לחזק את מצבו הרוחני של עם-ישראל. לימוד התורה הוא השורש לכל המצב הרוחני של עם-ישראל. עם-ישראל זקוק שיהיו לו תלמידי חכמים גדולים, תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה רוחנית עליונה שירוממו את כל העם. גדולי תורה אמיתיים בכל הדורות היו אלו שהתמסרו לתורה התמסרות מלאה, משחר ילדותם, במשך שנים רבות, בלי להסיח דעת מהתורה, בלי לעסוק בשום דבר נוסף אלא בתורה לבד. גדולה היא התורה ארוכה מארץ מידה, על-כן רק ע"י התמסרות מלאה אליה ניתן לקנות אותה בגדול. אי אפשר לוותר על כך שיהיו בישראל גדולי תורה שיגיעו בה למדרגות הגבוהות ביותר שאפשר להגיע.

דומה, שגם אלו הרחוקים מתורה עדיין, גם אלו שדעתם שונה, בכל זאת יכולים להבין את ההשקפה היהודית המקורית הסבורה שכל מהותו של עם-ישראל היא הדרך הרוחנית המיוחדת שלו, דרך התורה.
ולפי השקפה זו, בלי מסירות לתורה, יש סכנה לקיומו של עם ישראל ומדינת ישראל, וגם רחוקים מתורה יסכימו שאכן ע"י הליכה לצבא של כל בני הישיבות תהיה פגיעה ממשית בהמשכיות התורה בישראל. יש למצוא את הדרך שלא תהיה פגיעה בהמשך התורה בישראל. אם יש פגיעה ממשית או לא, זו שאלה מקצועית, זו שאלה למומחים, לתלמידי חכמים גדולים, הם מוסמכים להחליט בדבר. כשם שבענייני הצבא לא כל אדם רשאי להביע דעה, לא כל אדם יכול לקום ולומר: די בגיוס חובה של שנה וחצי ואין צורך בשלש שנים. כך לא יכול אדם לבוא ולומר: גיוס בני ישיבה לשלש שנים או פחות לא יפגע בלימוד התורה. שאלות אלו שייכות למומחים.

ובכן, לאור הדברים האמורים, נראה שאפשר לבוא לידי הבנה שיש לחפש דרך שתענה על שני הצרכים ההכרחיים הללו. גם שקיומו של הצבא לא יפגע, וגם שלימוד התורה לא יפגע.
אם כן, אם הנחה עקרונית זו מוסכמת, השאלה הגדולה בדבר גיוסם של בני הישיבות נהפכת משאלה עקרונית לשאלה מעשית. אמנם, גם אם זו שאלה מעשית היא דורשת פתרון, וכל עוד אינה נפתרת, היא גורמת למתחים ואפילו לאיבה, והיא חייבת להתברר, כי חייבים לצמצם את אי ההבנות.

מצוות השירות