ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
המלחמה על רוח האומה — מפרעה ובלעם ועד ימינו
אויבי ישראל הכירו את מעלת ישראל. לא רק את ריבויו המספרי, אלא גם את עוצמתו. כך אומר פרעה "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" — ולכן הוא מבקש: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ". כך אומר גם בלק: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא", ובהמשך: "כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי". שניהם מבינים שישראל הוא עם רב ועצום. לכן שניהם מבקשים לשבור את רוחם של ישראל כדי לפגוע בשורש הכוח.
פרעה רוצה לשבור את הרצון לחירות
פרעה מטיל מיסים: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם". התורה מדגישה שהמטרה איננה כלכלית אלא "למען ענותו". אחר כך באות ערי המסכנות, עבודת הפרך, מרירות החיים, ולבסוף גזירת הילדים. גם כאשר משה דורש חירות, פרעה מבין מיד את הסכנה ומצווה: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים... וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר". תשברו את רוחם, שלא יחשבו על גאולה. שלא ירימו ראש.
כנגד ההשפלה הזאת הקב"ה מוציא את ישראל ביד רמה. לא בלילה כגנבים, אלא בעצם היום. בבגדים מכובדים. בתכשיטי כסף ובזהב. המצרים משתווחים לעם ישראל כדי לזקוף את קומתם אחרי שהושפלו במשך דורות. לכן נאמר: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (711)
הרב שמואל אליהו
741 - פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
742 - פרשת בלק תשפ"ו – בית כנסת בהר הבית
טען עוד
אף על פי שיצאו ממצרים, מצרים עדיין לא יצאה לגמרי מתוכם. האבן עזרא שואל: כיצד מחנה של שש מאות אלף איש פוחד מן המצרים? מדוע אינם נלחמים על נפשם ועל בניהם? ותשובתו יסודית: "כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה". אפשר להוציא עם מעבדות ביום אחד, אבל אי אפשר לרפא נפש של עבדים ביום אחד. לכן גם בחטא המרגלים הם אומרים: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים". על כן היה צריך לקום דור חדש שלא ראה גלות, "והיתה לו נפש גבוהה".
בלעם רוצה שנהיה עם שפוף
אחרי שישראל ניצחו את סיחון ועוג, מבין בלק שלא יוכל לנצח את ישראל בכוח הזרוע. לכן הוא מזמין את בלעם. חז"ל אומרים כי "מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, אַתָּה לָמֵד מֶה הָיָה בְּלִבּוֹ. בִּקֵּשׁ לוֹמַר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת - "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב". לֹא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם - "מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָן נִמְשֶׁכֶת - "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ". לֹא יִהְיֶה לָהֶם זֵיתִים וּכְרָמִים - "כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר". לֹא יְהֵא רֵיחָן נוֹדֵף - "כַּאֲהָלִים נָטַע ה'". לֹא יִהְיוּ לָכֶם מְלָכִים בַּעֲלֵי קוֹמָה - "כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם". לֹא יִהְיֶה לָהֶם מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ - "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו". לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָן שׁוֹלֶטֶת בָּאֻמּוֹת - "וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים". לֹא תְּהֵא עַזָּה מַלְכוּתָן - "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ". לֹא תְּהֵא אֲיֻמָּה מַלְכוּתָן - "וְתִנַּשֵׂא מַלְכֻתוֹ" (סנהדרין קה/ב). בלעם ביקש שעם ישראל יהיה כפוף, חלש וחסר עוז. שהרי הוא אומר "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא".
בעל פעור — השפלה במקום קללה
אחרי כשלון הקללות מנסה בלעם לשבור את רוחנו באמצעות חטא בנות מואב. "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב". מתחילים בשטות, יורדים לזנות, משם לאכילה מזבחי עבודה זרה, ומשם לבעל פעור - העבודה הזרה המשפילה ביותר את האדם. "הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבּשֶׁת" ולא עוד אלא שמשקצים את עצמם בעיני עצמם "וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם".
