ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
בשבועות האחרונים למדנו על היסודות של נתינת טעם. הפעם נתחיל לברר את גדרי ההלכה אחרי שטעם איסור התערב בדבר מותר.
בתוך הדיון ב'טעם כעיקר' הבחנו בין 'מין במינו' ו'מין כשאינו מינו'. דבר שהתערב במה שאינו מינו ייתן טעם, ובכדי לבחון אם המאכל המותר נאסר עלינו לבדוק אם האיסור נתן בו טעם. אך כאשר מדובר במין במינו, לא ניתן לזהות את העברת הטעם, מפני שהטעמים זהים. דבר זה מוביל למחלוקת קיצונית: לפי חכמים, מכיוון שאין משמעות לטעם, האיסור בטל ברוב (וחכמים גזרו שהביטול יהיה בששים, כדין ביטול מין בשאינו מינו). לפי רבי יהודה: מין מבטל את שאינו מינו, וגורם לנו לא לחוש את טעמו, לכן הוא בטל. אך במין במינו ההיתר אינו מבטל את טעם האיסור, ולכן האיסור אינו בטל כלל. אפילו מעט איסור יאסור סיר שלם שהוא מינו.
על פי העקרונות שלמדנו בשבועות האחרונים, אם חלב נשפך לתוך תבשיל, יש לשער אם יש פי ששים בתבשיל יחסית לחלב שנשפך.
המשנה בחולין (קח ע"א) עוסקת בטיפת חלב הנופלת לתוך תבשיל. אם הטיפה תיפול על חתיכת בשר הנפרדת מהתבשיל, ותתן בה טעם – החתיכה תאסר. אם לאחר מכן יערבב את התבשיל, נשער את היחס בין החתיכה כולה ובין התבשיל. במידה ובתבשיל יש פי ששים מאשר נפח החתיכה – התבשיל מותר, ואם אין פי ששים בתבשיל יחסית לחתיכה כולה, התבשיל כולו ייאסר.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
101 - חמדת הכשרות: סמיכה על נכרי
102 - חמדת הכשרות: האם אפשר לסחוט את האיסור מתוך המאכל בו הוא נבלע?
103 - חמדת הכשרות: האם חתיכה שבלעה איסור הופכת לאסורה כשלעצמה?
טען עוד
עיקרון זה מתברר יותר בדברי רב (המופיעים בדף ק ע"א). דג שאינו כשר נופל לתוך תבשיל של בשר. הדג נותן טעם בחתיכת בשר אחת. החתיכה הזאת נאסרת. כעת מוציאים את הדג האסור, אך חתיכת הבשר מתערבבת בתבשיל. כיצד משערים את האיסור בשאר התבשיל?
לכאורה היינו אומרים כך: אחרי הוצאת הדג, נשער כמה מטעם הדג נמצא בבשר, ואת הטעם הזה יש לבטל ביחס לשאר התבשיל.
אך רב מחדש חידוש גדול: לפי רבי יהודה, כל הבשר בתבשיל ייאסר. מדוע? מפני שהבשר עצמו נחשב איסור. כלשונו "החתיכה עצמה נעשית נבלה". איננו מתייחסים לבשר כ"בשר שבלע דג אסור", אלא כאיסור עצמאי. מעתה, הטעם של הבשר נחשב כאיסור עצמאי, אותו יש לבטל. לפני רבי יהודה אין לו ביטול, מפני שהוא מין במינו. כאמור, לולא דברי רב, רבי יהודה היה מודה שיש לבטל את הטעם של הדג, שאינו אותו המין כמו יתר הבשר.
במקרה הראשון שהבאנו מהמשנה פגשנו רעיון דומה: אחרי שהחלב אסר את הבשר, שאר התבשיל צריך לבטל את הבשר, ולא רק את החלב שנכנס לבשר.
איזה דין יותר מפתיע אותנו? ניתן לומר שתי סברות הפוכות:
מצד אחד: הבשר אינו אסור, והחלב אינו אסור. רק השילוב שלהם אסור. בחתיכת הבשר יש חלב. ערבוב החתיכה בתבשיל 'יסחט' את החלב לתוך שאר התבשיל. מעתה אין סיבה להתייחס לבשר הראשון כאסור יותר משאר החתיכות. אך כאשר איסור נבלע בהיתר, הבעיה אינה השילוב, אלא עצם זה שהטעם האסור נכנס בו. אחרי שנבלע בו היתר, לא ברור שניתן לשוב ולהתיר את החתיכה שנאסרה.
