ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
בגמרא במסכת ברכות (דף מג עמוד ב) אומר רב יהודה שמי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים, יברך: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.
התורה (דברים פרק טז א) אומרת לנו "שמור את חודש האביב ועשית פסח". מוטל עלינו לוודא שהפסח לעולם יצא באביב. אך השנה הפסח יצא מאוחר מאוד יחסית למחזור השמש (אפשר לזהות על פי החשבון הנוצרי, העוקב אחרי מחזור השמש בלבד. השנה פסח יצא בשני לאפריל, מה שאומר כמחצית ניסן לא הייתה בחודש אפריל). המשמעות המעשית היא שרוב האילנות לא לבלבו באותה עת. עצים רבים נכנסים ללבלובם בשבועות אלה, מה שמעלה את השאלה אם ניתן לברך את ברכת האילנות גם כעת.
שאלה זו עולה ביתר שאת בחצי כדור הארץ הדרומי. שם העונות הפוכות. באוסטרליה האביב חל בסביבות ספטמבר-אוטובר (בדרך כלל אלול-תשרי). בחודש ניסן לא נמצא אילנות עם פירות קיץ מלבלבים. השאלה היא מתי נכון לברך את ברכת האילנות שם.
הריטב"א (ראש השנה יא עמוד א) כותב "יומי ניסן לאו דווקא, אלא כל מקום ומקום לפי מה שהוא מלבלב". לכאורה מדבריו עולה שהברכה היא לפי הלבלוב, ולא לפי חודש ניסן. גם בספר צידה לדרך פוסק רבי מנחם בן זרח (מתלמידי רבי יהודה בן הרא"ש, אביו גורש מצרפת ומשפחתו הגיעה לספרד, האברבנאל הכתיר אותו להיות ראש ישיבה בטולדו) שאם ראה אילנות פורחים באדר, יברך באדר.
מרגלא בפי העם לזמר בט"ו בשבט "השקדייה פורחת". הטעם לשיר מסוים זה הוא שבחודש שבט השקדייה פורחת פחות או יותר לבדה. יתר הלבלובים יצאו בחודש ניסן (אפריל, אם נדייק). בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן כח) נשאל אם ניתן לברך על לבלוב השקדייה. הוא עונה שמכך שהגמרא טרחה לכתוב "היוצא בימי ניסן", ולא כתבה סתם "הרואה אילנות מלבלבים", עולה שאין לברך על הלבלוב המוקדם, "אלא על ריבוי אילנות".
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
111 - חמדת הכשרות: מספר השלכות להגדרת חתיכה נעשית נבלה
112 - חמדת הכשרות: ברכת האילנות אחרי ניסן
113 - חמדת הכשרות: מאכל שבלע איסור ומנסה לאסור מאכלים אחרים
טען עוד
הרב צבי פסח פרנק מרחיב את הדברים, ופוסק (הר צבי א קיח) שבמדינות בהם האביב בחודש אחר, יברכו בחודש האביב בו האילנות מלבלבים.
ולכאורה הסברא בכך פשוטה: מה המשמעות של הברכה על הלבלוב? אפשר לומר שיש הנאה בראיית הלבלוב. הקב"ה היה יכול לברוא עולם בו הפירות היו גדלים בצורה טכנית על העצים. אך הוא בחר לברוא עולם בו התהליך של יצירת הפירות כוללת פרחים יפים המוסיפים נוי לאילן ונוי לעולם, ועל כך אנו מברכים. אילו הברכה היא על עצם ראיית הלבלוב היפה, אין סיבה לא לברך את הברכה על השקדייה. נראה שההבנה של פוסקים אלו שונה: הברכה היא על העונה. על המעבר של העולם משלב החורף ואל עבר האביב. האביב בא לידי ביטוי בלבלוב. הלבלוב משקף את המעבר הזה, אך הברכה אינה על עצם הפרחים הללו, אלא על מה שהם מבטאים.
אם נאמר כך, אין היגיון לברך את הברכה על השקדייה המקדימה בוא, ובארצות דרומיות אין לברך בחודש ניסן אלא בחודש האביב.
אך בספרו 'מורה באצבע' (הנהגות קצרות של החיד"א, מחבר הברכי יוסף) באות קצח כותב כך: ישתדל לברך ברכת אילנות בימי ניסן. והמדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דווקא.
יש מקום לתהות מיהם אותם "מדקדקים". האם הכוונה היא למי שמבקשים לקיים את הגמרא כלשונה? הרב חיים פלאג'י בספרו 'מועד לכל חי' (הנהגות למועדי השנה) כותב (סימן א – ניסן, אות ט) "על דרך הסוד צריך ברכה זו בניסן דווקא". מדבריו עולה שעל פי הסוד והקבלה יש עניין שברכה זו תאמר דווקא בחודש ניסן.
