ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
השנה חג השבועות סמוך לשבת, מה שמזכה אותנו במצווה נדירה של עירוב תבשילין. כתב הרמב"ם (הלכות יום טוב פרק ו הלכה ח): המניח עירובי תבשילין חייב לברך "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצוונו על מצוות עירוב", ואומר "בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל מיום טוב שלמחר לשבת".
הקורא הזהיר ישים לב שאנחנו רגילים להוסיף את המילים "ולאדלוקי שרגא" – להדליק את הנר. לכאורה חלק זה מההכרזה משמעותי יותר מהשאר, משתי סיבות: א. אדם המבשל ביום טוב אינו בהכרח מבשל עבור שבת. אך ניכר שהדלקת נרות שבת בחג מיועדת עבור השבת: ראשית, באור יום אין צורך בנרות. הנרות ללא ספק מיועדים להוסיף אור לקראת ערב. מעבר לכך, בהדלקת נרות השבת מכריזים שאלו נרות שבת! ב. אדם רשאי לבחור לא לבשל ביום טוב עבור שבת. אם כך, על פניו אין לו צורך בעירוב התבשילין. אך לאדם אין אפשרות לבחור שלא להדליק את נרות השבת.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
115 - חמדת הכשרות: מאכל שבלע איסור ומנסה לאסור מאכלים אחרים
116 - חמדת השבת: נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
117 - חמדת הכשרות: מגע בין מאכלים וכלים צוננים
טען עוד
בירושלמי מסכת ביצה (פרק ה הלכה ב) חזקיה אומר שאסור להדליק נר של בטלה ביום טוב. לכאורה הוא סובר שמותר להעביר אש רק אם יש לאש שימוש לכל נפש, כמו כל מלאכה אחרת המותרת ביום טוב רק אם יש בה צורך השווה לכל נפש. אך מובאת שיטה תנאית החולקת ודורשת את הפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" – אך ביום טוב רשאים להבעיר. כלומר, מכך שהתורה רואה צורך לפרט את מלאכת ההבערה בנפרד ביחס לשבת, אנו למדים שלולא הפסוק לא היה איסור להבעיר את האש גם בשבת. לגבי יום טוב אין פסוק האוסר את ההבערה, ולכן ההבערה לא נאסרה.
הרמב"ם (הלכות יום טוב פרק א הלכה ד) כותב כך:
כל מלאכה שחייבין עליה בשבת, אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך אכילה – לוקה
חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות, וההבערה.
שמתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אכילה, הותרה שלא לצורך אכילה, לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות.
וכן מותר להבעיר, אף על פי שאינו לצורך אכילה,
ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר, כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור, כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן
חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות, וההבערה.
שמתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אכילה, הותרה שלא לצורך אכילה, לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות.
וכן מותר להבעיר, אף על פי שאינו לצורך אכילה,
ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר, כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור, כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן
אם ננתח את דבריו בתשומת לב, יוצא כך: יש מלאכות שאינן מסייעות לאכילה. מלאכות אלו אסורות ביום טוב. יש מלאכות המשרתות את האכילה, אותן ניתן לעשות לצורך אכילה בלבד. יש שתי מלאכות חריגות: הוצאה מרשות לרשות, שהותרה לצורך אכילה, ולא נאסרה במקום בו אין צורך אכילה. והבערה. מדוע ההבערה הותרה? הרמב"ם אינו מבאר מדוע. מדבריו עולה שמותר להבעיר אש ביום טוב, מצד עצמו.
כלומר, הרמב"ם פוסק נגד חזקיה, שמותר להעביר את האש ביום טוב, ללא קשר להיתר אחר. אם כך, אין שום איסור, לשיטתו להעביר אש, ללא הגבלה, גם ללא קשר לעירוב תבשילין!
במסכת שבת (דף לד) נאמר ש"ספק חשיכה ספק אינה חשיכה, אין מדליקין את הנרות". התוספות (שם) מקשים – לכאורה ללא קשר לאותו ספק, ישנה חובת תוספת שבת!
לא נכביר בראיות, אך במשנת יעבץ (סימן לז) מוכיח מפוסקים רבים יש מקום להבין שישנו לימוד "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" – אך בתוספת שבת מותר להבעיר אש. אם כך, יתכן והפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" מתייחס הן לשבת והן ליום טוב, וממעט את תוספת השבת מאיסור הבערה!
אך כבר ביארנו במקום אחר שלפי הרמב"ם אין חובת תוספת שבת מן התורה אלא ביום הכיפורים ובשמיטה. וביארנו שם שלפי הרמב"ם התוספות תמיד נועדה להכין את הזמן הקדוש (בשמיטה – למנוע תוספת יבול בשמיטה, וביום הכיפורים – לוודא שלא נכנסים ליום הכיפורים מתוך אכילה). אם כך, לרמב"ם אין צורך בהדגשה שמותר להדליק נרות בתוספת שבת. לשיטתו הפסוק אומר שאסור להדליק נרות בשבת, ואילו ביום טוב מותר.
אך הדבר עדיין מותיר את השאלה: מה השתנה איסור הדלקת הנר משאר המלאכות?
במקום אחר ביארנו את יסוד איסור המלאכות בשבת: הקב"ה נתן לנו עולם, סיפק לנו חומרי גלם רבים, ועלינו מוטל לעבד ולהכין אותם לשימושנו. כל המלאכות עוסקות בלקיחת דברים מתוך עולם הטבע, והכנתם לשימוש האנושי. ביארנו שם שזהו גם יסוד איסור מוקצה: המוקצה הבסיסי ביותר הוא איסור לקחת עצים ואבנים, חומרי גלם מהטבע שטרם הוכנו לשימוש אנושי, ולהשתמש בהם. עיבודם והכנתם הוא איסור תורה, וטלטולים ושימוש בהם ללא הכנה אסור מדרבנן, באיסור מוקצה.
שני אבות מלאכה שונים מהותית: כבר חז"ל אמרו שהוצאה היא "מלאכה גרועה", מפני שהיא אינה משנה את עצמות החפץ והחומר, אלא רק משנה את מקומו. ואכמ"ל. השני הוא הבערה. הבערה אינה "מלאכה" במובן של לקיחת חומר מהטבע ועיבודו. הבערה הרבה יותר קרובה לבריאה: הפקת אש, חום ואור. במובן הזה הבערה שונה, ולכן התורה מדגישה שאף פעולה זו אסורה בשבת. באים התנאים בירושלמי ומאירים את עינינו ואומרים שאמירה זו נאמרה על השבת, הקשורה יותר לבריאה, ואילו ביום טוב אין בכך איסור.
נסיים בהערה יפה של המהר"ח אור זרוע (סימן לב): מי שמקדים ומקבל את השבת הקרובה לפני השקיעה זוכה לכפל: ניתן להקדים את קדושת השבת לתוך יום טוב. אך אין זה מגרש את קדושת יום טוב, חלילה. הוא נוטה לומר שמי שמתכוון לסעוד טרם השקיעה רשאי להדליק את נרות השבת ולבשל עבור סעודה זו גם ללא עירוב תבשילין, שכן זו גם סעודת יום טוב וגם סעודת השבת. אם כך, יש יתרון בהקדמת קבלת השבת בשבת הקרובה, המאפשרת לנו לקיים סעודה אחת עם שתי הקדושות משולבות יחדיו.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
