^ 1.
שיעור בלנתיבות ישראל מאמר לו^ 2.
"ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".^ 3.
שיעור בלנתיבות ישראל ח"א מאמר כג אות ב וכן במאמר מה.^ 4.
ראה לדוגמא ספר חרדים פרק ז; החיד"א בשו"ת יוסף אומץ סימן נב, יעיר אוזן מערכת י אות ה; חכמת אדם שער משפטי הארץ יא סע' ג; פאת השולחן פרק א בית ישראל ס"ק יד; אבני נזר יו"ד תנד; חתם סופר יו"ד רלג-רלד; אגרות חזון איש באיגרת קעה.^ 5.
עיין בנכתב בספר תולדות החפץ חיים, מאת בנו הגאון ר' אריה לייב (עמ' מג; מובא בספר התקופה הגדולה לרב מנחם מנדל כשר עמ' 201): "בזמן זה קבלתי מכתב מאבי ז"ל ובו הוא מעירני על ההתעוררות הגדולה בכל פנות עמנו לעלות לארצנו הקדושה ומשער כי הימים ימי עיקבתא דמשיחא וכי פקד ד' את עמו ואפשר הוא אתחלתא דקיבוץ גליות שהוא קודם ביאת המשיח ואם היינו ביכולת היה מן הראוי לקנות קרקע ולעלות להארץ".^ 6.
הובא בשם הראי"ה בכמה ספרים. ראה לדוגמא ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פרק יב.^ 7.
שו"ת תולדות יעקב (חו"מ סי' ח), ובספר מבט למועדי ישראל לרב שאול בוצ'קו (עמ' 108) הביא שכן כתבו גם ר' חיים פלאג"י (שו"ת נשמת כל חי יו"ד סי' מח) והגר"ע יוסף (יחווה דעת ח"ה סי' נז).^ 8.
"...בשיתין ושית יתגלי מלכא משיחא בארעא (שמות ז' ב ט' ב) דגליל וכד ככבא דבסטר מזרח יבלע שבע ככביא מסטר צפון ושלהובא דאשא אוכמא תהא תליא ברקיעא שיתין יומין וקרבין יתערון בעלמא לסטר צפון ותרין מלכין יפלון באינון קרבין ויזדווגון כלהון עממיא על ברתיה דיעקב לאדחייא לה (לון) מעלמא, ועל ההוא זמנא כתיב (והיתה) (ירמיה ל') ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע וכדין יסתיימון נפשין מגופא ובעיין לאתחדשא וסימניך (כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים וכתיב) (בראשית מ"ו) כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' כל נפש ששים ושש בשבעין ותלת כל מלכי עלמא יתכנשון לגו קרתא רבתא דרומי וקודשא בריך הוא יתער עלייהו אשא וברדא ואבני אלגביש ויתאבדון מעלמא בר אינון מלכין דלא ימטון לתמן ויהדרון לאגחא קרבין אחרנין, ומההוא זמנא מלכא משיחא יתער בכל עלמא ויתכנשון עמיה כמה עמין וכמה חיילין מכל סייפי עלמא וכל בני ישראל יתכנשון בכל אינון אתרי עד דאשתלימו אינון שנין למאה..."^ 9.