פנחס משיב את הגבורה
שיא הבושה הוא ברשות הרבים של מחנה ישראל, מול משה וכל מנהיגי ישראל: "וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית... וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". מדהים איך עם ישראל יודע לנצח את סיחון ועוג הענקים ומתקשה לנצח את השפלות הפנימית. כאן מגיע פנחס שקם מתוך העדה ומחזיר את עוז הקדושה. הוא מלמד שעם ישראל אינו רשאי לקבל שפלות כנורמה, לתת לאויב לשבור את רוחו.
שאול, מרדכי ואסתר — קומה מול חרפה
כך ניסה נחש העמוני להשפיל את ישראל בימי שאול: "בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם, בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין, וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל". הוא לא רוצה רק לנצח, הוא רוצה לבזות את ישראל. העם בוכה, אבל על שאול צולחת רוח אלוקים. הוא מגייס את ישראל, מכה את עמון, ומלכות ישראל נבנית. כך גם המן מבקש להשפיל את ישראל שישתחוו לו. מרדכי "לא יכרע ולא ישתחווה." מכוחו לובשת אסתר מלכות, נכנסת אל המלך ומפילה את המן. ישראל צוברים אומץ ומתקהלים "לעמוד על נפשם". מתוך הקומה הזאת נפתחת הדרך לבניין עם ישראל ולבניין הבית השני.
לא לתת לאויב לנהל את הרוח
גם היטלר התחיל בהשפלה, בטלאי צהוב, בשבירת הרוח כדי שיוכל להשמיד את ישראל באופן פיזי ללא התנגדות. כך אמר נסראללה שאנחנו קורי עכביש להחליש את רוחנו. כך ניסו המחבלים בשמחת תורה להשפיל ולהחליש את רוחנו כשצילמו את הרצח המתועב של בני ובנות ישראל, להטיל אימה ולגרום לנו לראות את עצמנו כחגבים, חלשים וחסרי אונים.
אסור ליפול לרשת שלהם. אסור להפוך כישלון נקודתי לשבר לאומי. אסור לתת לקולות של פחד, ייאוש וכניעה להוביל את ישראל. עלינו ללכת בדרכם של יהושע וכלב, שאמרו מול המרגלים "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". בדרכן של המיילדות שלא נכנעו לפרעה. בדרכן של הנשים הצדקניות שראו מול עיניהן ילודה וגאולה. בדרכן של בנות צלפחד שביקשו נחלה בארץ ישראל. בדרכו של הכהן משוח מלחמה שרומם את הלוחמים קודם הקרב.
תפקידנו להמשיך בגאון את דרך הגאולה. לתקן בלי להישבר. לבקר בלי להחליש. להתאבל בלי לאבד את הדרך. לזכור שעם ישראל הוא עם רב ועצום שה' בחר בנו מכל העמים. שנועד להביא ברכה לעולם מתוך עוצמה גדולה "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם — וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא".
קדושת הר הבית וקדושת המקדש
מעלת התפילה הר הבית
התורה מספרת על יעקב אבינו שהיה בהר הבית בזמן שבית המקדש עדיין לא נבנה והוא אומר (בראשית כח) "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". ופירש רש"י "וזה שער השמים - מקום תפילה לעלות תפילתם השמימה". כן כתוב בפרקי דרבי אליעזר (לה, ומובא ברמב"ן כח יז) "מכאן אתה למד שכל המתפלל בירושלם כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער שמים הוא פתוח לשמוע תפלתן של ישראל, שנאמר וזה שער השמים".
איסור כניסה למקום הקודש
הרמב"ם כותב בהלכות בית הבחירה שקדושת בית המקדש וירושלים לא בטלה למרות החורבן. "קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה והרי הוא אומר 'והשמותי את מקדשיכם' ואמרו חכמים אע"פ ששוממין - בקדושתן הן עומדים" (פרק ו). הראב"ד חולק עליו, ונפסקה הלכה כהרמב"ם. כך כותב המשנה ברורה (תקסא ס"ק ה) "והנכנס עתה למקום מקדש חייב כרת שכולנו טמאי מתים וקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא".
מהו הר הבית?
המשנה (מידות ב) אומרת "הַר הַבַּיִת הָיָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה" כ-250 מטר על 250 מטר (רמב"ם בחירה ה א). בסוף ימי בית שני הרחיב הורדוס את הר הבית באמצעות קירות תמך אדירים ומילוי עפר. היום כותל המזרח כ־470 מטר. כותל מערב 488 מטר. כותל צפון כ־315 מטר, כותל דרום כ-280 מטר. סה"כ הוא הרחיב את הר הבית פי שנים, ברור הוא כי מה שהרחיב הורדוס הוא לא בקדושת הר הבית.
