בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • ואתחנן
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
בס"ד הרב נתנאל יוסיפון מה יציל את חייך? בשנת תר"ח התפשטה מגיפת הכולירה בוילנה, ורבים חלו ונפטרו. רבי ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר, החליט שאין להסתגר באותה העת באוהלה של תורה, וחובה על כל אדם לצאת ולסייע לחולים. הוא ארגן ועד הצלה, ושכר בית חולים מיוחד ובו כ – 1500 מיטות. הוא אסף כ – 70 צעירים מתלמידי החכמים שבוילנה, שטיפלו בחולים במסירות נפש עצומה, שהרי המחלה הייתה מדבקת, ואף הוא בעצמו טיפל בחולים בידיו ממש. (רבי ישראל הבטיח להורי המתנדבים, שכולם יחזרו לבתיהם בריאים ושלמים, וכך אירע, ויהי לנס). לקראת יום הכיפורים, הודיעו רבני וילנה, שמפאת המגיפה אין להתענות באותה השנה ביום הכיפורים, אך כאשר לאחר תפילת שחרית הודיע השמש שיש ללכת ולאכול, אחזה רעדה במתפללים, ואיש לא זז ממקומו. כשהבחין רבי ישראל במתרחש, עלה לבימה, קידש על היין בפני כולם, אכל ושתה, ורק אז הלכו כולם לאכול ולשתות. וכשאחד מידידיו סיפר לו, שלמרות פסק הדין, הוא החמיר על עצמו, ולא טעם מאומה, השיב לו רבי ישראל: "תמהני עליך כיצד העזת לעבור עבירה חמורה כזאת בעצם היום הקדוש". (רבי ישראל סלנטר) ועוד מספרים על רבי חיים מבריסק שהיה מחמיר גדול בכל ההלכות, אך כאשר באה לפניו שאלה של פיקוח נפש בשבת, היה מיקל מאוד בהלכות שבת. כששאלוהו – 'מדוע אתה מיקל במקרים אלו, והלא דרכך להחמיר'? ענה: 'אני מחמיר כדרכי, מחמיר בהלכות פיקוח נפש'... בפשטות, המצווה שבה החמירו גדולי ישראל בסיפורים הנ"ל, היא מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", המוזכרת בפרשתנו, פרשת ואתחנן. מצווה זו גם נפסקה להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך (חו"מ תכז, ח): "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה, שנאמר: השמר לך ושמור נפשך". חדי עין יבחינו, שהפוסקים לא הזכירו את הפסוק המוכר בפי העם "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", אלא הביאו פסוק אחר מהפרשה "השמר לך ושמור נפשך". אך באמת, מי שימשיך לחקור את הנושא יגלה דבר מדהים, אין בכל התרי"ג מצוות את מצוות שמירת הגוף והנפש. הסיבה לכך היא שוב פרשת ואתחנן. הפסוקים שהזכרנו כאן מופיעים בכלל בהקשר אחר, וכך נאמר: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ... וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל־תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב...". כלומר אין כאן בכלל מצווה לשמור על הנפש, אלא מצווה לשמור על הנפש שלא תשכח את מעמד הר סיני, ומכוח זה תשמור על התורה וכו', ובאמת הרמב"ן (שכחת הלאוין ב') מונה בתרי"ג מצוות את האיסור לשכוח את מעמד הר סיני. ואכן, לדעת חלק מהמפרשים, אין כאן בכלל חיוב לשמור על הגוף, אלא חיוב לשמור על הנפש. ובכל זאת, לפוסקים המרכזיים, הרמב"ם והשולחן ערוך, יש כאן גם חיוב לשמור על הגוף מסכנה. ומבאר בעל התורה תמימה בפרשתנו, שהפוסקים המרכזיים הבינו שבאמת המצווה כוללת את כל סוגי השמירות, הן את שמירת הנפש והן את שמירת הגוף. ואם נשאל, הרי אין מצווה כזאת בתרי"ג מצוות, וכיצד למדו הפוסקים שעלינו לשמור על הגוף? נראה שהתשובה היא כפי שנאמר על מצוות נוספות, שמצווה שהיא יסודית מאוד, וכוללת בתוכה מצוות רבות אחרות, הרי שלא מונים אותה בכלל התרי"ג מצוות. והרי שמירת הגוף והנפש היא מצווה יסודית, שכל המצוות תלויות בה. אנו עומדים בימים שבהם רבים יוצאים לטיולים ולחופשות. מצווה זו מלמדת אותנו להיזהר ולהישמר לגופנו ולנשמתנו במידת האפשר. ושני הדברים חשובים – גם שמירה על הגוף מסכנות וגם שמירה על הנשמה שלא תיפגם חלילה במראות אסורים ועוד. ובנוסף למדנו עד כמה הדברים קשורים זה בזה. בגוף הוא מרכבה לנשמה, ושניהם יקרים בעיני ה', ועלינו לשמור עליהם. וכבר אמר על כך בעל באר הגולה (סוף חו"מ: ה' ציווה על האדם להישמר מסכנה, כי ה' ברא את עולמו בחסד, ורוצה להיטיב לברואיו. והמסכן עצמו כאילו מואס ומזלזל ברצון בוראו, ולשומעים יונעם. ויהי רצון שכולנו נאריך ימים ושנים בחיים, בברכה, ובשלום הגוף והנשמה!
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il