לכאורה משמע מדברי כולם שמצד הדין וההלכה הפשוטה יש לברך על הלבלוב הנראה בעונת האביב, אך על פי קבלה וסוד יש מקום לברך דווקא בניסן. ברם, בשדי חמד (מערכת ברכות סימן ב אות א) כותב שכאשר הקבלה אינה סותרת את ההלכה, יש לקבל את דברי הקבלה, ובפרט במקום בו משמעות הקבלה היא להימנע מברכה, שמא לפי האמת לא נכון לברך אותה. על פי דבריו, באשל אברהם (בוטשאטש) סימן רכו מספר על עצמו שבאחת השנים לא בירך את ברכת האילנות בניסן, ולכן בירך "בריך רחמנא שלא חיסר בעולמו דבר" וכו'. כלומר, וויתר על אמירת שם ומלכות בברכה מכיוון שלא בירך אותה בניסן.
אין לנו עסק בנסתרות, ובכל זאת יש מקום לשאול על משמעות הדבר. הלוא העלינו לעיל שתי הבנות במהות הברכה: א. ההנאה מעצם הלבלוב. ב. ברכת שבח על מעבר העונות מחורף לאביב, המשתקף ובא לידי ביטוי בלבלוב. מדוע, אם כן, המקובלים קובעים שיש לברך בניסן דווקא?
לכאורה התשובה טמונה במקור השני בש"ס בו הברכה מובאת. במסכת ראש השנה (דף יא עמוד א) יש מחלוקת אם האבות נולדו בניסן או בתשרי. הגמרא שם דורשת את הפסוק "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו". התנאים מסכימים ש"חודש זיו" מתייחס לחודש ניסן. נראה שהנחת המוצא היא גם שלא בכדי שלמה המלך בונה את המקדש בניסן. יש כאן תהליך שהתחיל 480 שנה קודם לכן, בו בני ישראל יצאו ממצרים, והסתיים כאשר מלך ישראל משרה שכינה בארץ ישראל. אך מדוע חודש ניסן נקרא כאן "חודש זיו"? הגמרא מסבירה שהתנאים נחלקים בשאלה זו. הם מסכימים שיש לחבר את שני האירועים לאירוע שקדם להם. השאלה היא מהו אותו האירוע. לפי רבי יהושע האירוע הקודם הוא לידת האבות, שהם זיו העולם. לפי רבי אליעזר בחודש ניסן ניתן זיו באילנות, וכראיה לכך מביאים את ברכת האילנות, שמברכים על זיוום בחודש ניסן.
נראה, אם כן, שניתן לברך על האילנות בשעת הלבלוב, לפני או אחרי חודש ניסן. אך מי שמקפיד לברך את ברכת האילנות בניסן מחבר את ברכת האילנות לא רק למעבר העונות באותה השנה, הוא אינו מסתפק בהודאה לקב"ה שברא עולם בו אחרי הגשם ישנה פריחה. הוא מחבר את הברכה לכל פריחה שהייתה מעולם: למעבר של העולם מעולם בו אין השראת שכינה לעולם בו יש מקדש; למעבר מעולם בו עם ישראל משועבדים לפרעה אל עולם בו עם ישראל זוכים להיות עבדי ה'. וכך הפריחה אינה מביאה לידי ביטוי את האביב הזה בלבד, אלא מביעה את אביבו של עולם. בשבוע זה זכינו להודות לקב"ה על כך שלפני 78 ראינו את הלבלוב הראשון וראינו את עונת אביבו של עולם מתחילה. נמשיך לפעול ולהתפלל בכדי שנוכל גם לראות את הפירות בשלים ושכינה בתוכנו כמלך שלמה בשעתו.
ברם, חשוב לציין שהמשך הפסוק הוא "הוא החודש השני". בעלי התוספות כאן ובדף ב ע"ב מקשים כיצד יתכן שרבי אליעזר ורבי יהושע מסכימים שאייר הוא ניסן, אם בפסוק מפורש שהוא החודש השני, כלומר, אייר? ועיינו תירוצם. המשמעות לענייננו עצומה, ולא טכנית: המשמעות היא שגם הפסוק המובא בהקשר זה אינו מתייחס לחודש ניסן בדווקא, אלא לעונת ניסן. כלומר, יש מקום לומר שאפילו אם נחבר את כל שחיברנו, הגמרא עצמה מנתקת את הקשר ההכרחי בין חודש ניסן וברכת האילנות, בכך שמתייחסת ל"חודש השני" כחודש של ברכת האילנות. לפיכך, גם אם נרצה לכוון את כל שביארנו, קשה לראות סיבה להכריח לברך את ברכת האילנות בניסן ולא בחודש זיו היוצאים בימי ניסן.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
אי אפשר לבד!
האם מותר לפנות למקובלים?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הקשר אל ה' – תפילה
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
למה ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מתי נכון לומר סליחות ?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