להר הבית המקורי לא נכנסים "זבין וזבות נדות ויולדות" עד שהם טובלים ונטהרים. ואם נכנס - עובר בלא תעשה (רמב"ם בית הבחירה ז יט). "מצות עשה ליראה מן המקדש שנאמר 'ומקדשי תיראו'. ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה על יראתו. ואי זו היא יראתו? לא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעל שברגליו או באפונדתו או באבק שעל רגליו או במעות הצרורין לו בסדינו, ואין צריך לומר שאסור לרוק בכל הר הבית אלא אם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו. ולא יעשה הר הבית דרך שיכנס מפתח זו ויצא מפתח שכנגדה כדי לקצר הדרך אלא יקיפו מבחוץ ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה" (רמב"ם בית הבחירה פרק ז א).
מקום החיל
בתוך הר הבית נמצא המקדש. מסביב לבית המקדש היה "חיל" סורג שהגביל את הכניסה של הנכרים לבית המקדש. "החיל משלחין ממנו עכו"ם וטמאי מת ובועלי נדות, אבל טבול יום נכנס לשם שכבר טבל". וכך כתוב במשנה "לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ שָׁם שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן. חָזְרוּ וּגְדָרוּם, וְגָזְרוּ כְּנֶגְדָּם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת. לִפְנִים מִמֶּנּוּ, הַחֵיל עֶשֶׂר אַמּוֹת". הברטנורא ורש"י מפרשים שהחיל הקיף את המקדש ברחבה בת עשר אמות לכל ההיקף.
איסור כניסת טמאים למקום המקדש
בתוך המקדש יש עזרת נשים שהיא בקדושה יותר גדולה ואליה לא נכנס טבול יום. לפנים ממנה נמצאת עזרת ישראל. זו החצר שבה נמצא המזבח. אליה לא נכנסים טמאים מכל סוג שהוא "מצות עשה לשלח כל הטמאים מן המקדש שנאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (פרק ג א). לפנים מהם נמצא ההיכל, אליו יכול להכנס כהן בשעת עבודה ובטהרה. "והנכנס לקדש חוץ לקדש הקדשים שלא לעבודה או להשתחוות, בין הדיוט בין גדול - לוקה ואינו חייב מיתה" (שם ד).
איפה אבן השתיה, מקום קודש הקודשים?
לקודש הקודשים נכנס רק כהן גדול ביום כיפור בטהרה. "כהן שנכנס לקדש הקדשים בשאר ימות השנה בין כהן הדיוט בין כהן גדול וכו' - חייב מיתה בידי שמים" (רמב"ם ביאת המקדש פרק ב ג). בשו"ת הרדב"ז (חלק ב סימן תרצ"א) כתוב "והאבן אשר תחת הכיפה הנקראת היום כיפת הסלע היא אבן השתייה." המקום שבו היה קודש הקודשים. מי שיודע את מקום אבן השתייה, יודע את מיקום ההיכל, עזרת ישראל, עזרת נשים והחיל. כל מה שנמצא מחוץ למקום הר הבית המקורי הוא מקום שאין בו קדושה מיוחדת.
קריאת רבנים לבנות בית כנסת בהר הבית
דעת הרה"ג יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצוק"ל
הרה"ג יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי כתב בספרו "עיר הקודש והמקדש" להקים בית כנסת בתוך הר הבית המקורי, מחוץ לחיל. "בזמן שתהא ברשותנו לבנות בית תפילה במקום המקדש בטרם ביאת המשיח, אפשר לדבר רק על בנין בית תפילה בהר הבית קודם לעזרה ולמקום החיל. ומקום כזה נקל להגביל את גבולו. וכשתהיה לנו הרשות והרשיון ותהא הנפש כסופה לבית תפילה שכזה בהסכמת ראשי התורה, יהא דרוש להעמיד משמרות שלא יכנסו לשם אלא הטבולים במקווה טהורים מטומאה היוצאה מגוף, כנאמר במשנה דכלים פ"א ח'. ובית תפילה שכזה לו יהא אפילו בהר הבית. ומכל שכן לכשנזכה להקים מזבח ולהקריב עליו קרבן ציבור תהא זאת מן הסגולה לתקומת יעודנו ולבנין בית קדשנו ותפארתנו ולהופעת הגואל אשר יגאל את עם ישראל הגאולה השלימה בחומר וברוח והלכו גוים ועמים לאורו ומלאה הארץ דעה את ה'" (חלק ה', פרק א', אות ד').
