^ 1.
תרוץ שהיו שני מקומות שונים וסמוכים בשם 'ירושלים' הוא תרוץ חלקי שמותיר קושי. שהרי לפי ספר שופטים כיבוש ירושלים על ידי 'בני יהודה' נעשה לאחר מות יהושע, ונמצא שבחיי יהושע התרשלו גם 'בני בנימין' וגם 'בני יהודה' בכיבוש ירושלים, ואם כן מדוע ספר יהושע מאשים דווקא את 'בני יהודה' בהתרשלות בכיבוש ירושלים?^ 2.
היסוד שבתוך שבט לוי יש גם 'שולפי חרב (גשמית)' שנלחמים יחד עם אחיהם נגד האויבים, מתבקש גם מן המשנה ומן הרמב"ם. הרמב"ם פסק (הלכות מלכים ז,ח לפי המשנה סוטה דף מג,א) שכהן שנשא גרושה אינו חוזר מעורכי המלחמה, ופסק עוד (שם ח,ד) שהכהן מותר ביפת תואר בביאה ראשונה. ומכאן שלא רק לויים אלא אפילו כהנים היו נלחמים ממש כשאר ישראל. ולכאורה סותרות הלכות אלו את דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל (יג,יב): "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן...". וכבר נדרש בעל 'דרך אמונה' לקושיה זו וכתב (ביאור ההלכה שם): "... הכונה שאין חייבין לילך למלחמה אבל אם רוצין מעצמן לילך למלחמה רשאין". אמנם מכך שכהן שנשא גרושה אינו רשאי לחזור מעורכי המלחמה משמע שהכהן נלחם מכוח חיוב ולא רק משום שהוא מתנדב להילחם. ומשמע שהתורה פטרה את הלויים מלהילחם רק כל עוד הם משרתים את ה' ומשמשים כ'מורי התורה לרבים' (וכן כל עוד מכשירים עצמם לכך). אך אם ראו הלוי והכהן שהם אינם מתאימים לתפקיד 'מורי התורה', הם 'אינם רשאים' להישאר בביתם, ורצון התורה הוא שיצטרפו לאחיהם ויהיו גם הם "עורכין מלחמה". אמנם כדי לוודא שהם לא עזבו את עמל התורה בגלל תאוות קבלת שלל במלחמה – הם 'עורכים מלחמה' ללא זכויות ממוניות הנלוות לכך, וזו כוונת הרמב"ם בכותבו ש"לא עורכין מלחמה כשאר ישראל", והיינו שאסרה התורה לתת להם חלק בביזה או נחלה מהקרקע שכבשו במלחמה. לכאורה יש בכך קיפוח לעומת "שאר ישראל" שזכאים לשלל, ולכן הוצרך הרמב"ם להוסיף שכל הלויים - וגם לויים אלו שנלחמים רק לשם שמים - לא יקופחו וה' ישיג להם את צרכיהם – "....והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך". ומוסיף הרמב"ם שיסוד זה - שה' מספק את צרכי מי שמשרת אותו לשם שמים - נכון גם בשאר השבטים: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו ... ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים".^ 3.
גם האברבנאל נטה לומר, שסיבת ההבדל במנין אנשי יהודה - קשורה לשאלה האם לכלול את אנשי ירושלים יחד עם אנשי יהודה; אולם האברבנאל בחר בסיבה אחרת שאינה מובנת דיה.^ 4.
"מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשה שעושה כך רוח הקודש שורה עליו". (אליהו רבה (איש שלום) פרשה י). אמנם מדרגת רוח הקודש הזו פחותה ממדרגת רוח הקודש של עוסקי התורה כמבואר בכתבי ר' צדוק הכהן מלובלין (ישראל קדושים אות ו): "ויש מדריגה אחרת ברוח הקודש שאין נמשך בכח התורה וכמו שאמרו בתנא דבי אליהו רבה, דגם גוי...".^ 5.
"וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה (לְעֵת צֵאת הַמְּלָכִים): ירמוז שע"י שישב המלך בביתו ולא הלך בעצמו ללחום מלחמת ה' בא מעשה זו לידו". (מלבי"ם שמואל ב יא,א)