מצד שני: כאמור, הבשר אינו אסור, והחלב אינו אסור. כאשר הם נפגשים, שניהם נאסרים. לאחר מכן, חתיכת הבשר נופלת לתבשיל. נניח שהחלב נפלט. אך החלב אינו אסור יותר מהבשר: הרי החלב אינו מרכיב אסור יותר מהבשר. מפגשם יצר איסור, אך לא ניתן לומר שהאחד אסר את השני. הם אסרו זה את זה. על כן אין הצדקה לומר שהחלב הוא המרכיב האסור. אך כאשר דג שאינו כשר נותן טעם בחתיכת בשר, ברור מה המרכיב הכשר ומהו המרכיב שאינו כשר. במידה וניתן להפליט את טעם הדג, לכאורה יש יותר הצדקה לומר שהבשר חזר להיות כשר.
דינו של רב מצוטט שנית בדף קח. שם הגמרא שואלת: מה רב סובר? אם הוא סובר "אפשר לסוחטו מותר", מדוע החתיכה נעשית נבלה? כנראה שהוא סובר "אפשר לסוחטו אסור".
רש"י מבאר שהגמרא שואלת מהו הדין אם נצליח לסחוט את האיסור מההיתר. האם "אפשר לסוחטו מותר", כלומר, בהנחה שהאיסור נסחט, האם החתיכה תחזור ותהיה מותרת?
כלומר, אין כאן שתי שאלות נפרדות. הסיבה לכך שגם אם החתיכה תיסחט היא תישאר אסורה היא שהחתיכה עצמה מוגדרת כנבילה בפני עצמה. אנו אוסרים גם אם סוחטים את האיסור מפני שהחתיכה בעצמותה נחשבת כנבלה. גם הרא"ה (בספרו בדק הבית על הרשב"א) מבאר כך.
אך הרשב"א והר"ן מסרבים לקבל את הטענה הזאת. הם אומרים שלפי רש"י והרא"ה הניסוח של הגמרא יוצא משונה: אם יש איסור למרות שסוחטים אזי ניתן לומר שהחתיכה אסורה? מה הטעם לחזור על אותו הדבר פעמיים?
לכן הר"ן מבאר כך: השאלה אינה אודות המצב התיאורטי בו מצליחים לסחוט את החתיכה. השאלה היא אם ניתן להניח שהחתיכה נסחטה מן האיסור. כלומר "אפשר לסחטו", ועל כן "מותר", או "אפשר" לנסות "לסחטו", ועל כן "אסור".
נחדד יותר: נניח שהחלב נבלע בבשר בשעה שהבשר חם. נוצר קשר כימי המחבר את החלב לבשר. האם בישול של אותה החתיכה יפרק את הקשר הכימי הזה? עתה החתיכה מתערבת בתבשיל שלם. האם ניתן להניח שאותו קשר מקורי נפרם, וממילא ניתן לדון על היחס בין החלב המקורי והתבשיל?
אומר הר"ן: אם אנו חוששים לכך, זה יצדיק להתייחס לחתיכה כחתיכה חסרת תקנה, ועל כן נאמר ש"החתיכה עצמה נעשית נבלה". הסיבה שמתייחסים לחתיכה כנבלה הוא מפני שממנו האיסור לעולם לא ייפרד. אך אם אפשר להניח שבישול נוסף של החתיכה תפליט את האיסור, אין הצדקה להתייחס לחתיכה כולה כדבר אסור.
מכאן הר"ן ממשיך וקובע: עיקר הדיון על חענ"נ מתחיל בבשר וחלב. אך גם אחרי שנקבע שביחס לבשר וחלב החתיכה המקורית שנאסרה לעולם לא תשוב להיתר, עדיין אפשר להתלבט מדוע: האם זה מפני שגם הבשר וגם החלב נחשבים אסורים, כל אחד בפני עצמו, או שזה מפני שפשוט לא ניתן להניח שהחלב אי פעם יוצא מהחתיכה?
הצעד הבא, אומר הר"ן, הוא לחשוב אם להכליל את העיקרון הזה לשאר האיסורים. כלומר: ביחס לבשר וחלב, החתיכה אינה שבה להיתרה. אם עקרונית ניתן לסחוט את החלב מהבשר, אך אין זה מועיל לנו, מפני ששני המרכיבים (הבשר והחלב) אסורים במידה שווה, טעם זה אינו שייך ביחס לאיסורים אחרים, ולכן ביחס אליהם לא נאמר חענ"נ. אך אם הסיבה היא ש"אפשר לסחטו אסור", כלומר, אין אפשרות להניח שאכן כל החלב נפלט מהבשר, הטעם הזה נכון גם ביחס לאיסורים אחרים. לא ניתן להניח שטעם הדג שאינו כשר יצא מהבשר, ולכן נתייחס לבשר כולו כדבר אסור.
כאמור, אנו צוללים לסוגיה מעט סבוכה. לכן נעמוד בזה לעת עתה. בעזרת ה' בפעם הבאה נחזור ונחדד את המחלוקת שלמדנו עד כאן, ונשלים את השיטות האחרות, בתקווה שהדברים יהיו נהירים וברורים.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