פנית הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל לרבנות הראשית בארץ ישראל
במכתבו כותב מרן הרב אליהו זצוק"ל: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה ומקום המקדש המקודש אשר קדושתו לא פקעה ממנו נהיה למקום פריצים משוקץ ומתועב נהפך למרמס ברגל תועבה ע"י חילול המקום בכניסת זרים לתוכו וכניסת יהודים שלא כדין. וע"כ כדי לגדור גדר צריך שתצא קריאה ממעלת כת"ר ולעומד בראשה שהמקום הוא קודש לישראל והכניסה אליו אסורה ללא שום הבדל וגזע אלא בהסכמת ובהרשאת ובהגבלת הרבנות הראשית לישראל וכן להגביל את העם ולקדשו שידע ערך המקום וכיצד ועד היכן מותר. רצוי לחשוב על בנין בית כנסת במקום המותר לכל הדיעות כדי שיתאספו בו ראשי עם ועדה בתפילה ותחינה כמו שהיה בזמן הרמב"ם. ויבורכו העושים והמעשים ויהי רצון שנראה בית מקדש על מקומו בנוי ומשוכלל אכי"ר".
מכתבו להרה"ג זלמן קורן שליט"א – תש"מ
"עיינתי בדברי כת"ר אשר הסביר בצורה מפורטת ורחבה כדרכו בקודש העיר והאיר עיני חכמים בסוגיא סבוכה זו וכו' אולם אני על משמרתי אעמודה היינו אנו רואים בעין כיצד שועלים הלכו בו כיצד מקום שנאמר בו והזר הקרב יומת הולכים בו זרים ומחללים אותו וכבר חז"ל גזרו על כל העכו"ם כזבים ואסורה להם הכניסה למקום הקודש והמקדש ועוד מקומות שמותר לישראל טהור להכנס ואפי' בזמן הזה. וע"כ חובה קדושה מוטלת על מי שבידו למנוע מצב עגום זה ואפי' ע"י פרסום הענין שהם עוברים על איסור ואין לחשוש ממה שיאמרו.
אודות כניסת ישראל עם הגבלות מסוימות כמו שכת"ר מציע זה טוב ויפה אם תהא לנו שליטה מוחלטת על המקום ועל הבאים ובכלל בני ברית. אולם לפי המצב הנוכחי חוזר אני כל הכתוב לענ"ד על הצעתי והיא לבנות בית כנסת ומקום לתורה ולתפילה בשטח שמותר להכנס אליו והכניסה והיציאה תהא מבוקרת שאין אפשרות ללכת יותר ממקום המותר. ובזה אנו לא גורמים לאחרים לדרוך על מקום אדמת קודש".
מכתב לרב דוד אלבוים שליט"א – תשמ"א
"לכבוד ה"ה ר' אלבוים דוד הי"ו ב"ה קבלתי את חוברות ההפצה וההסברה של אגודת חלוץ הר הבית. שמח אני מצד אחד שיש דרישה לציון וישנה עוד מחשבה על מקום מקודש זה שנהפך למלון פריצים למרמס לכל מי שאסור לו לדרוך ולהציג כף רגלו אפילו היחפה במקום. אולם מצד אחד אנו חייבים לטהר את המקום ששום זר לא יקרב ולא ינהל את המקום, ומצד שני אנו צריכים לשמור שגם בני ישראל יכנסו למקום שמותר להכנס בקדושה ובטהרה לפי ההלכה. וע"כ יש לתחם תחומין וזאת תהא תפקידה של האגודה לבנות מקום ולהגביל את העם וקדשתו. וזאת תהיה תפקידה של האגודה לבנות מקדש מעט במקום שהכניסה אליו תהא מחוץ לחומת הר הבית ויהא המקום אטום וסתום ולא תהא יציאה ממנו למקומות האסורים. תחזקנה ידיכם ויהי ה' עמכם אכי"ר".