"אראנו ולא עתה דהא מלין אלין מנייהו אתקיימו בההוא זמנא ומנייהו לבתר ומנייהו בזמנא דמלכא משיחא, תנן זמין קודשא בריך הוא למבני ירושלם ולאחזאה חד ככבא קביעא מנצצא בע' רהטין ובע' זיקין נהרין מניה באמצעות רקיע וישתאלון ביה ע' ככבין אחרינן ויהא נהיר ולהיט ע' יומין וביומא שתיתאה יתחזי בכ"ה יומין לירחא שתיתאה ויתכניש ביומא שביעאה לסוף ע' יומין, יומא קדמאה יתחזי בקרתא (חדא) דרומא, וההוא יומא ינפלון ג' שורין עלאין מההיא קרתא דרומי והיכלא רברבא ינפול ושליטא דההיא קרתא ימות כדין יתפשט ההוא ככבא לאתחזאה בעלמא ובההוא זמנא יתערון קרבין תקיפין בעלמא לכל ד' סטרין ומהימנותא לא ישתכח בינייהו ובאמצעות עלמא כד יתנהיר ההוא ככבא באמצעות רקיעא יקום מלכא חד רב ושליט בעלמא ויתגאה רוחיה על כל מלכין ויתער קרבין בתרין סטרין ויתגבר עלייהו וביומא דיתברי (ס"א דיתכסי) ככבא יזדעזע ארעא קדישא מ"ה מילין סחרניה אתר דהוה בי מקדשא ומערתא חדא מן תחות ארעא יתגלי ומההיא מערתא יפוק אשא תקיפא לאוקדא עלמא, ומההיא מערתא יסגי חד עופא (ס"א ענפא) רברבא עלאה דישלוט בכל עלמא וליה אתיהב מלכותא וקדישי עליונין יתכנשון גביה, וכדין יתגלי מלכא משיחא בכל עלמא וליה אתיהיב מלכותא ובני עלמא בשעתא דיתגלי יהון משתכחין בעקתא בתר עקתא, ושנאיהון דישראל יתגברון כדין יתער רוחא דמשיחא עלייהו וישיצי לאדום חייבא וכל ארעא דשעיר יוקיד בנורא, כדין כתיב וישראל עושה חיל, הדא הוא דכתיב והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו אויביו דישראל וכדין וישראל עושה חיל, ובההוא זמנא יקים קודשא בריך הוא למתייא דעמיה ויתנשי מנהון מיתה הדא הוא דכתיב (תהלים קיח) ימין יי' עושה חיל, לא אמות כי אחיה, וכתיב (עובדיה א) ועלו מושיעים וגו', וכדין (זכריה יד) והיה יי' למלך... כדין (שם) ואמרת ביום ההוא אודך יי' וגו' (שם) צהלי ורני ישבת ציון".^ 10.
יש להעיר שנאמרו בגמרא שם שתי שיטות. הראשונה אמרה כמה גדול אדם זה והשנייה אמרה כמה גרוע. אולם כדרכנו בהבנת דברי אגדה נראה שלא נחלקו. ודאי לא מדובר באדם ממש גרוע אלא באדם גדול, שאם לא כן לא היה זוכה לישועה כלל והיה מת בנו ברעב, ולפיכך אמרה הדעת הראשונה כמה גדול הוא. אולם הדעה השנייה באה להוסיף קומה נוספת ולומר שאין זו הדרגה הכי גבוהה, אלא בניגוד למה שאנשים חושבים, המעלה היותר גדולה היא דווקא בישועה בדרך הטבע.^ 11.
הרצי"ה מזכיר את פירוט הנבואות גם במאמר כ ובמאמר לא, באופן מקוצר יותר.^ 12.
אמנם במהרש"א הבין שגם כאן סובר שתקדם תשובה על ידי גזירות. הרצי"ה ציין שהפרשייה בדברים מתאימה לדבריו הראשונים של רבי יהושע ומשמע שהבין שאכן יש חילוק בין שתי המובאות בשמו. הרב ראובן מרגליות (מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו, עמ' כד) ביאר להפך, שאף לפי הברייתא הראשונה רבי יהושע סובר שיגאלו גם ללא תשובה כלל. הוא מביא שלפי הירושלמי (תענית א, א) הגירסא אינה "אלא הקב"ה מעמיד" אלא "א"ל הקב"ה מעמיד", כלומר, זוהי תשובת רבי אליעזר לרבי יהושע, אך לפי רבי יהושע לא תלוי כלל בתשובה, וכותב הרב מרגליות שכנראה זו גם הגירסא המקורית בבבלי אלא שהמעתיק בטעות כתב "אלא" במקום א"ל", ומביא מספר מקומות מן הש"ס שנראה שטעה בכך המעתיק.^ 13.
לפנינו לא מופיע בתנחומא אלא בילקוט שמעוני חלק ב רמז רלב.