דיון במועצת הרבנות הראשית – תשמ"ב
בעקבות פניותיו הייתה ישיבת מועצת הרבנות הראשית בשנת תשמ"ב שם העלה הראשון לציון הרה"ג עובדיה יוסף זצוק"ל את הדרישה לקבוע תחומין אם אפשרי למקומות שאפשר לעלות בהר הבית, והוא הציע שתוקם ועדה שתבדוק את הענין. הרה"ג שלום משאש זצוק"ל שהיה הרב של ירושלים תמך בבקשה וכך הוחלט: "המועצה ממנה את הרבנים: הרב מרדכי אליהו, הרב שמחה קוק והרב דב ליאור כוועדה לענין הר הבית שתבדוק את הנושא ותגיש חוות דעתה למועצה".
מכתב רבנים חשובים למועצת הרבנות הראשית
קריאה נוספת להקמת מקום תפילה בהר הבית נקראה לרבנות הראשית לישראל על ידי הרבנים הרה"ג שאר ישוב הכהן זצוק"ל שהיה הרב הראשי לחיפה. הרה"ג מרדכי לופז זצוק"ל שהיה הרב הראשי לעכו. הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצוק"ל שהיה הרב הראשי לנתיבות. הרה"ג יהודה עמיטל זצוק"ל שהיה ראש ישיבת הר עציון. הרה"ג יוסף קאפח זצוק"ל שהיה חבר בית הדין הגדול. הרה"ג יוסף שרביט זצוק"ל שהיה הרב הראשי לאשקלון. יבדל לחיים הרה"ג דוב ליאור שליט"א שהיה הרב הראשי לחברון עיה"ק וגם הוא היה חתום על המכתב. במכתב הם כותבים "להקים מקום תפילה קבוע ליהודים על הר הבית בשטח שהכניסה אליו מותרת ללא כל חשש. תוך הקפדה על כל ההלכות הנוהגות שם. וידע העולם כולו כי הר קדשנו ותפארתנו לאלקי ישראל הוא זאת מנוחתו עדי עד פה אשב כי אויתיה".
דיון במועצת הרבנות הראשית – תשמ"ו
בישיבה נוספת שנעשתה ביום י' שבט תשמ"ו בראשות הרבנים הראשיים הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל והרה"ג אברהם שפירא זצוק"ל. אמר הרה"ג אברהם אלקנה שפירא זצוק"ל "צריך לכתוב לא ברור לנו היום מקום הקודש והמקדש. אני צריך לציין את ענין ההלכה, כל מציאות אחרת לא עניני. אם יבטיחו שלא יכנסו מעבר למותר, כגון אם יבנה בית כנסת וחומה גדולה שלא תתיר כניסה למקום אחר, הייתי מסכים". בעקבות הישיבה פרסמו הרבנים הראשיים לישראל קריאה אל כל רבני ישראל אשר נדבה רוחם אותם, לעסוק בבירור ענין הכניסה להר הבית בזמן הזה, הגבולות המותרים והאסורים וכו'.
מכתב להרה"ג יצחק שילת שליט"א
בעקבות קריאה זו כתב הרה"ג יצחק שילת שליט"א ראש ישיבת מעלה אדומים מאמר על בית כנסת בהר הבית. מרן הרב אליהו זצוק"ל כתב לו מכתב והוא סיפר לי כי הוא גם חיזק את ידיו בעל פה. כך כתב "קבלתי את מאמרך בענין בנית בית כנסת בהר הבית בזמן הזה. עברתי על כולו ומצאתיו כמאמר יפה, בנוי ומסודר באופן יסודי ומקורי, וניכר העמל הרב שהושקע בו. יישר כח. בענין המיקום גם לי נראה שצד המזרחי הוא הטוב ביותר ולא הדרומי. וכוונתי היא מעל לשערי הרחמים או צפונה יותר כמוצע. יהי רצון שנזכה לראות את בית המקדש בבנינו, בהודו ותפארתו. אכי"ר".
הרה"ג חיים דוד הלוי זצוק"ל – רב העיר תל אביב
בשו"ת עשה לך רב (חלק א סימן טו) כותב הרב שניתן לקבוע את מקום המקדש המותר והאסור בכניסה "אילו רצינו להתיר כיום מבחינת ההלכה כניסה להר הבית, צריכים היינו לערוך מדידות מדוייקות, ולקבוע בדיוק את מיקומו של המקדש. אין הדבר קשה כל עיקר, כיון שמדות המקדש ידועות לנו בדיוק נמרץ, ואף מיקומו אינו קשה לקבוע, וביחוד אחרי החפירות שנעשו סביב לכותל - המערבי ונתגלו לנו כל המבואות אל המקדש פנימה".
והוא כותב כי התפילה במקום הזה היא חשובה ביותר. "כי אלה שאינם חוששים לקדושת המקום הלא גם עתה נכנסים הם לפני ולפנים, ומי הוא המפסיד מגזירה זאת רק יראי ה' שלבם יוצא לעמוד במקום הקרוב ככל האפשר לאותה נקודת אור מופלאה, שבה נגלתה בעבר שכינת ה' באור - בהיר, ושרויה גם בהוה, אם כי בהסתר-פנים. וחזקה על אלה הרוצים לשפוך שיחם ושיגם לפני בוראם במקום קדוש זה, שיזהרו לבל יכשלו באיסור כל שהוא". זאת ועוד, הלא ידוע הוא שאין אנו רשאים לגזור גזירות מדעתנו לאסור את המותר, מאחרי תקופת התלמוד.
הרה"ג דוד שלוש זצוק"ל – הרב הראשי לנתניה
הרה"ג דוד שלוש זצוק"ל כתב כי הר הבית קדוש הרבה יותר מהכותל המערבי ועתה שזכנו ה' והשיב לנו את הר הבית, עלינו להודות לו ולהתפלל לפניו במקום הקדוש שהנחיל לנו. "ואם אבותינו בדורות קדומים הקימו בית כנסת על הר הבית עם ספר תורה והתפללו בו והרמב"ם התפלל בו ביום ה' ששה לירח מרחשון ורב שמואל בר שמשון מרבני צפת בימי ר' אברהם בן הרמב"ם השתטח לפני העזרה מדוע לא נעשה כן אנחנו לכל הפחות במידה מצומצמת כי כל בי עשרה שכינה ועל ידי זה יושפע שפע בכל העולמות ויתעוררו הלבבות תשתפכנה הרגשות ותתעלנה הנפשות לתפלה מעומק המחשבה לבנין ארמון על מכונו ושיבת השכינה למעונה במהרה בימינו אמן".
הרה"ג שאר ישוב הכהן זצוק"ל – הרב הראשי לחיפה
"המצב השורר כיום בהר בית ה' הדום רגלי אלוקינו שהנוכרים עושים בו כבתוך שלהם והיהודים היחידים הבאים בשעריו הם אותם הרומסים את קדושתו ונכנסים אליו כתיירים שלא כהלכה הביא לידי כך שהדבר נחשב בישראל ובעמים למקום מוסלמי שאין בו חלק ונחלה לעם היהודי. מצב דברים זה אשר יש בו חילול השם וביזיון הקודש טומן בחובו לאחרונה גם סכנה ממשית לאחיזתנו בהר המוריה וירושלים. בגלל על כן פונים אנו אל מעלתכם בקריאה דחופה לעורר את לב ישראל אל מקום מקדשינו על ידי קביעה ברורה ומפורשת של המקומות בשטח הר הבית המותרים בכניסה עפ"י הדין עם הגבלותיהם ותנאיהם כך שאפשר להקים מקום תפילה קבוע ליהודים על הר הבית בשטח שהכניסה אליו מותרת ללא כל חשש תוך הקפדה על כל ההלכות הנוהגות שם. יהיה וידע העולם כולו כי הר קדשנו ותפארתנו לאלקי ישראל. הוא זאת מנוחתו עדי עד פה אשב כי אויתיה".
הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל ואחרים
הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל ויבדל לחיים הרה"ג צפניה דרורי – רב העיר קרית שמונה, הרה"ג אליהו זיני שליט"א, הרה"ג מנחם בורשטיין שליט"א ועוד עשרות רבנים ואישי ציבור אחרים פנו בקריאה לראש הממשלה שיעשה כל מה שביכולתו כדי שיקום בית כנסת על הר הבית. "הר הבית הוא המקום המיוחד ביותר לתפילה מכל מקום אחר בעולם. דרכו אנו פונים בתפילה לאלוקי ישראל. תלפיות. תל שכל פיות פונים אליו. אני מצטרפים לקריאה להקמת בית כנסת על הר הבית".
ארבע שלבים בדרך לבית המקדש
הרב צבי הירש קלישר כתב בספר דרישת ציון כי מן הפסוק בישעיהו לומדים שבנין המקדש בא בארבע מדרגות: תחילה "והביאותים אל הר קדשי" — עצם השיבה והאחיזה בהר הקודש; אחר כך "ושמחתים בבית תפילתי" — תפילה ציבורית במקום המקדש; לאחר מכן "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" — חידוש המזבח והקרבנות; ולבסוף "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" — בניין הבית בשלמותו והכרה עולמית בקדושתו. אמן.
סיפור
חתונה מול הר הבית
סיפר הרב אריה ליפו: זכינו והרב מרדכי אליהו זצ"ל ערך לנו את החופה. אשתי ואני רצינו מאוד להתחתן במקום הכי קרוב לבית המקדש. חשבנו למצוא מקום בעיר העתיקה או בדוידסון ליד שערי חולדה, אבל לא הצלחנו לקבל אישורים. המקום הכי קרוב היה בטיילת ארמון הנציב, ושם הרב אליהו זצ"ל ערך את החופה שלנו.
שמונה שנים אחר כך הייתה עצרת בכותל עם מרן הרב אליהו, לפני הפיגוע במרכז הרב. היו שם אלפי אנשים, שחלקם ניגשו אליו אחרי התפילה. גם אני ניגשתי לקבל ברכה ונשקתי לו את היד, הוא הסתכל עלי ואמר: אתה התחתנת מול הר הבית.
הפתיע שהרב זכר את החתונה מלפני שמונה שנים, וריגש אותי לזכור שהמקום הוא לא ארמון הנציב אלא "מול הר הבית". זאת היתה המילה האחרונה ששמעתי ממנו. וזאת הצוואה שלו אלי. הוא נתן לי בה את הייעוד של החיים שלי, לכסוף לגאולת ציון, גאולת המקדש, גאולת הר הבית.
אולי תמצא תפילין עתיקות!
באחד הימים הגיע יהודי לבית החולים, לבקר את הרב זצ"ל, וסיפר לי איך נוצר הקשר החם בינו לבין הרב: היתה ברית לקרוב משפחה שלי, והרב היה הסנדק. לאחר הברית, כולם ניגשו לרב לקבל ברכה ודחפו אותי ביניהם שאקבל גם כן ברכה.
כשניגשתי לרב, הרב הסתכל עלי ושאל: "מה אתה עושה?" אמרתי לו: "אני עובד בחפירות בעיר דוד".
הרב אמר לו: "איזו זכות גדולה יש לך!. אולי תמצא תפילין עתיקות – ותראה לנו, אולי תמצא יסודות של בית המקדש, מקוואות, שרידים מתקופת שמעון הצדיק, דוד המלך וכו'... אתה יודע מה היה הגודל של בית המקדש? מה רוחבה של החצר? אתה יודע איך נראה מקווה? מתי מקווה הוא כשר? בוא תלמד ותדע".
מתוך כך התחיל הבחור לבוא לשיעוריו של הרב – וחזר בתשובה שלמה.
(הרב חיים בן-שושן)
הרב זצ"ל היה עורך תפילות פעמים רבות על כלל ישראל. כל פעם שהוא היה רואה שיש איזו גזירה על עם ישראל מיד היה קורא את הציבור לתפילה. והיה מביא את דברי הרמב"ם שכתב כי מי שלא צועק אל ה' בשעה שיש גזרות - הוא אכזרי. כי לפעמים מטרת הצרות לעורר אותנו לתשובה ובאדישותו הוא גורם ליותר צרות. ועוד כתב הרמב"ם שאחד הדברים שצועקים עליהן אל ה' הוא כשיבואו לקחת את ארץ ישראל מידינו, וכשנצעק ישמע ה' לתפילתינו - ומחשבתם הרעה לא תצא לפועל. כך יש לעשות היום שרוצים למסור חלקי ארץ ישראל בידי נכרים, להתפלל ולזעוק אל ה'.
וכמה פעמים נפגש עם ראשי הממשלה ושריה להזהירם על החזרת שטחי ארץ ישראל, והיה מחזק את ידי המפקדים הבכירים שהיו באים אליו לשמור על חיי עם ישראל בלי שום מורא ופחד כלל. וכשהיו מהומות בהר הבית ונהרגו שם כמה וכמה מתפרעים ערבים מירי כוחות הבטחון, נעשתה סערה בתקשורת. קרא הרב אליו את מפקד הכוח בהר, חיזק אותו ובירך אותו להמשיך בדרכו ולא לפחד כלל.
שאלות
קריעה ראשונה. איזה פוסק כותב שאין לקרוע בהר הבית?
כתב הרדב"ז בתשובה כי חייבים לקרוע על הר הבית אם לא ראו אותו שלושים יום. ומסיים: "וכתבתי כל זה אף על פי שהוא פשוט לפי שראיתי שאין העם נזהרים בזה ואתה תהיה מן הנזהרים" (שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרמו).
בנייה מרצון. מה דעת הרב על עלייה להר הבית? אם לא לעלות, כיצד ניתן להתקדם על מנת שנזכה למקדש?
לצערי הגדול והנורא אני לא עולה להר בית ה'. מה שניתן לעשות הוא ללמוד על חשיבותו ועל ערכו הגדול של בית המקדש עוד ועוד, ולהתפלל עליו. להסביר לאחינו בית ישראל על חשיבות בית המקדש ולרצות אותו. זה מה שבונה אותו. מי שעולה על-פי פסק רבותיו צריך להקפיד על טבילה והדרכה, שלא ייכנס למקומות שאסור להיכנס אליהם.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
יום עיון בנושא בית המקדש- תשעה באב תשע"ז תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
הלכות שטיפת כלים בשבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
אנחנו קודש למענך
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות
רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי | הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" | לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות | עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים | כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל - כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת | כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי - מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה הטעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו' | אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם - מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'. ועוד !
אחדות ומחלוקות להיות עמוד שדרה
משנתו של הראי"ה קוק קוראת לציונות הדתית לחדול מתפקיד המקף המחבר האנמי ולתפוס את מקומה כעמוד התמך האמיתי של החברה. תפקיד היסטורי זה דורש ממנה לחבק את הציבור החרדי בשעתו הקשה ולחבר את כל קצוות האומה מתוך אחריות מנהיגותית
בלק פרשת בלק – הנחל הישראלי
מה טובו אוהליך יעקב כנחלים נטיו? מה הקשר בין אוהל לנחל? על איזה נחלים מדובר? ומה יש לנו ללמוד מכך על האוהל הישראלי בדורנו
מאמר שלישי זהירות החסיד במצווות
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ט' - י"א
תיאור עבודת החסיד וההקפדה על קיום פרטי כל המצוות.
יסודות התורה והאמונה ימות המשיח והשיאים המצופים שבאחריתם
המשכנו להתקדם ביסודות השייכים להשגחה. אחר שלמדנו בשיעור הקודם על עולם הנשמות, תחיית המתים והעוה''ב, המשכנו בשיעור זה להבהיר את עניין ימות המשיח. לשם כך חילקנו בימות המשיח בין ראשיתם לאחריתם. על ראשיתם הרחבנו שהאמונה בהם היא יסוד תורה המפורש בה בפרשת נצבים ובברכות בלעם, ודיברנו על ההשלכות המעשיות וההלכתיות המתחייבות בשלב זה. התייחסנו גם לויכוח עם סאטמר בנושא נקיטת היוזמה בקידום השלב הזה. אחר, התייחסנו גם למחלוקות שישנם על אופיים של אחריתם של ימות המשיח, ועל מציאות הניסים ושינויי הטבע בשאותה התקופה העתידית המאושרת.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן הקודש כצורה לחומר
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ה'
החומר צריך להיות איתן ומוכשר ועל גביו יכול לבור הקודש בצורה שלמהשמתאימה לעולם שלנו, קודש תנועתי ומשתלם
תורה והלכות ציבור סמכויות בתי הדין
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
סמיכת חכמים | חידוש הסמיכה | שלא תנעול דלת | שליחותיהו
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
